החיפוש הייחודי של Gרר

Gרר

New member
לא כל כך הבנתי

יצאנו בערך ברבע לשמונה בבוקר מתל אביב, אחרי ש"הפקדנו" את הקטנה בבית הספר. הגענו לחווה בתשע וחצי וקיווינו בעשר וחצי להמשיך כבר לאילת. יצא שכשהמשכנו היה כבר קרוב ל-11.
 

milk man

New member
למזנון שלנו מגיעים כבר בשעהשבע וחצי.תבין באיזה שעה יוצאים

 

Gרר

New member
לווייתן

בפעם האחרונה שביקרנו באילת היה לנו ביקור מוצלח במסגר 5. הלב צנח לתחתונים כששמענו על הסגירה של המקום, מהבודדים באילת שנרשמו כראויים לביקור, ושמחנו שהצוות שלהם פתח מקום חדש ואפילו הרבה יותר נגיש - מאחרי מלון הרודס. אין ספק שמבחינת לוקיישן + עיצוב + גודל - הלוויתן בהחלט ראוי להיות מקוטלג כמסעדה, להבדיל מהמסגר 5 שהיה סוג של אנדרגראונד ג'וינט.

לנוכח מיעוט האופציות (פעם שניה) וכיוון שהתפריט נראה מספיק מעניין בשביל למלא שני ערבים, הלכנו לשם פעמיים, כשבערב הראשון (רביעי) הזמנו ללוויתן, ובשני (חמישי) לפלמנגו, שבפועל הוא חלק אינטגרלי מהמסעדה (החלל הראשון שאליו נכנסים, ושכולל גם את עמדת המארחת ואת הבר) אבל יש לו כמה מנות שלא כלולות בתפריט הרגיל, ובנוסף הוא מאפשר להזמין חצאי מנות מהתפריט הרגיל של לוויתן. מעבר לזה - לא הרגשנו שום הבדל ביניהם.

בערב הראשון התפוסה במסעדה היתה דלה להדאיג. אמנם רביעי ידוע כיום חלש, ובכל זאת מדאיג לראות בשמונה וחצי ארבעה שולחנות בלבד, כולל שלנו. לשמחתנו בחמישי המסעדה היתה מלאה לגמרי, ואני רק מקווה שהתפוסה החלקית באמצע השבוע מספיקה להם כדי להתקיים.

בשני הערבים הבקשה הרגילה שלנו, להוציא את כל המנות אחת אחת, כדי שנוכל לחלוק בהן, נתקלה בקשיים לא ברורים. "אולי את הראשונות נוציא ביחד ואת העיקריות בנפרד?" לא הבנו מה הבעיה. זה לא שיש כאן סרביס של 200 איש. המטבח בשלב הזה עמד כמעט לרשותנו, וחוץ מזה איזה הגיון יש בלהוציא יחד מנה פטה כבד במקביל למנה מטוגנת של מח טלה? אלו לא בדיוק המנות שתרצה לאכול ביחד. בסופו של דבר ההתעקשות השתלמה וקיבלנו את המנות אחת אחת.

עוד קטע הזוי עם ההגשה היתה שכל מנה שביקשנו לעשות לה פייר נחתה תוך 15 שניות על השולחן. את המנה הראשונה היינו בשוק לקבל יחד עם לחם הבית עוד לפני שהגיע היין. "זה לחם הבית שלנו וזה המח טלה” הכריז המלצר. הא?!?! מאיפה זה הגיע. עוד לא ישבנו. כבר מח טלה?

אני לא יודע אם אנשי לוייתן קוראים את הדיווח, אני מקווה שכן, ואם כן - אז באמת שלא מתוך כוונה להדבק סתם לקטנות (אני לא שגיא כהן) אלא באמת עם הרבה אהבה ומתוך רצון שתזכו לאריכות ימים (יש לי אינטרס טוב לביקורים הבאים שלנו) אני חייב להגיד את זה: משיפודי ציפורה אין לי ציפיות בנושא, אבל לא לשם אתם שואפים, וחלק מהעניין של להיות מסעדה בליגה שלכם זה לתת ללקוח את ה-100% שלכם גם בעניין הזה.

