אז מה אכלתם בסוף השבוע?

החתולית

New member
שלוש המוסקטריות בבר א וין

אנחנו שלוש חברות - 2 בארץ ואחת בברזיל. בכל פעם שהברזילאית מגיעה לביקור, אנחנו נפגשות לפחות לארוחה אחת במסעדה לפי בחירת הברזילאית.
&nbsp
הפעם חגגנו את הולדת נכדתה של הברזילאית, והיא בחרה בבראנץ' בבר א וין. האוכל לא מסובך יותר מדי, קרוב ככל האפשר לביסטרו צרפתי. לא היינו צריכות יותר מזה, כדי להנות מארוחה מצויינת, והרבה אהבה של חברות.
&nbsp
התחלנו בגוז'ר דה בורגון (26) שהיה מוצלח כמו תמיד. שלושתנו מכורות לפחממות, והבטחתי להן שיהנו מהמנה. השתיים נהנו עד כדי כך, שנשבעו שינסו להכין גוז'רים לכבוד שבועות, ויתנו לי ביס.
&nbsp
המשכנו בחצי קילו מולים מרנייר עם צ'יפס (72) שלוו בלחם של אדון שיפון (26) - המולים היו עשויות כראוי, כולן היו פתוחות, ורוטב הקלאסי נספג היטב בלחם. לא השארנו ממנו זכר. אוכל פשוט, עשוי כראוי.
&nbsp
לכבוד החגיגה קיבלנו מנת סשימי טונה ממיוחדי היום - ארבע או חמש פרוסות דג טרי, ועליהן הונח סלט קטן של אפונה טריה, אספרגוס, פלפל אדום קצוץ דק ווינגרט עדין עדין. שילוב נהדר לטעמנו. הירקות נחלטו לזמן קצר מאד (אם בכלל), היו פריכים ורעננים והיוו ניגוד לשמנוניות של הטונה.
&nbsp
היות שחלקנו בינינו את המנות, התחשק לנו לאכול עוד משהו, והשף המליץ על קרפ הבית, אמנטל שינקן וביצה (51). הקרפ היה קום איל פו - במרכזו ביצה כתומה עשויה בדיוק במידה הנכונה. שברנו אותה וטבלנו את הקרפ בתוכה.
&nbsp
אחרי אספרסו לכל אחת, היינו מוכנות לקינוח. הברזילאית רצתה אי צף (28), ואני המלצתי על הטארט ננטז (34), אז הזמנו את שני הקינוחים. לכבוד החגיגה, המלצרית שלחה לנו גם קרפ פטיסייר וגראנד מרינייר על חשבון הבית.
&nbsp
מיותר לציין שלא סיימנו את הקינוחים, נכון?
האי הצף הקלאסי, היה הקינוח המועדף על-ידי השתיים (אולי מפני שהוא קליל וממלא פחות מאשר עוגה וקרפ). הקרפ היה חביב, אבל הייתי מוותרת בקלות על הפטיסייר, ואוכלת קרפ סוזט קלאסי במקומו. הטארט היה מצויין כמו תמיד.
&nbsp
ליווינו את הארוחה בקנקן סנגריה (96) מצויינת ומרעננת (למרות כמות האלכוהול).
&nbsp
לאורך כל הארוחה, מזגו לנו מים, פינו צלחות ריקות, לקחו מפיות מלוכלות והניחו מגבונים ומפיות נקיות. השירות, ככלל, היה מצויין.
&nbsp
השבוע אנחנו נוסעות לטייל קצת, וביום שני הבא נפגשות שוב לארוחת צהריים. שלוש המוסקטריות יכו שנית
 

מיתר44

New member
אנובה - הצעצוע החדש ועוד

1. אצל האטליז של דוד סרוסי קניתי נתח קצבים (בשר סרעפת הידוע בטעמו ובהיותו צורך לעיסה) במשקל
של 600 גרם (100 שח לקג׳). הנתח נוכנס לשקיות ווקום ועבר בישול של 4 שעות בטמפ׳ נמוכה.
צריבה קצרצרה וחיבור לרוטב מיצי הבישול+ יין + חמאה יצרו, בהתאם לציפייה, מעדן רך ועסיסי.
2. כרוב ענק, מהפחוסים שתמצאו בשווקי פריפריה, מולא בתערובת בשר ואורז ובושל ארוכות עד
כדי יצירת קרמל בעליו. מעדן שלא יכול להפסיק לאכול. (מה יותר תואם לו מתפוח אדמה על קליפתו במילוי
שמנת חמוצה).
3. בארוחת גורמה אצל חברתנו ר׳ שכללה מאכלים מארצות ים התיכון הוגשה כאחת ממנות הקינוח
צלחת עמוסה בפירות ארצנו. מקסים, מהנה, רב גוני וטעמים וכמובן מעורר גאווה.
4. ארוחת הצהריים של היום - פלאפל והמרכיבים המקורבים לו.



