מלחמת-עולם בשרצ נגד 'הפמיניזם הבריוני' של זנדברג ראשת השרצ
תמר זנדברג צריכה להתפטר
אורית קמיר
09/05/2019 | 20:00
במוצאי חג הבחירות האחרון נהרתי לשדה התעופה במונית שירות מירושלים. מכיוון שעליתי אחרונה למונית נדחסתי למושב בשורה האחרונה, שבה כבר הצטופפו שלושה נוסעים אחרים. שלטי החוצות מחוץ לחלונות המונית זעקו תעמולת בחירות, ושדרני הרדיו בתוכה חזרו לאין קץ על תוצאות ותחזיות. אנחנו, יושבי השורה האחרונה, שתי נשים ושני גברים, ייחלנו לקצת שקט, הפוגה, מנוח. בתוך כך התוודענו אלו לאלו וגילינו שארבעתנו מצביעי מרצ ותיקים, המאמינים במצעה. עוד גילינו כי ארבעתנו לא הצבענו בבחירות הללו למרצ, אלא למפלגות אחרות.
שניים מאתנו בחרו להציל את מפלגת העבודה, שלמרות אבי גבאי רשימתה חיונית ומבטיחה. אחד החליט לתת סיכוי למפלגת שלטון חדשה והצביע כחול לבן. והרביעי, באקט של סולידריות עם המיעוט הפלסטיני־הישראלי, הצביע בעד המפלגה שמייצגת אותו, חד"ש. ארבעתנו היינו מודעים לכך שאי הצבעתנו למרצ עלולה לשלוח אותה אל מתחת לאחוז החסימה. ארבעתנו החלטנו, כל אחד בנפרד, לקחת את הסיכון מפני שבמתכונתה הנוכחית נראה לנו כי מרצ אינה ראויה לקולותינו.
עוד באותו נושא
זנדברג. לבנימין נתניהו יש הרבה מה ללמוד ממנה
עיסאווי פריג' הציל את השמאל הציוני
מה שעבר על מרצ בבחירות האחרונות לא היה "צונאמי" ולא "כישוף". ארבעת מצביעיה הוותיקים לא הוכו בסנוורים, לא שכחו את עקרונותיהם ולא הצביעו מתוך טראנס. שום "הסתה" של "תקשורת עוינת" לא השפיעה על החלטתנו. חשבנו, שקלנו והגענו למסקנה המצערת שהרשימה שאמורה לייצג את ערכינו אינה מרשימה. לכן בחרנו לתת את קולותינו לרשימות אחרות. אילו התלהבנו מרשימת מרצ לא היינו עושים זאת. איש מאתנו לא שגה באשליות ולא הלך שבי אחרי חלומות באספמיה. פשוט הבענו אי אמון ברשימה של מרצ ובעומדת בראשה. חד וחלק.
המכנה המשותף המובהק ביותר בין יושבי המושב האחורי במונית השירות היה הסלידה מתמר זנדברג, יו"ר המפלגה: סלידה מפולחן האישיות שהנהיגה, שקרן מתמונותיה היפות בחוצות הערים ומהכוחניות הדורסנית שבה היא מנהלת את המפלגה ומשתיקה כל קול אחר. ארבעתנו הסכמנו שהיא איננה מנהיגה ושלא השכילה אפילו להתחיל לגבש חזון חדש לשמאל הישראלי. היהירות הבועתית התל אביבית שהיא משדרת מסכלת כל סיכוי לשינוי, שהוא תקוותה היחידה של המפלגה.
זנדברג התיימרה לייצג את הדור הצעיר ולהביא רוח חדשה. הרוח החדשה הזאת התגלתה כרוחו של משה קלוגהפט והמפלגה תחת שרביטה המשיכה לשקוע במאבקים פנימיים ולהזניח את החזון ואת העשייה גם יחד. גם מי שנתנו לה אשראי מלכתחילה וקיוו בלב שלם שתצליח, כמוני וכמו שכני למונית, התפכחו והתאכזבו.
אם לא די בכל אלה (שדי בהם והותר), השבוע פירסם בית הדין של מרצ פסק דין חריג בחומרתו, שבו נקבע כי זנדברג פועלת ללא סמכות ביודעין. כן נקבע שהיא חותרת תחת חוקת המפלגה, תקנונה ובית הדין שלה — כלומר, תחת שלטון החוק במרצ. בפסק הדין נכתב שהיא פוגעת בזכויות אדם, לרבות הבסיסיות והמהותיות שבהן, כמו חזקת החפות והזכות להליך הוגן ושהתנהלותה אינה עולה בקנה אחד עם הדמוקרטיה. בית הדין דחה מכל וכל את טענתה המופרכת כי היא נמצאת מעל החוקה והתקנון, ולכן מחוץ להישג ידו של בית הדין. הוא קבע שהתנהגותה אינה הולמת (גילוי נאות: בתחילת ההליך העברתי לבית הדין חוות דעת מומחה ובה הבעתי עמדות כמו אלה שבית הדין קבע).
