marabo
Well-known member
בזכות מי יש לנו מדינה
שאלה שנשאלת כאן לאחרונה.
מי שחושב שזה בזכות בן גוריון, השמאלנים ומפא"י טועה!
זה הנרטיב השקרי שעליו חינך כאן השמאל את כולם.
השמאל דאז ובן גוריון שתפו פעולה עם השלטון הבריטי בשמחה ובששון, לא היה כזה דחוף להם מדינה יהודית, הם אפילו הפעילו סוכנים כמו טדי קולק שהסגירו לוחמי חופש יהודים לידי הבריטים.
אם זה היה תלוי בהם הבריטים יכלו לשלוט כאן עד היום, את החזון על מדינה יהודית הם היו משאירים לימנים המשיחים הסהרוריים.
והשטינקרים שלהם היו ממשיכים להסגיר את לוחמי החופש המשיחיים לבריטים עד עצם היום הזה.
מי שרוצה לקבל דוגמא איך הם היו מתנהגים איתם יכול לראות את היחס שקיבלו אז ידידיה סגל והיחס שקבלו היום עצורי דומא. יהודיים משיחיים אז כהיום לא באם להם טוב.
מי שטרף להם את הקלפים היו המחתרות האצ"ל והלח"י:
האצל והלח"י גרמו לכך שמתחילת שנת 47’, כוחות הביטחון הבריטיים איבדו את השליטה בארץ ישראל. נקודת המפנה באה בסוף ינואר 47’, כאשר האצ”ל חטף שני אזרחים בריטים: קצין מודיעין בירושלים ושופט, באמצע משפט שהוא דן בו בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בתחילת פברואר 47’, בתגובה לחטיפות, פינו הבריטים מהארץ מעל ל–2,000 נשים וילדים בריטים, ופקידי ממשל לא חיוניים. הכוחות שנשארו הוכנסו אל תוך מתחמים מבוצרים, מאחורי חומות עם גדרות תיל. היישוב כינה אותם “בווינגרדים”, על שם שר החוץ הבריטי השנוא, ארנסט בווין.
האצ"ל והלח"י הפכו את החיים הטובים שהיו לבריטים בארץ לגיהינום.
הם הביאו הבריטים לארץ את אנשי הדיוויזיה המוטסת (ה"כלניות" בפי הישוב). יחד עם יתר הכוחות ששהו בארץ. הם מנו "בשיאו של הטרור" מאה אלף חיילים ואנשי בטחון. ואלה הובאו אך ורק כדי לדכא את המחתרות היהודיות. הערבים כבר לא שיחקו במגרש הזה בשנים אלה.
אם המחתרת היהודית לא השפיעה על החלטת הבריטים למה הביאו לכאן כוח אדיר כזה?
זה עלה המון כסף למשלם המסים הבריטי, שכמעט לא הוציא פרוטה מכיסו על הקמת הבית הלאומי היהודי עד אז. החזקת מאה אלף חיילים כאן עלתה לבריטניה שלושים מיליון לירות שטרלינג בשנה.
זה גם היה מטרד גדול לבריטים מבית. לא רק שהטרור היהודי הגיע אל תוך בריטניה. הגיעו המוני מכתבים של חיילים ששרתו בארץ ושאלו למה עליהם לשפוך כאן את דמם. היו שאילתות בפרלמנט, וגדול התובעים לעזוב את ארץ ישראל היה לא אחר מאשר וינסטון צ'רצ'יל. והיה לחץ של דעת הקהל העולמית ובראש ובראשונה של דעת הקהל האמריקנית.
השמאל ששלט בהנהגת היישוב שלא מרצונו נסחף למאבק כי הוא זרם עם הציבור היהודי. וכך הוא גרר את הרגליים עד מלחמת השחרור, לה היישוב היהודי לא היה מוכן, כי בן גוריון לא הכין אותו לזה. לא היה חסר הרבה שצבאות ערב היו כובשים את הארץ ולא היה נשאר כאן יהודי אחד.
מי שהציל את היישוב היה סטאלין שאפשר לצ'כים למכור כאן נשק מתוך תקווה שתהיה כאן בסוף קולוניה קומוניסטית. הוא העביר לכאן תותחים ומטוסים שהצילו את היישוב.
וגם כאן נזכיר את נבזות השמאל, הנשק הצ'כי לא הלך להצלת הרובע היהודי בירושלים, לא הלך להצלת גוש עציון, לא הלך להצלת משמר הירדן או נצנים. הוא הלך קודם כל להצלת הקיבוצים שלהם. אבל זה כבר סיפור אחר...
