מקבץ ארוחות מהחודש האחרון
- פותח הנושא erezavn
- פורסם בתאריך
צהריים במסעדת נגיסה מסעדה אסייתית בפ"ת - שלא נדע מצרות
חוויה טרייה מהיום או במילים אחרות - רחמיי נכמרים על עובדי קרית אריה...
יום פגישות בפ"ת כלל גם ארוחת צהריים באזור קרית אריה. נפגשתי עם ידידה מקומית לצהריים והלכנו לנגיסה (נגיסה סושי). מסעדה אסייתית כשרה בפארק אזורים בקרית אריה. למה? כי זה מה שיש חוץ מכמה שווארמיות, שיפודיות, מנזות ובר סלטים כזה או אחר.
במקומות כאלה אני לא מסתכן בהזמנת סושי אז הלכתי על עסקית שכללה אגרול ירקות לראשונה ועוף בלימון לעיקרית. לא יקר. משהו כמו 48 ש"ח.
האגרול - תעשייתי, מלא שמן. משהו באיכות של האסייתיות מלפני 20 שנה. רוטב הצ'ילי המתוק - תעשייתי כמובן ומתוק להחריד. כאילו לקחו את המוצר הבסיסי (הלא איכותי) והוסיפו לו סירופ סוכר.
המנה העיקרית לפי התפריט הייתה נתחי עוף בציפוי טמפורה ברוטב צ‘ילי לימון. למעשה זה היה עוף באותו רוטב צ'ילי מתוק מתוק מתוק. שום רמז ללימון. גם לא פיקנטיות של צ'ילי. סתם מתוק גרוע. העוף עצמו היה כמובן יבש. החזרתי את המנה (להפתעת המלצרית). היא שאלה אם אני רוצה מנה חלופית. אמרתי שכמובן. וחיכיתי. וחיכיתי. בינתיים היא נעלמה. חלפו 10 דקות עד שקיבלתי תפריט חדש ובחרתי מנה של נגיסה גרין קארי: רצועות עוף, קארי ירוק, אפונה ירוקה, כוסברה, בצל ותרד עם אורז לבן.
אחרי 10 דקות נוספות בא המלצר השני (2 מלצרים בלבד על מסעדה לא קטנה ודי מלאה) ונזכר לשאול אם הזמנתי את הקארי עם העוף או עם הטופו. (מה שנאמר מכתחילה). אמרתי שוב שהזמנתי עוף. עוד 15 דקות חלפו. קיבלתי את המנה החלופית. תודה לאל שהיא לא הייתה מתוקה. היא הייתה דווקא מלוחה מאד עם קצת פיקנטריה מהקארי הירוק. תיבול כל כך לא מדויק הרבה זמן לא טעמתי. חובבנות לשמה.
איכשהו סיימתי 1/2 מנה (מזל שהאורז הלבן היה חסר תיבול לכשעצמו וספג את מליחות העוף). ביקשנו חשבון. 10 דקות המתנה נוספות. קיבלנו חשבון. עוד 10 דקות עד שבאו לקחת את האשראי. 2 מלצרים מסכנים שמתזזים בין השולחנות ועוד 3 אחראים אחרים שלא עושים כמעט שום דבר (אחד אולי דאג להזמנות). עצוב.
בקיצור - רע מאד וחובבני מכל הבחינות.
אני לא מקנא בעובדי קרית אריה (במיוחד באזור בניין מגדל עד פארק אזורים). האופציות הקולינריות שלהם עלובות. פתאום הרצליה פיתוח או מתחם הבורסה נראים כמו מתחמי מסעדות מופלאים. לא פלא שכולם חיים שם על Takeaway מתל אביב.
ותזכורת לעצמי - לא לקבוע פגישות צהריים בפ"ת...
חוויה טרייה מהיום או במילים אחרות - רחמיי נכמרים על עובדי קרית אריה...
יום פגישות בפ"ת כלל גם ארוחת צהריים באזור קרית אריה. נפגשתי עם ידידה מקומית לצהריים והלכנו לנגיסה (נגיסה סושי). מסעדה אסייתית כשרה בפארק אזורים בקרית אריה. למה? כי זה מה שיש חוץ מכמה שווארמיות, שיפודיות, מנזות ובר סלטים כזה או אחר.
במקומות כאלה אני לא מסתכן בהזמנת סושי אז הלכתי על עסקית שכללה אגרול ירקות לראשונה ועוף בלימון לעיקרית. לא יקר. משהו כמו 48 ש"ח.
האגרול - תעשייתי, מלא שמן. משהו באיכות של האסייתיות מלפני 20 שנה. רוטב הצ'ילי המתוק - תעשייתי כמובן ומתוק להחריד. כאילו לקחו את המוצר הבסיסי (הלא איכותי) והוסיפו לו סירופ סוכר.
המנה העיקרית לפי התפריט הייתה נתחי עוף בציפוי טמפורה ברוטב צ‘ילי לימון. למעשה זה היה עוף באותו רוטב צ'ילי מתוק מתוק מתוק. שום רמז ללימון. גם לא פיקנטיות של צ'ילי. סתם מתוק גרוע. העוף עצמו היה כמובן יבש. החזרתי את המנה (להפתעת המלצרית). היא שאלה אם אני רוצה מנה חלופית. אמרתי שכמובן. וחיכיתי. וחיכיתי. בינתיים היא נעלמה. חלפו 10 דקות עד שקיבלתי תפריט חדש ובחרתי מנה של נגיסה גרין קארי: רצועות עוף, קארי ירוק, אפונה ירוקה, כוסברה, בצל ותרד עם אורז לבן.
אחרי 10 דקות נוספות בא המלצר השני (2 מלצרים בלבד על מסעדה לא קטנה ודי מלאה) ונזכר לשאול אם הזמנתי את הקארי עם העוף או עם הטופו. (מה שנאמר מכתחילה). אמרתי שוב שהזמנתי עוף. עוד 15 דקות חלפו. קיבלתי את המנה החלופית. תודה לאל שהיא לא הייתה מתוקה. היא הייתה דווקא מלוחה מאד עם קצת פיקנטריה מהקארי הירוק. תיבול כל כך לא מדויק הרבה זמן לא טעמתי. חובבנות לשמה.
איכשהו סיימתי 1/2 מנה (מזל שהאורז הלבן היה חסר תיבול לכשעצמו וספג את מליחות העוף). ביקשנו חשבון. 10 דקות המתנה נוספות. קיבלנו חשבון. עוד 10 דקות עד שבאו לקחת את האשראי. 2 מלצרים מסכנים שמתזזים בין השולחנות ועוד 3 אחראים אחרים שלא עושים כמעט שום דבר (אחד אולי דאג להזמנות). עצוב.
בקיצור - רע מאד וחובבני מכל הבחינות.
אני לא מקנא בעובדי קרית אריה (במיוחד באזור בניין מגדל עד פארק אזורים). האופציות הקולינריות שלהם עלובות. פתאום הרצליה פיתוח או מתחם הבורסה נראים כמו מתחמי מסעדות מופלאים. לא פלא שכולם חיים שם על Takeaway מתל אביב.
ותזכורת לעצמי - לא לקבוע פגישות צהריים בפ"ת...
ג'ונתן פוד קלאב של רושפלד - יקר וטוב בחלקו
ג'ונתן פוד קלאב:
המסעדה החדשה למדי של רושפלד, במשכן של מסעדת הרברט סמואל, התחילה כמיזם שאמור היה לפעול יומיים בשבוע. לאחרונה, מחודש יוני, היא החלה לפעול כל השבוע. הייתי שם בארוחת ערב בתחילת אוגוסט. היינו שניים.
העיצוב נותר די דומה להרברט סמואל למעט כמה תוספות קוסמטיות. רושפלד נכח והסתובב לו די מרוצה מעצמו במהלך הערב.
התפריט בג'ונתן פוד קלאב הוא עונתי ויכול להשתנות מדי ערב, לפחות בחלק ממרכיביו. מנות ים תיכוניות רושפלדיות שמבוססות על חומרי גלם טריים ודגש על ירקות עונתיים מקומיים.
התחלנו עם 3 מנות מקטגוריית "ירקות קיץ מזרעי מורשת של בני ליפשיץ".
