ולחדשות האופרה.

tzvika321

New member
ולחדשות האופרה.

מתברר שהחומה של פינק פלוייד הפכה לאופרה. דוגמית מצורפת, ושהאל הטוב יהיה בעזרנו.
אה, וחוץ מזה ווטרס מוציא במאי אלבום חדש. אני מהמר על יצירה עדכנית ומרתקת שתקסום לכל בני ה-18 הנמצאים אי שם בשנות ה-80. בקיצור, על ההדסון שם ישבנו ובכינו את טראמפ.

http://montrealgazette.com/entertai...excited-to-see-the-walls-premiere-as-an-opera
 

oren29at

New member
האם זה יהיה נורא כמו אופרת הרוק "טומי"?

כבר בשנות השבעים ידעו לעשות את זה גרוע. במקרה של The Wall נוכל להתנחם באלבום המקורי, שהמוזיקליות שלו עדיין עובדת. Tommy לעומתו, התיישן בכל הפורמטים, כולל האלבום המקורי שנשמע היום כמו דמו של של יצירת רוק.
&nbsp
(למרות שהקטע הידוע מתוך העיבוד הסימפוני של Tommy הוא של רוד סטיוארט מחרב את "Pinball Wizard", החלטתי להעלות לפה את רינגו סטאר, שאיכשהו משמר את החן הליברפולי שלו, בקטנה)



 

Faria

New member
הפוך גוטה

החומה, בכל פורמט וביצוע זאת יצירה מוזיקלית ירודה עם מסר ברמה של טינאייג'ר בן 15.
דווקא טומי גם היום כיף מאד לשמוע, מוזיקה משובחת, ואפילו העלילה לפחות לא מחורבנת לגמרי (שזאת מחמאה לגבי אופרה - רוק או לא).
 

oren29at

New member
הסיפור ב Tommy אווילי ברמות בלתי נתפסות

המיקום של העלילה בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה (WTF?), העיוורון, הפינבול, הסמים, המראה, מחנה הקיץ (WTF?), ורוח הסיקסטיז שלפי כרוניקת הזמן מתפרצת בדיוק ב 1939- לזכותו של טאונסנד יאמר שאופרת הרוק שלו נחשונית גם באוויליות העלילה.
&nbsp
אבל אופרות רוק לא נמדדות לפי איכות הטקסט שלהן. לא בשביל זה אנחנו מתכנסים מסביב למערכת הסטריאו העתיקה (או מחשב, למתקדמים). יש את המוזיקה, ושם, מה לעשות, ווטרז פגע בול: המוזיקה דרמטית, מנופחת, מלודית להפליא, וחמושה באחד, דייויד גילמור, שמה שהוא עושה על הגיטרה לא ראתה שפחה חרופה על הים.
&nbsp
אני לא יודע מתי האזנת ל Tommy לאחרונה, אבל כשאני עשיתי את זה, לפני שנה-שנתיים, התבאסתי קשות: הדיסוננס בין הקונספט של "אופרת רוק", על כל המשתמע, לבין העיבודים (אם אפשר בכלל לקרוא להם ככה) הרזים צועק לשמיים. כל המוזיקה שם בנויה על הגיטרה האקוסטית של טאונסנד, והקסמים שקית' מון עושה על התופים. וגם לתופים של מון יש מגבלה מסויימת- הם לא גיטרות חשמליות, פסנתר, קלידים, או זמרות רקע.
&nbsp
יתכן שב 1969 האלבום היה פורץ דרך. אבל עם השנים, כשאלבומי קונספט נהיו נפוצים והופקו ע"י להקות עם רוחב יריעה מוזיקלי גדול, Tommy נשאר מאחור. אני חושב שגם טאונסנד ידע את זה בסתר ליבו, והראיה- Quadrophenia, מעין תיקון ל Tommy עם הרבה יותר נפח ובשר בצליל, ואפילו סינת'יסייזרים, רחמנא ליצלן, כדי שלקונספט יהיו יותר משני מימדים.
 
טומי והחומה באים שניהם מאותו מקור ועוסקים באותו נושא

כתבתי את זה בעבר הרחוק, כאן או בפורום השני. "פינק" ו"טומי" הם בני דמותם של ווטרס וטאונסנד, והם כמעט זהים.
&nbsp
הן טאונסנד והן ווטרס היו ילדי המלחמה, שעברו חוויות קשות בילדותם, וכעת מצאו עצמם רוק -סטארים, נערצים ע"י מיליונים, עשירים, אך לא מצליחים להתמודד עם משקעי העבר. מנוכרים מקהלם, מעברם ומעצמם, הם ניסו לברר באמצעות ה"אופרות" האלו מיהם ומהם בכלל. שניהם הרגישו "מזויפים": איך זה יכול להיות שאנשים מעריצים אותם, ומיחסים להם כוחות-על, כאשר הם בעצם ילדים דחויים, נכים רגשית ומפוחדים? איך אנשים לא מבינים שהם עוד זוכרים את ההרס אחרי המלחמה, השכונות המפוצצות, הצנע, החיילים שחזרו מהחזית פיזית אבל לא נפשית?
&nbsp
ניתן לגחך היום על המגלומניה, הנרקיסיזם (של ווטרס יותר מאשר טאונסנד), הרחמים העצמיים. אבל מצד שני, הם באמת עברו משבר, ולפחות הוציאו את זה באופן מוזיקלי, ולא בצורות יותר הרסניות. טוב, גם את זה הם עשו, אבל מילא.
&nbsp
&nbsp
 

Faria

New member
האזנתי לטומי פעם אחרונה לפני כשבוע

באוטו, נהניתי, שרתי, תופפתי על ההגה, מוזיקה אדירה.

