המקומות האהובים עליי
שתי המסעדות האהובות עליי, וששונות בתכלית אחת מהשניה, הן מעיין הבירה והנמל 24.
שתי מסעדות שעושות את מה שהן עושות היטב ובאהבה, ובעיניי זה מאוד מורגש לא רק באוכל, אלא גם באווירה, ולי אישית זה מאוד חשוב.
למשל, איטליאנו דה לה קוסטה ועלה גפן, שסאלו המליץ עליהן, נותנות תמורה באגף האוכל, אבל לפי דעתי הן קצת נכשלות באווירה, והשירות בהן גם כן עלול להיות לא יציב. הייתי בהחלט לוקחת את שתיהן בחשבון עם דירוג גבוה, אבל מתאימה את ציפיותיי מהן.
צ׳אנג בה היא מסעדה נפלאה ואותנטית, אבל גם פופולארית וכתוצאה מכך צפופה בטירוף. אם אתם רוצים לבקר שם, חובה להזמין מקום. אופציה נוספת היא לקחת משם טייק אוואי. הם אורזים בצורה מאוד ידידותית ונוחה, וזה פותר את עניין הצפיפות.
חורב/מוריה: אם אתם בצהריים, אז ששון בר וסינטה בר הן שתי אופציות מאוד טובות. בערב הייתי נמנעת משתיהן, כל אחת מסיבותיה (בששון רועש, בסינטה בר צפוף בקטע לא נעים), אלא מזמינה טייק אוואי מסינטה בר אקספרס, ומצוותת אותו עם בקבוק יין מספיישל ריזרב הקרובה שבחורב.
אם אגב אתם בקטע של יין, אז בספיישל ריזרב בפנורמה יש לפעמים ערבי טעימות יין, ובכלל זו חנות ששווה בעיניי להכנס אליה.
פאבים עם אוכל: השניים האהובים עליי הם הדאנק וקלמנ׳ס. יש גם את מבשלת ליבירה, שהחליפו מקום די לא מזמן. במקום הישן הם היו יותר פאב עם מנות שבאות ללוות את הבירה, עכשיו הם יותר מסעדה, אבל עדיין הבירה שלהם שווה בהחלט בדיקה, והאוכל גם כן די מוצלח.
ויש את איזור ואדי ניסנס, שלפי דעתי הוא מאסט לביקור, כולל מוסדות הפלאפל/שווארמה שסאלו היטיב לתאר בהודעתו.
ואני גם אוסיף שלדעתי האישית, לבקר בחיפה מבלי לאכול חומוס בפראג׳ זה מעשה שלא יעשה.
לשם ההגינות אציין שיש גם את אלה הנמנים עם מחנה אבו-שאקר. ויש גם את אבו-מארון, אם כי החומוס שלו לטעמי רחוק מלהיות טוב כמו השניים הקודמים, אבל הצ׳יפס שם מאוד מוצלח ובהחלט עולה על הקודמים.