אז מה שהתחיל כדרמה שוברת שיגרה, עם בידוד בן שבועיים לחוזרים

אז מה שהתחיל כדרמה שוברת שיגרה, עם בידוד בן שבועיים לחוזרים

מחו"ל וציפיה אופטימית ומשועשעת לחזרה לחיים הרגילים, מוכיח עצמו, עם חלוף הימים, כאסון כלל עולמי קודר שיתמשך עוד ועוד, ילך ויקדיר, וסופו אין לדעת.
האופטימיות הראשונית, אצלי כבר מתחלפת בקַדְרוּת.
האסון גם מחזיר סדרי חברה לקדמותם, אנשים פונים לקריאת ספרות (והרבה קלאסית, בבריטניה למשל), לצריכת מוצרים חשובים בלבד. קלות הראש נעלמת.
והתנועה המרעישה, המזהמת, של האוטובוסים ,הופסקה כמעט כליל, אני מקווה שהמדינות יבינו וישקלו עכשיו כמה מן התנועה הזאת חשובה, וכמה מיותרת. נפח תנועת האוטובוסים בערים יקוצץ. האדם העירוני מגלה את נפלאות השקט והאויר הנקי הרענן. האם תואץ בעתיד בניית המכוניות החשמליות והמונעות בכוח השמש ובאנרגיות אחרות שאינן מבוססות על דלקים מזהמים? האם הממשלות יחליטו לתמוך בגדול בתעשיות האלה? והתחבורה הציבורית תתקדם לקראת שינוי פָּנֶיהַ?
והטבע חוזר להציף את שטחי האדם! כולל ערים! הטבע, בכלל, מתאושש מן הזיהום ומן ההשחתה האנושיים.
אני גם לא שומעת שהזוועות של בתי המטבחיים והמשחטות מוסיפות להתקיים עכשיו.
האם סדרי החברה ישתנו לתמיד? או לפחות לזמן ארוך מאד בעתיד?


האם להיפך? כשסוף סוף יחלפו "ימי הקורונה" עם הסגר הממושך ועם המיתות ההמוניות היום יומיות, האנושות, בעיקר המערבית, תגיב בהתפרצות של השתוללות? הבארים המשונים ביותר ייפתחו שוב, בארים חדשים יצוצו כפטריות אחרי הגשם, הבליינים הפרוצים-מאתמול יפרקו אזי כל רסן?


אגב: כמה גירושים "יפרצו" לאחר שיסתיים סגר הקורונה?
 
למעלה