יומיים בגליל המערבי - אכזבות והפתעות.

[סבתא רותרות]

יומיים בגליל המערבי - אכזבות והפתעות.

 

[סבתא רותרות]

אורי בורי. על מה כל הרעש?

ראשית - המסעדה עברה זמנית למיקום אחר בשל שיפוץ מסיבי במבנה המקורי. צפו להעלאת מחירים לאחר השיפוץ

המיקום החדש הינו כמאה מטר צפונית למיקום הקבוע על אותה טיילת.
התפריט לא השתנה. אכלתי באורי בורי לפני שנים, עוד כשהיה בנהריה. משום מה, בכל נסיעותי מאז לעכו לא נמשכתי לחזור. העדפתי תמיד את מסעדת הדייגים הפשוטה, עליה אדווח בנפרד לטובת המנוע של גרר.
לאחרונה קיבלתי עוד המלצה על אורי בורי ממישהו שדעתו נחשבת בעיני והחלטתי שחייבים להגיע שוב סוף סוף.
ובכן - לאור ריבוי הדיווחים ב'מנוע' על המקום לא ארבה בפרטים. אומר רק זאת - הכל בהחלט טעים אבל שום דבר לא היה וואו. השיטה חוזרת על עצמה - מטביעים הכל בים של שמנת [ואני מחסידות החמאה והשמנת בבישול] והנה אתה אוכל כמעט אותה מנה...
בקצרה:
מנה ראשונה של סלט תמנון, הייתה טעימה,התמנון היה רך ונעים לאכילה אך המנה הייתה קטנה מאד.
מנה ראשונה נוספת - מושט בקרמל עם סלט סלק, סמלית למדי למרות מחירו הזול של המושט.
חצאי מנות עיקריות: 5 קוקי [קטנים] ברוטב שמנת ואצות קצוצות; שרימפס בשמנת בטעם גורגונזולה; פילה בס בקדרה ברוטב חלב קוקוס צ'ילי כבוש ותפוח עץ על אורז; חצי בס ברוטב בלסמי וחצי מנת קלמרי מטוגן שאינה מומלצת. הקלמרי לא הורגש...
היינו 3. לקחנו 2 מנות ראשונות + 6 חצאי מנות עיקריות, ללא יין או שתייה אחרת [מים קרים ניתנו בשפע] ויצאנו בסכום של 550 ש"ח. כמו מחירי ת"א, אז על המחיר כבר אי אפשר להתלונן.
יום חול, צהריים, המסעדה הייתה מלאה. אז אולי הבעיה היא בי אם כולם מתפעלים?

 

[Gרר]

אני ממש אוהב את המסעדה הזו

לא עשיתי השוואה של אחד לאחד עם המנות שקיבלת לעומת אלה שאנחנו קיבלנו, אבל בארוחה שלנו לא היתה תחושה של one trick pony. היה מגוון די נחמד של מנות וכולן היו מוצלחות, מי יותר מי פחות, שזה הישג לא מבוטל.

wow כבר מזמן הפסקתי לחפש בנסיעות לצפון. גם תל אביב מתקשה לספק wow אחרי כל כך הרבה סגירות. מה שאני כן מחפש בצפון זה אלף - שיהיה טעים. בית - שירגיש מפנק, כי בכל זאת אלו נסיעות שאנחנו עושים כדי לחגוג אירוע כלשהו. וגימל - שאני לא ארגיש כאילו חזרתי 200 שנה אחורה בזמן. אורי בורי היא אחת המסעדות היחידות באיזור שעונה לי על התנאים האלה.

בפעם הראשונה שם סעיף (2) היה הבעייתי, כי לפני שנערך שם שיפוץ קצת הפריע לי מבחינת אוירה לשבת במקום שנראה כמו באמצע שיפוץ. אחרי המיני שיפוץ שלהם זה כבר הרגיש הרבה יותר טוב. לא יודע איך זה ייראה אחרי שיפוצים יותר נרחבים, בנסיעה הבאה אולי נבדוק

אין דבר כזה "אולי האשמה בי". כל סועד יש לו את הטעם שלו וההעדפות שלו. גם על מאיר אדוני אנחנו חלוקים ב-180.0 מעלות שלמות. בשבילי הבעיה היחידה עם אורי בורי זה שקשה לי לחזור לאותו מקום פעם אחרי פעם אחרי פעם. זו כנראה השריטה שלי שאני אוהב להיות מופתע באוכל ולא לדעת בדיוק למה לצפות, ואצל אורי בורי אין שינויים גדולים בתפריט בין ביקור לביקור.

