הצעת נישואין (מסריחה...) בערב הסילבסטר
ערב הסילבסטר 2000, הינה אני כורע ברך בשלולית מים מול בחירת ליבי, רטובת המכנסיים והמרוטה, מגב בידה ומבט מזוגג בעיניה, כולי רטוב מיוזע, מטונף ומסריח, באויר ריח ביוב ואוכל שרוף ואני מגיש לה בהבעת ניצחון את הטבעת!
זה לא היה אמור להראות בדיוק ככה, למעשה התכנית כללה יותר משהו כמו ארוחת ערב רומנטית, כריעת ברך מסורתית והסקס הסוער המתבקש לאחר מכן... אבל התוכניות קצת השתבשו ו...
טוב, הכל התחיל חודשיים מוקדם יותר, אחרי רמיזות עבות כמו עור של פיל ("בעוד חודש אני מסיימת את הסטאז', יהיה לי המווווווון זמן פנוי" וגם "שמעת שמיכל ועופר קבעו תאריך?" ואפילו "שלא תעיז לקנות טבעת בלעדיי") הבנתי שהבשילו התנאים והתחלתי לתכננן את ה-ה-צ-ע-ה! החלטתי להתעלות על עצמי (בדרך כלל אני טיפוס די שלומיאל ולא ממש רומנטי) ולכן תכננתי כל פרט ופרט: אורות מעומעמים, נרות ריחניים, ארוחת גורמה מעשה ידי, עלי כותרת של ורדים פזורים בכל הבית, מוזיקת ג'אז שקטה וכמובן הטבעת ("במקרה" זאת שראינו יחד בחלון הראווה ונועה נדלקה עליה לגמרי), המועד נקבע לאריך ההיסטורי: ערב השנה החדשה 2000. באותו היום לקחתי חופשה מהעבודה והכנתי הכל: ניקיתי את הבית, הכנתי את האוכל, ערכתי את השולחן, פיזרתי את עלי הכותרת והנחתי נרות בכל הבית. לקראת שעת חזרתה של נועה הכנסתי את האוכל לחימום לתנור ונכנסתי להתגלח ולהתקלח – רציתי להיות במיטבי. וככה עמדתי לי אחרי המקלחת המרעננת, לבוש במיטב בגדי, מגולח למשעי, הוצאתי את הטבעת מהכיס להציץ בה פעם אחרונה לפני שהיא נמסרת ו... הופ! הטבעת מחליקה בין אצבעותי, אני מנסה לתפוס אותה... אבל היא מתחמקת ממני ונופלת ישר לחור של הכיור!
נכנסתי להיסטריה מוחלטת, אין לי מושג קלוש באינסטלציה ואין לי מושג מה עושים במקרים כאלו, הצצתי מתחת לכיור וראיתי שיש שם כל מיני צינורות, החלטתי לנסות את מזלי וניסיתי לפרק אחד מהם, הוא לא רצה להיפתח אבל אני הייתי עקשן יותר, סובבתי וסובבתי את ההברגה לבסוף הצינור נכנע והתפרק, אולם להפתעתי החל זרם מים עז ניתז עלי בעוצמה ומרטיב את כולי, ניסיתי במשך דקות ארוכות לחבר את הצינור שזה עתה פרקתי אבל המים המשיכו לזרום ולזרום והבנתי שפרקתי את הצינור הלא נכון ובהברקה של רגע החלטתי לסגור את השיבר הראשי של הדירה... כלומר, אילו ידעתי איפה הוא. בעוד המים זורמים מן המקלחת לעבר הסלון התרוצצתי ברחבי הבית לחפש שיבר. כמובן שלא מצאתי אותו, אבל כן מצאתי את נועה עומדת במרכז הסלון המוצף (היא בדיוק הגיע הביתה) וצעקתי "השיבר! השיבר!" היא הבינה אותי, רצה 3 קומות במורד המדרגות, סגרה את השיבר בחצר ובתוך רגעים ספורים פסקה זרימת המים. כשנועה עלתה הביתה, הגשתי לה מגב ותוך כדי שאנו גורפים את המים הרבים, סיפרתי לה בתמציתיות את המאורעות האחרונים, נועה גיחכה והסבירה לי שמתחת לכיור ישנו סיפון (מן "ספל" גדול) המחובר לחור של הכיור ובו בוודאי נמצאת הטבעת. החלטתי לנסות להציל את הערב וניגשתי לפרק את הסיפון, הזדחלתי תחת הכיור, הושטתי ידיי ולהפתעתי הסיפון התפרק ממש בקלות... ונפל ישר עלי מרוקן על חולצתי היפה את כל תכולתו השחורה והצמיגית ומתיז שאריות רפש לעבר פרצופי... אבל לא הרשתי לארוע הזה להעכיר את רוחי והתחלתי לחטט בסיפון, החיפוש העלה גושי שיער דביקים, מיני גושים בלתי מזוהים ו... טבעת! טבעת זהב עדינה להפליא עם יהלום במרכזה! זינקתי באושר, רצתי לסלון, ושם במרכז השלולית, כרעתי ברך והצעתי לנועה להינשא לי... את התשובה לא הספקתי לשמוע כי באותו הרגע הגיע לאפי ריח התבשילים הנשרפים בתנור ורצתי להוציא אותם (כבר היה מאוחר מידי)... אני מניח שהתשובה היתה "כן" כי חצי שנה אחר כך התחתנו... למרבה הצער נישואינו לא שרדו... אבל את ערב הסילבסטר ההוא לא אשכח לעולם.
לשמחתי ממש בימים אילו אני חושב להציע לנישואים לחברתי מזה כשנתיים, איריס. נראה לי שהפעם אלך על משהו יותר בטוח... נגיד ערב רומנטי במסעדת ריבר...
