לא רוצה לדבר עם ניק קייב

tzvika321

New member
רוג'ר אשכרה קרא למישהו אחר "אובססיבי על עצמו"?

או אם נביא את הציטוט המדוייק "a self-obsessed, narcissistic, drippy little prick"? הבנאדם חסר מודעות עצמית לחלוטין.
 
וזה מזכיר לי נשכחות.

בתחילת שנות התשעים, כשהמגזין Q עוד היה שווה משהו, היה שם מדור פסיכי לחלוטין בשם Who The Hell. כל חודש פורסם בו ראיון עם אמן אחר, שבו הכתב - טום היברט ז"ל - היה קורע לאמן ת'צורה. גונטאז' הוא ילד מכיתה ב' לעומתו. בד"כ קורבנותיו של היברט היו אנשים בעלי אגו - וראש - נפוח, והתוצאה היתה היסטרית. במידה מסויימת הטור הזה היה חד פעמי; היום זה לא היה עובר את היחצ"נים של האמנים.
הקרבן המפורסם ביותר של היברט היה כנראה רינגו (סטאר). אבל לרוג'ר ווטרס שמור מקום של כבוד בתולדות המדור. אנסה לחפש ואעלה.
 

tzvika321

New member
מתנה שלא מפסיקה לתת הראיון הזה

I am confident that I am really clever and that I am really good at what I do,

וכפי שאמר הגדול מכולם:
Actually, throughout my life, my two greatest assets have been mental stability and being, like, really smart.
 

RIDE TO LIVE

New member
הטור הזה נכתב כמה ימים לאחר שיצא לאוויר העולם amused to deat

והוא יותר מפרגן מאשר קוטל.
בנוגע לרוגר, היה גאון, נשאר גאון וכנראה ימות גאון.

 
ווטרס איננו גאון

הוא אמן מוכשר למדי, ותו לא. בניגוד להערכה העצמית שלו, הוא אינו בחזית המוזיקה הבריטית, ומעולם לא היה. אפילו לא בעשיריה השלישית.
 

RIDE TO LIVE

New member
לא בעשירייה השלישית? כך את חושבת. מבחינתי בשלישיה הראשונה.

לא פחות.
הכותב הראשי של האלבום הטוב בהסטוריה של הרוק, חייב להיות בשלישיה הראשונה לפחות, וחייב להיות גאון.
לא רק בגלל dark side בעיקר.

 

arieltr

New member
לטעמי, רוג'ר

מבחינה אמנותית, יצר גאונות צרופה. הוא נמצא הרבה מעבר לסתם עוד אמן מוכשר למדי. אין יותר מדי יוצרים שמסוגלים להעביר את הנקודה שלהם באופן כל כך מחודד, באופן שבנוי לתלפיות.
על סמך דברים שהוא עשה בעבר, עם הפלויד וגם קצת לבדו עד שנת 1992, בספר שלי, רוג'ר הוא אמן שנגע בגאונות בהחלט. לא רוצה לשים פה לינקים, את מכירה את כולם הרבה יותר טוב ממני, אני בטוח.

העובדה שמחוץ לתחום המוסיקה והיצירה הוא אידיוט שימושי (וזה המונח הקליל ביותר שעולה לי בראש כרגע) שלא מוכן להקשיב לשום מילה שלא תואמת את האג'נדה שלו, זה סיפור אחר לגמרי. סיפור עצוב, אבל אחר לגמרי.
יש לא מעט אנשים שמרוב כוונות טובות לא מסוגלים לראות שום דבר אחר מסביבם. גם לא את המציאות או עובדות אחרות. חבל.
 

arieltr

New member
נעלם לי המשפט האחרון


יש לא מעט אנשים שמרוב כוונות טובות לא מסוגלים לראות שום דבר אחר מסביבם. גם לא את המציאות או עובדות אחרות. רוג'ר הוא אחד מהם וחבל.
 

