יצא לי לראות בחו"ל את סרטו האנטישמי של עמוס גיתאי 'קדוש'
שהוציא מתחת ידו קריקטורה של חיי האישות של החרדים.
לא פעם במהלך הסרט תקפו אותי רגשי גועל, והייתי קם והולך אלמלא הייתי בחברת ידידים ועמיתים לא יהודיים שהזמינו אותי להצגה של 'סרט ישראלי מפורסם' שהיה מועמד בפסטיבלי סרטים בעולם.
ע"פ התגובות של הצופים הלא-יהודיים בשיחה שניהלנו אחרי הסרט היה ברור ללא כל ספק אופיו של הסרט שלא לימד את הצופים דבר על חיי המשפחה היהודית-דתית, אבל עורר בהם יצרים אנטישמיים מודחקים יותר או פחות, מה שמסביר גם את 'הצלחתו' בעולם אף מבלי להסתתר מאחורי הפילסטינים המסכנים הסובלים תחת אקיבוש הציוני.