הראשונה: צדפות מול על גחלים וטומאטיות בפרחי זעתר. 65 ש"ח. מנה טובה, נעימה וטעימה, שהכוכבות בה היו עגבניות הטומאטיה, עגבניות ירוקות שמקורן במקסיקו. העגבניות, שגדלות גם בארץ היו מתקתקות, עסיסיות ושופעות טעם. נהדרות. המולים היו מצוינים. המנה כולה הייתה פשוטה, רעננה ועשויה מצוין.
השנייה: אספרגוס סיני על גחלים, "יוגורט תלוי" ושום בר. 68 ש"ח. אספרגוס סיני (או חסה אספרגוס) זה ירק שגם מגודל בארץ. מדובר בזן של חסה עם טעם שמזכיר אספרגוס, אבל עם טעם יותר חזק ונוכח, מעט אגוזי. כאן הוא נצלה/נצרב קלות והוגש לצד גבן יוגורט שמנתי למדי וטעים, תוצרת בית, שתובל בשום בר. מנת ירק מצוינת. קצת קשה לי עם המחיר של כמעט 70 ש"ח למנת ירק, אבל לפחות היא הייתה מעניינת וכללה חומרי גלם משובחים ולא שגרתיים.
השלישית: במיה "אצבעות הגברת" וסלט עשב המלח. 38 ש"ח. מסתבר שאצבעות הגברת זה כינוי לבמיה (מקורו באנגליה והודו), בשל צורת האצבע עם הציפורן הארוכה. כאן היא הוגשה עם סלט של עשב המלח שלא ממש הבנתי את מקורו (אולי אלה עלי צמח המלוח?), יוגורט ופלפלים ירוקים קלויים שנראו כמו פלפלי פדרון (לא חריפים אבל מלאי טעם). למרבה הצער זו הייתה מנה בינונית מינוס. מנה אנמית ולא מספיק מתובלת (חסר בה מלח, למרות נוכחות עשב המלח). גם הבמיה לדעתי הייתה קצת רופסת ו-over cooked.
המנה הבאה הייתה מנה מקטגוריה בתפריט שכונתה "מהים התיכון ואורחת כבוד". זו הייתה מנת שרימפס קריסטל, תפוח אדמה בוער ואיולי פימנטון (פפריקה ספרדית מעושנת). מנה שלמה עולה 94 ש"ח כמנה עיקרית. אנחנו הסתפקנו במנה מוקטנת ב-64 ש"ח. זו מנה שמגיעה כשהיא בוערת ומעושנת כאילו יצאה ממדורה. הבעיה שהעשן והבעירה הם כל כך חזקים שזה ממש משתלט על כל הסביבה. אני אוהב אוכל מעושן, אבל כאן זה מוגזם. ממש על סף השרוף. המנה עצמה הייתה בסה"כ טעימה, אבל השרימפס (4 שרימפס לא גדולים בחצי המנה) נעלמו לגמרי מתחת לאיולי, ותפוח האדמה השרוף/מעושן האפיל על טעמיו של השרימפס. יש כאן המון פוטנציאל שקצת הולך לאיבוד.
הבאה בתור.
מנה מקטגורית "כל מה ששוחה פה ושם". בחרנו במנת תמנון בשומשום אתיופי וחציל מושחר באש פתוחה. לקחנו גם כאן 1/2 מנה ב-58 ש"ח (במקום מנה שלמה ב-88 ש"ח). זו מנה טובה מאד. התמנון היה טעים מאד וכך גם שאר האלמנטים. הוא היה יכול להיות מעט יותר רך (עוד כמה דקות ריכוך), אבל בסה"כ זו מנה מוצלחת.
המנה הבאה הייתה מקטגורית "בקר וטלה בגחלי "קישו סומי" יפניות".
שקדי עגל בגריל עם בצלים ופטריות שימאג'י. 115 ש"ח למנה מעט מאכזבת שסבלה ממליחות יתר של הרוטב (על בסיס ציר עגל) ושל הפטריות. היו כאן אלמנטים קלאסיים לייצור מנה נהדרת שבגלל המליחות היתרה לא סיפקו את הסחורה. הרכיבים הוכנו כמו שצריך אבל המלח קלקל. גם כמות שקדי העגל צריכה לטעמי להיות נדיבה יותר במנה של 115 ש"ח.
קינוחים. הזמנו שניים בחזירותנו.
הקינוח הראשון ששותפתי לארוחה חשקה בו: "כיפה אדומה" - ביצוע מחודש לקלאסיקה האמריקאית. 48 ש"ח. הקלאסיקה האמריקאית היא כמובן עוגת קטיפה אדומה, red velvet. זה היה קינוח כיפי לאכילה. אני חשבתי שהוא מתוק מאד, אבל שותפתי אהבה את המתיקות. החלק הטוב הוא קרם הגבינה שהתחבא לו בכדורים הוורודים/אדמדמים. גם משחקי המרקמים כאן היו מוצלחים.
השני: שזיפי גלעד בטארט מפורק לחלקים שונים. 52 ש"ח. הטארט המפורק שכשך בקרם על בסיס שמנת חמוצה והוגש עם גלידת וניל. זה היה קינוח בינוני ואנמי בטעמיו. השזיפים שאמורים להיות כוכבי המנה היו עדינים מדי בטעמם. גם הבצק לא היה מספיק נוכח. השמנת לא הוסיפה מאום ולא הייתה מתוקה דייה. גלידת הווניל הייתה גלידת וניל. סטנדרטית. חסרו לנו כאן רבדים של טעם ושל מרקם בקיצור - קינוח חסר מעוף.
עד כאן ג'ונתן פוד קלאב. אכלנו הרבה. אפילו יותר מדי. בקלות היינו יכולים לוותר על אחד מהקינוחים ואפילו על אחת מהמנות הראשונות שהזמנו.
השירות שזכינו לו היה ללא דופי. ניכר שהמלצרים הוכשרו כמו שצריך. הם אפילו over שירותיים לפרקים. אבל אני סתם קטנוני. שאלה יהיו הצרות שלנו במסעדות בישראל... שירותיות יתר.
אם לסכם, אני אוהב את הקו של המסעדה שנותן כבוד ומקום מרכזי לירקות ופירות מקומיים ועונתיים, ואני גם מאד מעריך את העובדה שלא עובדים כאן עם תפריט קבוע ומעזים לשנות ולגוון. הלוואי שכל השפים כאן יעזו לגוון כך. האוכל עצמו, כמו שניתן להבין, לא תמיד פגע בול. הוא היה בחלקו טוב עד טוב מאד ובחלקו רק בסדר. לא כל המנות הוכנו במידה המדויקת של עשייה ושל תיבול וזה משהו שדי מפתיע אותי ממסעדה של שף מנוסה כמו רושפלד (שיודע לאתר ולהכשיר סו-שפים מוכשרים). התמחור של חלק מהמנות מעט מוגזם ובחלקן אפשר להיות יותר לארג'. האם אחזור? כנראה שלא בקרוב. בינתיים אסתפק בארוחות צהריים מזדמנות בקפטן קארי.
הדיווח המלא:
http://processing-food.blogspot.co.il/2017/08/blog-post.html
ג'ונתן פוד קלאב:
המסעדה החדשה למדי של רושפלד, במשכן של מסעדת הרברט סמואל, התחילה כמיזם שאמור היה לפעול יומיים בשבוע. לאחרונה, מחודש יוני, היא החלה לפעול כל השבוע. הייתי שם בארוחת ערב בתחילת אוגוסט. היינו שניים.
העיצוב נותר די דומה להרברט סמואל למעט כמה תוספות קוסמטיות. רושפלד נכח והסתובב לו די מרוצה מעצמו במהלך הערב.
התפריט בג'ונתן פוד קלאב הוא עונתי ויכול להשתנות מדי ערב, לפחות בחלק ממרכיביו. מנות ים תיכוניות רושפלדיות שמבוססות על חומרי גלם טריים ודגש על ירקות עונתיים מקומיים.
התחלנו עם 3 מנות מקטגוריית "ירקות קיץ מזרעי מורשת של בני ליפשיץ".
