שירשור
שבועי
- פותח הנושא החתולית
- פורסם בתאריך
סיפורי זוועה של מלצרים
מתוך שרשור בפייסבוק - מאחר ומדובר בקבוצה סגורה מחקתי את שמות הכותבים:
זוג מגיע, מבקש פינה שקטה ואינטימית לדייט. כמה דקות אחרי שמקבלים את המרק שהזמינו, קוראים לי ומראים לי פילטר של סיגריה (חדש) שלטענתם היה במרק. אני לא יודע איפה לקבור את עצמי,לא מבין איך זה קרה, ועדיין הם מקבלים את רוב הארוחה ללא תשלום.
אחרי שלושה שבועות עושים את זה שוב. כניראה שכחו שכבר עשו את זה אצלנו. עצרתי את ההזמנה שלהם והוצאתי אותם מהמסעדה.
מקרה שני:
מגיע זוג הורים עם ילד בן 5 בערך, מזמינים מנות שהטעמים שלהם שונים מהמוכר, אני מסביר זאת והם מתעקשים שהם "מבינים יותר ממני כי הם אוכלים במסעדות בכל העולם". כשמגיעים המרקים הם מתחילים לטעון (אחרי שאכלו חצי) שהשרימפס רקוב ולא טרי. אני מסביר שבעל הבית קונה טרי כל בוקר, אז לא ייתכן, אולי זה התיבול ומציע להחליף. הם מזמינים מרק עם קלמארי. אני מסביר שזה אותו תיבול, הם מתעקשים. שוב אוכלים חצי וטוענים שהקלמרי מקולקל. אני מסביר שהקלמרי זה כמו השרימפס - טרי מהבוקר. הם מסכימים שאחליף למרק תירס (שיהיה סולידי). בשלב הזה הילד מתחיל לחזור בלי הפסקה על מנטרה "האוכל פה מסריח, האוכל פה מסריח...). ותנחשו מה? גם התירס מקולקל. עצרתי את שאר ההזמנה שלהם במטבח, הסברתי שכניראה התיבול שלנו לא לטעמם והוצאתי אותם מהמסעדה. הם עמדו בחוץ והתחילו להגיד ללקוחות שמגישים אצלנו אוכל מקולקל. הזמנתי משטרה, אבל הם הלכו לפני שהניידת הגיעה.
מקרה שלישי: (מסעדה אחרת, חלבית כשרה ברמת כשרות גבוהה מאוד)
לקוח מביא מהבית בקבוק יין ומבקש לפתוח אותו, אני מסביר שסוג הכשרות של הבקבוק נמוך מרמת הכשרות של המסעדה ולכן אסור לפתוח את הבקבוק, כי זה יפגע בכשרות. הלקוח מחכה שאלך, פותח את הבקבוק ומוזג לכל הסועדים בשולחן. המלצרית מבועתת קוראת לי, אני מבקש מהם לעזוב, הבחור מאיים וצועק שישבור לי את העצמות ומתחיל לזרוק עליי דברים.
אני אומר לו שיאללה, בוא נלך מכות, אבל בחוץ. הוא יוצא בסערה החוצה, ואני סוגר ונועל אחריו את הדלת לקול מחיאות הכפיים של שאר הסועדים.
מקרה רביעי: אירוע בחדר VIP, תפריט מוזמן מראש, גם משגעים את המלצריות באלף בקשות, וגם מחכים כל פעם שהמלצריות (שצמודות רק לחדר הזה) יצאו כדי לבוא להתלונן שאין מלצרית (לא היה מצב שזה היה פחות מדקה), יושבים עם העתק של ההזמנה שלהם ומסמנים מה יצא ומה לא (המנות מוגשות למרכז השולחן ואין הגבלת כמות - מה שנגמר ממלאים). במקרה פישלנו ולא הוצאנו להם את אחד מסוגי הסלטים. חיכו עד לסוף הארוחה, הזמינו את כל המנות שוב, לא נגעו, התלוננו שלא קיבלו את אחד הסלטים, הצעתי שנוציא מייד והתגובה הייתה - לא! זה מאוחר מדיי. תשדרגו לנו את הקינוחים! שידרגנו קינוחים, הם ביקשו לארוז את כל מה שהזמינו לפני הקינוחים ולא נגעו (סידרו לעצמם אוכל לשבוע בבית). ארזנו. בסוף בתשלום לא הסכימו להשאיר טיפ כי לא קיבלו את הסלט בזמן....
מקרה חמישי:
אירוע בריתה ל 90 איש, סגרנו לטובת האירוע 3/4 מסעדה, מגיעים 120 איש... אנחנו באטרף מרכיבים שולחנות מהמחסן שיהיה לאנשים איפה לשבת. בעלת האירוע מתעצבנת שלוקח למנות הרבה זמן לצאת, אני מסביר לה שהגיעו עוד 30 איש ואנחנו לא ערוכים לכזאת כמות, היא מגיבה "מה הבעיה שלכם - זאת מסעדה" ובסוף רצו לשלם רק על 80 איש כי המנות התעכבו. הודעתי לה שאם הם לא משלמים הכל כולל טיפ למלצרים יקבלו תביעה. בסוף שילמו, ואחרי 3 חודשים באו ורצו לעשות במסעדה את הבר מצווה של הבן. הודעתי לבעל הבית שאני לא מוכן לעבוד איתם ואני בחופש ביום האירוע. הוא לא הסכים לסגור איתם אירוע...