אם היו עוד 8-10 מסעדות כאלה באיזור... כנראה שגם הבעיה הזו היתה נפתרת. בינתיים - אנחנו מתקשים לגוון שם בגליל המערבי. תמיד עולות בגורל אותן 3-4 אופציות, וכל עוד לא יחול שינוי לרעה אורי בורי תמשיך להיות אחת מהן.

 

[סבתא רותרות]

שים לב, גם אני כתבתי שהרוב היה טעים, מה יותר מה פחות.

אבל די משעמם...באופן יחסי לקריאות ההתפעלות, ולא רק שלך. לגבי עניין הטעם האישי - זה מובן מאליו. אבל פה אנחנו לא חלוקים על הטעם, כאמור. היה לי טעים.
נראה לי שהבעיה שלי היא אחרת. היות ואני מהמבשלים בבית, והרבה פירות ים, זה פחות מעניין אותי במסעדות. אם אשווה למול ים ז"ל לדוגמה, שם תמיד הזמנתי את האויסטרים שהיו בחצי חינם בארוחה העסקית ובבית יותר קשה להתעסק איתם. כנ"ל הלובסטר.

 

[Gרר]

התפלאתי באמת שלא לקחת שם את האויסטרים

יש לאורי בורי מנת פתיחה של אוייסטרים. אנחנו ניסינו ולא אהבנו... יותר מדי "ים" בטעם.

 

[sweetdreams]

באמת? אף פעם לא נתקלתי בה.. (אני כבר אגיב לשניכם

)

אז קודם כל, טוב לדעת שיש אויסטרים. איך פספסנו אותם עד כה?
דבר שני, שיפוץ מסיבי במבנה? הללויה, ימות המשיח. טוב לדעת 2.
&nbsp
ולדבריה של סבתא רותרות, אני לא משווה בין אורי בורי לבית מסעדות דגים פשוטות יותר. אני אוהבת את שני סוגי המסעדות, ומבחינתי, הן כלל לא מתחרות אחת בשניה. פרט לעובדה שבשני המקרים מגישים מנות עיקריות מן הים, הקונספט כל כך שונה. כך שההחלטה איפה לאכול נקבעת יותר על פי האווירה, ומה מתאים לנו לאכול באותו הרגע.
&nbsp
אנחנו מאוד אוהבים את אורי בורי. דווקא מנות השמנת פחות אהובות עליי, אם כי הקוקי סאן ז׳אק בהחלט מוצלח בעיניי. המנות האהובות עליי הן אלה עם הרטבים הים תיכונים, השרימפס עם האבוקדו, שנינו (אני ובן זוגי) מאוד אוהבים לראשונה את הסלמון עם הסורבה ווסאבי, אנחנו גם מאוד אוהבים את קדירת הבס שאכלת. אנחנו בדר״כ מתחילים עם סלמון, ועוד שתי ראשונות מתחלפות, עוברים לכמה מנות של פירות ים, ומסיימים עם הקדירה.
אנחנו גם אוהבים שהמנות מלוות לרוב ברטבים טעימים, ומגיע לחם מוצלח על מנת למצות אותם כמו שצריך, ויש ליווי ראוי של יינות.
&nbsp
מה שאנחנו פחות אוהבים זה את המבנה הרעוע. המראה המקולף משהו של הקירות והתקרה דווקא פחות מרתיע בעיניי. מה שכן מפריע הוא שלעיתים התקרה דולפת ומפילה חלקיקים על השולחן (או לתוך כוסות היין!

). אבל לשמחתי את אומרת שהם עוברים שיפוץ, אז יש תקווה לשיפור.

 

[החתולית]

מנת הסלמון עם סורבה ווסאבי היתה באמת מצויינת

גם אנחנו נמנעים ממנות עתירות שמנת, וכשאכלנו ארוחת טעימות ציינו שאנחנו מבקשים שהמנות יהיו בהתאם.

 

[Gרר]

יכול להיות שזו היתה מנת ספיישל ביום שהיינו...

 

[סבתא רותרות]

לא מיוחד, מופיע בתפריט. 32 ש"ח ליחידה!

במול ים קיבלת 6 למנה ראשונה ועוד חצי לובסטר ב-170 ש"ח לכל הארוחה. אמנם היו אלה אויסטרים מס' 3 מסוג CREUZE אבל הם היו לא פחות טעימים.
את מה שמוכרים באורי בורי ב-32 ליחידה מסוג ג'ילארדו, אני רוכשת ב-24 והם מגיעים הביתה פתוחים על קרח.