הלקוח מבקש להוציא מנות אחת אחת - תוציאו אחת אחת בלי שהמלצר ינהל משא ומתן על זה. זה לא שהוספנו מנות במהלך הערב. הזמנו מראש, כך שיש לכם את כל הזמן להתארגן, ומי שמבקש להוציא כל מנה בנפרד מבין שמרגע שהוא מבקש לעשות פייר תעבור איזו רבע שעה עד שהמנה תגיע. אף אחד לא מצפה שהיא תנחת תוך 15 שניות מרגע שביקש. אבל זה חלק מהכיף שלנו לאכול בשותף מנה אחרי מנה, ולהתענג על כל מנה בפנרד – תכבדו את זה. העובדה היא שבסופו של דבר המטבח עמד בזה בכבוד, בשתי ארוחות רצופות, אז למה המלצר צריך בכלל להתווכח על זה?

ואם כבר נכנסנו לעניין השירות: אם לקוח מבקש לעכב מנה וגם מזכיר את זה למלצר כי לא נראה לו שהוא העביר את המסר למטבח, והמלצר משיב "כן כן, הם יודעים" בלי שהוא מוודא שהם באמת יודעים, וחמש דקות אחרי זה נוחתת עליך מנה מישום מקום - אז זה סתם מוריד לכם נקודות על סתם, וחבל. אז אם יש משהו לשפר – זה הדבר, ואני כותב את זה באמת עם הרבה הרבה אהבה.

מכאן לאוכל.

מנה ראשונה: מח טלה בציפוי מטוגן (43) שהוגש על רוטב מיונזי חרפרף (צ’יפוטלה) עם כוסברה ושום – היתה מהבולטים בארוחה, והוזמנה גם למחרת. פריך מבחוץ. רך כמו חמאה מבפנים. רוטב משחתי שנותן את הקיק החריף שלו. תענוג.

ראשונה נוספת: סטייק טרטר (65), בהגשה הכי קלאסית שיש, עם חלמון למעלה, טוסטונים בצד וצ’יפס. הטרטר עצמו היה מעולה. הצ’יפס הדקים לא עוברים את מבחן הפריכות של טריליאן, והיו סבירים מינוס, לא מעבר. אבל כל עוד הטרטר עצמו עשה את העבודה אני אסלח על הצ’יפס.

עוד אחת מהראשונות: סרטן רך שריון בציפוי פנקו - על פי התפריט (50) ציפוי פנקו שעוטף סרטן לא מורגש - בפועל. זה לא שהמנה לא היתה טעימה. הציפוי היה מצויין, ורוטב ציזיקי מעט חריף השלים אותו מצויין, אבל טעמי הסרטן לא הורגשו כלל. כך שטעים ככל שיהיה – המנה היתה מפוספסת בעיניי.

מהעיקריות בחרנו רק מנה אחת, פטוצ’יני פירות ים (115). הגיעה מנה נדיבה מאד של פטוצ’יני שהדיפה ריח ים. גם הטעם היה טעם ימי אגרסיבי מאד. בתפריט כתוב ציר דג, אבל לטענת האישה היו בזה גם ביצי דגים, שייתכן והוסיפו עוד יותר לאלמנט הימי החזק. בין לבין היו נתחים של שרימפס. בייקון – שנעלם כאילו לא היה שם לנוכח טעמי הים החזקים. ומעט פירורי פנקו היו אמורים לתת אלמנט של קרנצ’יות.

ניסינו שנים שלושה ביסים. לא אהבנו, והעדפנו לא להמשיך בכח. אמרנו למלצר שזה לא שיש כאן משהו לא תקין אבל זה פשוט לא לטעמנו, אז לא נאכל את זה. מן הסתם לא ביקשנו החזר, אבל לזכות המסעדה ייאמר שזיכו על המנה (שאפו!) ואנחנו מצידנו פיצינו בטיפ מוגדל, כי זה באמת לא מובן מאליו.

ליווינו את הארוחה בצרעה הרי יהודה, שעשה את העבודה.

את הבוטום ליין אכתוב לאחר הדיווח על הפלמינגו.