לקוחה קבועה במסעדה שעבדתי בה, תמיד מגיעה ועושה בעיות. הגיעה עם חברים מחו"ל, התקשרה לפני זה להזמין מקום ונאמר לה שהמסעדה מלאה אז השיבה "אני קבועה פה אתם תמצאו לי מקום." מצאנו. אחת האורחות הזמינה מנת פסטה אלי אוליו, מה שאומר שלמנה אין ממש רוטב, אלא זה על בסיס שמן זית. הלקוחה מתלוננת שהמנה יבשה. מחזירים למטבח מוסיפים לך נוזלים ועוד ירקות. מתלוננת שהמנה עדיין יבשה. מסבירים לה שזה הרוטב של המנה וממליצים לקחת משהו אחר. לא מסכימה, מכינים לה את אותה מנה מחדש. לפני שהמנה יוצאת בפעם השלישית לשולחן, הקבועה צועקת עליי שמה זה אמור להיות וכולם סיימו כבר לאכול, מסבירה לה שאין מה לעשות וכשמחזירים מנה 3 פעמים זה לוקח זמן. מקבלת את המנה ה3, עדיין לא מרוצה. בסוף הארוחה האחמשית שלחה אותי להציע להם פינוק של למונצ'לו, שאלתי אותם "תרצו אולי צ'ייסר של למונצ'לו?" הקבועה מסתכלת עליי במבט מזלזל, קורצת לי ועושה "on the house?"
הייתי אחמ"ש. שולחן של 8 חברה' בסביבות גיל 25, אחת מבקשת ארוחת ילדים, אחרי ויכוח עם המלצרית המלצרית קוראת לי לעזור. אני מסביר שארוחות ילדים זה עד גיל 12 (ממש רואים שהיא לא...). היא מתעקשת שהיא בת 12... ביקשתי לראות תעודת זהות של ההורים, ואז היא הודתה שהיא בעצם לא כל כך רעבה. המלצתי לחלוק מנה עם מישהו אחר או לאכול רק ראשונות. ואז היא ביקשה שאאשר את זה חד פעמית.
כשסירבתי אמרה שהאחמ"ש שבוע שעבר אישר לה.
עניתי שאני האחמ"ש היחיד במסעדה, יש חוץ ממני רק אחמ"שיות, ואם אישרו לך בשבוע שעבר אז כבר אישרו לך חד פעמית.
עבדתי בבית קפה, בדיוק הבאתי עוד בורקסים מהמטבח, והם התקררו קצת, העלתי אותם על הפלאטת חימום, מישהו ביקש ממני כמה בורקסי פיצה, ולפני שהספקתי לשאול אותו אם היא רוצה שאחמם לו אותם הוא שילם ונגס בהם. הוא עוד לא סיים לבלוע והוא מסתכל עלי כולו מזועזע כאילו נתתי לו לאכול רעל או אוכל מהרצפה או אני לא יודעת מה ואומר, את רצינית? קרח!! קרח יותר חם מזה!! והוא אשכרה זורק עלי את הבורקסים ואני מנסה בנועם לשאול אותו למה הוא מדבר אלי ככה והוא ממשיך להתווכח איתי שאני אוכל את זה ולצרוח עלי שאחמם לו את זה (מה שרציתי לעשות מלכתחילה). כלכך רציתי לזרוק עליו את הבורקסים חזרה להביא לו את ה8 ומשהו שקל שלו ולבעוט אותו מהבית קפה.
שבת, אני מנהל חדש במסעדה אסיאתית שבה כל המנות העיקריות מגיעות עם אורז לבן מאודה. נכנסת משפחה שהמלצריות מזהירות אותי שהאבא בעייתי, זכיין של רשת אופנה של מותג מוכר וחבר של בעל הבית.
הם מזמינים, ומבקשים להחליף במנות העיקריות את האורז המאודה באורז מוקפץ עם ירקות. המלצרית מסבירה שאורז מוקפץ זה מנה נפרדת ואי אפשר להחליף את האורז. הוא מתווכח והמלצרית קוראת לי. אני מסביר את אותו דבר, ואז הוא אומר "אתה יודע מי אני? אני [מספר מי הוא בהתנשאות] ואני חבר של בעל הבית".
אני עונה לו שזה לא רלוונטי ועדיין אין אפשרות להחליף. הוא פוקד עליי להתקשר לבעל הבית ולשאול אותו.
התגובה שלי: בעל הבית שכר אותי לנהל את המסעדה כדי שהוא יוכל לעשות מה שהוא רוצה בשקט בלי הפרעות, במיוחד בשבת. אם אני אתקשר אליו בכל עניין - בשביל מה אני מנהל מסעדה? אם אתה רוצה - תתקשר אליו ותבקש ממנו. אם הוא יתקשר אלי ויאשר לי - אחליף לך את האורז המאודה באורז עם ירקות".
כמובן שהוא לא התקשר, והם הזמינו את האורז עם הירקות בנפרד. מאז לא היו איתם בעיות.
מתוך שרשור בפייסבוק - מאחר ומדובר בקבוצה סגורה מחקתי את שמות הכותבים:
זוג מגיע, מבקש פינה שקטה ואינטימית לדייט. כמה דקות אחרי שמקבלים את המרק שהזמינו, קוראים לי ומראים לי פילטר של סיגריה (חדש) שלטענתם היה במרק. אני לא יודע איפה לקבור את עצמי,לא מבין איך זה קרה, ועדיין הם מקבלים את רוב הארוחה ללא תשלום.