הראשונה: צדפות מול על גחלים וטומאטיות בפרחי זעתר. 65 ש"ח. מנה טובה, נעימה וטעימה, שהכוכבות בה היו עגבניות הטומאטיה, עגבניות ירוקות שמקורן במקסיקו. העגבניות, שגדלות גם בארץ היו מתקתקות, עסיסיות ושופעות טעם. נהדרות. המולים היו מצוינים. המנה כולה הייתה פשוטה, רעננה ועשויה מצוין.
השנייה: אספרגוס סיני על גחלים, "יוגורט תלוי" ושום בר. 68 ש"ח. אספרגוס סיני (או חסה אספרגוס) זה ירק שגם מגודל בארץ. מדובר בזן של חסה עם טעם שמזכיר אספרגוס, אבל עם טעם יותר חזק ונוכח, מעט אגוזי. כאן הוא נצלה/נצרב קלות והוגש לצד גבן יוגורט שמנתי למדי וטעים, תוצרת בית, שתובל בשום בר. מנת ירק מצוינת. קצת קשה לי עם המחיר של כמעט 70 ש"ח למנת ירק, אבל לפחות היא הייתה מעניינת וכללה חומרי גלם משובחים ולא שגרתיים.
השלישית: במיה "אצבעות הגברת" וסלט עשב המלח. 38 ש"ח. מסתבר שאצבעות הגברת זה כינוי לבמיה (מקורו באנגליה והודו), בשל צורת האצבע עם הציפורן הארוכה. כאן היא הוגשה עם סלט של עשב המלח שלא ממש הבנתי את מקורו (אולי אלה עלי צמח המלוח?), יוגורט ופלפלים ירוקים קלויים שנראו כמו פלפלי פדרון (לא חריפים אבל מלאי טעם). למרבה הצער זו הייתה מנה בינונית מינוס. מנה אנמית ולא מספיק מתובלת (חסר בה מלח, למרות נוכחות עשב המלח). גם הבמיה לדעתי הייתה קצת רופסת ו-over cooked.
המנה הבאה הייתה מנה מקטגוריה בתפריט שכונתה "מהים התיכון ואורחת כבוד". זו הייתה מנת שרימפס קריסטל, תפוח אדמה בוער ואיולי פימנטון (פפריקה ספרדית מעושנת). מנה שלמה עולה 94 ש"ח כמנה עיקרית. אנחנו הסתפקנו במנה מוקטנת ב-64 ש"ח. זו מנה שמגיעה כשהיא בוערת ומעושנת כאילו יצאה ממדורה. הבעיה שהעשן והבעירה הם כל כך חזקים שזה ממש משתלט על כל הסביבה. אני אוהב אוכל מעושן, אבל כאן זה מוגזם. ממש על סף השרוף. המנה עצמה הייתה בסה"כ טעימה, אבל השרימפס (4 שרימפס לא גדולים בחצי המנה) נעלמו לגמרי מתחת לאיולי, ותפוח האדמה השרוף/מעושן האפיל על טעמיו של השרימפס. יש כאן המון פוטנציאל שקצת הולך לאיבוד.
הבאה בתור.
מנה מקטגורית "כל מה ששוחה פה ושם". בחרנו במנת תמנון בשומשום אתיופי וחציל מושחר באש פתוחה. לקחנו גם כאן 1/2 מנה ב-58 ש"ח (במקום מנה שלמה ב-88 ש"ח). זו מנה טובה מאד. התמנון היה טעים מאד וכך גם שאר האלמנטים. הוא היה יכול להיות מעט יותר רך (עוד כמה דקות ריכוך), אבל בסה"כ זו מנה מוצלחת.
המנה הבאה הייתה מקטגורית "בקר וטלה בגחלי "קישו סומי" יפניות".
שקדי עגל בגריל עם בצלים ופטריות שימאג'י. 115 ש"ח למנה מעט מאכזבת שסבלה ממליחות יתר של הרוטב (על בסיס ציר עגל) ושל הפטריות. היו כאן אלמנטים קלאסיים לייצור מנה נהדרת שבגלל המליחות היתרה לא סיפקו את הסחורה. הרכיבים הוכנו כמו שצריך אבל המלח קלקל. גם כמות שקדי העגל צריכה לטעמי להיות נדיבה יותר במנה של 115 ש"ח.
קינוחים. הזמנו שניים בחזירותנו.
הקינוח הראשון ששותפתי לארוחה חשקה בו: "כיפה אדומה" - ביצוע מחודש לקלאסיקה האמריקאית. 48 ש"ח. הקלאסיקה האמריקאית היא כמובן עוגת קטיפה אדומה, red velvet. זה היה קינוח כיפי לאכילה. אני חשבתי שהוא מתוק מאד, אבל שותפתי אהבה את המתיקות. החלק הטוב הוא קרם הגבינה שהתחבא לו בכדורים הוורודים/אדמדמים. גם משחקי המרקמים כאן היו מוצלחים.
השני: שזיפי גלעד בטארט מפורק לחלקים שונים. 52 ש"ח. הטארט המפורק שכשך בקרם על בסיס שמנת חמוצה והוגש עם גלידת וניל. זה היה קינוח בינוני ואנמי בטעמיו. השזיפים שאמורים להיות כוכבי המנה היו עדינים מדי בטעמם. גם הבצק לא היה מספיק נוכח. השמנת לא הוסיפה מאום ולא הייתה מתוקה דייה. גלידת הווניל הייתה גלידת וניל. סטנדרטית. חסרו לנו כאן רבדים של טעם ושל מרקם בקיצור - קינוח חסר מעוף.
עד כאן ג'ונתן פוד קלאב. אכלנו הרבה. אפילו יותר מדי. בקלות היינו יכולים לוותר על אחד מהקינוחים ואפילו על אחת מהמנות הראשונות שהזמנו.
השירות שזכינו לו היה ללא דופי. ניכר שהמלצרים הוכשרו כמו שצריך. הם אפילו over שירותיים לפרקים. אבל אני סתם קטנוני. שאלה יהיו הצרות שלנו במסעדות בישראל... שירותיות יתר.
אם לסכם, אני אוהב את הקו של המסעדה שנותן כבוד ומקום מרכזי לירקות ופירות מקומיים ועונתיים, ואני גם מאד מעריך את העובדה שלא עובדים כאן עם תפריט קבוע ומעזים לשנות ולגוון. הלוואי שכל השפים כאן יעזו לגוון כך. האוכל עצמו, כמו שניתן להבין, לא תמיד פגע בול. הוא היה בחלקו טוב עד טוב מאד ובחלקו רק בסדר. לא כל המנות הוכנו במידה המדויקת של עשייה ושל תיבול וזה משהו שדי מפתיע אותי ממסעדה של שף מנוסה כמו רושפלד (שיודע לאתר ולהכשיר סו-שפים מוכשרים). התמחור של חלק מהמנות מעט מוגזם ובחלקן אפשר להיות יותר לארג'. האם אחזור? כנראה שלא בקרוב. בינתיים אסתפק בארוחות צהריים מזדמנות בקפטן קארי.
הדיווח המלא:
http://processing-food.blogspot.co.il/2017/08/blog-post.html
דוקטור פוד
New member
עשב המלח- סליקורניה
צמח שגדל לאורך הים, גם בארץ, ואפשר לאכול את הגבעולים שלו שמזכירים לי אישית קצת אספרגוס דקיק, בגלל שהוא סופח מלחים מהים יש לו טעם מלוח יחסית ויש כאלה שמשתמשים בו כתחליף למלח.
התחילו למכור אותו בארץ ואני מאוד אוהב להוסיף אותו לסלטים
צמח שגדל לאורך הים, גם בארץ, ואפשר לאכול את הגבעולים שלו שמזכירים לי אישית קצת אספרגוס דקיק, בגלל שהוא סופח מלחים מהים יש לו טעם מלוח יחסית ויש כאלה שמשתמשים בו כתחליף למלח.