 

mereng

New member
הביסטרו של מייק ושרון, קיבוץ גלאון

&nbsp
אחרי טיול מהמם בגן לאומי בית גוברין, חיפשנו מקום לאכול בקרבת מקום. המחשבה הראשונית היתה טרה פרומסה, אבל המחירים הרתיעו אותנו ולפי התפריט באתר לא הייתי בטוחה שהילד הבררן ימצא מה לאכול, אז בהמלצת חברה נסענו לביסטרו של מייק ושרון.
&nbsp
המסעדה הביתית הזו מאופיינת בתפריט דרום אפריקני מעניין. המון המון בשר בצורות שונות. בחרנו לשבת בחצר המוצלת, הילדים גילו בחדווה בית עץ ונהנו מאוד לטפס עליו ולרוץ בחצר עם ילדים נוספים שהגיעו למקום.
השירות היה נעים וחייכני ומאוד מאוד משתדל.
&nbsp
הבחור לקח פריקדלה - קבב דרום אפריקאי מבשר בקר ברוטב צ'אטני, בליווי תפו"א. היה לו טעים. הבכור בן ה7.5 התעקש לקחת מנת סלמון עם תפ"א, שהגיעה עם רוטב חרדלי ולהפתעתי חיסל כמעט את כל הנתח שלא היה קטן. לא ברור מאיפה הגיעה החיבה שלו לדגים, אני צמחונית ובעלי לא אוהב
הקטן הבררן הסתפק בשניצלונים וחיסל כמעט את כל המנה, ואני לקחתי וג'י בורגר ובמקום האורז שהיה אמור להגיע לצד המנה ביקשתי פאפ שזו מין פולנטה דרום אפריקאית, על בסיס תירס לבן. הוג'י בורגר היה חביב, ולווה ברוטב עגבניות דומיננטי שפחות אהבתי כי היה בו טעם מודגש מאוד של סלרי. הפאפ התברר כתפל מאוד, כמו דייסת סולת סמיכה ללא תיבול, וגם עליו היה אותו רוטב. סכה"כ היה לי חביב ומיוחד, למרות שהטעמים לא קלעו לטעם האישי שלי.
&nbsp
שילמנו על הכל 262 ש"ח לפני תשר, ואם נהיה בסביבה עם הילדים בהחלט נשקול לחזור בגלל החצר המקסימה, השירות הלבבי ומנות הבשר הנוספות שהבחור שלי רצה לטעום.

 

pix37

New member
בעיקר אוכל ביתי - בהשפעת ערוץ האוכל המוזר שיש בסלקום TV

בהשפעת ערוץ האוכל המוזר שיש בסלקום TV דגדגו לי המתכונים האמריקאים המוזרים, הרחוקים מאוד מהבישול שאנו נתקלים כאן ביום יום.

בשישי אני ונסראללה (כבר 12 וגדול כמעט כמוני פיזית) בבית לבד (התינוק ישן) בלי יותר מידי כח לבשל - מחבילת בשר טחון אשר יועדה במקור להפוך ללזניה - הפכה מול עיני המתבגר המשתאה לסלופי ג'ו אשר נדחס לפיתה ביחד עם ביצה עין וחלמון נוזלי. מנה מעולה שזכתה להמון מחמאות ונראה שכבר הרבה זמן לא הצלחתי להרשים אותו כל כך.

בשבת בבוקר - שוב חוסר חשק לבשל ויובש רעיוני - הוביל אותי לטגן המון בצל לסוג של ריבת בצל עם רוטב HP עודף נוזלים הוביל אותי להוסיף פנימה אטריות אורז וליצור מנה מעניינת ולא שגרתית ממנה נהננו כולנו.

