הוא מזכיר לי את רות פישר, המנהיגה הקומוניסטית ממוצא יהודי
באוסטריה ואח"כ גרמניה של שנות ה-20.
 
פישר שביחד עם העזר-כנגדה ה'יהודי' כמוה ארקדי מאסלוב הנהיגה את המ"ק הגרמנית, שנאה את בני עמה שנאה יוקדת, והיתה הולכת לנאום בפני קהל 'מעורב' של קומוניסטים ונאצים ומשסה אותם ב'קפיטליסטים היהודיים': 'רמסו את הקפיטליסטים היהודיים, תלו אותם על פנסי הרחוב', צרחה השרמוטה הסמאלנית לאספסוף האנטישמי הגרמני שהגיב בתשואות רמות.
 
המשך סיפור חייה מרתק כשלעצמו ומשקף את גורלו של דור שלם.
 
בשלב מסויים סר חינה וחינו של בן זוגה והם סולקו מהמ"ק הגרמנית. לאחר ש'אוהדיה'-לשעבר הנאצים תפסו את השלטון, שני בני הזוג ברחו מגרמניה לצרפת. ב-1936 הם נידונו למוות שלא בפניהם באחד ממשפטי הטיהורים במוסקבה בתור 'טרוצקיסטים' ו'סוכני הפאשיזם', ומאסלוב חוסל ב-1941 לאור היום ברחוב בהוואנה בירת בקובה ע"י סוכני הנקו"ד.
 
פישר עצמה הצליחה להשיג אשרת כניסה לארה"ב והתיישבה בניו יורק. שם היא הפכה לאנטי-קומוניסטית לוהטת וכתבה את ספרה הידוע Stalin and German Communism. אחרי המלחמה היא הופיעה כעדה מטעם התביעה בוועדת הקונגרס של מק-קארתי נגד שני אחיה הקומוניסטים נאמני סטאלין גרהרט והנס אייזלר, וסייעה לגרש אותם מארה"ב.