 

[סבתא רותרות]

מחיר מטורף. יש חברה שמביאה לי הביתה בחצי מחיר.

 

[trilliane]

לשם שינוי מסכימה מאוד; מטביעים שם בשמנת יותר מדי מנות

וגם אני יצאתי משם בכל פעם בתחושה מסוימת של החמצה ולא של wow. כתבתי על כך בעבר בפורום, למשל כאן.

 

[סבתא רותרות]

עכו, מסעדת הדייגים - כבר לא מה שהיה...

מסעדת הדייגים של משפחת ג'ארחי הייתה בעבר מקום נחמד ועממי לאכול מדגי נמל עכו. מצד אחד חנות הדגים של המשפחה, משפחת דייגים, וצמודה לה המסעדה.
אתה נכנס לחנות הדגים, בוחר דגים לפי משקל ולפי מה שבא לך, ומשלם עבור מה שקנית שם. המוכר מנקה לך אותם ומעביר לחנות הסמוכה, 'המסעדה'. שם מטגנים לך אותם ומגישים אותם על מגש גדול עם הרבה סלטים ובקבוק שתייה משפחתי וכל זה תמורת 40 ש"ח לאדם. לפני כשנתיים האחים התרחבו ובנו מסעדה יפה על גג המבנה. חשבתי שהמיקום השתנה את השיטה נשארה. אז לא. נכנסנו לחנות הדגים וביקשנו לבחור דגים. הדייג מראה לי שרימפסים יפים ואומר לי זה 100 ש"ח. אני שואלת לקילו? לא, הוא עונה לי, למנה. ובמנה יש כ-12 יחידות. והסיפור חוזר על עצמו, הדניס עולה 90 ש"ח למנה...
בקיצור, אם המחירים מתומחרים לפי מנות ולא לפי משקל, מה הועילו חכמים בתקנתם? בעבר יכולנו לקבוע לעצמנו מה תהיה המנה שלנו וזה היה כל היופי שבעניין. 4 יחידות שרימפס, סרטן אחד, כמה ארסים קטנים וכו'. לראות איזה דג יוגש לי ב'מנה' - אין לי צורך וזה מייקר את הכל בהרבה. עוד מסעדת דגים ולא עוד מסעדת דייגים....חבל. יצאתי משם באכזבה ונכנסנו לאל מארסה הסמוכה, עליה שמעתי טובות ומשום מה אף אחד עוד לא דיווח עליה עדיין.

 

[sweetdreams]

חבל. הייתי שם מזמן, כשהם עוד החזיקו בקונספט הקודם, ...

.. ומאוד אהבנו אותם.
אני מניחה שמבחינת האוכל עצמו, הם עדיין טובים, אבל כמו שאמרת, מייקר את העסק, ולא ניתן ׳להרכיב׳ את המנה מכמויות חלקיות של דגים שונים. מה שמאבד את הייחודיות של הקונספט.

 

[החתולית]

הגעתי לשם בעבר רק בגללך;

כנראה שעם האוכל בא התיאבון, וברגע שהתפרסמו יותר, שינו את הקונספט.

 

[סבתא רותרות]

הם פשוט הקימו מעל הגג מסעדה של ממש ואת זה צריך לממן.

היות והסלטים ממילא לא היו הצד החזק שלהם, לא נראה לי מעניין להיכנס לשם יותר.

 

[סבתא רותרות]

מסעדת אל מרסא, נמל עכו.

