רומנו - אני אף פעם לא אבין את אייל שני
כבר על ההתחלה אני אגיד שאני ממש לא ממעריציו של אייל שני. לא אוהב את האיש, לא ממש מתחבר לבישול שלו. אבל, יצא והייתי אתמול עם עוד ארבעה חברים ברומנו ונראה לי ששווה לכתוב על החווייה הדי מבלבלת שעברתי.
הוייב של המקום אחלה. בית רומנו הוא מקום כמעט קסום, מזג האוויר היה מושלם ואכלנו על המרפסת הפנימית הנהדרת. התפריט נראה בדיוק כמו שציפיתי ממסעדה של אייל שני - התפייטות על גבול הגיחוך כשכל מנה שנייה "מסוחררת" (כלומר מעורבבת), היוגורט הוא "גלקסיה" וכל כרובית היא תינוקת. זה לא הפתיע. אבל האוכל... היה מוזר.
היו מנות טובות. מנת ה"שישליק" (נתחי בשר, בגדול, מונחים על צלחת דוקא, עם יוגורט) היתה מדויקת ומצוינת, אם כי די פשוטה. מנת "נתחים אינטימיים" היתה גם נהדרת - משהו כמו פפרדלה זנב שור רק בלי הפסטה. ועוד מנה אחת שאתאר בהמשך.
אבל היו שם לא מעט מנות תמוהות. דגים מוזהבים - היו אמורים להיות מאותם דגים קטנים מטוגנים בבלילה שניתן לאכול עם העצמות, רק מה - הם היו גדולים מדי ודוקרניים מדי והעצמות נתקעו בגרון ובלשון. אבל הם עדיין היו קטנים מדי בשביל לפרק בידיים. ויתרנו על לנסות לאכול אותם. מהצ'יפס העבה המפורסם שמוגש בשקית נייר מודה שלא התלהבתי. מעדיף דקים. אבל אוקיי, כל אחד וטעמו הוא בצ'יפס. עוד מנה שזכתה לתשבוחות בכל מיני ביקורות היא מנת "תפוחי אדמה בוערים מבושמים בחמאה, מסוחררים בעלי תרד תורכי מחברון", שהתבררה כערמה לא מאוד פוטוגנית של, נו, תפו"א ותרד. האם הם בערו? לא. האם חברון תרמה משהו למנה? גם לא. האם תיאור לירי מופלא זה הכין אותי לקערה של משהו שנראה כמו קיא? ממש לא. זו אולי תוספת סבירה לארוחת ערב ביתית אבל אני מתקשה להבין את ההתלהבות שנרשמה בביקורות. עוד מנה שהזמנו, פסטת סרטנים, התבררה כהרבה מאוד פסטה אלה אוליו וקצת מאוד סרטנים שבכלל לא תרמו לטעם של המנה.
ועכשיו אנחנו מגיעים למנת הדגל - קערת סרטנים.
המנה הזו *ענקית*. התמחור שלה (נדמה לי בסביבות 96) ממש לא הכין אותנו למחבת עצום המימדית שהוגש לנו, מלא בירקות שורש, רוטב אדום משגע, פרוסת חלה עבה לניגוב, ו... סרטנים. גדולים. שלמים. כמה? נדמה לי ארבעה. זוכרים את המחיר? מי יביא לכם ארבעה סרטנים שלמים במחיר כזה? והרוטב נפלא, ויש חלה, ומה רע?
אז זהו, שכלים לפיצוח הסרטנים - הם לא מגישים! שאלנו ואין להם! זה אומר שצריך לפצלח אותם עם הידיים והשיניים, ואיכשהו לעבור את ההגנות הקוצניות למדי של הסרטן ולשבור את השיניים על השיריון שלו. ועם כל כמה שהרוטב והירקות והחלה היו טעמים, ועם כל כמה שבשר סרטן הוא נהדר, אחד לא נגע בשני, וממש היינו צריכים לסבול בשביל כל פירור בשר. אני רק יכול להניח שזו מנה חדשה ששני חלם יום אחד והחליט להוציא לפועל בלי לחשוב יותר מדי.
לקינוח הזמנו משהו שהוא בגדול טיראמיסו, והיה ממש טעים, אבל היות שבלי קצת מוזרות אי אפשר, הוא הוגש על חתיכת קרטון. הסה"כ שלנו היה 120 לאדם בערך, כולל בירות (לא לכולם), אז סה"כ מבחינת תמורה היה בסדר.
אבל זו היתה חווייה מוזרה וזה לא סוג הבישול וסוג האירוח שאני מעריך. זה נראה כאילו שני כל כך מעריץ את הרעיון של אוכל "אותנטי", כזה שמוצאים בכל מיני חורים קטנים ובדוכני אוכל רחוב, שהוא קצת שכח שהוא בכל זאת מנהל מסעדה וצריך להכניס טיפה של מקצוענות לעניין - אתם יודעים, כמו לתת לאורחים כלים מתאימים או לוודא שהמנות אכילות. ואולי הוא חושב שלהקנות לאוכל מראה מרושל בכוונה (כמו להגיש קינוח מופלא על קרטון) יתן לו באורח קסם את אותם טעמים של הבשלנים הלא-מקצועיים? אני חושש שזה לא עובד ככה.