אחרי שלושה שבועות עושים את זה שוב. כניראה שכחו שכבר עשו את זה אצלנו. עצרתי את ההזמנה שלהם והוצאתי אותם מהמסעדה.
מקרה שני:
מגיע זוג הורים עם ילד בן 5 בערך, מזמינים מנות שהטעמים שלהם שונים מהמוכר, אני מסביר זאת והם מתעקשים שהם "מבינים יותר ממני כי הם אוכלים במסעדות בכל העולם". כשמגיעים המרקים הם מתחילים לטעון (אחרי שאכלו חצי) שהשרימפס רקוב ולא טרי. אני מסביר שבעל הבית קונה טרי כל בוקר, אז לא ייתכן, אולי זה התיבול ומציע להחליף. הם מזמינים מרק עם קלמארי. אני מסביר שזה אותו תיבול, הם מתעקשים. שוב אוכלים חצי וטוענים שהקלמרי מקולקל. אני מסביר שהקלמרי זה כמו השרימפס - טרי מהבוקר. הם מסכימים שאחליף למרק תירס (שיהיה סולידי). בשלב הזה הילד מתחיל לחזור בלי הפסקה על מנטרה "האוכל פה מסריח, האוכל פה מסריח...). ותנחשו מה? גם התירס מקולקל. עצרתי את שאר ההזמנה שלהם במטבח, הסברתי שכניראה התיבול שלנו לא לטעמם והוצאתי אותם מהמסעדה. הם עמדו בחוץ והתחילו להגיד ללקוחות שמגישים אצלנו אוכל מקולקל. הזמנתי משטרה, אבל הם הלכו לפני שהניידת הגיעה.
מקרה שלישי: (מסעדה אחרת, חלבית כשרה ברמת כשרות גבוהה מאוד)
לקוח מביא מהבית בקבוק יין ומבקש לפתוח אותו, אני מסביר שסוג הכשרות של הבקבוק נמוך מרמת הכשרות של המסעדה ולכן אסור לפתוח את הבקבוק, כי זה יפגע בכשרות. הלקוח מחכה שאלך, פותח את הבקבוק ומוזג לכל הסועדים בשולחן. המלצרית מבועתת קוראת לי, אני מבקש מהם לעזוב, הבחור מאיים וצועק שישבור לי את העצמות ומתחיל לזרוק עליי דברים.
אני אומר לו שיאללה, בוא נלך מכות, אבל בחוץ. הוא יוצא בסערה החוצה, ואני סוגר ונועל אחריו את הדלת לקול מחיאות הכפיים של שאר הסועדים.
מקרה רביעי: אירוע בחדר VIP, תפריט מוזמן מראש, גם משגעים את המלצריות באלף בקשות, וגם מחכים כל פעם שהמלצריות (שצמודות רק לחדר הזה) יצאו כדי לבוא להתלונן שאין מלצרית (לא היה מצב שזה היה פחות מדקה), יושבים עם העתק של ההזמנה שלהם ומסמנים מה יצא ומה לא (המנות מוגשות למרכז השולחן ואין הגבלת כמות - מה שנגמר ממלאים). במקרה פישלנו ולא הוצאנו להם את אחד מסוגי הסלטים. חיכו עד לסוף הארוחה, הזמינו את כל המנות שוב, לא נגעו, התלוננו שלא קיבלו את אחד הסלטים, הצעתי שנוציא מייד והתגובה הייתה - לא! זה מאוחר מדיי. תשדרגו לנו את הקינוחים! שידרגנו קינוחים, הם ביקשו לארוז את כל מה שהזמינו לפני הקינוחים ולא נגעו (סידרו לעצמם אוכל לשבוע בבית). ארזנו. בסוף בתשלום לא הסכימו להשאיר טיפ כי לא קיבלו את הסלט בזמן....
מקרה חמישי:
אירוע בריתה ל 90 איש, סגרנו לטובת האירוע 3/4 מסעדה, מגיעים 120 איש... אנחנו באטרף מרכיבים שולחנות מהמחסן שיהיה לאנשים איפה לשבת. בעלת האירוע מתעצבנת שלוקח למנות הרבה זמן לצאת, אני מסביר לה שהגיעו עוד 30 איש ואנחנו לא ערוכים לכזאת כמות, היא מגיבה "מה הבעיה שלכם - זאת מסעדה" ובסוף רצו לשלם רק על 80 איש כי המנות התעכבו. הודעתי לה שאם הם לא משלמים הכל כולל טיפ למלצרים יקבלו תביעה. בסוף שילמו, ואחרי 3 חודשים באו ורצו לעשות במסעדה את הבר מצווה של הבן. הודעתי לבעל הבית שאני לא מוכן לעבוד איתם ואני בחופש ביום האירוע. הוא לא הסכים לסגור איתם אירוע...
לקוחה קבועה במסעדה שעבדתי בה, תמיד מגיעה ועושה בעיות. הגיעה עם חברים מחו"ל, התקשרה לפני זה להזמין מקום ונאמר לה שהמסעדה מלאה אז השיבה "אני קבועה פה אתם תמצאו לי מקום." מצאנו. אחת האורחות הזמינה מנת פסטה אלי אוליו, מה שאומר שלמנה אין ממש רוטב, אלא זה על בסיס שמן זית. הלקוחה מתלוננת שהמנה יבשה. מחזירים למטבח מוסיפים לך נוזלים ועוד ירקות. מתלוננת שהמנה עדיין יבשה. מסבירים לה שזה הרוטב של המנה וממליצים לקחת משהו אחר. לא מסכימה, מכינים לה את אותה מנה מחדש. לפני שהמנה יוצאת בפעם השלישית לשולחן, הקבועה צועקת עליי שמה זה אמור להיות וכולם סיימו כבר לאכול, מסבירה לה שאין מה לעשות וכשמחזירים מנה 3 פעמים זה לוקח זמן. מקבלת את המנה ה3, עדיין לא מרוצה. בסוף הארוחה האחמשית שלחה אותי להציע להם פינוק של למונצ'לו, שאלתי אותם "תרצו אולי צ'ייסר של למונצ'לו?" הקבועה מסתכלת עליי במבט מזלזל, קורצת לי ועושה "on the house?"