התחילו למכור אותו בארץ ואני מאוד אוהב להוסיף אותו לסלטים
גוז' ודניאל - ביסטרו כפרי משובח בבני ציון
גוז' ודניאל (גוז' - בשורוק ולא בחולם):
מסעדה שכשהוקמה במושב בני ציון, בשנת 2011, היועצים הקולינריים שלה היו האחים ירזין. (גם בנו את התפריט). בארבע השנים האחרונות השף שאחראי על התפריט והמטבח הוא שניר אנג-סלע, שף שהתמחה ועבד בכמה מסעדות בולטות, הבולטת שבהן היא מסעדת Blue Hill at Stone Barns ממדינת ניו-יורק, שנחשבת לאחת ממסעדות ה-Farm To Table הטובות בעולם ומחזיקה בכוכב מישלן (מדורגת השנה כמספר 11 ברשימת 50 המסעדות הטובות בעולם של סן פלגרינו), בה הוא שימש שנתיים כשף תפעולי.
היינו 3. יום ראשון של השבוע (שעבר). שעה 18:00 שגם בה להפתעתנו הייתה תפוסה יפה במסעדה המרווחת והנעימה (אחלה נוף).
התפריט מחולק ל-2 מרכיבים: הראשון, תפריט קלאסי של ביסטרו (סלט קיסר, קרפצ'יו, עיקריות כמו שוק אווז קונפי, המבורגר, שניצל וינאי ופילה בקר ביין). השני, תפריט עונתי, אותו הנהיג השף שניר אנג-סלע. תפריט ששם דגש על חומרי גלם עונתיים, שהוא קצת פחות קלאסי וקצת יותר יצירתי (אבל לא יותר מדי. בכל זאת אנחנו בשרון ולא בתל אביב). אני מניח שהוא מתכתב עם הניסיון של אנג-סלע ממסעדת בלו היל.
המנה הראשונה שאני הזמנתי הייתה מנת ספיישל. בימי ראשון יש כאן כמה ספיישלים בשריים שמכונים Meatfull Sunday. הזמנתי צלע טלה על סלט עדשים שחורות, ירקות שורש עם בלסמי מצומצם. לא זוכר בדיוק כמה עלתה. נדמה לי שבאזור ה-50-52 ש"ח. נהניתי מאד מהמנה. צלע הטלה הוכנה כמו שצריך והייתה משובחת. הרבה זמן לא נהניתי מצלע טלה טעימה כמו זו. תבשיל/סלט העדשים היה טעים מאד.
מנה ראשונה נוספת מהתפריט העונתי ששלושתנו נשנשנו: לחמניות מאודות "בדרך שלנו" עם תבשיל בקר פיקנטי וקטשופ ביתי. 52 ש"ח. 3 לחמניות מאודות חביבות, קלילות ומוצלחות עם מילוי טעים מאד של בשר נימוח ומלא טעם, פיקנטי מתקתק בת"א הלחמניות המאודות הפכו להיות מנה קבועה בכל מסעדה שלישית וזה די נמאס, אבל כאן הביצוע הוא נכון וטוב, אז למה לא? זו מנה שכשהיא מבוצעת נכון, תמיד כיף לאכול אותה.
היה איזשהו עיכוב בהגשת המנות העיקריות (המלצריות הטובות התנצלו מראש. בכלל - שירות מצוין. קשוב, חביב ומקצועי). בגלל אותו עיכוב קל, נחתה על שולחננו אחרי מספר דקות מנת צ'ופר: סביצ‘ה אינטיאס, מלפפון, כוסברה, צ'ילי, ויניגרט ליים כבוש. אקט חביב ונדיב. יופי של תודעת שירות. הסביצ'ה היה טוב בהחלט. הדג היה איכותי ומצוין. התיבול היה חמצמץ, לימוני ומרענן. לא הבנתי כאן את שילוב פרוסות השמפיניון במנה. הייתי משלב אלמנט אחר. היות ואני היחיד בשולחן שמחבב (עד מאד) דגה נאה, נהניתי מהמנה הזו לבד. lucky me.
מנות עיקריות.
שותפותיי לארוחה חלקו 2 מנות.
הראשונה מהתפריט העונתי: הטבעונית של גוז‘ ודניאל: קארי ירקות הודי ופיקנטי ולביבות עדשים כתומות. 72 ש"ח. מנה טבעונית אבל טעימה לאללה. קארי הודי מהטעימים שטעמתי בישראל מזה הרבה זמן (כולל אלה הבשריים והדגיים). פיקנטי ומלא טעמים עם תיבול מדויק. מנה טבעונית שיכולה לספק גם קרניבורים מבחינת טעמיה. לצד הלביבות והקארי הוגש סלט קטן ומרענן של קוביות אבטיח ובצל אדום, שנתן אפקט מרענן למנה והשתלב היטב.
השנייה מהתפריט העונתי אף היא: פילה לבן עטוף בבייקון, מוסטרדה, אפרסקים ופירה. 98 ש"ח. מנה מושחתת וטעימה מאד. אוהבי בשר חזיר ייהנו ממנה כזו לבטח. הבשר (3 נתחים יפים) היה טעים מאד, אם כי טיפ-טיפה over done. הפירה - חמאתי, מושחת וטעים מאד. המוסטרדה נתנה עוקץ מתקתק. והבייקון שעטף את הפילה היה בייקון. לא צריך להרחיב.
העיקרית שאני הזמנתי: פילה דג היום (שהיה פורל מהדן) עם ניוקי פריזאי, ירקות ויין לבן. המחיר של המנה משתנה בהתאם לדג. המנה שלי עלתה 128 ש"ח. (אם איני טועה). מנת דג קיצית מעולה. הפורל היה טעים מאד ומדויק. הניוקי הפריזאי היו אווריריים במיוחד, נימוחים וממש נמסו בפה. תענוג. הרוטב - ים תיכוני בסיסי (שמן זית, חמאה), פשוט וטעים, עם ירקות שהוכנו בדרגה הנכונה. אהבתי.
חלקנו 2 קינוחים:
הקינוח הראשון שהבנות חלקו (עזרתי כמיטב יכולתי. קצת חששתי שהוא הולך להיות מתוק להחריד, אבל הוא היה במתיקות מאוזנת היטב): Bread Pudding של עוגת שמרים, קרמל בוטנים מלוחים, סורבה שוקולד. 42 ש"ח. תמחור שבעיניי הוא סביר ביותר, ודאי ביחס לסטנדרט הקינוחים התל אביבי. קינוח מוצלח וטעים מאד עם שילוב טוב של מתיקות ומליחות. בהחלט Bread Pudding מהשווים במחוזותינו.
הקינוח השני שאני אכלתי את רובו: טורטה דלה נונה: עוגת גבינה איטלקית חמה עם גלידת פיסטוק. 42 ש"ח. אחלה קינוח. עוגה טעימה מאד, עם קראסט כיפי והשחמה יפה מלמעלה, מילוי טעים מאד של גבינה במתיקות מאוזנת להפליא. לצדה הוגשה גלידת פיסטוק מוצלחת מאד (על מריחה של מחית פיסטוק) ואיזשהו קולי חמצמץ-מתקתק של פרי יער או תות. נהניתי מאד.
עד כאן גוז' ודניאל.
מקום מצוין. מסעדה כפרית נעימה ויפה, עם אוכל משובח שנשען על חומרי גלם איכותיים, שף מוכשר שיודע את העבודה ושירות ואירוח נדיבים. דוגמה ומופת לאיך שצריך להתנהל ביסטרו כפרי טוב.
מאד נהנינו מהמטבח העונתי כאן. על סמך הארוחה הזו אני יכול לומר בלב שלם שזו מסעדה שבהחלט שווה את היציאה מתל אביב, והיא עומדת בעיניי בקלות בסטנדרטים של מסעדות תל אביביות מצטיינות, פלוס, כאמור, אווירה כפרית ונוף שלא מוצאים בקלות בעיר הגדולה, ומינוס המאמץ התל אביבי המייגע להיות ולהיראות מגניבים.
זו אחת הארוחות היותר טובות שלי בחודשים האחרונים ובהחלט אשמח לחזור בהזדמנות חגיגית אחרת.