אחה"צ יצאנו כל המשפחה לשווארמה אמיר בבסמת (מול המסגד)
מקום נחמד עם שווארמה סבירה (לא מהשורה הראשונה אבל בהחלט טעימה) מנה ענקית בצלחת אשר הספיקה לחמישתנו בתוספת פריסת סלטים (שגרתית) חומוס וצ'יפס עלו 120 ש"ח הוגנים מאוד.
 

pix37

New member
ערוץ שנקרא FOOD network

ערוץ אמריקאי מאוד מוזר
הפקות דלות תקציב מאוד, שפים / מנחים מהשורה השלישית.

לרוב הם מציגים אוכל אמריקאי משנראה מאוד מוזר יחסית לבישול שאנחנו מכירים מכאן - הרבה יותר טעמים חמוצים וטיגון בשמן עמוק ממה שמקובל כאן או באירופה.

תוכניות הריאלטי אוכל שלהם מאוד דלות תקציב ומוזרות עם מתמודדים שנקראים שפים אבל בפועל הם טבחים במזללות ומנות שבחלקן נושקות למה שהוגש במאסטר שף ילדים.

אבל חוץ מזה זה שומר מסך נחמד מאוד.
 

החתולית

New member
זה ערוץ שאני מכירה מקנדה

וחלק מהתכניות שלו משודרות גם בערוץ האוכל של YES ו- HOT.
 

pix37

New member
אין לי מושג - אני לא מכיר אף אחד מהשמות שהזכרת

בישול בסיסי פשוט
עתיר שומן וסוכר ורטבים תעשייתיים
מנות ענק
כאשר רוצים לעבור לבישול מעודן משמשים בחומץ (תעשייתי) או במוצרים חמוצים.
הרבה השפעה מקסיקנית ופורטוריקנית.

וכמובן המון דיבורי סבתות ...
 

puppet

New member
ערוץ נהדר בעיניי

אמנם לא ברמה של התכניות של גורדון רמזי, אבל עדיין.
בובי פליי המצוין ואלטון בראון, הם שניים מהמנחים העיקריים בו. כמו גם מייקל סיימון, גאי פיירי , ג'יאדה דה לורנטיס ורבים אחרים. בגדול, בעיניי ההבדל העיקרי הוא בין תכניות הבוקר והצהריים שהן אכן משמימות ובין ה"תחרויות" של שעות הערב שהן מעניינות הרבה יותר.
אלוהים יודע שביליתי מאות שעות משועממות מול הטלויזיה הזאת. לא עילית ולא שום דבר, אבל מעביר את הזמן יותר טוב מכל זפזופ אחר בטלויזיה האמריקאית.
 

foofoo77

New member
זה מרענן קצת אחרי ערוץ האוכל המשמים

עם כל השידורים החוזרים בלופ במשך השנים. אבל כן יש שם כמה הפקות מוזרות.
 

Maldini Girl

New member
לינק, פיצה פרסקה ורוטנברג

בשישי בערב הלכתי עם אחותי ללינק. הכוונה הייתה ארוחת ערב לא כבדה במקום נעים.
הזמנו: לראשונה- סלט עוף- הסלט עצמו בסדר, אין בשורה. הגיע עם לחם כלשהו, נדמה לי אגוזים, שהיה מצוין וטחינת סלק מעניינת.
עיקריות: היא- "אלון"- מנה של חזה עוף בחלב קוקוס עם אורז- אהבה מאד.
אני- כנפיים ברוטב חריף-מתוק. מנה גדולה ומכובדת, טעימה.
סה"כ החשבון היה משהו כמו 198 ש"ח. לא כולל שירות. (ללא שתייה- ראשונה ושתי עיקריות)
&nbsp
למחרת, שבת בערב, נסעתי עם הבחור לביתי שבצפון והלכנו עם אמא שלי לפיצה פרסקה בקיבוץ מסדה. בתור מישהי שלא יותר מידי אוהבת פיצה, אני חושבת שזו אחת הפיצות הטובות שיש בארץ.
אמא לקחה מלנזנה (רוטב עגבניות, מוצרלה, חציל קלוי, שום ופרמז'ן) וביקשה להוסיף גם רוקט ובצל סגול. הייתה פיצה מצוינת.
הבחור מעדיף תמיד את הפיצה ה"רגילה" והזמין מרגריטה, התענג עליה.
אני הזמנתי מהספיישלים פיצה קרבונרה- ללא רוטב עגבניות, עם בייקון וביצה (הביצה מגיעה כמו ביצת עין- נוזלית) הייתה מצוינת ממש.
סה"כ 206 ש"ח.
&nbsp
היום חגגנו לבחור יום הולדת. לקחתי אותו לסדנה אצל רוטנברג האהובה עליי ביותר.
בסדנה הכנו ביחד עם השף ארוחה שלמה: 3 נתחי טלה (סינטה, בטן ופילה) בסו-ויד, מאפה של בצק ממולא בבצל מטוגן, זעתר וגבינה, פריקה, סלט של עגבניות, פקוס ובזיליקום מהגינה.
את הארוחה ליווה בקבוק יין מצוין שהיה מתנה של אמא שלי ליום הולדת של הבחור.
הייתה חוויה נפלאה, נהנינו מכל רגע. השף הסביר על המטבח שלו, הראה לנו את הגינה שלו, הסביר על איך הוא רואה אוכל ויין בכלל. האוכל היה כולו מופלא.
סה"כ 450 ש"ח (סדנה+ארוחה). ששווים כל שקל. חוויה שתישאר עוד הרבה זמן.