tzvika321

New member
זה לא נחשב לטור מפרגן

בכל מקרה, הליריקה של ווטרס באופו כללי די אינפנטילית, מהסוג הישיר אך פשטני.
לא מזמן היה יום הקלאש הבינלאומי, מה שהזכיר לי את LONDON CALLING, אלבום שיצא בערך במקביל לחומה, ובפרספקטיבה של זמן וודאי שמאפיל עליו. ההשוואה בין הרעננות והחוכמה והעמדה הפוליטית-חברתית של סטראמר וחבריו לססמאות של ווטרס רק מדגישה את ההבדלים בין מי שכנראה מעולם לא היה העיפרון המחודד ביותר בחבילה לבין אלו שהיו מחוייבים לעמדות הפוליטיות שלהם. רק נזכיר שהקלאש התעקשו למכור את האלבום הכפול במחיר של אלבום בודד, איזשהו נסיון לאזן בין הקונפליקט של ההזדהות עם מעמד הפועלים אל מול ההצלחה הכלכלית. מלהקה כמו פינק פלוייד אפילו לא ניתן לצפות לכזו מחווה. מקסימום ווטרס יכתוב עוד שיר על חומה (דימוי נדוש) בין האמן האומלל לחברה.
לא פלא שהאינפנטיליות של ווטרס מתבטאת גם בדעות הפוליטיות שלו. אני מסוגל להבין אמנים שחושבים שאנחנו ראויים להחרמה, אבל כשווטרס פותח את הפה אני מתחיל לתמוך בחקיקה של רגב כנגד BDS. מצד שני סטראמר, לו היה חי היום, מן הסתם היה יושב היטב בצד שמאל של המפה. סיכוי לא רע שהיה מסרב להופיע בארץ, ועדיין כנראה שהיה מנמק זאת קצת יותר טוב.
גם אם נצטמצם לרשימת הכותבים האנגלים, נמצא שם רבים וטובים מווטרס, למרות הרוק המתקדם שעשה שמות בליריקה. לנון, מקרטני, דיוויס,סטראמר ובואי, חלק מהקריירה של קט סטיבנס, ואן מוריסון, ועוד לא לגמרי התעוררתי. אם נתייחס גם לכותבים מהצד השני של האוקיינוס, אני בספק אם ווטרס יכנס לרשימה כלשהיא.
 
אני תוהה אם אנשים עם אגו כזה מסוגלים לגאונות

לאמנים באמת גאונים יש אמפתיה כלפי אחרים. אחרת, הם לא היו יכולים לשקף את הקיום האנושי בצורה כל כך טובה. ווטרס עסוק בעיקר בעצמו, הן בחיים והן באמנות שיצר. בעצמו ובסיד, כלומר. הוא מזדהה אתו וחושש ממנו - זה קו שחוזר בכל יצירתו עד שנות השמונים לפחות. את שאר האנושות הוא מצייר בקווים גסים ופשטניים.
&nbsp
בכל מקרה, הקלאש: הן סטארמר והן ג'ונס היו בנים לאבות יהודיים. מעניין מה היו אומרים היום, אבל בכל מקרה, ההזדהות שלהם עם מעמד הפועלים לא היתה מיד ראשונה. ג'ונס היה ממעמד הביניים וסטראמר בכלל מהמעמד הגבוה. לווטרס, לעומת זאת, היו תמיד שאיפות כלפי מעלה, לא כלפי מטה. הוא רחש - וכנראה עדיין רוחש - בוז כלפי ה"המונים". מעבר לכך, אם סיפור הקלאש מוכיח משהו, זה שלהקה גדולה יותר מסכום חבריה. פינק פלויד לא היתה יכולה להגיע להשגים האמנותיים שהגיעה (לטעמי, בין 1967-1975, לכל המאוחר), אלמלא הם היו להקה, בה לכל חבר היתה תרומה לתוצר הסופי (טוב, חוץ ממייסון). ווטרס לא פעל בחלל ריק. ולראיה, אלבומי הסולו שלו שלא נסקו לגבהים. לא הייתי מייחסת לו אישית את ההישגים האלו. לדייויד גילמור בטח יש מה לומר בעניין זה...
 