דיווח מלא ועוד תמונות כאן:
http://processing-food.blogspot.co.il/2017/08/blog-post_21.html
גוז' ודניאל (גוז' - בשורוק ולא בחולם):
מסעדה שכשהוקמה במושב בני ציון, בשנת 2011, היועצים הקולינריים שלה היו האחים ירזין. (גם בנו את התפריט). בארבע השנים האחרונות השף שאחראי על התפריט והמטבח הוא שניר אנג-סלע, שף שהתמחה ועבד בכמה מסעדות בולטות, הבולטת שבהן היא מסעדת Blue Hill at Stone Barns ממדינת ניו-יורק, שנחשבת לאחת ממסעדות ה-Farm To Table הטובות בעולם ומחזיקה בכוכב מישלן (מדורגת השנה כמספר 11 ברשימת 50 המסעדות הטובות בעולם של סן פלגרינו), בה הוא שימש שנתיים כשף תפעולי.
היינו 3. יום ראשון של השבוע (שעבר). שעה 18:00 שגם בה להפתעתנו הייתה תפוסה יפה במסעדה המרווחת והנעימה (אחלה נוף).
התפריט מחולק ל-2 מרכיבים: הראשון, תפריט קלאסי של ביסטרו (סלט קיסר, קרפצ'יו, עיקריות כמו שוק אווז קונפי, המבורגר, שניצל וינאי ופילה בקר ביין). השני, תפריט עונתי, אותו הנהיג השף שניר אנג-סלע. תפריט ששם דגש על חומרי גלם עונתיים, שהוא קצת פחות קלאסי וקצת יותר יצירתי (אבל לא יותר מדי. בכל זאת אנחנו בשרון ולא בתל אביב). אני מניח שהוא מתכתב עם הניסיון של אנג-סלע ממסעדת בלו היל.
המנה הראשונה שאני הזמנתי הייתה מנת ספיישל. בימי ראשון יש כאן כמה ספיישלים בשריים שמכונים Meatfull Sunday. הזמנתי צלע טלה על סלט עדשים שחורות, ירקות שורש עם בלסמי מצומצם. לא זוכר בדיוק כמה עלתה. נדמה לי שבאזור ה-50-52 ש"ח. נהניתי מאד מהמנה. צלע הטלה הוכנה כמו שצריך והייתה משובחת. הרבה זמן לא נהניתי מצלע טלה טעימה כמו זו. תבשיל/סלט העדשים היה טעים מאד.
מנה ראשונה נוספת מהתפריט העונתי ששלושתנו נשנשנו: לחמניות מאודות "בדרך שלנו" עם תבשיל בקר פיקנטי וקטשופ ביתי. 52 ש"ח. 3 לחמניות מאודות חביבות, קלילות ומוצלחות עם מילוי טעים מאד של בשר נימוח ומלא טעם, פיקנטי מתקתק בת"א הלחמניות המאודות הפכו להיות מנה קבועה בכל מסעדה שלישית וזה די נמאס, אבל כאן הביצוע הוא נכון וטוב, אז למה לא? זו מנה שכשהיא מבוצעת נכון, תמיד כיף לאכול אותה.
היה איזשהו עיכוב בהגשת המנות העיקריות (המלצריות הטובות התנצלו מראש. בכלל - שירות מצוין. קשוב, חביב ומקצועי). בגלל אותו עיכוב קל, נחתה על שולחננו אחרי מספר דקות מנת צ'ופר: סביצ‘ה אינטיאס, מלפפון, כוסברה, צ'ילי, ויניגרט ליים כבוש. אקט חביב ונדיב. יופי של תודעת שירות. הסביצ'ה היה טוב בהחלט. הדג היה איכותי ומצוין. התיבול היה חמצמץ, לימוני ומרענן. לא הבנתי כאן את שילוב פרוסות השמפיניון במנה. הייתי משלב אלמנט אחר. היות ואני היחיד בשולחן שמחבב (עד מאד) דגה נאה, נהניתי מהמנה הזו לבד. lucky me.
מנות עיקריות.
שותפותיי לארוחה חלקו 2 מנות.
הראשונה מהתפריט העונתי: הטבעונית של גוז‘ ודניאל: קארי ירקות הודי ופיקנטי ולביבות עדשים כתומות. 72 ש"ח. מנה טבעונית אבל טעימה לאללה. קארי הודי מהטעימים שטעמתי בישראל מזה הרבה זמן (כולל אלה הבשריים והדגיים). פיקנטי ומלא טעמים עם תיבול מדויק. מנה טבעונית שיכולה לספק גם קרניבורים מבחינת טעמיה. לצד הלביבות והקארי הוגש סלט קטן ומרענן של קוביות אבטיח ובצל אדום, שנתן אפקט מרענן למנה והשתלב היטב.
השנייה מהתפריט העונתי אף היא: פילה לבן עטוף בבייקון, מוסטרדה, אפרסקים ופירה. 98 ש"ח. מנה מושחתת וטעימה מאד. אוהבי בשר חזיר ייהנו ממנה כזו לבטח. הבשר (3 נתחים יפים) היה טעים מאד, אם כי טיפ-טיפה over done. הפירה - חמאתי, מושחת וטעים מאד. המוסטרדה נתנה עוקץ מתקתק. והבייקון שעטף את הפילה היה בייקון. לא צריך להרחיב.
העיקרית שאני הזמנתי: פילה דג היום (שהיה פורל מהדן) עם ניוקי פריזאי, ירקות ויין לבן. המחיר של המנה משתנה בהתאם לדג. המנה שלי עלתה 128 ש"ח. (אם איני טועה). מנת דג קיצית מעולה. הפורל היה טעים מאד ומדויק. הניוקי הפריזאי היו אווריריים במיוחד, נימוחים וממש נמסו בפה. תענוג. הרוטב - ים תיכוני בסיסי (שמן זית, חמאה), פשוט וטעים, עם ירקות שהוכנו בדרגה הנכונה. אהבתי.
חלקנו 2 קינוחים:
הקינוח הראשון שהבנות חלקו (עזרתי כמיטב יכולתי. קצת חששתי שהוא הולך להיות מתוק להחריד, אבל הוא היה במתיקות מאוזנת היטב): Bread Pudding של עוגת שמרים, קרמל בוטנים מלוחים, סורבה שוקולד. 42 ש"ח. תמחור שבעיניי הוא סביר ביותר, ודאי ביחס לסטנדרט הקינוחים התל אביבי. קינוח מוצלח וטעים מאד עם שילוב טוב של מתיקות ומליחות. בהחלט Bread Pudding מהשווים במחוזותינו.
הקינוח השני שאני אכלתי את רובו: טורטה דלה נונה: עוגת גבינה איטלקית חמה עם גלידת פיסטוק. 42 ש"ח. אחלה קינוח. עוגה טעימה מאד, עם קראסט כיפי והשחמה יפה מלמעלה, מילוי טעים מאד של גבינה במתיקות מאוזנת להפליא. לצדה הוגשה גלידת פיסטוק מוצלחת מאד (על מריחה של מחית פיסטוק) ואיזשהו קולי חמצמץ-מתקתק של פרי יער או תות. נהניתי מאד.
עד כאן גוז' ודניאל.
מקום מצוין. מסעדה כפרית נעימה ויפה, עם אוכל משובח שנשען על חומרי גלם איכותיים, שף מוכשר שיודע את העבודה ושירות ואירוח נדיבים. דוגמה ומופת לאיך שצריך להתנהל ביסטרו כפרי טוב.
מאד נהנינו מהמטבח העונתי כאן. על סמך הארוחה הזו אני יכול לומר בלב שלם שזו מסעדה שבהחלט שווה את היציאה מתל אביב, והיא עומדת בעיניי בקלות בסטנדרטים של מסעדות תל אביביות מצטיינות, פלוס, כאמור, אווירה כפרית ונוף שלא מוצאים בקלות בעיר הגדולה, ומינוס המאמץ התל אביבי המייגע להיות ולהיראות מגניבים.
זו אחת הארוחות היותר טובות שלי בחודשים האחרונים ובהחלט אשמח לחזור בהזדמנות חגיגית אחרת.
