ה-ארוחה: San Martino (כוכב אחד), קונסטנץ
אחרי שבוע בחווה הגיע הזמן להפרד מהעיזים והפרות ולעבור לאיזור קצת אחר של גרמניה, אגם קונסטנץ שממנו גם תכננו לנסוע למפלי הריין ולציריך, משם טסנו חזרה.
הרבה מסעדות סגורות שם בראשון בערב ולכן בלילה הראשון, שבת בערב, היינו חייבים צליפה. אני כיוונתי לגסטרו בר שנקרא Essbar. קצת לפני הנסיעה האישה נדלקה על מסעדה בשם San Martino. לא היה לנו יותר מדי זמן לברר עליה וכך פיספסנו את העובדה שהקטנה זכתה בביקור הראשון שלה במסעדה מכוכבת (כוכב אחד). רק שהגענו למסעדה פתאום שמנו לב לתעודה.
המסעדה היא קומפלקס גדול שיש בו גם אופציה לישיבה על בר, גם למסעדה אה לה קארט, וגם לארוחת טעימות למספר מצומצם של סועדים. אנחנו הזמנו למסעדה אה לה קארט. חלל מאורך עם קירות מחוספסים ותקרה עם חיפוי עץ. אלגנטי מאד, אבל לשמחתנו המסעדה לחלוטין לא מהסוג המעונב. האוירה היתה משוחררת, עם אינסוף צלחות שעוברות מול הפרצוף במעבר המאורך שלאורכו השולחנות של המסעדה. גם המלצרית היתה חביבה ולשמחתנו – שולטת באנגלית.
הראשונות של המסעדה הן מסוג של מנות טאפאס, מה שמאפשר להזמין כמה וכמה מהן במחירים סבירים. אנחנו הזמנו, איך לא, שידור חוזר אבל למי אכפת, את התמרים בבייקון. זה שילוב מושלם ואני מכור לזה, אין מה לעשות. חוץ מזה זרועות תמנון שהוגשו ברוטב עגבניות פיקנטי (על פי התפריט מנה שמקורה בגליציה) וגבינת עיזים בדבש שהוגשה על רוטב עגבניות מתקתק.
כל הצלחות היו פגז. עם תמרים בבייקון קשה לפספס. התמנון היה אלוהי, כשהבשר הרך התמזג מעולה עם הרוטב. רק חבל שהקטנה השתלטה על רוב המנה ולא נתנה לאף אחד לגעת בה. בגבינת עיזים השילוב של הגבינה והרוטב המעט מתקתק היה מושלם, אבל גם זה על סמך שני וחצי ביסים שהצלחתי בקושי לחלץ מהקטנה. קשה לחלוק איתה טאפאסים שהיא אוהבת. זה קצת מבאס לפעמים, אבל שתהיה בריאה ורק תמשיך ככה לעשות לנו נחת עם אוכל.
לעיקריות הזמנו גם כן שלוש מנות. האחת – טרטר, שלשמחתי היה רחוק קצת מהנוסח הקלאסי שלו. תערובת הבשר היתה קצת אחרת הן בתיבול והן במרקם שהיה קרמי יותר. רוטב צ’ילי שהוגש בנפרד לבקשתנו דווקא מאד הוסיף למנה. כשאני מסתכל בצילום הוא לא מחמיא למנה (נראה לי שצילמתי אחרי שקצת הספקנו "לבלגן" אותה), אבל במבחן האכילה היא היתה מאד מרעננת, מאד כיפית ומאד טעימה.
המנה השניה שהוזמנה – רביולי פורצ’יני ומעליו קריספי פרמז’ן. במבחן הניקוד – זו המנה שתקבל קצת פחות מהיתר. אמנם הבצק היה מושלם, אבל ברביולי אני אוהב את העידון ודווקא כאן היתה גסות כלשהי הן בטעם שסבל מנוכחות יתר של כמהין והן במרקם של המילוי. לחלוטין לא נפילה, שלא יהיה ספק, אבל גם לא העידון שאני מצפה ממנה כזאת, על אחת כמה וכמה במסעדת מישלן.
לקטנה הזמנו pulled pork burger, עם רוטב ברביקיו וכרוב. שמחתי למצוא גם מנה כזאת בתפריט של מסעדה ממושלנת. אני מאמין שהם כיוונו אותה במובהק לילדים שמגיעים למסעדה או לאורחים שהם פחות “פודיז”, כי חובב אוכל שמגיע למקום כזה מן הסתם יחפש מנות שמכוונות יותר גבוה, אבל שמחתי למצוא גם מנה כזאת בתפריט. זה עוזר להנגיש את המסעדה ומאפשר להגיע גם בפורום שחלקו פחות פתוח למנות משוגעות וזה הסתדר לי היטב עם האווירה הפחות מכופתרת של המסעדה.
מבחינת הטעם – הוא הזכיר לי יותר סלופי ג’ו מאשר המבורגר. ככזה, הוא היה טעים מאד למעט הכרוב שהיה לי לא קשור. הצ’יפס היו סבבה, ובעיקרון אפשר לסכם שגם אם בגרמניה הצ’יפס לא ברמת השלמות של בלגיה עדין ברוב המקומות שהיינו הוא היה סביר ומעלה. בכל הביקור לא נתקלנו בצ’יפס אחד שהיה פחות מסביר.
פחות יצא לי לכתוב על יין בדיווחים אבל יצא לנו הפעם לשתות יינות ספרדיים שהיו מאד מוצלחים. היין שהומלץ במסעדה הזו היה טעים במיוחד, ועל כן גם רשמתי את השם – ובכל זאת הצלחתי לאבד את זה. מה שכן – מסיבה לא ברורה קיבלנו כוסות כפולות, כלומר כוס גדולה יחסית שהכילה כמות כפולה ממה שנותנים בדרך כלל וגם חייבו אותנו בהתאם. זה הוסיף מאד למחיר של הארוחה (17 יורו לכוס אם אני זוכר נכון) ולא ברור לנו אם היה איזה דיס קומיוניקציה או שזה נעשה מבלי לשתף אותנו. בכל מקרה הוא היה טעים וסיימתי את כולו, אז סלחנו, אבל למי שמבקר שם – כדאי לשים לב.
מבחינתי זו היתה הארוחה המוצלחת ביותר בטיול. גם כשלוקחים בחשבון הורדת ניקוד קטנה על הרביולי וגם אם נשים בצד את ההמבורגר ששייך למחלקה קצת אחרת כל יתר המנות היו פנטסטיות, ולהבדיל מקרויצבלום – זו היתה ארוחה שזרמה בכיף, וחלק לא קטן מביקור במסעדה זה לא רק האוכל נטו אלא איזה זיכרון אתה לוקח משם, ואם בקרויצבלום זה הרגיש כמו מקלחת קרה אז כאן זה הרגיש כמו חיבוק חם וזה היה באמת ערב מאד נעים וברובו המוחלט גם מאד טעים.
למרות המחיר הגבוה (170 שהם בעצם 136 סבירים פלוס 34 על האקסטרה יין) המסעדה מומלצת בחום כבד מאד. כוכב מישלן מאד מאד מוצדק שלא בא על חשבון נפיחות יתר. מזל גדול שהאישה גילתה במקרה את המקום המקסים הזה.
