פנתרית סגולה
New member
ברייאנט - שווארצע חייע שזכרים מאדירים. גם לאחר התרסקותו.
מותו של קובי בראיינט חשף את המנגנון הכלכלי של ההטרדה המינית
ניב הדס לפני 6 שעות
…
© סופק על ידי הארץ קובי בראיינט. גם אחרי המוות אי אפשר לכבס דבר צילום: רויטרס
מותו של קובי בראיינט, ובעיקר הדיבור על מורשתו, לימדו אותנו לקח חשוב על התקופה שבה אנו חיים: אי אפשר יותר לכבס, להעלים, להשתיק ולהלבין מאום, גם לא אחרי מות. בעצם, במיוחד לא אחרי מות. האמת, לא משנה אם דרך הכניסה הראשית או בדלת האחורית, לא רק שתצא לאור, אלא גם תיטמע עמוק בתוך השיח בלי שאף יחצן, דובר או מומחה תקשורת מטעם יהיה מסוגל להחשיך אותה. המעריצים, שנאבקים על זכותם להמשיך ולהעריץ את מי שבמשך שנים הדחיקו את פגמיו, יכולים עד מחר לפקפק בטיעונים, במניעים ובבדיקות הד־נ־א של אותה חדרנית מקולורדו שהיתה בת 19 כשהתלוננה כי נאנסה על ידי בראיינט. זה לא יסייע להם לטהר את שמו.
פרשת האונס, שגיבור הכדורסל הודה בו בעצמו, פחות או יותר, ואף שילם במטבע קשה כדי להצניע אותו, היא כעת חלק בלתי נפרד מהנרטיב של חייו ומותו, לצד הווינריות, האתלטיות, האליפויות, המדליות האולימפיות, האוסקר והיותו אב למופת. מי שרוצה מוזמן גם לומר שהפרשה היתה נקודת מפנה חיובית מבחינת הממבה השחורה; שמאותו רגע הוא שינה את דרכיו הספורטיביות, ההתנהגותיות, הקולגיאליות והמשפחתיות. זה לא משנה — האונס עדיין נמצא שם. אז למה בעצם הוא מחלחל כה עמוק רק אחרי מותו של בראיינט? ובכן, כסף, כמובן.
באחד הפרקים ב"סאות' פארק", בשם "Sexual Healing", הראו ניסוי שבו בדקו בעזרת קופים בתנאי מעבדה אם השיטה של קובי להיאבק בתביעות על תקיפה מינית עובדת — כל מה שצריך לעשות הוא לזרוק שטרות של דולרים על הנפגעת כדי שתתרצה. כל עוד בראיינט המשיך להרוויח מיליוני דולרים — לעצמו ולבעלי כוח משפיענים (על אמת, לא מאינסטגרם) — היה אינטרס רחב להחביא את הצדדים האפלים שלו, שפעם אחר פעם נדחקו אל מחוץ לשיח לטובת תיאורים על תרומתו לקידום ספורט נשים, קשריו החמים עם בנותיו, אהבתו לאשתו והיותו מנטור לשחקנים צעירים באן־בי־אי. קובי, בחוכמה, ניסה לשכתב את ההיסטוריה העצמית כדי למזער נזקים והצליח בכך, לפחות כל עוד היה בחיים.
© סופק על ידי הארץ כריס בראון. אמור היה להיות מוקע מזמן מכל חברה נורמלית צילום: DANNY MOLOSHOK/רויטרס/
אלא שכעת, בנסיבות טרגיות, הוא הפסיק לשלוט בנרטיב (מי שניסה להמשיך ולעשות זאת מטעמו באופן וולונטרי, למשל העיתון "וושינגטון פוסט", חטף חזק ובצדק), והכתמים והטינופת משתרבבים פנימה בלי שמחסום המזומנים יוכלו לעצור אותם.
אז הנה עוד לקח שאפשר ללמוד ממותו של קובי: המחילה הציבורית תלוית כסף, קשרים ואינטרסים — כלומר שוב כסף — בלבד. השינוי בתודעה הציבורית בנוגע לפגיעה מינית פריפריאלי לחלוטין. תשאלו את המוזיקאי אר קלי. כל עוד הזמר והמפיק הפדופיל המשיך להניב כסף לפרנסיו, שום תיעוד וידיאו שלו משתין על בת 14 שדלף לא הביא להוקעתו וסיפורים על ניצול, התעללות והתעמרות מצדו הושתקו. לא היה שום אינטרס להציף אותם, היות שקלי ריפד בדולרים מכובדים רבים. הדברים הללו היו ידועים למעריציו ולציבור, כולל בישראל, עוד מסוף שנות התשעים — הרבה לפני ההתפשטות של רשתות חברתיות, פס רחב ו-MeToo# — מה שלא הפריע לאמנית המעצימה ליידי גאגא לשיר אתו דואט; או לג'יי־זי הפמיניסט להקליט אתו אלבום; או לעזיז אנסרי המוער־מואר להלל אותו על הבמה. למה? כסף. ומה קרה כשהמוזיקה של קלי הפסיקה להצליח? פתאום מופקת ומשודרת סדרה כמו "לשרוד את אר קלי" וכולם מזועזעים, אף על פי שהתנהגותו המחפירה היתה ידועה שנים ארוכות.
