איטליאנו דלה קוסטה - החדשה של חמודי עוקלה בחיפה
איטליאנו דלה קוסטה (Eataliano Dala Costa).
הייתי לפני כשבוע בצהריים, כמה ימים אחרי שהמסעדה נפתחה רשמית להרצה.
המסעדה יושבת בקומה השנייה של בניין על החוף בו ממוקמות מסעדת שוואטינא ותחנת הרכבל התחתון. השף הוא חמודי עוקלה, בוגר העונה הראשונה של משחקי השף (אחד המוכשרים שבהם לדעתי), שבשלוש השנים האחרונות פלוס שימש כשף התפעולי וכיד ימינו של השף יוסף (זוזו) חנא במסעדת מגדלנה הנחשבת.
המקום מרשים, מאיר פנים ורחב ידיים. החלל המרכזי הגדול בנוי בצורה מעוגלת ומחולק ע"י "חומה" לשני חלקים מרכזיים: האחד כולל מטבח פתוח ובו טאבון איטלקי גדול (איך לא) וריכוז של שולחנות שצופה אליו. השני, שאני מעריך שיהיה המבוקש יותר ע"י הסועדים, צופה לים הכחול היפהפה, כששורת שולחנות אחת שבו ממש נושקת לחלונות הגדולים הצופים לים.
העיצוב של המסעדה בהחלט נעים ומושקע. צבעים ים תיכוניים, הרבה תמונות עם נופים מאיטליה, עציצי קש גדולים שתלויים מהתקרה. בחלקים שונים מוצבים מדפים מלאים חומרי גלם איטלקיים (קמחים, שמני זית, יינות). אבל כל זה מתגמד לעומת הנוף של הים הכחול. תענוג. נראה לי שיהיה שווה להזמין מקום לפני השקיעה...
המסעדה שנמצאת בתקופת הרצה, פועלת כרגע בין השעות 12:00 עד 22:00. אין עסקיות צהריים. התפריט (שעדיין היה מודפס ממחשב) אחיד בכל השעות. אני לא מניח שזה ישתנה. זה אזור מבודד למדי, גם מעסקים וגם מבנייני מגורים.
התפריט גדול ומכסה היטב כל סוג אוכל איטלקי שאפשר לחשוב עליו. הוא מחולק למנות ראשונות (פוקצ'ות, מנות נאות ועוד), אינסלטה (סלטים), פיצות מהטאבון (8 סוגי פיצות), פסטות (11 מנות שונות), מנות עיקריות (בשרים, דגים ופירות ים) וקינוחים (6 במספר). יש מנות סטנדרטיות ויש מנות מעט יותר יצירתיות, עם טאצ'ים מקומיים וערביים.
התמחור נראה סטנדרטי למדי: מנות ראשונות וסלטים עד 40 ומשהו ש"ח. פיצות באזור 50-60 ש"ח. פסטות באזור 60-70 ש"ח. מנות עיקריות שחלקן כבר עובר את 100 השקלים. היקרות ביותר הן פילה עגל עם ניוקי בציר בקר (129 ש"ח) וצלעות טלה בנוסח סיציליאני עם גזרים צבעוניים וקרם ארטישוק ירושלמי (129 ש"ח). הקינוחים מושקעים אבל מתומחרים במתינות יחסית לתל אביב, באזור ה-40 ש"ח.
המנה הראשונה שהזמנתי הייתה גם היקרה יותר מבין הראשונות. 52 ש"ח. ברוסקטה אנשובי שכללה: מוצרלה (איטלקית איכותית), אנשובי (טרי) כבוש, קרם חציל, איולי פפריקה מעושנת, בצל סגול, עלים ירוקים ומעט צ'ילי. זו הייתה מנה ראשונה ענקית, שיכלה להתאים בקלות גם ל-2-3 סועדים. כשאני מזמין ברוסקטה בתל אביב, זה בדרך כלל 1/2 כמות ממה שקיבלתי כאן. הגיעו 3 פרוסות פוקצ'ה די גדולות ועליהן הר של כל התוספות. כל המרכיבים היו טריים ושפעו רעננות. שילובי הטעמים היו מוצלחים, וכל מרכיב הוכן במדויק ותובל במדויק. שאפו. חששתי שיש כאן יותר מדי מרכיבים, אבל איכשהו הכל עבד היטב. הפוקצ'ה עצמה שהייתה בסיס הברוסקטה (איזה כיף שזו לא הייתה סתם פרוסת לחם קלוי) הייתה נהדרת. דקה ופריכה. אם זו הרמה של כל המאפים כאן, אז הם מסודרים.