 
שני הסנט שלי

אין ספק שהמנה המנצחת של הערב הייתה מבחינתי המח טלה!
יש הרבה אנשים שאולי היו נרתעים מלהזמין מנה כזאת- אבל אני חייבת לציין שאין סיבה לרתיעה! מדובר במנה מנצחת מכל הבחינות...פריכה מבחוץ..נימוחה מבפנים ..רוטב שמרים אותה למעלה- פשוט מנה 10 אם נעתיק מMKR

אני דווקא לא מסכימה לנאמר על הצ'יפס של הטרטר- מבחינתי הוא היה מאוד מהנה- אמנם לא שיא הפריכות- אבל דק וטעים מאוד- ומאוד תורם למנה..נחמד לשבור את הביסים של הבשר עם הצ'יפס המטוגן- ביג לייק מבחינתי!

אכן האכזבה של הערב הייתה המנה של הפסטה- וחבל כי ניכר שהשקיעו בה חומרי גלם יקרים...אני רק רוצה שוב לחדד שייתכן שיהיו כאלה שכן יאהבו- אבל אני פשוט ציפיתי למנה מנחמת ומחממת, וקיבלתי מנה מאוד תוקפנית בטעם.. אי אפשר היה להתעלם מהטעם הדגי שפשוט השתלט על כל טעם אחר..

היות ואפשר לומר שזאת המנה היחידה שלא נהנתי ממנה בשני הביקורים- אנחנו בהחלט נחזור ללא צלם של ספק..

תודה ללוויתן שמהווה אופציה נהדרת לפודיס שכמותנו באילת!
 
אפרופו מח (ממש קרב מוחות)

יצא לנו לאחרונה לאכול שתי גרסאות של מנות מח
הראשונה בפריס "מנת הדגל" של מסעדת CLOWN BAR שהיתה נפלאה והוגשה כך שהבנת שאתה אוכל מח (תמונה מצ"ב)
השניה בביקור ברומא בGIOIA MIA בנוסח דומה למה שתארתם (תמונה מצ"ב) היתה טעימה אך המנה הפריסאית מנצחת בגדול



 

Gרר

New member
המנה הפאריזאית נראית ההארד קור של המוח


לא טעמתי מוח בצורה כזו, כך שקשה לי לדמיין את הטעם, אבל אני לא פוסל לנסות.
 

החתולית

New member
מנת המוח של הקלאון בר נפלאה

אחת המנות הטובות שאכלנו בנסיעה בדצמבר. אני שמחה שהיא עדיין טובה, גם לאחר עזיבת השף המקורי את המקום.
 
אין ספק שזה דורש לעבור מחסום פסיכולוגי יותר גדול

אבל בכל זאת אשמח לנסות!
גם נוזפת בעצמי שעוד לא יצא לי לאכול חלזונות..
בילדותי, ששהיתי בקפריסין במסגרת שליחות, אבא שלי היה אוכל בהנאה חלזונות במסגרת ארוחת "מזה" ואני זוכרת את החלחלה שעברה לי כל פעם למראה הצלחת...
מאז כמובן התבגרתי ואני רק מחכה להזדמנות לאכול אסקרגו כמו שצריך...
 

החתולית

New member
זו היתה מנה נקייה וטעימה

היה בה משהו מאד יוצא דופן, בגלל צורת ההגשה והנקיון שלה גם מבחינת טעמים.
&nbsp
אסקרגו עדיין לא אכלתי, אבל זה רק מפני שלא יצא. גם זה יקרה
 

החתולית

New member
הטרטר הוא אחת המנות האהובות עלינו

זו מנה גדולה ואני לא מאד רעבה, היא מספיקה לי כמנה עיקרית. אני דווקא אוהבת את הצ'יפס שמלווה אליה וגם את סלט החסה. בסך הכל, הגשה קלאסית מאד.
&nbsp
מח הטלה נפלא. אני מנקה ממנו את הרוטב, כי צ'יפוטלה...
 

Gרר

New member
אני ניקיתי את הרוטב מהצלחת עם הלחם


נראה לי שגם אם אהיה במסעדה של חמישה כוכבי מישליין - אם יש רוטב מצויין ולחם בצד - אני אנגב. ישראלי או לא?
 
