לא רוצה לדבר עם ניק קייב

[RIDE TO LIVE]

אינפנטילי? לא כל מה שישיר ופשטני מוגדר כאינפנטילי? ממש לא !

לעיתים זה בדיוק המקום בו ניתן למצוא את ניצוץ הגאונות.
בנוגע לטקסטים של, dark side למשל, האלבום עוסק : בתחושות הניתוק והניכור שגורם העידן המודרני, שיכולים לגרום לאדם לאבד את שפיותו, התמודדות עם המירוץ אחר כסף, הזמן שחולף, הכוח וההשפעה של הממסד על האדם, כמו הכנסייה, השלטון, המדינה, הפוליטיקה, האלימות, מוסד הנישואים ועוד.האלבום כולל גם קטעי ראיונות שהקליט ווטרס עם משתתפים שונים שנשאלו שאלות כמו: "מה אתה חושב על המוות?"
מי עוד כתב על כל זה באופן הזה ?

באלבום animals המושפע מספרו של ג'ורג' אורוול, חוות החיות. כותב ווטרס על המין האנושי על הכלבים, החזירים והכבשים. בעלי ההון והפוליטיקאים המושחתים וגם העדר, וההמון המובל והעיוור.
מי עוד כתב על כל זה באופן הזה ?

וכמובן The wall ו final cut שעוסקים רבות בסיפורו האישי של ווטרס מספרים באפן הכי ישיר על הטרוף של המלחמה, המגלומניה של הגנרלים, השליטה, הפאשיזם תאוות-בצע וגם באמא השתלטנית הכוחנית והמגוננת (זו דוגמה טובה אגב לטקסט גאוני) איפה תמצא טקסט כזה על אמא ...
גם על כל אלה, אני לא מכיר מישהו בעולם הרוק לפחות, שכתב את שכתב ווטרס.


Momma's gonna make all of your nightmares come true Momma's gonna put all of her fears into you Momma's gonna keep you right here under her wing She won't let you fly, but she might let you sing

 

[tzvika321]

אינפנטילי במובן ילדותי

MOTHER דוגמא טובה לגישה הילדותית והמתקרבנת של ווטרס שמאשימה את כל העולם בצרותיו. השיר עצמו חסר דימויים ומורכבות, מאד אהבתי אותו בגיל 18.
ברוס לעומת זאת, הופך את מערכת היחסים המורכבת שלו עם אביו לסיפור קצר, עמוס רגשות המתוארים בכשרון וברגישות. בגלל זה, ספרינגסטין אחד מכותבי השירים הנפלאים בהיסטוריה של הרוק, בעוד ווטרס לא יכול להיות בכלל באותה קטגוריה.
ואם כבר עוסקים בשירים על אמא, גם לינרד סקינרד עשו את זה טוב יותר, עם המון הומור ואהבה. זה ההבדל בין הומניזם למיזנטרופיה.

 

[ציףציף1000]

ומיזוגניה. דמויות הנשים בשירים של ווטרס הן מאוד בעייתיות.

 

[RIDE TO LIVE]

love peace and harmony very nice but maybe in the next world

את זה אומנם כתב מורסי אבל זו תשובה טובה להומניזם, להומור לאהבה
ולמיזנטרופיה שציינת...
אני מכיר את הטקסטים של הבוס, מכיר טוב אפילו, גם את האחרון ששלחת, כולל מערכת היחסים שלו עם אביו. טקסטים נחמדים לא יותר.
לא מגיע לרמת הכתיבה של ווטרס בטח לא לאומץ שבכתיבה שלו.

אגב, גם על השיר הזה של הבוס שאני מאוד אוהב, והסיפור על מערכת היחסים עם אביו טרם הוא שר את The River אתה יכול לומר באותה מידה אינפנטילי וילדותי, אני חושב שלא. סיפור נחמד, אבל לא אינפנטלי וילדותי.

 

[tzvika321]

The River דוגמא מצויינת ליכולת של ברוס

שלושה בתים שמספרים סיפור שיכול למלא סרט באורך מלא, אמנות הדיוק והתמצות ההכרחית לכתיבת סיפור קצר.
רק שים לב לחלק הזה בשיר:
I got a job working construction for the Johnstown Company
But lately there ain't been much work on account of the economy
Now all them things that seemed so important
Well mister they vanished right into the air
Now I just act like I don't remember
Mary acts like she don't care

בשורות קצרות מערכת יחסים מתפרקת, לא בהאשמה ולא בבכי (לא רוצה לחשוב מה ווטרס היה כותב על סיטואציה כזו ועל האשה המרשעת שלא מבינה כמה הגבר שלה מסכן), תאור של זרות ושל אדישות, שמתחלף בבית הבא בהתרפקות וגעגוע.
הדימוי של הנהר, מקור החיים ותחילת הקשר אשר הופך לנהר אכזב מרכזי אבל לא נצעק. ברוס לא יגיד "פוליטיקאים גנבים, דופקים את הפועלים, תוקעים בהם סכין", הוא יספר את הסיפור וייתן למאזין להסיק את המסקנות.
ספרינסטין לדעתי בצמרת הכותבים, ואפשר לראות אצלו התפתחות לאורך השנים, שזו נקודה חשובה נוספת.