המנה העיקרית שהזמנתי הייתה אף היא היקרה ביותר בקטגוריה שלה - הפסטות: פסטה שרימפס בפסטו פיסטוקים. 72 ש"ח. פסטה שחורה בעבודת יד (נאמר לי שכל הפסטות מוכנות במסעדה), שרימפס, פסטו פיסטוקים וצ'ילי אדום טרי. היא הוגשה בצלחת שחורה גדולה כשבצדה מונחת כף פרמזן מגורר לתיבול. זו מנת פסטה כלבבי. עזת טעמים ונדיבה. היו שם 8 או 9 שרימפסים טעימים שבושלו כמו שצריך (לא רופסים ועם קראנץ'). התיבול היה טוב. לדעתי אפשר להעז ולהדגיש את טעמי פסטו הפיסטוק עם עוד פיסטוקים ושום. הפסטה עצמה הייתה מעט מעט עשויה מדי, אבל זה לא הפריע. סה"כ מנת פסטה טובה.
לקינוח הזמנתי עוגת גבינה ולוטוס. 42 ש"ח. אבל אבוי, לא קינוח אחד הגיע אלא שניים. יחד עם עוגת הגבינה המוזמנת הגיע גם קנולי סיציליאני (39 ש"ח) כצ'ופר על חשבון הבית. נחמדים כאן.
אין מה לעשות, לפעמים צריך להתמודד עם בלת"מים שכאלה... חיים קשים. אמרתי למלצרית ולמנהל המסעדה שעבר שם שהם הרגו אותי ושאצטרך עזרה מהם כדי לסיים את 2 הקינוחים. איכשהו עמדתי במשימה לבדי.
עוגת גבינה ולוטוס כללה: קראמבל פיסטוק, קרם גבינה קרה, קרם פיסטוק (למעשה גלידה), קראמבל לוטוס, פירות יער טריים וקולי תותים. אני לא מחובבי הלוטוס. חומר גלם סתמי ואוברייטד, אבל המלצרית החביבה שלי אמרה שהוא ממש מינורי. אכן כך היה. לדעתי כדאי לקרוא למנה עוגת גבינה ופיסטוק. זה יותר קולע. הגיעה צלחת יפהפייה ומעוצבת לעילא, כשעוגת הגבינה ויתר המרכיבים מסתתרים מתחת לדיסק שוקולד לבן דק. קינוח נדיב, שבקלות יספק 2 סועדים. קינוח טעים ומהנה. טעמים לא מתוקים מדי. שילובי מרקמים מוצלחים. יופי.
קנולי סיציליאני: קנולי ממולא קרם מסקרפונה, על מצע רוטב פירות אלכוהולי, קראמבל חמאה, גלידת תות ונגיעות קרם משמש. קינוח נחמד, אבל פחות מוצלח מעוגת הגבינה. הקנולי היה מעט עבה מדי וקצת קשה לפיצוח, אבל בסך הכל טעים. הגלידה והקרמים היו טובים ומאוזנים במתיקותם.
בהחלט נהניתי מהישיבה באיטליאנו דלה קוסטה. מקום נעים ומזמין, שיחסית לימיו הספורים, התנהל במקצועיות, אם כי לא ממש היה לחץ על המטבח ועל הצוות, כי היו אולי 6-7 שולחנות מאוישים. ניכר שיש כאן מקום מושקע שרוצה לספק חוויה טובה לסועד. בדרך כלל מסעדות חוף (לפחות רוב אלה שאני מכיר מתל אביב והרצליה) אינן איכותיות במיוחד (בלשון המעטה). רבות מהן הן סוג של מלכודות תיירים שמציעות אוכל בינוני במחירים מופקעים עם שירות בינוני במקרה הטוב. איטליאנו דלה קוסטה, עושה רושם, היא מסעדת חוף שונה בנוף הישראלי, כזו שמציעה אוכל טעים וטרי, לצד שירות טוב וכוונות טובות. אני מקווה שישמרו על האיכות ויצליחו. מה שבטוח הוא שהנוף לים לבדו שווה את הישיבה במסעדה, וכשאליו מצטרפים אוכל טוב ואווירה נעימה, אז אי אפשר לבוא בטענות.