הייתי אחמ"ש. שולחן של 8 חברה' בסביבות גיל 25, אחת מבקשת ארוחת ילדים, אחרי ויכוח עם המלצרית המלצרית קוראת לי לעזור. אני מסביר שארוחות ילדים זה עד גיל 12 (ממש רואים שהיא לא...). היא מתעקשת שהיא בת 12... ביקשתי לראות תעודת זהות של ההורים, ואז היא הודתה שהיא בעצם לא כל כך רעבה. המלצתי לחלוק מנה עם מישהו אחר או לאכול רק ראשונות. ואז היא ביקשה שאאשר את זה חד פעמית.
כשסירבתי אמרה שהאחמ"ש שבוע שעבר אישר לה.
עניתי שאני האחמ"ש היחיד במסעדה, יש חוץ ממני רק אחמ"שיות, ואם אישרו לך בשבוע שעבר אז כבר אישרו לך חד פעמית.
עבדתי בבית קפה, בדיוק הבאתי עוד בורקסים מהמטבח, והם התקררו קצת, העלתי אותם על הפלאטת חימום, מישהו ביקש ממני כמה בורקסי פיצה, ולפני שהספקתי לשאול אותו אם היא רוצה שאחמם לו אותם הוא שילם ונגס בהם. הוא עוד לא סיים לבלוע והוא מסתכל עלי כולו מזועזע כאילו נתתי לו לאכול רעל או אוכל מהרצפה או אני לא יודעת מה ואומר, את רצינית? קרח!! קרח יותר חם מזה!! והוא אשכרה זורק עלי את הבורקסים ואני מנסה בנועם לשאול אותו למה הוא מדבר אלי ככה והוא ממשיך להתווכח איתי שאני אוכל את זה ולצרוח עלי שאחמם לו את זה (מה שרציתי לעשות מלכתחילה). כלכך רציתי לזרוק עליו את הבורקסים חזרה להביא לו את ה8 ומשהו שקל שלו ולבעוט אותו מהבית קפה.
שבת, אני מנהל חדש במסעדה אסיאתית שבה כל המנות העיקריות מגיעות עם אורז לבן מאודה. נכנסת משפחה שהמלצריות מזהירות אותי שהאבא בעייתי, זכיין של רשת אופנה של מותג מוכר וחבר של בעל הבית.
הם מזמינים, ומבקשים להחליף במנות העיקריות את האורז המאודה באורז מוקפץ עם ירקות. המלצרית מסבירה שאורז מוקפץ זה מנה נפרדת ואי אפשר להחליף את האורז. הוא מתווכח והמלצרית קוראת לי. אני מסביר את אותו דבר, ואז הוא אומר "אתה יודע מי אני? אני [מספר מי הוא בהתנשאות] ואני חבר של בעל הבית".
אני עונה לו שזה לא רלוונטי ועדיין אין אפשרות להחליף. הוא פוקד עליי להתקשר לבעל הבית ולשאול אותו.
התגובה שלי: בעל הבית שכר אותי לנהל את המסעדה כדי שהוא יוכל לעשות מה שהוא רוצה בשקט בלי הפרעות, במיוחד בשבת. אם אני אתקשר אליו בכל עניין - בשביל מה אני מנהל מסעדה? אם אתה רוצה - תתקשר אליו ותבקש ממנו. אם הוא יתקשר אלי ויאשר לי - אחליף לך את האורז המאודה באורז עם ירקות".
כמובן שהוא לא התקשר, והם הזמינו את האורז עם הירקות בנפרד. מאז לא היו איתם בעיות.