לא זכור לי סלט חסה

הצ'יפס והטרטר היו נפלאים כאמור..
לא זכור לי סלט חסה שהוגש עם המנה..
 

Gרר

New member
פלמינגו@לוויתן

בערב השני כאמור הזמנו לפלמינגו. זה קצת מצחיק כי זה באמת אותה מסעדה, רק שיושבים בכניסה. אפשר על בר, אפשר שולחן, והתפריט מכיל עוד כמה אופציות ומאפשר בחירה של חצאי מנות מהתפריט של הלוויתן.

גם הפעם חזר המשא ומתן על סדר הוצאת המנות, וכאן גם היתה המנה שיצאה בדיוק בזמן שביקשנו לתת מנוחה לבטן. כתבתי באריכות בפוסט הקודם אז אין טעם להרחיב. מעבר לעניין הוצאת המנות השירות היה ידידותי, והיה נעים לשבת שם ולצפות על המנות יוצאות מהמטבח לכיוון המסעדה ולראות אילו מהמנות אנחנו כבר מצליחים לזהות מרחוק.

לפתיחה היינו חייבים שוב את מנת המוח טלה מהיום הראשון – לא הכזיבה גם הפעם, ולטעמי היא מנת חובה שם.

לאחר מכן, בדומה ליום הראשון, מנה קרה, אבל הפעם – פרפה כבד אווז ומעליו שכבה דקה של ג’לי מיין אדום ופירורים של מלח גס (84). בצד הוגש סלטון שהשארתי לאישה, אז אין לי כל כך מה לכתוב עליו. הפטה עצמו – ללא רבב. שכבת הג’לי עשתה קצת בילבול, כי יש איזו ציפיה לכך שהיא תתן אלמנט של מתיקות כשבפועל היא היתה די חסרת טעם ובעיקר הורגשו פירורי המלח. זה לא שהיא הפריעה לי במיוחד, אבל לא ממש הבנתי מה התפקיד שלה בטעמים של המנה. הטוסטונים שהוגשו בצד היו מבצק שהזכיר בריוש (בשונה מאלה שהוגשו יחד עם הטרטר) והם היו ממש מוצלחים.

המנה הוגשה בכלי זכוכית חמוד, אבל לצערי התפקשש הצילום. סך הכל מנה מוצלחת, שהייתי ממליץ לאכול רק אם חולקים אותה, כי לסועד בודד משלב כלשהו המונוטוניות של המנה מתחילה קצת לשעמם. לחלוקה בין שני אנשים היא סבבה.

ניצלנו את האופציה לחצאי מנות לטובת חצי ריזוטו ארטישוק ירושלמי. הריזוטו היה טיפה יותר נוזלי ממה שאתה מצפה מריזוטו, אבל זה לא הפריע להנות ממנו. מנה מעולה, עם תוספת של צ’יפס ארטישוק ששבר (תרתי משמע) בצורה מאד מוצלחת את המרקם הדי אחיד של הריזוטו. מנה ממש ממש טעימה – נרשמה כמספר 2 בשני הביקורים, יחד עם המח טלה.

חצי מנה נוספת שבחרנו מהעיקריות – נתחי פילה חזיר. שהוגשו על מצע מתוק/חריף/חמוץ שכלל גרעיני תירס וקצת פטריות ושוב צ’יפוטלה ושוב כוסברה. הבשר הוכן היטב. היה בעל מרקם מושלם, רך ונעים לאכילה, והמצע השובב החמיא לבשר. עוד מנה מוצלחת מאד, אפילו שהבטן כבר היתה די מלאה.

אין ספק שלוויתן היא זן נדיר באילת. מסעדה ראויה מאד, עם רמת ביצוע גבוהה. הערב השני היה המוצלח יותר. הערב הראשון פחות. אפשר להגיד בלי ספק שבערב השני המסעדה הציגה רף גבוה מאד גם ברמה הארצית (למעט עניין השירות שהיה בעייתי בשני הערבים וראוי לליטוש נוסף). הערב הראשון היה פחות מוצלח, הן בגלל הפסטה שלטעמנו איזון הטעמים בה לא מוצלח (אפילו בצילומים היא נראית המנה הכי פחות סקסית) והן בגלל הסרטן הפריך שהיתה אמנם מנה מאד טעימה אבל בלי נוכחות של הסרטן שאמור היה להיות הכוכב.