דיווח מלא ועוד תמונות כאן:
http://processing-food.blogspot.co.il/2017/08/blog-post_21.html
אכלתי בגוז ודניאל פעמים בחדש האחרון , חושבת שלא דיווחתי
בפעם הראשונה ששי לפנות ערב עם בעלי- הוא נהנה מאד מאד ממנת הקארי הטבעונית, חלקנו את סלט ירקות השרש - מנה קלסית שלהם, אני לקחתי את הלחמניות-המאודות המילוי היה לי יבש קצת, מזל שנשאר סלט להרטיב את הפה. חשבתי שזו מנה לחלוק. חלקנו גם מנה של שבלולי פסטה עם חצילים ברוטב עגבניות שהיתה נהדרת
ולקינוח ממיוחדי היום טארט שוקולד נפלא
כעבור 3 ימים- עם חברים שחגגו לי יום הולדת. הודיעו על הארוע לצוות וכך קבלנו קינוח נחמד OTH חוץ מהפבלובה- פעם ראשונה שאני אוכלת ממנה- מנה לארבעה , בהחלט
הפעם- לקחתי את מנת שבלולי -רולדה- פסטה עם חציל לעצמי ונהניתי מאד
הוזמן גם לחם- הגיעה סלסלה גדושה מספר סוגי לחם כולל מקל זיתים
בהמלצתי לקח אחד החברים את מנת הקארי ופחות התלהב , זו שלקחה פסטה בולונז- גם לא יצאה מגידרה וגם הדג היה יבש לזה שהזמין . המלצרית הציעה לו מנה אחרת אבל סרב
בכל זאת יצאנו די מרוצים
בפעם הראשונה ששי לפנות ערב עם בעלי- הוא נהנה מאד מאד ממנת הקארי הטבעונית, חלקנו את סלט ירקות השרש - מנה קלסית שלהם, אני לקחתי את הלחמניות-המאודות המילוי היה לי יבש קצת, מזל שנשאר סלט להרטיב את הפה. חשבתי שזו מנה לחלוק. חלקנו גם מנה של שבלולי פסטה עם חצילים ברוטב עגבניות שהיתה נהדרת
ולקינוח ממיוחדי היום טארט שוקולד נפלא
כעבור 3 ימים- עם חברים שחגגו לי יום הולדת. הודיעו על הארוע לצוות וכך קבלנו קינוח נחמד OTH חוץ מהפבלובה- פעם ראשונה שאני אוכלת ממנה- מנה לארבעה , בהחלט
הפעם- לקחתי את מנת שבלולי -רולדה- פסטה עם חציל לעצמי ונהניתי מאד
הוזמן גם לחם- הגיעה סלסלה גדושה מספר סוגי לחם כולל מקל זיתים
בהמלצתי לקח אחד החברים את מנת הקארי ופחות התלהב , זו שלקחה פסטה בולונז- גם לא יצאה מגידרה וגם הדג היה יבש לזה שהזמין . המלצרית הציעה לו מנה אחרת אבל סרב
בכל זאת יצאנו די מרוצים
ג'וז ודניאל מסעדה נהדרת לטעמי
כל הלחמים נאפים במקום, והם טובים ומעניינים.
 
בשבוע שעבר קפצנו לשם בגלל קרייבינג להמבורגר. אכלנו המבורגרים מושלמים, בלי רוח וצלצולים. הלחמניות נטולות החלב, נאפות במקום ופותחו ע"י שניר אנג-סלע במיוחד עבור הלקוחות שלא מערבבים בשר וחלב.
 
קינחנו בברד פודינג ובעוגת גבינה עם תאנים טריות וחלת דבש. שני קינוחים מצויינים.
עוגת הגבינה היתה ספיישל, ואם יאהבו אותה תכנס לתפריט הקבוע. מבחינתי, אפשר להכניס אותה כמנה קבועה כבר עכשיו.
 
השירות היה קשוב ומצויין, והמסעדה היתה יחסית מלאה בשביל אמצע השבוע בשעה שש בערב.
כל הלחמים נאפים במקום, והם טובים ומעניינים.
 
בשבוע שעבר קפצנו לשם בגלל קרייבינג להמבורגר. אכלנו המבורגרים מושלמים, בלי רוח וצלצולים. הלחמניות נטולות החלב, נאפות במקום ופותחו ע"י שניר אנג-סלע במיוחד עבור הלקוחות שלא מערבבים בשר וחלב.
 
קינחנו בברד פודינג ובעוגת גבינה עם תאנים טריות וחלת דבש. שני קינוחים מצויינים.
עוגת הגבינה היתה ספיישל, ואם יאהבו אותה תכנס לתפריט הקבוע. מבחינתי, אפשר להכניס אותה כמנה קבועה כבר עכשיו.
 
השירות היה קשוב ומצויין, והמסעדה היתה יחסית מלאה בשביל אמצע השבוע בשעה שש בערב.
הארוחה האחרונה שלנו שם היתה פחות מוצלחת
עברו אי אילו חודשים ואיני זוכרת אפילו מה אכלנו אבל כן זוכרת שיצאנו בתחושה שבניגוד לביקורים קודמים ומוצלחים מאד, זו היתה ארוחה בינונית עם VFM בעייתי.
אני מודה שזה הוציא לי את החשק לחזור לשם.
הדיווח המפרגן שלך הזכיר לי שמגיע להם הזדמנות נוספת.
תודה על הדיווח
עברו אי אילו חודשים ואיני זוכרת אפילו מה אכלנו אבל כן זוכרת שיצאנו בתחושה שבניגוד לביקורים קודמים ומוצלחים מאד, זו היתה ארוחה בינונית עם VFM בעייתי.
אני מודה שזה הוציא לי את החשק לחזור לשם.
הדיווח המפרגן שלך הזכיר לי שמגיע להם הזדמנות נוספת.
תודה על הדיווח
עסקית צהריים במל ומישל
מל ומישל (Mel & Michelle)
המסעדה האיטלקית הוותיקה ברחוב בן יהודה בתל אביב, בהנהגתו של השף ניר ויימן, נפתחה באפריל האחרון גם לעסקיות צהריים לראשונה אחרי 10 שנים. הייתי שם לקראת סוף יולי והיה ריק לגמרי (למעט שולחן יחיד של 4 מבוגרים). המסעדה, שנחשבת לרומנטית במיוחד, נראתה לי בצהריים קצת מיושנת ולא עדכנית, מבוגרת יותר משנותיה.
תפריט העסקיות מתחיל ב-88 ש"ח. מקבלים מנה ראשונה ועיקרית. יש מספר מנות בתוספת עלות, גם בין הראשונות וגם בין העיקריות. בנוסף הייתה אופציה ליין צהריים (צ'ילאני) אדום או לבן ולאפרול שפריץ בעלות מתונה למדי של 20 ש"ח. אני הזמנתי אפרול שפריץ קר, מרענן וטוב, שבא לי מצוין, אחרי הליכה קצרה באוויר הצהריים המהביל של תל אביב ביולי.
בתפריט רשום שמנת לחם עולה 16 ש"ח. אני קיבלתי מנת לחם ללא חיוב, לצד שמן זית ובלסמי. פשוט וטעים. (לחם לבן שעבר מריחה בשמן זית וצריבה קלה בברנר).
למנה ראשונה הזמנתי ארטישוקים צרובים על פולנטה רכה, פרמז'ן ופירורי לחם מתובלים. מנה בתוספת 10 ש"ח. מנה לא גדולה, אבל מספיקה כמנה ראשונה. הפולנטה הייתה מקמח פולנטה ולא מתירס טרי (שעדיף בעיניי תמיד), אבל הייתה חמאתית וטעימה. הארטישוקים היו טובים, אבל כמותם לא הייתה מספקת. אפשר להיות קצת יותר נדיבים בגזרת הארטישוקים. פירורי הלחם המתובלים (קראנצ'יים וטעימים) נתנו טוויסט חביב. סה"כ מנה טובה, אבל אני לא חושב שהיא מצריכה תוספת של 10 ש"ח.
למנה עיקרית הזמנתי טורטליני במילוי אנטריקוט וכבדי עוף בציר עגל ולימון. מנה עשירה וכבדה למדי שכללה 8 טורטלינים. המנה בכללותה הייתה טובה וטעימה, אבל לא מדויקת לחלוטין. הטורטליני בהחלט היו יכולים להיות דקים יותר. המילוי, הטעים לכשעצמו, היה מחיתי. אני מעדיף מילוי בשר במרקם גס מעט יותר. שירגישו בביס שיש כאן כבד ואנטריקוט. הציר היה טעים, אבל הייתי רוצה אותו מעט יותר לימוני. סה"כ טוב אבל לא מצוין.