ועוד כמה
שולחן של קרוב ל20 איש. בחרו לשבת הכי רחוק בחוץ. אחרי לקיחת הזמנה שלקחה קרוב לשעה הם ביקשו להשאיר אצלהם 2 טאבלטים (יחסית לגיטימי, הם הרבה, אז סבבה). מביאה להם מיליון מנות בערך. אחרי 15 דק באה לראות אם הכל בסדר. מגיעה מגלה טונות של אוכל על השולחנות על הריצפה סכומים מפוזרים עד חצי מסעדה ובנוסף לכל הכאוס שהולך שם אני קולטת אמא מאכילה את הבת שלה במעדן (שהביאה מהבית כמובן) בזמן שהבת רואה סדרה בפלאפון של האמא כאשר הפלאפון נשען על הטאבלט שמונח על צידו ומרוח כמעט כולו בנגיעות מעדן. את הטאבלט השני מצאתי על הריצפה, ליד הכיסא של אחד הסועדים, מנופץ לגמרי, כל המסך שבור. מרימה את הטאבלט המומה ושואלת איך זה קרה. מפה לשם אחת האמהות שם יוצאת עליי וצועקת ומקללת ש"מה פתאום את מעיזה לרמוז ששברנו את הטאבלט!! שקרנית!! זה בכלל היה ככה אז שלא תדברי איתנו על לשלם לכם תיקון!!" (כמובן, קשור בכסף... ממש לא אכפת לי שלא תשלמי תיקון פשוט אכפת לי שלא תוציאי לי שם של מישהי הוזה או מפגרת כי אני לא הבאתי לך טאבלט שבור ובטח ובטח שלא שברתי אותו בעצמי אז בואי..) מנסה לדבר איתה בהגיון וברוגע (עד כמה שאני יכולה למרות שבשלב הזה כמעט הגעתי ללאבד את זה כבר) ואז היא פשוט קמה למנהל ועוד מתלוננת עליי שאני שקרנית והשירות פה חרא. אם כל זה לא הספיק לכל החבורה הזו אז אחרי כל זה הם פשוט קמו, ועברו לשולחן גדול אחר בטענה שהשולחן הקודם מלוכלך מדי (ברור תראו איזה חיות אדם אתם) והם עוד רוצים לאכול קינוח. אז כמובן שערכו מחדש (לא אני. לא הייתי מסוגלת להסתכל או לחשוב על השולחן הזה מבלי להתפוצץ) וכמובן שהביאו להם מיליון קינוחים וכמובן שהשאירו גם את השולחן הזה כאוס שאין כדוגמתו וכמובן שלא השאירו טיפ אחרי טרגדיית הטאבלט והכי כמובן שאני פיניתי ניקיתי וטיטאתי את שתי השולחנות הכי מסריחים ומלוכלכים שיצא לי לנקות אי פעם בחיי.
עובדת בפלאפל - מישהי ביקשה שאחליף לה מנה כי "הפיתה לא עגולה"
לקוח מגיע עם שני ילדים, מקבלים שולחן קרוב לעמדת אחמ"ש, ובמקרה את אחד המלצרים הכי תותחים במסעדה. מקבלים שירות מעולה לכל אורך הארוחה תחת עיני הפקוחה.
אחרי שסיימו המלצר שואל אם רוצים קינוח, והאבא משיב שלא עכשיו, אחר כך.
אחרי זה בערך רבע שעה הם יושבים שם, מדי פעם המלצר עובר ויוצר קשר עין, וגם אני יוצר קשר עין אחת לכמה דקות. האבא לא עושה שום סימן או מחווה שרוצה שניגש אליו. אחרי כרבע שעה הוא בא אליי לעמדת אחמ"ש בעצבים כי "אף אחד לא ניגש לקחת הזמנה לקינוח". אמרתי שאני אשמח לקחת ממנו עכשיו, ולזה ענה "עכשיו כבר לא בא לנו", ביקש חשבון וחזר לשולחן.
בעודי עושה לו חשבון (זה היה מזמן, לא היו קופות דיגיטליות, עשינו חשבונות ידניים) הוא חוזר לעמדה וכועס למה זה לוקח כל כך הרבה זמן... (הוא פשוט הלך לשולחן וחזר. זה לקח בערך 30 שניות...). הגשתי לו את החשבון ושאלתי איך הוא משלם.
בלי מילה לקח את החשבון וחזר לשולחן. אחרי דקה חוזר וצועק למה לא באו לקבל תשלום. הזכרתי ששאלתי כשקיבל את החשבון לא ענה...
שילם באשראי, בלי טיפ ויצא.
עכשיו הקטע הטוב:
עשרים דקות אחר כך נכנס הבעלים למסעדה עצבני, לוקח אותי למשרד ומשמיע לי הודעה שהלקוח השאיר לו על כמה השירות היה נורא, ובגללנו נהרסה להם הארוחה, ושהם לא קיבלו קינוח למרות שחיכו המון זמן... מסתבר שהלקוח חבר של הבעלים. התגובה שלי: החבר שלך אידיוט, והסברתי לו למה. הבעלים דרש שאכתוב ללקוח מכתב התנצלות ואזמין אותו לארוחה על חשבון הבית כפיצוי. עניתי לבעלים שאם הוא רוצה - שיכתוב לו מכתב התנצלות בעצמו, יזמין אותו לארוחה בעצמו, וישרת אותו בעצמו - כי לא אני ואף אחד מהמלצרים שלי לא נשרת לקוח שעושה "דווקא" ועוד מעז להתלונן. הבעלים היה בשוק, בסוף ויתר על כל העניין.
בקיוסק-לקוחה מבקשת ממני לפתוח לה את הסודה,אני כמובן פותח לה את הסודה ומזכיר לה שזה פתוח אז להיזהר,הגברת פשוט לוקחת את הסודה מנערת לה את הצורה וכל הרצפה ואני עכשיו מלאים בסודה,החלק המעצבן זה תגובתה שהייתה-לא ידעתי שזה פתוח למה לא אמרת?
