התורה אכן נותנת אפשרות לאדם לחזור בתשובה
ואז נסלחים לו חטאיו ומקבלים אותו בחזרה לקהל ישראל.
אבל קודם הוא צריך להבין את הטעות שעשה, לתקן אותה ככל שיוכל, ולהתחייב לא לחזור עליה.
האם תושבי העוטף עברו את התהליך הזה?
הרמב"ם נותן דוגמאות מה זו חזרה בתשובה אמיתית. הוא נותן בזה שלוש דרגות:
1. הדרגה הגבוה ביותר זה שאדם עומד באותו נסיון ואותו פיתוי ולא חזר על זה יותר. הרמב"ם נותן דוגמא לגבר שהיה חוטא באשת איש בכל פעם שהיה מגיע לעיר מסוימת.
יום אחד הוא הבין את החטא שעשה והחליט לחזור בתשובה ולהפסיק עם זה, הוא לא רק ניתק מגע והפסיק עם זה אלא אפילו כאשר היה מגיע לאותה עיר ואותו מקום הוא לא ניסה ליצור קשר עם אותה אשת איש.
2. הדרגה הבינונית זה אדם שהחליט שלא יחזור יותר על מה שעשה באופן סתמי.
3. הדרגה הנמוכה זה אדם שרק לפני מותו על ערש דווי כאשר גם אם ירצה לא יוכל לחזור על החטא הוא מתחרט על מה שעשה.
כל שלושת המצבים הללו לפי הרמב"ם נחשבים כתשובה אבל הראשונה היא הגבוהה ביותר.
לאור כל זאת האם תושבי העוטף עשו תשובה מדרגה כלשהי?