נגן וידאו מ: YouTube (מדיניות פרטיות)
הסיפור של מייקל ג'קסון לא מאוד שונה. בדומה לקובי, גם אצלו המוות — ומבחינת הוליווד ותעשיית הבידור "מפסיק למכור תקליטים" דינו כדין "מוות" — היה נקודת מפנה שאיפשרה לזוועות שתוארו בסרט "לעזוב את נוורלנד" מהשנה שעברה לצאת החוצה, אף שגם כאן הסיפורים המחרידים היו, גם אם לא בכזו פרטנות, ידועים בתצורות אלה ואחרות. זה לא גרם לאיש להפסיק לקרוא לו "מלך הפופ", לחדול מלהשמיע אותו ברדיו או להעריצו. כאן עולה השאלה "ומה עם הארווי ויינשטיין? הוא לא אדם מקושר, חזק ועשיר?" ברור שכן, אבל במקרה שלו גם הצד שכנגד — גווינת פלטרו, לדוגמה — חזק, מקושר ועשיר. ויש גם עניין המאסה הקריטית.
וזה מביא אותי לכריס בראון, זמר שהצלחתו המסחרית ממשיכה לשמור עליו ציבורית. בראון אמור היה להיות מוקע מזמן מכל חברה נורמלית, אחרי שהכה נמרצות את זוגתו ריהאנה לפני טקס פרסי הגראמי ב–2009. בראון ביקש מחילה וקיבל אותה אחרי שבמופע מחווה — שימו לב לאירוניה — למייקל ג'קסון, הוא שר את "Man in the Mirror" במה שנדמה היה כחשבון נפש אישי של אדם שמבקש הזדמנות שנייה. רק שמאז הוא הכה עוד חברות, וגם סתם גברים שלא באו לו טוב בעין; בית משפט כבר קבע שיש לו בעיה בשליטה בכעסים ושלח אותו שוב ושוב לתוכניות שיקום, רק שבראון לא משתקם וזה לא ממש משנה לאיש. אפילו דרייק, שהיה בן זוגה של ריהאנה מיד אחרי שנפרדה מבראון, הקליט אתו דואט. Bros Before Hos לנצח, כנראה. או לפחות כל עוד ה-Bros מכניסים כסף למי שקובע.
נגן וידאו מ: YouTube (מדיניות פרטיות)
מותו של קובי בראיינט חשף את המנגנון הכלכלי של ההטרדה המינית
ניב הדס לפני 6 שעות
…
© סופק על ידי הארץ קובי בראיינט. גם אחרי המוות אי אפשר לכבס דבר צילום: רויטרס
מותו של קובי בראיינט, ובעיקר הדיבור על מורשתו, לימדו אותנו לקח חשוב על התקופה שבה אנו חיים: אי אפשר יותר לכבס, להעלים, להשתיק ולהלבין מאום, גם לא אחרי מות. בעצם, במיוחד לא אחרי מות. האמת, לא משנה אם דרך הכניסה הראשית או בדלת האחורית, לא רק שתצא לאור, אלא גם תיטמע עמוק בתוך השיח בלי שאף יחצן, דובר או מומחה תקשורת מטעם יהיה מסוגל להחשיך אותה. המעריצים, שנאבקים על זכותם להמשיך ולהעריץ את מי שבמשך שנים הדחיקו את פגמיו, יכולים עד מחר לפקפק בטיעונים, במניעים ובבדיקות הד־נ־א של אותה חדרנית מקולורדו שהיתה בת 19 כשהתלוננה כי נאנסה על ידי בראיינט. זה לא יסייע להם לטהר את שמו.
פרשת האונס, שגיבור הכדורסל הודה בו בעצמו, פחות או יותר, ואף שילם במטבע קשה כדי להצניע אותו, היא כעת חלק בלתי נפרד מהנרטיב של חייו ומותו, לצד הווינריות, האתלטיות, האליפויות, המדליות האולימפיות, האוסקר והיותו אב למופת. מי שרוצה מוזמן גם לומר שהפרשה היתה נקודת מפנה חיובית מבחינת הממבה השחורה; שמאותו רגע הוא שינה את דרכיו הספורטיביות, ההתנהגותיות, הקולגיאליות והמשפחתיות. זה לא משנה — האונס עדיין נמצא שם. אז למה בעצם הוא מחלחל כה עמוק רק אחרי מותו של בראיינט? ובכן, כסף, כמובן.