קינוח: התלבטתי בין הטירמיסו הקלאסי לבין טארט הלימון: טורטה אל לימונה - טארט לימון עם בצק גרנולה פריך. הזמנתי את הטארט. כצ'ופר נחמד קיבלתי מהמלצרית החביבה והטובה מאד (היא שירתה אמנם 2 שולחנות בלבד, אבל גם את זה צריך לדעת לעשות במקצועיות ובחן) טעימה גם מהטירמיסו.
טארט הלימון היה יפה למראה וסיפק את הסחורה גם באיכות. לימוני כהלכה. בצק מצוין. במתיקות מאוזנת. המריחה הירוקה מורכבת מקרם בזיליקום עדין. טאץ' נחמד. בסה"כ קינוח מצוין. גם הטירמיסו היה מוצלח וטעים, במתיקות מאוזנת היטב.
בשורה התחתונה, העסקית במל ומישל נתנה תמורה לא רעה לאגרה. היא לא הייתה זולה, אבל היא כללה אופציות טובות למנות איטלקיות שלפחות חלקן לא שחוקות ובנאליות כמו רוב המסעדות האיטלקיות בעיר. עם כמה כוונונים ויותר דיוקים בביצוע ואולי מעט יותר נדיבות בחלק מהמנות, הייתי יכול להכתיר את העסקית כאן כאחת הראויות בעיר. עם זאת, אני לא בטוח שעסקיות אמצע השבוע כאן תחזקנה מעמד, אם הארוחה הדי ריקה מאדם שאני נכחתי בה היא דוגמה מייצגת. ימים יגידו.
דיווח מלא כאן:
http://processing-food.blogspot.co.il/2017/07/blog-post.html
מל ומישל (Mel & Michelle)
המסעדה האיטלקית הוותיקה ברחוב בן יהודה בתל אביב, בהנהגתו של השף ניר ויימן, נפתחה באפריל האחרון גם לעסקיות צהריים לראשונה אחרי 10 שנים. הייתי שם לקראת סוף יולי והיה ריק לגמרי (למעט שולחן יחיד של 4 מבוגרים). המסעדה, שנחשבת לרומנטית במיוחד, נראתה לי בצהריים קצת מיושנת ולא עדכנית, מבוגרת יותר משנותיה.
תפריט העסקיות מתחיל ב-88 ש"ח. מקבלים מנה ראשונה ועיקרית. יש מספר מנות בתוספת עלות, גם בין הראשונות וגם בין העיקריות. בנוסף הייתה אופציה ליין צהריים (צ'ילאני) אדום או לבן ולאפרול שפריץ בעלות מתונה למדי של 20 ש"ח. אני הזמנתי אפרול שפריץ קר, מרענן וטוב, שבא לי מצוין, אחרי הליכה קצרה באוויר הצהריים המהביל של תל אביב ביולי.
בתפריט רשום שמנת לחם עולה 16 ש"ח. אני קיבלתי מנת לחם ללא חיוב, לצד שמן זית ובלסמי. פשוט וטעים. (לחם לבן שעבר מריחה בשמן זית וצריבה קלה בברנר).
למנה ראשונה הזמנתי ארטישוקים צרובים על פולנטה רכה, פרמז'ן ופירורי לחם מתובלים. מנה בתוספת 10 ש"ח. מנה לא גדולה, אבל מספיקה כמנה ראשונה. הפולנטה הייתה מקמח פולנטה ולא מתירס טרי (שעדיף בעיניי תמיד), אבל הייתה חמאתית וטעימה. הארטישוקים היו טובים, אבל כמותם לא הייתה מספקת. אפשר להיות קצת יותר נדיבים בגזרת הארטישוקים. פירורי הלחם המתובלים (קראנצ'יים וטעימים) נתנו טוויסט חביב. סה"כ מנה טובה, אבל אני לא חושב שהיא מצריכה תוספת של 10 ש"ח.
למנה עיקרית הזמנתי טורטליני במילוי אנטריקוט וכבדי עוף בציר עגל ולימון. מנה עשירה וכבדה למדי שכללה 8 טורטלינים. המנה בכללותה הייתה טובה וטעימה, אבל לא מדויקת לחלוטין. הטורטליני בהחלט היו יכולים להיות דקים יותר. המילוי, הטעים לכשעצמו, היה מחיתי. אני מעדיף מילוי בשר במרקם גס מעט יותר. שירגישו בביס שיש כאן כבד ואנטריקוט. הציר היה טעים, אבל הייתי רוצה אותו מעט יותר לימוני. סה"כ טוב אבל לא מצוין.
קינוח: התלבטתי בין הטירמיסו הקלאסי לבין טארט הלימון: טורטה אל לימונה - טארט לימון עם בצק גרנולה פריך. הזמנתי את הטארט. כצ'ופר נחמד קיבלתי מהמלצרית החביבה והטובה מאד (היא שירתה אמנם 2 שולחנות בלבד, אבל גם את זה צריך לדעת לעשות במקצועיות ובחן) טעימה גם מהטירמיסו.
טארט הלימון היה יפה למראה וסיפק את הסחורה גם באיכות. לימוני כהלכה. בצק מצוין. במתיקות מאוזנת. המריחה הירוקה מורכבת מקרם בזיליקום עדין. טאץ' נחמד. בסה"כ קינוח מצוין. גם הטירמיסו היה מוצלח וטעים, במתיקות מאוזנת היטב.
בשורה התחתונה, העסקית במל ומישל נתנה תמורה לא רעה לאגרה. היא לא הייתה זולה, אבל היא כללה אופציות טובות למנות איטלקיות שלפחות חלקן לא שחוקות ובנאליות כמו רוב המסעדות האיטלקיות בעיר. עם כמה כוונונים ויותר דיוקים בביצוע ואולי מעט יותר נדיבות בחלק מהמנות, הייתי יכול להכתיר את העסקית כאן כאחת הראויות בעיר. עם זאת, אני לא בטוח שעסקיות אמצע השבוע כאן תחזקנה מעמד, אם הארוחה הדי ריקה מאדם שאני נכחתי בה היא דוגמה מייצגת. ימים יגידו.
דיווח מלא כאן:
http://processing-food.blogspot.co.il/2017/07/blog-post.html
טפאו רחוב הארבעה נפתחה לעסקיות צהריים
טפאו תל אביב:
מסעדת טאפאסים וותיקה (טאפאס וסביצ'ה בר כהגדרתה). עוד מסעדה שנפתחה לאחרונה בשקט בשקט לסרוויס צהריים. אני עובד באזור ובמסגרת שיטוטי הפסקת הצהריים שלי עברתי במקרה לידה וראיתי שהדלתות פתוחות.
יצא לי לשבת פעמיים בשבועיים האחרונים. פעם לבד. פעם עם שותפה. בשתי הארוחות המסעדה הייתה כמעט ריקה. לא מבין למה לא מייחצנים את העניין.
תפריט עסקיות הצהריים מתומחר ב-68 ש"ח וכולל בחירה של מנה ראשונה אחת מתוך שתי אופציות ומנה עיקרית אחת מ-3 אופציות + שתייה קלה. יש אפשרות להזמין גם מנות אחרות (פאייה למיניה) או מנות קטנות בתוספת עלות.
בארוחה הראשונה הזמנתי למנה ראשונה את הרמולצ'ה: סלט סלקים צלויים, סלסה ורדה וגבינת צאן. סלט טעים, אבל זה עוד סלט סלק אחד מני רבים. שוב סלק צלוי עם גבינה. שגרתי ושחוק למדי. מיצינו.
העיקרית בה בחרתי הייתה פסקאדו קון גרבנזוס: פילה דניס בפימנטון (פפריקה מעושנת) על מצע אורז זעפרן. מנה לא רעה, אבל קטנה למדי. הדג היה טעים אבל סטנדרטי, והעישון לא הורגש במיוחד. כמות דג למנה עיקרית צריכה להיות קצת יותר נדיבה לטעמי. עם מנות בגודל הזה יש סכנה שסועד רעב ייצא רק חצי שבע.