כבר על ההתחלה אני אגיד שאני ממש לא ממעריציו של אייל שני. לא אוהב את האיש, לא ממש מתחבר לבישול שלו. אבל, יצא והייתי אתמול עם עוד ארבעה חברים ברומנו ונראה לי ששווה לכתוב על החווייה הדי מבלבלת שעברתי.
הוייב של המקום אחלה. בית רומנו הוא מקום כמעט קסום, מזג האוויר היה מושלם ואכלנו על המרפסת הפנימית הנהדרת. התפריט נראה בדיוק כמו שציפיתי ממסעדה של אייל שני - התפייטות על גבול הגיחוך כשכל מנה שנייה "מסוחררת" (כלומר מעורבבת), היוגורט הוא "גלקסיה" וכל כרובית היא תינוקת. זה לא הפתיע. אבל האוכל... היה מוזר.
היו מנות טובות. מנת ה"שישליק" (נתחי בשר, בגדול, מונחים על צלחת דוקא, עם יוגורט) היתה מדויקת ומצוינת, אם כי די פשוטה. מנת "נתחים אינטימיים" היתה גם נהדרת - משהו כמו פפרדלה זנב שור רק בלי הפסטה. ועוד מנה אחת שאתאר בהמשך.
אבל היו שם לא מעט מנות תמוהות. דגים מוזהבים - היו אמורים להיות מאותם דגים קטנים מטוגנים בבלילה שניתן לאכול עם העצמות, רק מה - הם היו גדולים מדי ודוקרניים מדי והעצמות נתקעו בגרון ובלשון. אבל הם עדיין היו קטנים מדי בשביל לפרק בידיים. ויתרנו על לנסות לאכול אותם. מהצ'יפס העבה המפורסם שמוגש בשקית נייר מודה שלא התלהבתי. מעדיף דקים. אבל אוקיי, כל אחד וטעמו הוא בצ'יפס. עוד מנה שזכתה לתשבוחות בכל מיני ביקורות היא מנת "תפוחי אדמה בוערים מבושמים בחמאה, מסוחררים בעלי תרד תורכי מחברון", שהתבררה כערמה לא מאוד פוטוגנית של, נו, תפו"א ותרד. האם הם בערו? לא. האם חברון תרמה משהו למנה? גם לא. האם תיאור לירי מופלא זה הכין אותי לקערה של משהו שנראה כמו קיא? ממש לא. זו אולי תוספת סבירה לארוחת ערב ביתית אבל אני מתקשה להבין את ההתלהבות שנרשמה בביקורות. עוד מנה שהזמנו, פסטת סרטנים, התבררה כהרבה מאוד פסטה אלה אוליו וקצת מאוד סרטנים שבכלל לא תרמו לטעם של המנה.
ועכשיו אנחנו מגיעים למנת הדגל - קערת סרטנים.
המנה הזו *ענקית*. התמחור שלה (נדמה לי בסביבות 96) ממש לא הכין אותנו למחבת עצום המימדית שהוגש לנו, מלא בירקות שורש, רוטב אדום משגע, פרוסת חלה עבה לניגוב, ו... סרטנים. גדולים. שלמים. כמה? נדמה לי ארבעה. זוכרים את המחיר? מי יביא לכם ארבעה סרטנים שלמים במחיר כזה? והרוטב נפלא, ויש חלה, ומה רע?
אז זהו, שכלים לפיצוח הסרטנים - הם לא מגישים! שאלנו ואין להם! זה אומר שצריך לפצלח אותם עם הידיים והשיניים, ואיכשהו לעבור את ההגנות הקוצניות למדי של הסרטן ולשבור את השיניים על השיריון שלו. ועם כל כמה שהרוטב והירקות והחלה היו טעמים, ועם כל כמה שבשר סרטן הוא נהדר, אחד לא נגע בשני, וממש היינו צריכים לסבול בשביל כל פירור בשר. אני רק יכול להניח שזו מנה חדשה ששני חלם יום אחד והחליט להוציא לפועל בלי לחשוב יותר מדי.
לקינוח הזמנו משהו שהוא בגדול טיראמיסו, והיה ממש טעים, אבל היות שבלי קצת מוזרות אי אפשר, הוא הוגש על חתיכת קרטון. הסה"כ שלנו היה 120 לאדם בערך, כולל בירות (לא לכולם), אז סה"כ מבחינת תמורה היה בסדר.
אבל זו היתה חווייה מוזרה וזה לא סוג הבישול וסוג האירוח שאני מעריך. זה נראה כאילו שני כל כך מעריץ את הרעיון של אוכל "אותנטי", כזה שמוצאים בכל מיני חורים קטנים ובדוכני אוכל רחוב, שהוא קצת שכח שהוא בכל זאת מנהל מסעדה וצריך להכניס טיפה של מקצוענות לעניין - אתם יודעים, כמו לתת לאורחים כלים מתאימים או לוודא שהמנות אכילות. ואולי הוא חושב שלהקנות לאוכל מראה מרושל בכוונה (כמו להגיש קינוח מופלא על קרטון) יתן לו באורח קסם את אותם טעמים של הבשלנים הלא-מקצועיים? אני חושש שזה לא עובד ככה.
