Bellboy, מלון ברדצ'בסקי
זה לא שאם אין לחם אוכלים עוגות ואם מסעדות בתל אביב נסגרות אז הולכים לברים... סתם התחשק לנו משהו פחות מסעדתי הפעם, והבל-בוי כבר הרבה זמן ב-todo שלנו.
מדובר על בר קוקטיילים במלון קטן ברחוב ברדצ'בסקי, באיזור של סוף רוטשילד, לא רחוק מהמילגו ומלבר. כשהולכים ברחוב קשה להבחין שמדובר במלון ולא בבניין מגורים. הלובי נמצא בחלק האחורי של הבניין, ומשם יש דלת שמובילה לבר. לא הבנתי איך עולים מהלובי לחדרים שלא דרך המעלית שנמצאת בתוך הבר... חלק מהמיסתורין של המקום כנראה
בחלל עצמו יש במרכז בר ריבועי לא גדול שממנו עולים כל הזמן קולות שיקשוק הקוקטיילים. דווקא כאן העדפנו את הישיבה שלא על הבר, על כורסאות אה-לה-שוק הפשפשים כשמסביב עירבובייה נחמדה של מנורות ושמונצעס אחרים. יחד עם המלצרים שמסתובבים בחליפות והמלצריות שחלק מהן דובר רק אנגלית ההרגשה היא של חו"ל.
הצוות נחמד מאד. סבלני, עם תשובות מפורטות לכל שאלה. למרות זאת אצלנו לא נרשם ציון מושלם על השירות בגלל שתי קטנות (א) את מנת הלחם, שאמורה להיות מוגשת לכל שולחן, היינו צריכים לבקש במיוחד (ב) למרות שביקשנו להוציא כל מנה בנפרד קיבלנו שתי מנות ביחד. הגורם לשני אלה, ככל הנראה, היה שהמלצרית שלקחה מאיתנו את ההזמנה היא לא זו שבסופו של דבר שירתה אותנו, וכנראה העניינים לא עברו מאחת לשניה בצורה מושלמת. עם זאת, התרשמנו שהפאקים הקטנים האלה הם היוצאי דופן במקום, ולא הנורמה. אבל דיווח זה דיווח.
אישית, אני איש של יין ולא של קוקטיילים. למעט קוקטיילים מאד בנאליים או "נקיים", כמעט בכל קוקטייל מושקע שיצא לי לשתות בלט לי לרעה איזה שפיץ של טעם חזק מדי או לא קשור. גם הפעם נהנתי בעיקר מהאוכל ומהאוירה, והקוקטיילים, מושקעים ככל שיהיו, כל אחד מוגש בכלי ייחודי (סחטיין!), פחות שיקחו אצלי תפקיד בחוייה, ולכן אשאיר את עניין הקוקטיילים לאישה.
אציין רק שלהבדיל ממקומות שמגישים תפריט מפלצתי של 800 עמודים (בתאילנד קיבלתי פעם משהו כזה שלקח לי עשרים דקות רק לעבור על הדפים שלו) התפריט כאן די ממוקד, ועם קצת עזרה מהמלצרים הבחירה היא לא מסובכת מדי.
המנה הראשונה שטעמנו היתה טרטר בקר (58) שהוגש כפס צר על צלוחית מאורכת עליה גם הוגש טוסטון מאורך. יחד עם הבשר היו עגביות, זרעי חרדל, ועל פי התפריט - גם תמרים. המנה היתה חביבה, אבל הבשר, שאמור להיות הכוכב של המנה, התחבא מאחרי ה"קוקטייל" (הייתי חייב...) של המרכיבים האחרים. בטרטר אני מעדיף לקבל את המרכיבים בצד, ולהרכיב כל ביס בעצמך. בטח לא כסלט, שהבשר נחבא בו אל הכלים. חבל, כי מעט הבשר שכן הורגש, עשה רושם איכותי.
המנה הבאה: סקאלופס (68) ומעליהם טוביקו ירוק שלא כל כך הורגש. הוגש בקערה ובה ציר צדפות עם בייקון ועוד כמה רכיבים שאני כבר לא זוכר. גם כאן הרוטב, שהיה מאד מלוח ושתלטן, פגם בהנאה מהסקאלופס העדינים שהיו מצויינים בפני עצמם. השתדלתי לדלות כמה שפחות רוטב כדי לאזן ככל האפשר, אבל נראה לי שלמרות העידון של הסקאלופס היה רצוי שהרוטב שמלווה אותם יתן פחות קונטרסט.
המנה הבאה היתה ה-מנה של הארוחה: סלט תמנונים צרובים (76) עם מעט עגבניות שרי, תפוחי אדמה, צנוברים וזיתים. בצד על הצלחת נמשחה שכבה דקה של איולי פפריקה מעושנת. התמנונים היו רכים ועסיסיים, ויתר המרכיבים לא נלחמו זה בזה אלא יצרו חגיגה שלמה, כשפה זה חם, שם זה רק, פה זה פריך, פה זה משחתי. בקיצור - מנה שלדעתי היא מנת חובה במקום.
עם המומנטום של התמנונים העדפנו לקחת מנה נוספת, גם על חשבון קינוח, ובחרנו במנה של נתחי סינטה שהוגשו משופדים על סכין, שעליו שופד גם ריבוע של תפוח אדמה מטוגן. נתחי הסינטה הוגשו מדיום רייר, כשעליהם מלח גם (הייתי מעדיף טיפה פחות מלח גס - אבל זה באמת בקטנה). גם כאן נמשח על הצלחת איולי חזרת שמאד החמיא למנה. עוד מנה מצויינת, אם כי יש לציין את מחירה - 94 שקלים לפחות מ-100 גרם בשר.
ככלל, מי שיש לו תיאבון ממש גדול, יצטרך להשקיע די הרבה על האוכל בשביל לצאת ממש שבע כאן. לפחות על פי המנות שאנחנו בחרנו.
הלחם הוא סוג של מאפין שמוגש עם חמאה רכה. חביב, אבל לא הייתי מזמין את זה באופן מיוחד.
לסיכום, שתי מנות מצויינות + שתי מנות טובות מינוס בגיזרת האוכל, אבל אם מוסיפים את כל יתר הפרמטרים אז החוייה בכללותה היתה מוצלחת מאד. היה כיף לשבת שם ולדמיין כאילו אתה בניו אורלינס לאיזה שעה שעתיים. עם המצאי שיש, לצערנו, בתל אביב של 2018 - זה מאזן לא רע בכלל.