פרטים מלאים:
http://processing-food.blogspot.co.il/2016/07/blog-post_25.html
איטליאנו דלה קוסטה (Eataliano Dala Costa).
הייתי לפני כשבוע בצהריים, כמה ימים אחרי שהמסעדה נפתחה רשמית להרצה.
המסעדה יושבת בקומה השנייה של בניין על החוף בו ממוקמות מסעדת שוואטינא ותחנת הרכבל התחתון. השף הוא חמודי עוקלה, בוגר העונה הראשונה של משחקי השף (אחד המוכשרים שבהם לדעתי), שבשלוש השנים האחרונות פלוס שימש כשף התפעולי וכיד ימינו של השף יוסף (זוזו) חנא במסעדת מגדלנה הנחשבת.
המקום מרשים, מאיר פנים ורחב ידיים. החלל המרכזי הגדול בנוי בצורה מעוגלת ומחולק ע"י "חומה" לשני חלקים מרכזיים: האחד כולל מטבח פתוח ובו טאבון איטלקי גדול (איך לא) וריכוז של שולחנות שצופה אליו. השני, שאני מעריך שיהיה המבוקש יותר ע"י הסועדים, צופה לים הכחול היפהפה, כששורת שולחנות אחת שבו ממש נושקת לחלונות הגדולים הצופים לים.
העיצוב של המסעדה בהחלט נעים ומושקע. צבעים ים תיכוניים, הרבה תמונות עם נופים מאיטליה, עציצי קש גדולים שתלויים מהתקרה. בחלקים שונים מוצבים מדפים מלאים חומרי גלם איטלקיים (קמחים, שמני זית, יינות). אבל כל זה מתגמד לעומת הנוף של הים הכחול. תענוג. נראה לי שיהיה שווה להזמין מקום לפני השקיעה...
המסעדה שנמצאת בתקופת הרצה, פועלת כרגע בין השעות 12:00 עד 22:00. אין עסקיות צהריים. התפריט (שעדיין היה מודפס ממחשב) אחיד בכל השעות. אני לא מניח שזה ישתנה. זה אזור מבודד למדי, גם מעסקים וגם מבנייני מגורים.
התפריט גדול ומכסה היטב כל סוג אוכל איטלקי שאפשר לחשוב עליו. הוא מחולק למנות ראשונות (פוקצ'ות, מנות נאות ועוד), אינסלטה (סלטים), פיצות מהטאבון (8 סוגי פיצות), פסטות (11 מנות שונות), מנות עיקריות (בשרים, דגים ופירות ים) וקינוחים (6 במספר). יש מנות סטנדרטיות ויש מנות מעט יותר יצירתיות, עם טאצ'ים מקומיים וערביים.
התמחור נראה סטנדרטי למדי: מנות ראשונות וסלטים עד 40 ומשהו ש"ח. פיצות באזור 50-60 ש"ח. פסטות באזור 60-70 ש"ח. מנות עיקריות שחלקן כבר עובר את 100 השקלים. היקרות ביותר הן פילה עגל עם ניוקי בציר בקר (129 ש"ח) וצלעות טלה בנוסח סיציליאני עם גזרים צבעוניים וקרם ארטישוק ירושלמי (129 ש"ח). הקינוחים מושקעים אבל מתומחרים במתינות יחסית לתל אביב, באזור ה-40 ש"ח.
המנה הראשונה שהזמנתי הייתה גם היקרה יותר מבין הראשונות. 52 ש"ח. ברוסקטה אנשובי שכללה: מוצרלה (איטלקית איכותית), אנשובי (טרי) כבוש, קרם חציל, איולי פפריקה מעושנת, בצל סגול, עלים ירוקים ומעט צ'ילי. זו הייתה מנה ראשונה ענקית, שיכלה להתאים בקלות גם ל-2-3 סועדים. כשאני מזמין ברוסקטה בתל אביב, זה בדרך כלל 1/2 כמות ממה שקיבלתי כאן. הגיעו 3 פרוסות פוקצ'ה די גדולות ועליהן הר של כל התוספות. כל המרכיבים היו טריים ושפעו רעננות. שילובי הטעמים היו מוצלחים, וכל מרכיב הוכן במדויק ותובל במדויק. שאפו. חששתי שיש כאן יותר מדי מרכיבים, אבל איכשהו הכל עבד היטב. הפוקצ'ה עצמה שהייתה בסיס הברוסקטה (איזה כיף שזו לא הייתה סתם פרוסת לחם קלוי) הייתה נהדרת. דקה ופריכה. אם זו הרמה של כל המאפים כאן, אז הם מסודרים.