שולחן של קרוב ל20 איש. בחרו לשבת הכי רחוק בחוץ. אחרי לקיחת הזמנה שלקחה קרוב לשעה הם ביקשו להשאיר אצלהם 2 טאבלטים (יחסית לגיטימי, הם הרבה, אז סבבה). מביאה להם מיליון מנות בערך. אחרי 15 דק באה לראות אם הכל בסדר. מגיעה מגלה טונות של אוכל על השולחנות על הריצפה סכומים מפוזרים עד חצי מסעדה ובנוסף לכל הכאוס שהולך שם אני קולטת אמא מאכילה את הבת שלה במעדן (שהביאה מהבית כמובן) בזמן שהבת רואה סדרה בפלאפון של האמא כאשר הפלאפון נשען על הטאבלט שמונח על צידו ומרוח כמעט כולו בנגיעות מעדן. את הטאבלט השני מצאתי על הריצפה, ליד הכיסא של אחד הסועדים, מנופץ לגמרי, כל המסך שבור. מרימה את הטאבלט המומה ושואלת איך זה קרה. מפה לשם אחת האמהות שם יוצאת עליי וצועקת ומקללת ש"מה פתאום את מעיזה לרמוז ששברנו את הטאבלט!! שקרנית!! זה בכלל היה ככה אז שלא תדברי איתנו על לשלם לכם תיקון!!" (כמובן, קשור בכסף... ממש לא אכפת לי שלא תשלמי תיקון פשוט אכפת לי שלא תוציאי לי שם של מישהי הוזה או מפגרת כי אני לא הבאתי לך טאבלט שבור ובטח ובטח שלא שברתי אותו בעצמי אז בואי..) מנסה לדבר איתה בהגיון וברוגע (עד כמה שאני יכולה למרות שבשלב הזה כמעט הגעתי ללאבד את זה כבר) ואז היא פשוט קמה למנהל ועוד מתלוננת עליי שאני שקרנית והשירות פה חרא. אם כל זה לא הספיק לכל החבורה הזו אז אחרי כל זה הם פשוט קמו, ועברו לשולחן גדול אחר בטענה שהשולחן הקודם מלוכלך מדי (ברור תראו איזה חיות אדם אתם) והם עוד רוצים לאכול קינוח. אז כמובן שערכו מחדש (לא אני. לא הייתי מסוגלת להסתכל או לחשוב על השולחן הזה מבלי להתפוצץ) וכמובן שהביאו להם מיליון קינוחים וכמובן שהשאירו גם את השולחן הזה כאוס שאין כדוגמתו וכמובן שלא השאירו טיפ אחרי טרגדיית הטאבלט והכי כמובן שאני פיניתי ניקיתי וטיטאתי את שתי השולחנות הכי מסריחים ומלוכלכים שיצא לי לנקות אי פעם בחיי.
עובדת בפלאפל - מישהי ביקשה שאחליף לה מנה כי "הפיתה לא עגולה"
לקוח מגיע עם שני ילדים, מקבלים שולחן קרוב לעמדת אחמ"ש, ובמקרה את אחד המלצרים הכי תותחים במסעדה. מקבלים שירות מעולה לכל אורך הארוחה תחת עיני הפקוחה.
אחרי שסיימו המלצר שואל אם רוצים קינוח, והאבא משיב שלא עכשיו, אחר כך.
אחרי זה בערך רבע שעה הם יושבים שם, מדי פעם המלצר עובר ויוצר קשר עין, וגם אני יוצר קשר עין אחת לכמה דקות. האבא לא עושה שום סימן או מחווה שרוצה שניגש אליו. אחרי כרבע שעה הוא בא אליי לעמדת אחמ"ש בעצבים כי "אף אחד לא ניגש לקחת הזמנה לקינוח". אמרתי שאני אשמח לקחת ממנו עכשיו, ולזה ענה "עכשיו כבר לא בא לנו", ביקש חשבון וחזר לשולחן.
בעודי עושה לו חשבון (זה היה מזמן, לא היו קופות דיגיטליות, עשינו חשבונות ידניים) הוא חוזר לעמדה וכועס למה זה לוקח כל כך הרבה זמן... (הוא פשוט הלך לשולחן וחזר. זה לקח בערך 30 שניות...). הגשתי לו את החשבון ושאלתי איך הוא משלם.
בלי מילה לקח את החשבון וחזר לשולחן. אחרי דקה חוזר וצועק למה לא באו לקבל תשלום. הזכרתי ששאלתי כשקיבל את החשבון לא ענה...
שילם באשראי, בלי טיפ ויצא.
עכשיו הקטע הטוב:
עשרים דקות אחר כך נכנס הבעלים למסעדה עצבני, לוקח אותי למשרד ומשמיע לי הודעה שהלקוח השאיר לו על כמה השירות היה נורא, ובגללנו נהרסה להם הארוחה, ושהם לא קיבלו קינוח למרות שחיכו המון זמן... מסתבר שהלקוח חבר של הבעלים. התגובה שלי: החבר שלך אידיוט, והסברתי לו למה. הבעלים דרש שאכתוב ללקוח מכתב התנצלות ואזמין אותו לארוחה על חשבון הבית כפיצוי. עניתי לבעלים שאם הוא רוצה - שיכתוב לו מכתב התנצלות בעצמו, יזמין אותו לארוחה בעצמו, וישרת אותו בעצמו - כי לא אני ואף אחד מהמלצרים שלי לא נשרת לקוח שעושה "דווקא" ועוד מעז להתלונן. הבעלים היה בשוק, בסוף ויתר על כל העניין.
בקיוסק-לקוחה מבקשת ממני לפתוח לה את הסודה,אני כמובן פותח לה את הסודה ומזכיר לה שזה פתוח אז להיזהר,הגברת פשוט לוקחת את הסודה מנערת לה את הצורה וכל הרצפה ואני עכשיו מלאים בסודה,החלק המעצבן זה תגובתה שהייתה-לא ידעתי שזה פתוח למה לא אמרת?
התהיה במקומה אבל את לא באמת מאמינה לכל מה שאת קוראת
בעיתונות או ברשת אני מניח.
לפחות הרבה טענות שאני קורא הן בפירוש לא נכונות וזה על סמך ידע.
על שאלת הלמה אני לא יודע לענות. אולי מתוך רצון בפרסום עצמי.