 

trilliane

Well-known member
מנהל
ביקרנו לראשונה ב"שלו ביער" (טבעון)

מסעדה נעימה, עיצוב מזמין, כיסאות נוחים מאוד (נקודה חשובה מבחינתי). שירות טוב אם כי לא בהכרח מהיר (וגם לא כ"כ תזמנו יחד את הוצאת המנות). יש כיום גרופון לא רע לארוחת ערב זוגית ב-130 ש"ח לאדם אבל עסקית הערב עולה 150 ש"ח לאדם (ולא כוללת יין אבל כן כוללת עוד קינוח ועוד מנות שאין בגרופון).

הארוחה התחילה טוב – סלסלת לחמניות חמודות מאוד לפתיחה עם מטבל איולי ומטבל פלפלים כתמתם שכזה (מתקתק, לא חריף).

למנה ראשונה אכלתי "פטה כבד עוף עטוף שוקולד לבן על ריבת פירות יער וטוסטונים". פטה כבד במקרם מוס עדין (אני אוהבת
) עטוף בשוקולד לבן (שילוב מצוין
) ומוצף בסירופ פירות יער (המרקם היה די נוזלי, לא ריבתי) שהוסיף מתיקות מוגזמת ומיותרת למנה שכבר מכילה שוקולד לבן (ובאופן שבו מוקם, כשלולית בתחתית הצלחת, גם בלתי מריח, אז לשם מה?). הייתי מעדיפה להסתדר בלעדיו. היו שני טוסטונים קטנטנים לקישוט (בערך בגודל של פרוסת בגט צרה קלויה) אבל לא היה בהם צורך כי אפשר היה לאכול את מוס הכבד כסוג של קינוח פתיחה בפני עצמו גם בלי למרוח אותו
. חוץ מזה לא חסר לנו לחם, כאמור.

למנה עיקרית הזמנו שתי מנות "שלישיית בקר", רצועות בשר ברוטב שמנת עם חתיכות תפוחוני אדמה. הבשר היה יבש, קשה ומאכזב מאוד; הרוטב לא הצליח להחיות אותו. שנינו חשבנו שהיא בינונית מאוד ולא מתאימה למסעדה שמתיימרת למצב את עצמה ברמה כזאת (של מחירים ובכלל). לעומתנו היה מי שטעם ממנה חתיכה וטען שדווקא אחלה; אולי אם לוקחים רק חתיכה... או פשוט עניין של טעם. אולי גם מכיוון שהוא התלהב מהטעימה (עוד לפני שטעמתי בעצמי) ניסיתי עוד חתיכה ועוד חתיכה, אולי לתת לה עוד סיכוי (אמורים להיות בה נתחים שונים, לא שזה הורגש בים השמנת) ואז כבר אכלתי עד הסוף, אבל קשה לומר שנהניתי. מבחינתי היא הייתה על גבול ההחזרה (אני לא אוהבת להחזיר מנות אלא אם הן בלתי אכילות מבחינתי, אז העדפתי לא לומר כלום).

לקינוח אכלנו "מרקיז" – פירמידת שוקולד מריר 70%, טחינה, קוקוס וקרם אנגלז. קינוח אישי שקטן מדי לזוג (חוסל במהירות שיא) ובעיניי גם יקר מאוד ביחס לגודלו (כ-40 ש"ח אם משלמים עליו בנפרד) אבל זה לא חדש בארצנו...