ב95% משירי הרוק יש מלים אוויליות, אנחנו פה בשביל המוזיקה. דווקא בטומי לפחות העלילה המטופשת כיפית ביותר.

החומה לעומת זאת, למעט שיר אחד היא כולה מוזיקה שבינוניות נוזלת ממנה, כ"כ משעמם, כ"כ לא יצירתי, כ"כ לא מעניין למי שעבר את גיל העשרה.
 

arieltr

New member
אישית, אני מעדיף את

החומה.

לזכות טומי, הוא יצא עשור לפני היצירה של ווטרס כך שלווטרס בהחלט היה בסיס מכובד ביותר, אם כי אני לא באמת בטוח שהמגלומן שבתוכו באמת היה זקוק לכך. החומה התבשלה בתוכו והיתה מתפרצת בכל מקרה ביריקה כזו או אחרת.

בשנים האחרונות אני לא חושב שהיתה פעם אחת שהצלחתי לשמוע אלבום שלם מתוך שניהם. כמות הרגעים שמשעממים אותי בשני האלבומים לא מעטה בהחלט, אבל כמו שאורן טען לגבי הדרמטיות והעיבודים של החומה אל מול טומי, מבחינתי הרגעים המשובחים ביותר בחומה עולים בכמה מונים מכובדים מעל טומי. אבל זה עניין של העדפות אישיות וגם טבילה בזכרונות עבר, כך שהכל נכון בסופו של דבר.

פעם, כנראה בסוף שנות השמונים או משהו, היתה חנות מוסיקה נפלאה בקומה תת קרקעית ברחוב רוטשילד במרכז ראשל"צ. אני זוכר שנכנסתי לשם בתור נער יום אחד, החנות היתה חשוכה כהרגלה והמוסיקה ברקע איכשהו תמיד התאימה לאוירה. עד אז ידעתי קצת רוק, זפלין, דיפ פרפל וביטלס אבל לא לעומק. ההיכרות עם הפלויד היתה WISH U WERE HERE בלבד. אהה, וגם עוד שיר צדדי אחד שהתנגן המון בכל מקום - ANOTHER BRICK IN THE WALL.
ואז אני נכנס לחנות החשוכה הזו יום אחד אחרי ביה"ס ומשהו מיסתורי מתנגן ברמקולים בחנות. לא הכרתי את השיר, אבל רצף האקורדים שנפרטו על המיתרים היה כל כך מיסתורי והשיר היה כל כך חשוך באוירתו - מיד נעמדתי מול הרמקול כמו הייתי מהופנט לגמרי לכמה רגעים.
ואז הגיע קול מלאך, פנה אלי בקולו המלטף ואמר:
Hey you, out there in the cold
Getting lonely getting old
Can you feel me?
ככה הגיעה החומה כאלבום מלא אל תוך ידי. שם בחשכה התת קרקעית במרכז רחוב רוטשילד.

בעשור שלאחר מכן חזרתי לאלבום לא מעט וקצת פחות בהתאם להיכרות שהגיעה עם שאר האלבומים של הפלויד. אחר כך התחלתי לדלג באופן נחוש מעל למספר שירים שלא משכו אותי יותר בחומה כמכלול, ופירקתי את ה'אופרה' לשירים בודדים שאני יכול לשמוע ללא שום הגיון למקומם באלבום או מקומי ביקום.
הפעם היחידה ששמעתי את כל האלבום במלואו ב-15 השנים האחרונות הייתה שהלכתי להופעה של ווטרס ב-2012 בסיבוב של החומה. אבל עכשיו שאני מסתכל שוב פעם על רשימת השירים, אני עדיין מוצא שם שירים שאני עדיין אוהב (ONE OF MY TURNS, MOTHER, IN THE FLESH?, GOODBYE BLUE SKY), לצד שירים שאין שום סיכוי שאני אשמע אותם היום (YOUNG LUST, RUN LIKE HELL, THE TRIAL).
אבל מעל להכל עומד הצד השלישי של האלבום שנפתח עם HEY YOU וזורם כל הדרך בצורה אדירה עד ל-COMFORTABLY NUMB כמובן. זה רצף הזהב מבחינתי. מרגש אותי גם היום. קשה להסביר. אולי הנער מפעם עדיין מתגורר בתוכי.
 