היות והייתה לי הרגשה שהמנות תהיינה די קטנות (בכל זאת זה מקום של טאפאסים), הזמנתי מראש מנה נוספת ממבחר המנות הקטנות שהתפריט מציע: צ'וריסו פימנטון עם סלט פלפלים שלמעשה היה סלסה ורדה אף הוא (או מעין צ'ימיצ'ורי). מנה של 22 ש"ח. הצ'וריסו היה פיקנטי, עסיסי למדי וטעים, אם כי מעט שמנוני. בסה"כ נשנוש לא רע.
הזמנתי גם קינוח: קרם קטלאן. בכל זאת ספרד. הקרם היה טוב, חלק ולא מתוק מדי. הסוכר יכול היה לקבל צריבה קצת יותר ארוכה (עוד 2-3 שניות) ולהתקרמל מעט יותר. בסה"כ קינוח חביב וטעים. נדמה לי שעלה 36 ש"ח.
בעסקית השנייה רציתי לנסות את אחת הפאייות אבל המלצרית אמרה שהן אינן מוגדרות כמנה עיקרית, והן לא חלק אינטגרלי מהעסקית. אני מניח שזו מנה בינונית שמתאימה לחלוקה, אבל לשותפתי לארוחה לא התחשק. אם אני מנהל המסעדה, הייתי מציע את הפאייות כמנות עיקריות כחלק מהעסקית. זה משהו שיכול לבדל ולייחד את המסעדה גם בסרוויס הצהריים.
למנה ראשונה לקחתי את הסלט הירוק. לצערי זה היה סלט סתמי ועייף. קצת חסה, קצת עלים, קצת בצל אדום. ויניגרט סטנדרטי. שום אלמנט מעניין או מקפיץ. סתם סלט לא מושקע של בית קפה.
לעיקרית הזמנתי שניצל טפאו עם פירה ואיולי שום. מנה סתמית נוספת. השניצל היה אמנם לא רע וטעים למדי, אבל הוא שגרתי לחלוטין. גם גודלו (2 נתחים לא גדולים) יכול להיות נדיב יותר. הפירה היה בסדר אבל גם הוא היה סתם פירה.
ממסעדה ספרדית שמנסה להיות יחסית לא שגרתית, אפשר לקוות ולצפות לשדרוגים גם במנות הבנאליות. קצת יצירתיות.
בשורה התחתונה המקום חביב, אבל העסקית חסרת מעוף ודי משעממת. עוד אופציית צהריים סטנדרטית שמתווספת להמון מסעדות שחוקות אחרות.
אם לא ירחיבו ויגוונו כאן את האופציות, אני לא חוזה שהעסקיות כאן תחזקנה מעמד. יש יותר מדי תחרות ואופציות באזור רחובות הארבעה, החשמונאים ומתחם שרונה. מי שרוצה שניצל, יכול למצוא אופציות זולות יותר בלא מעט מסעדות אחרות בסביבה, ובאותן מסעדות יש בדרך כלל תפריט צהריים הרבה יותר מגוון.
למי שבא לקרוא קצת יותר (כולל צילום התפריט וחלק מהמנות):
http://processing-food.blogspot.co.il/2017/08/blog-post_17.html
טפאו תל אביב:
מסעדת טאפאסים וותיקה (טאפאס וסביצ'ה בר כהגדרתה). עוד מסעדה שנפתחה לאחרונה בשקט בשקט לסרוויס צהריים. אני עובד באזור ובמסגרת שיטוטי הפסקת הצהריים שלי עברתי במקרה לידה וראיתי שהדלתות פתוחות.
יצא לי לשבת פעמיים בשבועיים האחרונים. פעם לבד. פעם עם שותפה. בשתי הארוחות המסעדה הייתה כמעט ריקה. לא מבין למה לא מייחצנים את העניין.
תפריט עסקיות הצהריים מתומחר ב-68 ש"ח וכולל בחירה של מנה ראשונה אחת מתוך שתי אופציות ומנה עיקרית אחת מ-3 אופציות + שתייה קלה. יש אפשרות להזמין גם מנות אחרות (פאייה למיניה) או מנות קטנות בתוספת עלות.
בארוחה הראשונה הזמנתי למנה ראשונה את הרמולצ'ה: סלט סלקים צלויים, סלסה ורדה וגבינת צאן. סלט טעים, אבל זה עוד סלט סלק אחד מני רבים. שוב סלק צלוי עם גבינה. שגרתי ושחוק למדי. מיצינו.
העיקרית בה בחרתי הייתה פסקאדו קון גרבנזוס: פילה דניס בפימנטון (פפריקה מעושנת) על מצע אורז זעפרן. מנה לא רעה, אבל קטנה למדי. הדג היה טעים אבל סטנדרטי, והעישון לא הורגש במיוחד. כמות דג למנה עיקרית צריכה להיות קצת יותר נדיבה לטעמי. עם מנות בגודל הזה יש סכנה שסועד רעב ייצא רק חצי שבע.
היות והייתה לי הרגשה שהמנות תהיינה די קטנות (בכל זאת זה מקום של טאפאסים), הזמנתי מראש מנה נוספת ממבחר המנות הקטנות שהתפריט מציע: צ'וריסו פימנטון עם סלט פלפלים שלמעשה היה סלסה ורדה אף הוא (או מעין צ'ימיצ'ורי). מנה של 22 ש"ח. הצ'וריסו היה פיקנטי, עסיסי למדי וטעים, אם כי מעט שמנוני. בסה"כ נשנוש לא רע.
הזמנתי גם קינוח: קרם קטלאן. בכל זאת ספרד. הקרם היה טוב, חלק ולא מתוק מדי. הסוכר יכול היה לקבל צריבה קצת יותר ארוכה (עוד 2-3 שניות) ולהתקרמל מעט יותר. בסה"כ קינוח חביב וטעים. נדמה לי שעלה 36 ש"ח.
בעסקית השנייה רציתי לנסות את אחת הפאייות אבל המלצרית אמרה שהן אינן מוגדרות כמנה עיקרית, והן לא חלק אינטגרלי מהעסקית. אני מניח שזו מנה בינונית שמתאימה לחלוקה, אבל לשותפתי לארוחה לא התחשק. אם אני מנהל המסעדה, הייתי מציע את הפאייות כמנות עיקריות כחלק מהעסקית. זה משהו שיכול לבדל ולייחד את המסעדה גם בסרוויס הצהריים.
למנה ראשונה לקחתי את הסלט הירוק. לצערי זה היה סלט סתמי ועייף. קצת חסה, קצת עלים, קצת בצל אדום. ויניגרט סטנדרטי. שום אלמנט מעניין או מקפיץ. סתם סלט לא מושקע של בית קפה.
לעיקרית הזמנתי שניצל טפאו עם פירה ואיולי שום. מנה סתמית נוספת. השניצל היה אמנם לא רע וטעים למדי, אבל הוא שגרתי לחלוטין. גם גודלו (2 נתחים לא גדולים) יכול להיות נדיב יותר. הפירה היה בסדר אבל גם הוא היה סתם פירה.
ממסעדה ספרדית שמנסה להיות יחסית לא שגרתית, אפשר לקוות ולצפות לשדרוגים גם במנות הבנאליות. קצת יצירתיות.
בשורה התחתונה המקום חביב, אבל העסקית חסרת מעוף ודי משעממת. עוד אופציית צהריים סטנדרטית שמתווספת להמון מסעדות שחוקות אחרות.
אם לא ירחיבו ויגוונו כאן את האופציות, אני לא חוזה שהעסקיות כאן תחזקנה מעמד. יש יותר מדי תחרות ואופציות באזור רחובות הארבעה, החשמונאים ומתחם שרונה. מי שרוצה שניצל, יכול למצוא אופציות זולות יותר בלא מעט מסעדות אחרות בסביבה, ובאותן מסעדות יש בדרך כלל תפריט צהריים הרבה יותר מגוון.
למי שבא לקרוא קצת יותר (כולל צילום התפריט וחלק מהמנות):
http://processing-food.blogspot.co.il/2017/08/blog-post_17.html
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.