המנה העיקרית שהזמנתי הייתה אף היא היקרה ביותר בקטגוריה שלה - הפסטות: פסטה שרימפס בפסטו פיסטוקים. 72 ש"ח. פסטה שחורה בעבודת יד (נאמר לי שכל הפסטות מוכנות במסעדה), שרימפס, פסטו פיסטוקים וצ'ילי אדום טרי. היא הוגשה בצלחת שחורה גדולה כשבצדה מונחת כף פרמזן מגורר לתיבול. זו מנת פסטה כלבבי. עזת טעמים ונדיבה. היו שם 8 או 9 שרימפסים טעימים שבושלו כמו שצריך (לא רופסים ועם קראנץ'). התיבול היה טוב. לדעתי אפשר להעז ולהדגיש את טעמי פסטו הפיסטוק עם עוד פיסטוקים ושום. הפסטה עצמה הייתה מעט מעט עשויה מדי, אבל זה לא הפריע. סה"כ מנת פסטה טובה.
לקינוח הזמנתי עוגת גבינה ולוטוס. 42 ש"ח. אבל אבוי, לא קינוח אחד הגיע אלא שניים. יחד עם עוגת הגבינה המוזמנת הגיע גם קנולי סיציליאני (39 ש"ח) כצ'ופר על חשבון הבית. נחמדים כאן.
אין מה לעשות, לפעמים צריך להתמודד עם בלת"מים שכאלה... חיים קשים. אמרתי למלצרית ולמנהל המסעדה שעבר שם שהם הרגו אותי ושאצטרך עזרה מהם כדי לסיים את 2 הקינוחים. איכשהו עמדתי במשימה לבדי.
עוגת גבינה ולוטוס כללה: קראמבל פיסטוק, קרם גבינה קרה, קרם פיסטוק (למעשה גלידה), קראמבל לוטוס, פירות יער טריים וקולי תותים. אני לא מחובבי הלוטוס. חומר גלם סתמי ואוברייטד, אבל המלצרית החביבה שלי אמרה שהוא ממש מינורי. אכן כך היה. לדעתי כדאי לקרוא למנה עוגת גבינה ופיסטוק. זה יותר קולע. הגיעה צלחת יפהפייה ומעוצבת לעילא, כשעוגת הגבינה ויתר המרכיבים מסתתרים מתחת לדיסק שוקולד לבן דק. קינוח נדיב, שבקלות יספק 2 סועדים. קינוח טעים ומהנה. טעמים לא מתוקים מדי. שילובי מרקמים מוצלחים. יופי.
קנולי סיציליאני: קנולי ממולא קרם מסקרפונה, על מצע רוטב פירות אלכוהולי, קראמבל חמאה, גלידת תות ונגיעות קרם משמש. קינוח נחמד, אבל פחות מוצלח מעוגת הגבינה. הקנולי היה מעט עבה מדי וקצת קשה לפיצוח, אבל בסך הכל טעים. הגלידה והקרמים היו טובים ומאוזנים במתיקותם.
בהחלט נהניתי מהישיבה באיטליאנו דלה קוסטה. מקום נעים ומזמין, שיחסית לימיו הספורים, התנהל במקצועיות, אם כי לא ממש היה לחץ על המטבח ועל הצוות, כי היו אולי 6-7 שולחנות מאוישים. ניכר שיש כאן מקום מושקע שרוצה לספק חוויה טובה לסועד. בדרך כלל מסעדות חוף (לפחות רוב אלה שאני מכיר מתל אביב והרצליה) אינן איכותיות במיוחד (בלשון המעטה). רבות מהן הן סוג של מלכודות תיירים שמציעות אוכל בינוני במחירים מופקעים עם שירות בינוני במקרה הטוב. איטליאנו דלה קוסטה, עושה רושם, היא מסעדת חוף שונה בנוף הישראלי, כזו שמציעה אוכל טעים וטרי, לצד שירות טוב וכוונות טובות. אני מקווה שישמרו על האיכות ויצליחו. מה שבטוח הוא שהנוף לים לבדו שווה את הישיבה במסעדה, וכשאליו מצטרפים אוכל טוב ואווירה נעימה, אז אי אפשר לבוא בטענות.
פרטים מלאים:
http://processing-food.blogspot.co.il/2016/07/blog-post_25.html