 

[ציףציף1000]

נכון. וגם ההשוואה במקום

ספרינגסטין הוא הומניסט אמיתי, שכותב על אנשים אמיתיים, דרך עיניהם. ווטרס לא מתקרב אליו, מבחינת טקסטים. דווקא עם הביצועים והעיבודים של ספרינגסטין יש לי בעיה. זו נקודת התורפה שלו. אבל אף אחד לא מושלם.

 

[arieltr]

המינוס הכי גדול עבורכם, זה הפלוס הכי גדול של ווטרס מבחינתי

לכל אחד מאיתנו יש אמת מסוימת שהוא רואה את העולם דרכה ומגיב בהתאם. כך גם ווטרס והוא בוחר להביע/להטיח את מה שהוא חושב ישר בפרצוף של אנשים. הוא לא גילמור. כל מה שלא נוח לו ולא מתאים לו הוא מעבד, מחדד, ושולח החוצה את המסר. והוא יודע להיות מאוד ציני ומאוד וולגרי.

אני לא יודע עם זה 180 מעלות שונה מספרינגסטין, או רק 30 מעלות, אבל אני כן יודע שזה בדיוק מה שאני אישית מאוד מעריך אצל ווטרס. צנוע הוא אף פעם לא היה, וזה גם לא הנושא כאן. ווטרס לא כועס, ממורמר, ציני, נגטיבי, פשוט לא יהיה ווטרס. אפשר או לקבל אותו כך או שלא. מבחינתי יוצר שהולך עם האמת שלו הכי חזק הוא יוצר כנה ואמיתי. וכזה הוא ווטרס ביומן שלי. וזה ללא שום קשר לכך שאני לחלוטין לא מסכים עם הראיה שלו את המציאות או העובדה שהוא די חזק בהתעלמות ממציאות או עובדות.

ספרינגסטין כמעט תמיד מפספס אותי, האשמה לרוב נופלת על העיבודים, אבל לא רק.
ווטרס לבדו, בלי הפלוייד, נגע גם נגע בגאונות שאפילו די מתאימה לרוח הדברים שאתם מדברים עליה, זהב טהור:
[URL]https://www.youtube.com/watch?v=BmoNwdyQzB8[/URL]

ובנוסף, מבחינתי, AMUSED TO DEATH הוא אלבום שמשתווה לחלק מיצירות המופת של הפלוייד בשנות ה-70, לא פחות.
אני לא מכיר את כל האלבומים של ואן מוריסון או ספרינגסטין, אבל לא אהיה מופתע אם בין כל האלבומים הגדולים שלהם, אני לא אמצא אלבום כמו ATD.

עכשיו האמת אותי מעניין רק דבר אחד - מה הלאה?
האם גם מוריסי לא נגוע בגאונות? גם למוריסי נחתוך את הביצים כי הגישה לא מוצאת חן?

 

[RIDE TO LIVE]

יפה כתבת, יפה ומדויק.

ללא ספק, זהב טהור.

 

[RIDE TO LIVE]

וזו דוגמה מצוינת לגאונות האמנותית של ווטרס - הסיפור על ביל

האלבום המצויין של ווטרס Amused To Death נפתח בסיפור - Ballad for Bill Hubbard ווטרס אומן הסאונד, העיבודים וההפקה, לקח בשביל התאור המצמרר הזה, מקרבות החפירות של מלחמת העולם הראשונה, את גף באק והצליח להוציא ממנו כמויות כל כך גדולות של פיל שאני לא בטוח שבאק ידע בכלל שיש לו. ווטרס בחר לפתוח את האלבום עם קולו של אלפרד רז המספר את סיפורו הטראגי מהמלחמה.כיצד מצא את ויליאם "ביל" האברד, חייל פצוע בשדה הקרב . ואיך נאלץ לנטוש אתו בשטח ההפקר שבין החפירות ( no-man's land) . האלבום מסתיים בנימה אחרת, פחות קודרת. כשאלפרד שוב חוזר לדבר ומציג זווית אופטימית יותר לסיפור שלא הניח לו כל ימי חיו. רק בגיל 87 המעגל נסגר.