לא ממש קראתי את מה שנכתב על שלמה גרוניך לאחרונה אבל כן קראתי כותרת.
"אני לא יודעת איך מצאתי את עצמי עירומה במיטה שלו".
זה נשמע לך סביר?
לדעתי כל אישה או גבר כן יודעים איך הגיעו עירומים לאיזושהי מיטה.
אבל ככותרת זה מסקרן חלק מהאנשים.
ואין לי שום מושג מה היה שם ושום היכרות עם גרוניך.
בעיתונות או ברשת אני מניח.
לפחות הרבה טענות שאני קורא הן בפירוש לא נכונות וזה על סמך ידע.
על שאלת הלמה אני לא יודע לענות. אולי מתוך רצון בפרסום עצמי.
לא ממש קראתי את מה שנכתב על שלמה גרוניך לאחרונה אבל כן קראתי כותרת.
"אני לא יודעת איך מצאתי את עצמי עירומה במיטה שלו".
זה נשמע לך סביר?
לדעתי כל אישה או גבר כן יודעים איך הגיעו עירומים לאיזושהי מיטה.
אבל ככותרת זה מסקרן חלק מהאנשים.
ואין לי שום מושג מה היה שם ושום היכרות עם גרוניך.
אני תוהה אם זה משהו שקורה בכל העולם, או ייחודי לנו בישראל
 
כל המקרים המתוארים נשמעים לי אמיתיים לגמרי, ומהסוג שבא לי לקבור את עצמי מבושה.
כשהייתי מלצרית היה זוג קבוע שהיה מגיע למסעדה עם הילד שלהם, שהתחביב שלו היה לפתוח את כל שקיות הסוכר ולשפוך על השולחן ולפזר את הסוכר בכל מקום כולל על הרצפה והכסאות. פעם אחת כשהושבתי אותם לקחתי איתי את הכלי עם הסוכר "כי הזמנתם אוכל, לא שתיה חמה", ואז הם ביקשו שאשאיר את הסוכר "כדי שהילד יוכל לשחק"
 
אז נכון שבחשבון קר עדיף לבעל הבית להפסיד 2 שקלים על סוכר כדי לזכות במחיר של 2.5 מנות, אבל ההתנהגות הבהמית הזו.....
 
כל המקרים המתוארים נשמעים לי אמיתיים לגמרי, ומהסוג שבא לי לקבור את עצמי מבושה.
כשהייתי מלצרית היה זוג קבוע שהיה מגיע למסעדה עם הילד שלהם, שהתחביב שלו היה לפתוח את כל שקיות הסוכר ולשפוך על השולחן ולפזר את הסוכר בכל מקום כולל על הרצפה והכסאות. פעם אחת כשהושבתי אותם לקחתי איתי את הכלי עם הסוכר "כי הזמנתם אוכל, לא שתיה חמה", ואז הם ביקשו שאשאיר את הסוכר "כדי שהילד יוכל לשחק"
 
אז נכון שבחשבון קר עדיף לבעל הבית להפסיד 2 שקלים על סוכר כדי לזכות במחיר של 2.5 מנות, אבל ההתנהגות הבהמית הזו.....
זה לא קורה בכל העולם,
למעשה בכולהמדינות בעולם לא באמת, רק ברובן.בהן הייתי התופעה הזו לא הייתה מוכרת, אבל הייתי
גם בדי הרבה מאות מסעדות בישראל וגם שם לא נתקלתי בתופעות כאלו.
אני מאמין לגמרי לחתולית שטוענת שיש מקרים כאלו רק שאני לא חושב שהם נפוצים.
רוב החברים שלי הם ישראלים והם לא עם התנהגות כזו.
אולי הבעיה היא של המלצרים?
למעשה בכולהמדינות בעולם לא באמת, רק ברובן.בהן הייתי התופעה הזו לא הייתה מוכרת, אבל הייתי
גם בדי הרבה מאות מסעדות בישראל וגם שם לא נתקלתי בתופעות כאלו.
אני מאמין לגמרי לחתולית שטוענת שיש מקרים כאלו רק שאני לא חושב שהם נפוצים.
רוב החברים שלי הם ישראלים והם לא עם התנהגות כזו.
אולי הבעיה היא של המלצרים?
גם אני מעולם לא חזיתי אישית במקרה כזה, ועדיין
מאמינה שזה קורה, ולא רק בישראל אלא גם במקומות נוספים.
זה נורא פשוט. רוב האנשים הם סבירים בהתנהגותם ונימוסיהם. אבל יש אחוז קטן שחורג מהנורמה. ככה זה בכל דבר ובכל מקום.
אז עסק שמשרת... לא יודעת מספרים אבל נגיד 300 איש ביום? (אול הרבה יותר אולי פחות אין לי מושג באמת, סתם דוגמה), אז מספיק שיהיה הרבה פחות מאחוז אחד (0.33%) אנשים דפוקים והזויים באוכלוסיה, בשביל שבערך פעם ביום הם יתקלו בלקוח דפוק.
ואם המספרים קטנים יותר? אז יקרה "רק" פעם בשבוע... עדיין יצטברו מזה מספיק סיפורים בשביל שתתקבל התחושה שזה "נפוץ".
 
אם יש הבדל בין ישראל למקומות יותר מתורבתים (וברור שיש הבדל) זה במה נחשב נורמטיבי וסביר. אז מלצר ב... הולנד, יתלונן על התנהגות קיצונית של לקוחות שהתנהגותם בישראל אולי היתה נחשבת בסדר. אבל הוא עדיין יתלונן. רק על דברים אחרים.