ופה הגענו להפתעה הגדולה. יש בכל זאת בשביל מה להיכנס לאכול בעכו העתיקה.
הגענו אתמול בצהריים, ולמרות שזו מסעדת שף היו ארוחות עסקיות. תוספת מנה ראשונה במחיר העיקרית.
השף הוא בחור ערבי מעכו שלמד ועבד באירופה והתמחה במסעדת מישלן בשוודיה. הוא ושותפו העכואי גם הוא, נמצאים במסעדה וזה מורגש. השירות מצוין והאווירה נעימה. עוד יתרון, כל השולחנות צופים לנמל ולפעילות בו ועם זאת נהנים ממיזוג אוויר ולא צריכים בשביל זה לשבת בחוץ בחום הקשה.
הזמנו מבחר פתיחים, כשבעה, כולל חומוס מצוין, סלט פטוש טרי ומתפוצץ בפה, לבנה בסגנון צזיקי ועוד ועוד [לא בסגנון עדות הכרוב והתירס מקופסא]. הכל פשוט מצוין.
מנה ראשונה נוספת [בתוספת 18 ש"ח כמדומני] הייתה סביצה מוסר ים. מנה מעולה.
למנה עיקרית לקחתי ארסים קטנים מטוגנים עם צ'יפס חתוך במקום. אני מאלה שאוהבים לפרק דגים בידיים ולחטט בראש כדי למצוא את הלחי - אז מאד נהניתי. חברי לקחו פילה ברמונדי ומאד נהנו.
303 ש"ח לארוחה ממש טובה ושונה לגמרי מארוחה של 'דגיות' בסגנון הזקן והים, בעיקר מבחינת רמת הפתיחים [המזטים] והסלטים.
גם פה - מים צוננים עם לימון ליוו את הארוחה. זה כל מה שצריך ביום חם ולח.
מאד מאד ממליצה - גם על המיקום וגם על האוכל.
בתפריט הרגיל, יש מבחר גדול של פירות ים. כנסו לאתר כדי להתרשם מסיפורו של השף, מהתפריט ומצילומי המנות.
היו כה שקועים בהנאה מהאוכל ששכחנו לצלם.

 

[סבתא רותרות]

שרביכ בכפר ראמה ועוד...

כל שנה, מזה 40 שנה [!] אני עושה גיחה למשפחה נוצרית בכפר ראמה המייצרת שמן זית ממטעים משפחתיים בני מאות שנים. שמן סמיך ונפלא, ללא שמץ מרירות ועם טעם פירותי עמוק. הם מוכרים לי מהחביות ששמרו לשימוש המשפחה במרתף הבית כך שאין כל חשש לזיופים או לתערובות מפוקפקות. הם גם נותנים לי קצת זיתים מחבית שלהם, זיתים קטנים, ירוק-אפור, שעוד לא יצא לי לראות בשווקים. הזית הוא סורי אך לא מבוקע ונקטף מהעץ במסיק מאוחר כשהוא מתחיל להשחיר.
אז אם כבר הגענו לכפר ראמה, לא נאכל בשראביכ?
זו כבר לא עונת הירק הנאסף בשדות אך אני ממילא לא מאלה שמתרשמים מהקטע ה'אותנטי' שבכך. את המולוחייה אני ממילא מבשלת בבית ולא אוהבת את דרך הבישול שלה במגזר הערבי בארץ. על חוביישה ועולש, אני מוותרת.
לאחר הפתעת חברי מהמיקום המוזר של המקום - התמכרנו לכל מה שעלה על השולחן: 4 קובות מצויינות, 3 עטאייף גדולים ממולאים בתרד וזעתר, משוואשה ענקית, סלט ירקות קצוץ על המקום מתובל נפלא והחציל המיוחד ברכז רימונים שהיה כה טוב. בטח שכחתי עוד דבר או שניים.
חשבנו להזמין גם מוסאחאן לשלושתנו - אך היינו מפוצצים. כל הטוב הזה - 100 ש"ח לשלושה אנשים ששבעו ונהנו מכל ביס.
מצטרפת לכל ההמלצות על המקום.

 

[סבתא רותרות]

כפר יאסיף - תזכורות.

ביום חמישי בבוקר מתנהל השוק השבועי. עונת הפאקוס בעיצומה, וכן פירות וירקות יפים במחירים סבירים. מה שכבר לא מוצאים אפילו בשווקים הכפריים וגם לא לצידי הכביש, כמו פעם, הם עגבניות באלאדי. תמה תקופה וחבל.

ומה עוד מומלץ בכפר יאסיף למי שמזדמן לאזור?

חומוס אדהם המקורי, שווארמה אל-כארם, שווארמת כבש נהדרת. המקום שופץ והתחדש. והעיקר - ממתקי אל וואליד. כנאפה טובה, וכל עוגיות ממשפחת הבקלאוות למיניהן המיוצרות על טהרת הסמנה. שלשום המקום היה בשיא פעילותו לרגל סיום הרמדאן. הכי מומלץ - הכונאפה.

 

[amirline]

לגבי אל-וואליד מומלץ להגיע למקום שנמצא בתוך הכפר ולא על

הכביש הראשי , זה שבתוך הכפר נקרא אל-וואליד עסלי.
אכן כנאפה אלוהית, בשישי אני שם ��

 

[סבתא רותרות]

ודאי זה שבתוך הכפר. ואני המלצתי על הכונפה הממולאת בפיסטוקים.

גם הכנאפה מצויינת [בעיקר זו בצורת הגליל] ולבקש לא להוסיף סירופ.