מי שחושב שזה בזכות בן גוריון, השמאלנים ומפא"י טועה!
זה הנרטיב השקרי שעליו חינך כאן השמאל את כולם.
השמאל דאז ובן גוריון שתפו פעולה עם השלטון הבריטי בשמחה ובששון, לא היה כזה דחוף להם מדינה יהודית, הם אפילו הפעילו סוכנים כמו טדי קולק שהסגירו לוחמי חופש יהודים לידי הבריטים.
אם זה היה תלוי בהם הבריטים יכלו לשלוט כאן עד היום, את החזון על מדינה יהודית הם היו משאירים לימנים המשיחים הסהרוריים.
והשטינקרים שלהם היו ממשיכים להסגיר את לוחמי החופש המשיחיים לבריטים עד עצם היום הזה.
מי שרוצה לקבל דוגמא איך הם היו מתנהגים איתם יכול לראות את היחס שקיבלו אז ידידיה סגל והיחס שקבלו היום עצורי דומא. יהודיים משיחיים אז כהיום לא באם להם טוב.
מי שטרף להם את הקלפים היו המחתרות האצ"ל והלח"י:
האצל והלח"י גרמו לכך שמתחילת שנת 47’, כוחות הביטחון הבריטיים איבדו את השליטה בארץ ישראל. נקודת המפנה באה בסוף ינואר 47’, כאשר האצ”ל חטף שני אזרחים בריטים: קצין מודיעין בירושלים ושופט, באמצע משפט שהוא דן בו בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בתחילת פברואר 47’, בתגובה לחטיפות, פינו הבריטים מהארץ מעל ל–2,000 נשים וילדים בריטים, ופקידי ממשל לא חיוניים. הכוחות שנשארו הוכנסו אל תוך מתחמים מבוצרים, מאחורי חומות עם גדרות תיל. היישוב כינה אותם “בווינגרדים”, על שם שר החוץ הבריטי השנוא, ארנסט בווין.
האצ"ל והלח"י הפכו את החיים הטובים שהיו לבריטים בארץ לגיהינום.
הם הביאו הבריטים לארץ את אנשי הדיוויזיה המוטסת (ה"כלניות" בפי הישוב). יחד עם יתר הכוחות ששהו בארץ. הם מנו "בשיאו של הטרור" מאה אלף חיילים ואנשי בטחון. ואלה הובאו אך ורק כדי לדכא את המחתרות היהודיות. הערבים כבר לא שיחקו במגרש הזה בשנים אלה.
אם המחתרת היהודית לא השפיעה על החלטת הבריטים למה הביאו לכאן כוח אדיר כזה?
זה עלה המון כסף למשלם המסים הבריטי, שכמעט לא הוציא פרוטה מכיסו על הקמת הבית הלאומי היהודי עד אז. החזקת מאה אלף חיילים כאן עלתה לבריטניה שלושים מיליון לירות שטרלינג בשנה.
זה גם היה מטרד גדול לבריטים מבית. לא רק שהטרור היהודי הגיע אל תוך בריטניה. הגיעו המוני מכתבים של חיילים ששרתו בארץ ושאלו למה עליהם לשפוך כאן את דמם. היו שאילתות בפרלמנט, וגדול התובעים לעזוב את ארץ ישראל היה לא אחר מאשר וינסטון צ'רצ'יל. והיה לחץ של דעת הקהל העולמית ובראש ובראשונה של דעת הקהל האמריקנית.
השמאל ששלט בהנהגת היישוב שלא מרצונו נסחף למאבק כי הוא זרם עם הציבור היהודי. וכך הוא גרר את הרגליים עד מלחמת השחרור, לה היישוב היהודי לא היה מוכן, כי בן גוריון לא הכין אותו לזה. לא היה חסר הרבה שצבאות ערב היו כובשים את הארץ ולא היה נשאר כאן יהודי אחד.
מי שהציל את היישוב היה סטאלין שאפשר לצ'כים למכור כאן נשק מתוך תקווה שתהיה כאן בסוף קולוניה קומוניסטית. הוא העביר לכאן תותחים ומטוסים שהצילו את היישוב.
וגם כאן נזכיר את נבזות השמאל, הנשק הצ'כי לא הלך להצלת הרובע היהודי בירושלים, לא הלך להצלת גוש עציון, לא הלך להצלת משמר הירדן או נצנים. הוא הלך קודם כל להצלת הקיבוצים שלהם. אבל זה כבר סיפור אחר...