oren29at

New member
צד 3 Indeed

קודם כל ולפני הכל- על טעם ועל ריח, וכו'. ואחרי שאמרנו את המובן מאליו-
&nbsp
בשנות השמונים, בערוץ הראשון, הקרינו את תחזית מזג האויר עם שקופיות מנופי ארצנו, ותיבות טקסט פשוטות עם האיזור והמעלות של יום המחרת, כשברקע קטעים אינסטרומנטליים שונים. לקראת סוף אותו עשור, הופתעתי לגלות ששלוש מהנעימות שליוו את שקופיות מזג האוויר היו: "Hey You" ו "Is There Anybody Out There" של פינקפלויד, וקטע כלי קצר מהאמצע של "Ramble On" של לד זפלין.
&nbsp
את The Wall כאלסום שלם שמעתי רק באמצע שנות העשרים שלי. עד אז הכרתי רק חלקים ממנו, ובעיקר את צד 3 המופתי, ששימש כפסקול רקע להתכוננות לבחינות הבגרות, בעיקר הבגרות במתמטיקה. נדמה לי שהשירים הבודדים בחומה לא ארוכים מדי, וצד 3, למשל, נמשך פחות מ 20 דקות, כך שאין לו סיכוי להימאס. גם הצד הראשון זורם יפה מאד בין השירים, הצד השני פחות מוצלח, והרביעי מנופח שלא לצורך וכנראה שהוא שהוציא את רוב השם הרע לאלבום ולווטרס.
&nbsp
&nbsp
 

Faria

New member
אז אפשר פשרה

לשמוע את צד 3 עם דילוגים על השירים הלא מעניינים (כל מה שבין היי יו לקומפורטבלי נאם), ואז לעבור לשמוע להקה שגם עשתה מוזיקה (כמו טאונסנד והחברים)
 

oren29at

New member
פשרה זה לחלשי אופי, לא לרוג'ר ווטרס

רוג'רס שלנו עיקש כמסמר, ישר כסרגל, וקשוח כבטון שממנו עושים את גדר ההפרדה. אתה רוצה להתפשר- קח בחשבון שבאותו הרגע איבדת את מעט הכבוד שהאביר על החזיר רחש לך.
&nbsp
הנה הוא, האיש הבלתי ניתן להכנעה, בהופעה במקסיקו סיטי מנובמבר האחרון, כשהוא נכנס חזיתית ובלי להוריד את הרגל מהדוושה בנשיא האמריקאי (אז עדיין מועמד) דונאלד טראמפ.

 

tzvika321

New member
צד שלוש. לחלוטין.

אחרי שגמר להאשים את כל העולם ואשתו בכל צרותיו בחלק הראשון והשני, רגע לפני הצד הרביעי שלגביו אני אמביוולנטי, ווטרס נוטל פסק זמן לקצת התבוננות אישית.
משום כך, מדובר בחלק החזק ביותר באלבום, חלק ששורד היטב גם היום. את התקליט הראשון (צד א וב') אפשר לשים בצד. נהי ובכי ווטרסים טיפוסיים ומאוסים.

כאשר עושים את ההשוואה בין טומי לחומה, אני חייב להודות שלדימויים הויזואליים יש משמעות חזקה. החומה כיום לא מתקיים בנפרד ללא הדימויים שפארקר יצק לסרט, לטוב ולרע. טומי לעומת זאת ניצל מגורל זה משום שהסרט של ראסל היה כל כך גרוע ששום דבר לא נחקק בזיכרון באמת. בשורה הסופית, טומי לא מצליח להחזיק מסגרת שמאחדת את כל ארבעת הצדדים באופן קוהרנטי, והחומה פחות או יותר כן מצליחה במשימה.
 

RIDE TO LIVE

New member
צד 3 - לא פחות ממופת יצירתי, comfortably, השיר הטוב בהסטוריה

mother, טקסט חזק מאוד ( צד 1 )

 

RIDE TO LIVE

New member
הוא התלהב מהתקליט. פתח, הסתכל על התמונות, אחרי שחתם רק על CD

ממתין לאלבום שלו בצפייה גדולה



 

RIDE TO LIVE

New member
למרות שקשה לי להאמין השמועות מדברות על ג'ימי פייג' או גילמור

בטריילר לאלבום אפשר לשמוע את הסולו, רואים את כל הנגנים חוץ מהגיטריסט המוביל ...
מה שבטוח בחדש של ווטרס חייב להיות גיטריסט מעניין מאוד, כך היה ב Hitch Hiking כשקלפטון היה על הגיטרה ו Amused to Death Jeff Beck

Is This The Life We Really Want ? - 19.5.2017

 

arieltr

New member
רוג'ר תמיד היה ויהיה יוצר מוסיקלי משובח ביותר

אין לי ספק שהאלבום יהיה מופק באופן פנטסטי עם פוטנציאל להיות יופי של אלבום.
רק מאוד חבל שהבנאדם חי בלה לה לנד, כי זה היה מה זה גרוע...
 
למעלה