ועוד כמה דוגמאות מחיפה (אולי כי זאת לא תל אביב...)
במרכז הכרמל ברחוב מחניים פינת הנשיא (מול תחנת הדלק פז) הייתה מאפייה ואז מסעדה ואז עוד אחת (לא מוצלחת; אפילו
כתבתי עליה כאן) ואח"כ אני כבר לא זוכרת מה; אבל כבר שנה-שנתיים שיש שם חנות למוצרים זולים (כמו חנויות "הכול בדולר" או החנויות שמוצאים ברחוב הרצל בהדר).
כמו כן ברחוב יפו פינת בן גוריון (המושבה הגרמנית, בפינה הנגדית ל"סיטי סנטר") הייתה לפני כעשור מסעדה נחמדה אבל היא נסגרה ובמקומה נפתחה חנות רהיטים או עתיקות או משהו כזה ונדמה לי שעכשיו יש שם איזו אופטיקה בכלל.
כרגע מסקרן אותי מה יפתחו במקום גרג כיכר ספר; מאז שהם עברו למקום שהיה "פסטו" (ו"פסטו" עברו למקום שהיה "שני" במוריה) הנכס נראה די נטוש... בהתחלה התבדחנו ש"שני" צריכים לעבור לשם (כדי להשלים את ה"הצרחה"
) אבל זה כנראה לא יקרה. גם קפה "תות" הסמוך נסגר לאחרונה (סוף סוף! לא הבנתי איך המקום הבינוני הזה שרד כ"כ הרבה זמן, אני ממש מקווה שייפתח במקומו משהו מוצלח).
ואם כבר הזכרתי את "שני" (או כיום "פסטו", אבל לא היינו שם מאז המעבר) הייתה תקופה שהייתה פיצרייה/גלידרייה ממש ליד, וכבר מזמן איננה עוד (אאל"ט במקומה יש חנות חומרי בניין או משהו אחר שממש לא קשור לאוכל).
ועוד על ציר הכרמל, במקום חצי סניף "אווזי" במוריה (שהתחלף באיזה "דייניש" כשר) נפתחה סוכנות נסיעות או משהו כזה; בחצי השני נפתחה איזו סושייה כמדומני (או אולי כבר משהו אחר?), אבל לא ניסינו. לא פעם קשה לעקוב אחר תחלופת עסקים, לא רק מסעדות... לא קל לנהל ולתחזק עסק (הבעיה שרבים חושבים שהם יכולים).
בקיצור, גם מקום של מסעדה הוא ממש לא בהכרח "לנצח", אבל אני מסכימה שבמקרים רבים אם היה בית אוכל שנסגר גדלים הסיכויים שייפתח במקומו בית אוכל אחר. אולי זה בגלל תשתית הקיימת או המחשבה שאנשים כבר רגילים ללכת לאזור כדי לאכול, בעיקר אם מדובר באזור מרכזי בעיר / בעל פוטנציאל.
בישראל יש לא פעם גם "טרנדים" (אופנה וחיקוי). למשל בשנות התשעים הייתה תקופה שבכל פינה נפתח "פרוזן יוגורט"... (עד שלכולם נמאס) ובכצנלסון בגבעתיים נסגר לאחרונה מקום צמוד ל"קופיקס" שמכר אף הוא מוצרי מזון ושתייה בחמישה שקלים (מעט שונים, אבל לא עד כדי כך). למה לרצות להתחרות ראש בראש דווקא בתחום רווי? נשגב מבינתי...
אבל בניגוד לקפלן אני לא חושבת שצריכה להיות הגבלה על כמות בתי האוכל במתחם מסוים (אלא אם זה משהו פרטי כמו קניון ואז ההנהלה קובעת את התמהיל כראות עיניה) ואני לא מסכימה שכוחות השוק לא פועלים על מסעדות. העובדה שחלקם אוכלים את עצמם מצערת, אבל זה חלק מהחיים... יש שווקים יותר קשים שכולם רוצים להיכנס אליהם ולכן הם רוויים מאוד, התחרות קשה ורק מעטים מצליחים בגדול ולאורך זמן. המחשבה להגביל את התחרות היא כמו לדרוש שפחות אנשים יחליטו שהם רוצים להיות מוזיקאים, יקליטו שירים, ישלחו לרדיו, יופיעו, ינסו את מזלם בתחרויות טלוויזיה... גם שחקנים וגם עורכי דין לא חסרים בארצנו (וגם מובטלים...) ומספרים שגם להיות נהג מונית זה לא קל מאז שהפסיקו להגביל את חלוקת המספרים.
בשורה התחתונה, יש תחומים מבוקשים שבהם יותר אנשים רוצים לנסות את מזלם (והם לא בהכרח מצריכים הסמכה רשמית או שאין הגבלה מספרית כך שחסם הכניסה נמוך יחסית) ולכן גם יותר נכשלים (מי בהתרסקות קטנה ומי בגדולה) אבל אי אפשר למנוע מאנשים לנסות.