 
 
מאמינה שזה קורה, ולא רק בישראל אלא גם במקומות נוספים.
זה נורא פשוט. רוב האנשים הם סבירים בהתנהגותם ונימוסיהם. אבל יש אחוז קטן שחורג מהנורמה. ככה זה בכל דבר ובכל מקום.
אז עסק שמשרת... לא יודעת מספרים אבל נגיד 300 איש ביום? (אול הרבה יותר אולי פחות אין לי מושג באמת, סתם דוגמה), אז מספיק שיהיה הרבה פחות מאחוז אחד (0.33%) אנשים דפוקים והזויים באוכלוסיה, בשביל שבערך פעם ביום הם יתקלו בלקוח דפוק.
ואם המספרים קטנים יותר? אז יקרה "רק" פעם בשבוע... עדיין יצטברו מזה מספיק סיפורים בשביל שתתקבל התחושה שזה "נפוץ".
 
אם יש הבדל בין ישראל למקומות יותר מתורבתים (וברור שיש הבדל) זה במה נחשב נורמטיבי וסביר. אז מלצר ב... הולנד, יתלונן על התנהגות קיצונית של לקוחות שהתנהגותם בישראל אולי היתה נחשבת בסדר. אבל הוא עדיין יתלונן. רק על דברים אחרים.
 
 
יש הבדל בין נפוץ לבין תחושה של נפוץ
ולא כל דבר שווה סיפור.
ידידה קרובה שלי היא אחמ"שית במסעדות בישראל כבר למעלה מ 20 שנה.
אנחנו מדברים כמעט כל יום.
הקרים שהיא מצאה לנכון לספר לי עליהם היו קשורים בעמיתים לעבודה או בבעחי המסעדה, לא בלקוחות.
זוגתי מנהלת מסעדה גם כן כבר הרבה מעבר ל 10,שנים, זה כבר בחו"ל.
לא שומע ממנה תלונות על התנהגות לקוחות יותר מפעם בחודש.
כך שזה באמת לא נוגע לישראל אלא לאופי האנושי בכללותו אבל מדובר באחוז זעיר מהאוכלוסיה.
אם אפתח אתר לסיפורי זוועה של נהגי מוניות גם שם יהיו סיפורים, אבל אין לנו שום דרך לדעת מה מהם נכון, מה לא, ומה הניע כל אחד לכתוב את מה שכתב
אם אם אכן מה שנכתב אכן קרה באמת.
אם תכתבי על התנהגות ברברית של אנשים על הכביש לא אתווכח איתך כי זו אכן תופעה נפוצה. גם בכל העולם.
במסעדות לפחות ממה שאני חוויתי היא נדירה הרבה יותר.
ולא כל דבר שווה סיפור.
ידידה קרובה שלי היא אחמ"שית במסעדות בישראל כבר למעלה מ 20 שנה.
אנחנו מדברים כמעט כל יום.
הקרים שהיא מצאה לנכון לספר לי עליהם היו קשורים בעמיתים לעבודה או בבעחי המסעדה, לא בלקוחות.
זוגתי מנהלת מסעדה גם כן כבר הרבה מעבר ל 10,שנים, זה כבר בחו"ל.
לא שומע ממנה תלונות על התנהגות לקוחות יותר מפעם בחודש.
כך שזה באמת לא נוגע לישראל אלא לאופי האנושי בכללותו אבל מדובר באחוז זעיר מהאוכלוסיה.
אם אפתח אתר לסיפורי זוועה של נהגי מוניות גם שם יהיו סיפורים, אבל אין לנו שום דרך לדעת מה מהם נכון, מה לא, ומה הניע כל אחד לכתוב את מה שכתב
אם אם אכן מה שנכתב אכן קרה באמת.
אם תכתבי על התנהגות ברברית של אנשים על הכביש לא אתווכח איתך כי זו אכן תופעה נפוצה. גם בכל העולם.
במסעדות לפחות ממה שאני חוויתי היא נדירה הרבה יותר.
מסכימה ובדיוק בגלל זה ניסחתי ככה
אין לי ויכוח איתך - כתבתי שמדובר באחוז קטן מאוד של האנשים. טענתי היתה שזה שלא נתקלנו לא אומר שזה לא קורה. זה קורה באחוזים קטנים, וכשמבקשים מאוסף אנשים מהמקצוע להביא אותם, אז יכול בהחלט להתקבל אוסף של הרבה סיפורים אמיתיים (גם אם חלקם לא אמיתיים, לא רואה סיבה להניח שהרוב שקרים).
אז מדויק: יש הבדל בין "נפוץ" ל"תחושה של נפוץ",
אך יש גם הבדל בין "לא נפוץ" ל"לא יתכן שכל הסיפורים האלו נכונים".
 
 
אין לי ויכוח איתך - כתבתי שמדובר באחוז קטן מאוד של האנשים. טענתי היתה שזה שלא נתקלנו לא אומר שזה לא קורה. זה קורה באחוזים קטנים, וכשמבקשים מאוסף אנשים מהמקצוע להביא אותם, אז יכול בהחלט להתקבל אוסף של הרבה סיפורים אמיתיים (גם אם חלקם לא אמיתיים, לא רואה סיבה להניח שהרוב שקרים).
אז מדויק: יש הבדל בין "נפוץ" ל"תחושה של נפוץ",
אך יש גם הבדל בין "לא נפוץ" ל"לא יתכן שכל הסיפורים האלו נכונים".
 
 
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.