בסטנדרטים אילתים – אין משהו שאפילו מתקרב לזה, ויסלחו לי שוב כל המסעדות האחרות שם. אני רק מקווה שיש בין אילו שגרים באילת + אלו שמגיעים אליה לחופשה, מספיק אנשים שמחפשים את הפיין דיינינג, בשונה מלפני 10 שנים, שאז למסעדה כזו (עיין ערך ג’וזפין ז"ל) לא היה סיכוי להחזיק מעמד.

אני חושב שחלק חשוב בעניין זה לא לקפוא על השמרים. יש מה לתקן ולשפר. הן בחלק מהמנות, והן בנושא השירות. ורצוי גם מדי פעם לעשות רענון לתפריט כך שלמי שגר שם ולא מגיע פעם בשנה יהיה מעניין לחזור.

בבחירה בין הלוויתן לפלמינגו אני ממליץ דווקא על הפלמינגו, מכיוון שההבדל היחיד בינו לבין הלוויתן הוא האפשרות להזמין חצאי מנות מהתפריט של הלוויתן, ובהתחשב בכך שהעיקריות שם די גדולות – עדיף להתנסות ביותר חצאים של מנות ולקבל חתך רוחב יותר גדול של התפריט מאשר למלא את הבטן עם המנות הנדיבות מאד, אולי אפילו נדיבות מדי, של התפריט הרגיל. מבחינתנו – בכל המנות שהזמנו בגודל חצי הכמות שהוגשה היתה מספקת, ומנה כפולה מהן היתה כבר סתם too much.

בוטום ליין – מקום שהוא חובה באילת. לא הכל מושלם, אבל במונחים אילתיים – שיזכו לאריכות ימים מופלגת.



 
תודה על הדיווחים המוצלחים, כרגיל. גם אני מהמכורות למוח

ותמיד שמחה לשמוע על עוד אנשים שלא נרתעים מזה ויודעים להעריך.
אגב, מוח מטוגן זו אחת המנות הקלות להכנה בבית בכלום זמן ועבודה.ולא יקר. ממליצה לכל מי שאוהב.
 

gastro101

New member
אתם בחברה טובה, סעדנו שם שני ערבים בפברואר השנה

פסטיבל ג'אז חרף, כמעט חדש קדם הזמנתי מקום לחמישי וששי בערב
לא דיווחתי כי בניגוד לארוחות שנה קדם יצאנו פחות נפעמים

ענין הוצאת מנות בקצב מטורף קרא גם אצלנו , למרות שבקשנו ואף נשלח לי משוב טלפוני בששי בבקר ובעקבותיו התקשרה אלי ענבל , בעלת המקום . כשהגענו בששי בערב לא נראה שהיא זוכרת את שיחתנו ..ואפילו לא ניגשה אלינו .

בעיה נוספת- היצע דל מאד לצמחונים, לבעלי הצמחוני היה קשה למצוא מנות ולמיטב זכרוני אכל את אתה מנה (ראשונה כמדומני ) שני ערבים ברצף.

אני זוכרת שיצאנו בששי בערב- שעה מתחילת הארוחה כמדומני (ולא, לא מיהרנו לקונצרט) עם הרגשת החמצה כי הבעלים מאד נחמדים .

התפרסמהנ עכשו תוכנית פסבטיבל ג'אז קיץ- מן הסתם נאכל שם אבל רק ערב אחד...
 

Gרר

New member
אין ספק שאם לא מחזיקים אותם עם היד על הדופק בעניין הקצב

אז ארוחה יכולה להסתיים שם תוך פחות משעה, ולא ברור לי העניין הזה. זה לא פאסט פוד, אז למה לטעת אצל האורחים תחושה כאילו רוצים להפטר ממנו? זה לחלוטין לא מה שרוח המקום משדרת, וסתם חבל. מקווה שישפרו או זה אבל לפי מה שאת כותבת אני קצת בספק
 
למעלה