RIDE TO LIVE

New member
ממש לא עסוק רק בעצמו. animals ,dark side, final cut ואפילו

The wall, עוסקים רק בווטרס ? ממש לא!
בנוגע לטקסטים של, dark side למשל, האלבום עוסק : בתחושות הניתוק והניכור שגורם העידן המודרני, שיכולים לגרום לאדם לאבד את שפיותו, התמודדות עם המירוץ אחר כסף, הזמן שחולף, הכוח וההשפעה של הממסד על האדם, כמו הכנסייה, השלטון, המדינה, הפוליטיקה, האלימות, מוסד הנישואים ועוד.האלבום כולל גם קטעי ראיונות שהקליט ווטרס עם משתתפים שונים שנשאלו שאלות כמו: "מה אתה חושב על המוות?"

באלבום animals המושפע מספרו של ג'ורג' אורוול, חוות החיות. כותב ווטרס על המין האנושי ושוב ממש לא על עצמו. על מי כן ? על הכלבים, החזירים והכבשים. בעלי ההון והפוליטיקאים המושחתים וגם העדר, וההמון המובל והעיוור.

אפילו The wall ו final cut שעוסקים רבות בסיפורו האישי של ווטרס לא עוסקים רק בווטרס אלא גם בטרוף של המלחמה, במגלומניה של הגנרלים, בשליטה, בפאשיזם בתאוות-בצע וגם באמא השטלתנית הכוחנית והמגוננת (זו דוגמה טובה אגב לטקסט גאוני) איפה תמצאי טקסט כזה על אמא ..

 
"החומה" היא עליו. הוא פינק (מעורבב עם סיד, כרגיל)

ווטרס הוא פינק המסכן, כוכב הרוק המנוכר, שבונה חומה מסביבו. את כל התסביכים שלו הוא הכניס לאלבום - כולל האמא השתלטנית. כזכור, אביו של ווטרס נהרג במלחמה, בסביבות לידתו של רוג'ר, והוא גדל עם אמא שתלטנית, שהיתה גם מנהלת בית הספר שלו, וחיתה עד גיל 100.
&nbsp
אנימלס - מי עוד כתב ככה? ג'ורג' אורוול, זה מי. והוא עשה את זה הרבה יותר טוב מרוג'ר ווטרס.
&nbsp
the final cut - הוא אכן אלבום אנטי-מלחמתי. אבל, כמו שני האלבומים הקודמים, הוא מתאר קריקטורה של הכוחות המניעים את העולם (דאז; הסיפור היום אחר לגמרי), והדיון נטול ניואנסים.
 

RIDE TO LIVE

New member
כתבתי לא עוסקים רק בווטרס. את יכולה להיות בטוחה שאני מכיר -

סיפור האלבום הייטב...כוכב הרוק המנוכר סיד וכו
אבל האלבום ממש לא מספר, רק את סיפורו של ווטרס. יש באלבום עוד שירים ובכל שיר יש עוד כמה בתים...
 

RIDE TO LIVE

New member
כתבתי, בהשפעת אורוול. בקטעים מסוימים הוא אף מתעלה על ג'ורג

הגדול כמו פה למשל :

You have to be trusted by the people that you lie to
So that when they turn their backs on you
You'll get the chance to put the knife in


 

arieltr

New member
פגעת בול בשלוש השורות שהבאת

Dogs זה פינק פלויד נוגעים בגאונות.
כולל הליריקה הגאונית של ווטרס.
 

tzvika321

New member
כמו שציף ציינה, המרכז הוא ווטרס

כל שאר הנושאים הם מסביב, והוא נוגע בהם כמו שהוא נוגע בסכסוך הישראלי-פלסטיני, בשטחיות ובנאליות.
אם אתה צעיר מורד וכועס, אתה יכול לכתוב מה שבראש שלך. לאט לאט אתה מתחיל להתבגר ולכתוב אחרת. ישנה התפתחות כלשהיא. ווטרס היה בן 40 בערך כשהוא כתב WE DA NEED NA EDUCATION
הפער בן היומרה לביצוע הוא כל כך גדול שאני לא יודע מאיפ להתחיל לתאר אותו. הייתי בכיתה ו כשהשיר יצא, והתחברתי אליו מיד, הבעיה היא שמי שכתב אותו היה בן 40. איפה הבגרות שלו?
 
למעלה