באחד הפרקים ב"סאות' פארק", בשם "Sexual Healing", הראו ניסוי שבו בדקו בעזרת קופים בתנאי מעבדה אם השיטה של קובי להיאבק בתביעות על תקיפה מינית עובדת — כל מה שצריך לעשות הוא לזרוק שטרות של דולרים על הנפגעת כדי שתתרצה. כל עוד בראיינט המשיך להרוויח מיליוני דולרים — לעצמו ולבעלי כוח משפיענים (על אמת, לא מאינסטגרם) — היה אינטרס רחב להחביא את הצדדים האפלים שלו, שפעם אחר פעם נדחקו אל מחוץ לשיח לטובת תיאורים על תרומתו לקידום ספורט נשים, קשריו החמים עם בנותיו, אהבתו לאשתו והיותו מנטור לשחקנים צעירים באן־בי־אי. קובי, בחוכמה, ניסה לשכתב את ההיסטוריה העצמית כדי למזער נזקים והצליח בכך, לפחות כל עוד היה בחיים.
© סופק על ידי הארץ כריס בראון. אמור היה להיות מוקע מזמן מכל חברה נורמלית צילום: DANNY MOLOSHOK/רויטרס/
אלא שכעת, בנסיבות טרגיות, הוא הפסיק לשלוט בנרטיב (מי שניסה להמשיך ולעשות זאת מטעמו באופן וולונטרי, למשל העיתון "וושינגטון פוסט", חטף חזק ובצדק), והכתמים והטינופת משתרבבים פנימה בלי שמחסום המזומנים יוכלו לעצור אותם.
אז הנה עוד לקח שאפשר ללמוד ממותו של קובי: המחילה הציבורית תלוית כסף, קשרים ואינטרסים — כלומר שוב כסף — בלבד. השינוי בתודעה הציבורית בנוגע לפגיעה מינית פריפריאלי לחלוטין. תשאלו את המוזיקאי אר קלי. כל עוד הזמר והמפיק הפדופיל המשיך להניב כסף לפרנסיו, שום תיעוד וידיאו שלו משתין על בת 14 שדלף לא הביא להוקעתו וסיפורים על ניצול, התעללות והתעמרות מצדו הושתקו. לא היה שום אינטרס להציף אותם, היות שקלי ריפד בדולרים מכובדים רבים. הדברים הללו היו ידועים למעריציו ולציבור, כולל בישראל, עוד מסוף שנות התשעים — הרבה לפני ההתפשטות של רשתות חברתיות, פס רחב ו-MeToo# — מה שלא הפריע לאמנית המעצימה ליידי גאגא לשיר אתו דואט; או לג'יי־זי הפמיניסט להקליט אתו אלבום; או לעזיז אנסרי המוער־מואר להלל אותו על הבמה. למה? כסף. ומה קרה כשהמוזיקה של קלי הפסיקה להצליח? פתאום מופקת ומשודרת סדרה כמו "לשרוד את אר קלי" וכולם מזועזעים, אף על פי שהתנהגותו המחפירה היתה ידועה שנים ארוכות.
נגן וידאו מ: YouTube (מדיניות פרטיות)
הסיפור של מייקל ג'קסון לא מאוד שונה. בדומה לקובי, גם אצלו המוות — ומבחינת הוליווד ותעשיית הבידור "מפסיק למכור תקליטים" דינו כדין "מוות" — היה נקודת מפנה שאיפשרה לזוועות שתוארו בסרט "לעזוב את נוורלנד" מהשנה שעברה לצאת החוצה, אף שגם כאן הסיפורים המחרידים היו, גם אם לא בכזו פרטנות, ידועים בתצורות אלה ואחרות. זה לא גרם לאיש להפסיק לקרוא לו "מלך הפופ", לחדול מלהשמיע אותו ברדיו או להעריצו. כאן עולה השאלה "ומה עם הארווי ויינשטיין? הוא לא אדם מקושר, חזק ועשיר?" ברור שכן, אבל במקרה שלו גם הצד שכנגד — גווינת פלטרו, לדוגמה — חזק, מקושר ועשיר. ויש גם עניין המאסה הקריטית.
וזה מביא אותי לכריס בראון, זמר שהצלחתו המסחרית ממשיכה לשמור עליו ציבורית. בראון אמור היה להיות מוקע מזמן מכל חברה נורמלית, אחרי שהכה נמרצות את זוגתו ריהאנה לפני טקס פרסי הגראמי ב–2009. בראון ביקש מחילה וקיבל אותה אחרי שבמופע מחווה — שימו לב לאירוניה — למייקל ג'קסון, הוא שר את "Man in the Mirror" במה שנדמה היה כחשבון נפש אישי של אדם שמבקש הזדמנות שנייה. רק שמאז הוא הכה עוד חברות, וגם סתם גברים שלא באו לו טוב בעין; בית משפט כבר קבע שיש לו בעיה בשליטה בכעסים ושלח אותו שוב ושוב לתוכניות שיקום, רק שבראון לא משתקם וזה לא ממש משנה לאיש. אפילו דרייק, שהיה בן זוגה של ריהאנה מיד אחרי שנפרדה מבראון, הקליט אתו דואט. Bros Before Hos לנצח, כנראה. או לפחות כל עוד ה-Bros מכניסים כסף למי שקובע.
נגן וידאו מ: YouTube (מדיניות פרטיות)