אפרופו מושגים שנזרקו פה בדיון כמו הומניזם מיזנטרופיה.. יש יותר הומני מזה?
כך מסתיים האלבום :
missing
at Aras. And I...when I saw his name I was absolutely transfixed; it
was as though he was now a human being instead of some sort of
nightmarish memory of how I had to leave him, all those years ago.
And I felt relieved, and ever since then I've felt happier about it,
because always before, whenever I thought of him, I said to myself,
'Was there something else that I could have done'
"I'd rather die, I'd rather die..."

And that always sort of worried me. And having seen him, and his
name in the register - as you know in the memorials there's a little safe,
there's a register in there with every name - and seeing his name and
his name on the memorial; it sort of lightened my...heart, if you like."

"When was it that you saw his name on the memorial"

"Ah, when I was eighty-seven, that would be a year, ninete...eighty-
four, nineteen eighty-four."

 

[RIDE TO LIVE]

כך נשמע קולו של אלפרד שסוגר מעגל בגיל 87, כמו גם את האלבום.

 

[ציףציף1000]

ועוד

dark side הוא אלבום טוב. הקונספט והביצוע טובים, אפילו טובים מאוד. אבל ווטרס לא עשה את האלבום הזה לבד, ולא היה יכול לעשותו לבד. והוא שוב, נסב סביב טירוף ושגעון (כן, שוב סיד) כאשר הטירוף מאיים מחד, ומושך מאידך (i'll see you on the dark side of the moon).
לו ווטרס היה כנה עם עצמו, ומתמקד בנושא הזה וחוקר אותו יותר לעומק, ההערכה שלי אליו היתה גדולה יותר. היו לו נגיעות כאלו - cymbaline ו-if, באלבומים קודמים - אבל הוא ברח מזה לאמירות מגלומניות. חבל.

 

[arieltr]

זהב טהור

If I were a good man, I'd understand
The spaces between friends

 

[רוק קלאסי]

פינק פלויד היא אחת הלהקות

הגדולות והמשפיעות בכל הזמנים.
היא חוליה חשובה באבולוציה של הרוק
ואי אפשר לקחת מרוג'ר את מה ששלו.

לא כל אנטי ישראלי הוא אנטישמי
רוג'ר ווטרס הוא אנטי ישראל
ו א נ ט י ש מ י.
אני חושבת על כל הנערים והנערות בכל העולם שמגלים לראשונה את פינק פלויד
ונשבר לי הלב שרוג'ר הוא האליל שלהם
מי יודע על כמה מוחות צעירים הוא משפיע.

האלבום wish you were here הוא היצירה של פינק פלויד שהכי אהבתי כנערה, אחד האלבומים ששמעתי הכי הרבה, איתו הייתי סוגרת את היום.

לא שומעת פינק פלויד שנים ומסתדרת יפה מאוד.
אם יש ברדיו נהנית וקצת מתגעגעת...
ניחוחות של נוסטלגיה.

יש לי בפלייליסט כמה שירים מ-
the division bell, אוהבת במיוחד את
lost for words
לגילמור הצליח בלי ווטרס מה שאי אפשר לומר על ווטרס.
לדעתי לרוג'ר יש תעוזה ושגעון גדלות אם
הוא חושב שהוא יכול לקחת מאנשים כסף
כדי לשמוע אותו שר,
הוא אף פעם לא היה הזמיר הכי נדיר,
אבל בזקנתו שירתו לא מביישת אף צפרדע.
לא מבינה איך ההופעות שלו הן סולד אאוט זה מראה כמה הוא ענק.
גם לא נשכח את כל האמנים שביטלו הופעות בישראל כי הוא שלח להם מכתבי שכנוע למה ישראל היא מפלצת וזה לא אנושי להופיע כאן
זה מראה כמה מחזיקים ממנו ורואים בו אב רוחני.

נקודת אור היא שיש עוד כאלו עם עמוד שדרה וצריך להעריך אותם על כך,
עם רוג'ר או בלי רוג'ר, יותר פשוט לוותר על
ישראל מאשר כן להופיע כאן.

חבל שאדם שיש לו הכל בוחר בשנאה
שיהיה גאון מוזיקלי
בתור בן-אדם רוג'ר הוא אדם קטן.

 

[Feanor75]

כל מילה נוספת מיותרת

אולי תמצאי עניין בזה:
http://cafe.themarker.com/post/3272359/