מנות אחרות שאכלו אחרים (לא טעמתי) היו בסה"כ לא רעות, אבל לא בהכרח עמדו בציפיות לפי הנקרא בתפריט (כך התרשמתי מדיווחי אחרים). למען האמת רצינו להזמין את הקרפצ'יו שייטל ואת נתח הקצבים אבל שניהם אזלו. ייתכן שאלה מנות מוצלחות יותר שהיו גורמות לנו לחשוב באופן חיובי יותר על הארוחה... היא הייתה טעימה בסה"כ, אבל לא מדויקת, לא מיוחדת ובעיקר קשה לי יותר לפרגן שהמנה העיקרית הייתה כ"כ סתמית ומהסוג שאוכלים ב-70 ש"ח גג במסעדות בינוניות.

הסיכום שלנו היה שזה מקום נחמד, אבל לא מצדיק את הנסיעה הארוכה אליו (וגם לא את המחירים הגבוהים של כל מנה בנפרד, אלא אם לוקחים עסקית כלשהי). היה שלו, היה יער, היה נחמד, לא היה שוס.
 

pix37

New member
שלו דווקא לא היה


הוא לא שם כבר די הרבה שנים - הכוונה לאיתי שלו

תודה על הביקורת
 

trilliane

Well-known member
מנהל
ביקור ראשון (שלי) בחומוסייה הטבעונית "אום כולתום" (חיפה)

בד"כ חומוס בשבת בצהריים = ירידה לעיר התחתית (פרג' או שכנו אבו שאקר) אבל התעצלנו לזוז, ורק אחרי הגשם (גשם!
) יצאנו לסיור רגלי והחלטנו לעצור שם (רחוב מוריה מול שמשון, קרוב לקפה לואיז). מקום שכונתי קטן וחמוד.

החומוס היה סבבה לגמרי, טעים ובעל מרקם עדין יחסית, לא כבד. הפיתות רגילות, סבירות, לא דקיקות יבשושיות אבל גם לא רכות ובשרניות (אני מציינת זאת כי בתפריט כתוב "פיתות חמות בעבודת יד" ובפועל היה להן טעם של פיתות מחוממות מהסופר, לא טריות במיוחד). גרגרי החומוס (מעל) היו מעט קשים לטעמי. היה כתוב בתפריט שהוא מוגש עם חמוצים ועם זיתים. קערית ירקות בתחמיץ (כרוב, כרובית, גזר) הוגשה מיד שהתיישבנו, אבל זיתים לא ראינו בשום שלב באף שולחן (בשלב שנזכרתי בכך כבר לא היו לנו תפריטים בהישג יד וויתרתי על הבירור).

מנת הכרובית ("כרובית אש") הייתה חמודה וטעימה, בגודל שמתאים לתוספת ובתמחור קצת יקר בעיניי ביחס לגודלה (25 ש"ח).

מנת המוסקה הטבעונית (פריקי מוסקה – שכבות חציל במילוי תערובת פריקה, תרד, מנגולד, "בשר" וגרגירי חומוס, ברוטב עגבניות ותמר הינדי. מוגש עם טחינה וסלטון טאבולה, 59 ש"ח) אכזבה אותנו. החציל היה טעים (וחבל שלא היה יותר ממנו) אבל הרוטב לא היה מוצלח וגם לא המרקם. למיטב הבנתי זה היה אמור להיות פריקי אבל היה שם המון אורז בר חום וקשה, לא כיף. תרד לא הרגשנו כלל. גררי החומוס מעל לא השתלבו בתוך הבלגן. השארנו את רובה בצלחת. לתחושתי זה היה ניסיון ליציאה טבעונית מקורית אבל התוצאה מקושקשת ומפוספסת לגמרי, בחזקת "תפסת מרובה לא תפסת". בדיעבד גם היא הייתה יקרה מדי לתוצאה.

סלטון הטבולה (בקערית קטנטנה, כמו אלה שמקבלים בהן מטבלים בארוחות בוקר) היה טרי ורענן ובתיבול מאוזן, מהטובים שאכלתי.

לסיכום: מקום שכונתי נחמד לקפוץ אליו בשעות הלא עמוסות ולהיצמד למאכלים פשוטים קלאסיים כמו חומוס וטאבולה. לא לצפות ליותר מדי...
 
למעלה