במה דברים אמורים? זנדברג מנהלת, ביחד עם ח"כ מיכל רוזין, מסע צלב נגד כל מי שהוזכר בהקשר של צמד המלים "פגיעה מינית". די שמישהו או מישהי ילחשו באוזנה של אחת משתי חברות הכנסת שפלוני־אלמוני חשוד בהתנהגות מינית שאינה לרוחם של הלוחשים, והן מבקשות את ראשו. חזקת החפות, הליך הוגן, סמכויות, בירור עובדות, הגדרות חוק — דבר מכל אלה אינו מפריע להן במסע הרדיפה הטהרני.
במקרה שבית הדין התייחס אליו הגיעו לזנדברג, לטענתה, תלונות של נשים על התנהגותו של חבר מפלגה. היא פנתה לבית הדין של מרצ וביקשה שיאשר לה למנות בודקת כלבבה. בית הדין לא יכול היה לקבל את בקשתה, כי למרצ אין סמכות לחקור דיווחים על הטרדות מיניות שבוצעו, לכאורה, על ידי חבריה. כמו כל ארגון בישראל, מרצ מוסמכת לברר רק תלונות על הטרדות מיניות שביצעו עובדיה. תלונות אחרות צריכות להתברר במשטרה או בבית משפט אזרחי. כך קובע החוק, וטוב שכך. אחרת, כל ועד בית יוכל להחליט לבדוק לחישות שהגיעו לאוזניו על מי מן הדיירים. הדיירים הנבדקים יושעו עד תום הבדיקה שיקיים הוועד, ולא יורשו להשתמש בחדר המדרגות.
בית הדין של מרצ לא העניק לראשת המפלגה סמכויות שאין לה על פי חוק. במקום זאת הוא פירסם תקנון הקובע כיצד אפשר, בנסיבות מסוימות, להגיש תלונה על הטרדה מינית לבית הדין עצמו, שתבורר על ידיו באופן מסודר ומקצועי שמתיישב עם הוראות החוק. זנדברג ורוזין דחו את התקנון, וזנדברג הודיעה כי גם ללא אישור בית הדין היא ממנה את הבודקת שעליה החליטה. היא הודיעה שהיא מאמינה למתלוננות גם בלי בירור עובדתי, כלומר שתפקיד הממונה המקורבת אליה למצוא שהן דוברות אמת. כל זאת, כאמור, ללא אישור בית הדין ובלא כל סמכות חוקית.
כשחבר המפלגה פנה לבית הדין בדרישה לעצור את התנהלותה, זנדברג הודיעה כי היא עומדת מעל חוקי המפלגה ולכן אין לו סמכות להגביל את התנהלותה. עוד הודיעה שהמטרה מקדשת את האמצעים, וגם אם אין לה סמכות על פי חוק הבירור יתקיים, מכיוון הוא נכון על פי ערכי המפלגה ורוח המהפכה הפמיניסטית. כשבית הדין הוציא צו המורה לבודקת הפרטית שמינתה זנדברג לחדול מפעולתה, זנדברג פשוט לא העבירה לה את הצו. לבנימין נתניהו יש הרבה מה ללמוד ממנה.
בית הדין קבע שהתנהלות בריונית מתמשכת זו ננקטה בחוסר סמכות ותוך פגיעה בזכויות אדם וחתירה תחת שלטון החוק ומוסדות המפלגה. הוא קבע גם שהפגיעה בזכויות היסוד של חבר המפלגה היא התנהגות לא הולמת. עוד קבע בית הדין שלא הוגשה לו שום תלונה על התנהגות מינית לא ראויה של חבר המפלגה ולכן אין מה לברר ואי אפשר לקיים הליך בירור. כלומר, כל הדיבורים על תלונות והשעיה עד תום הבירור הם עורבא פרח.
בד בבד, המתלוננת העיקרית על התנהגות מינית לא נאותה של חבר המפלגה פירסמה התנצלות פומבית על ההאשמות שהטיחה בו. עתה היא טוענת שחברות מפלגה, חלקן מקורבות לזנדברג, הדיחו אותה להעיד נגדו כדי להתנכל לו.
שום דבר מן הדברים האלה אינו מרפה את ידיה של זנדברג. במקום לכוף את ראשה בפני הפסיקה של בית הדין של המפלגה שבראשה היא עומדת, זנדברג תקפה את בית הדין בסיסמאות נבובות והכריזה שפסק דינו מחזיר אותנו עשורים רבים לאחור וכי דבר לא יעצור אותה מקידום המהפכה הפמיניסטית. "המהפכה הפמיניסטית" היא כנראה שם קוד ללינץ' חסר רסן, שראשת המפלגה וח"כ רוזין רשאיות לעשות בכל מי שהן חפצות. ויובהר: פמיניזם הוא חלק מן המאבק לזכויות אדם ובשום אופן אינו שולל זכויות יסוד כמו חזקת החפות או הזכות להליך הוגן. מי שמשתמשות בפמיניזם כקרדום לחפור בו, לקדם את עצמן ולהסוות את כישלונותיהן, פוגעות בו.
שאר חברי הכנסת של מרצ, עסקניה ופרנסיה עייפים, חיוורים ובינוניים. הם חלשים מכדי לעמוד מול ראשת המפלגה הרושפת אש "פמיניסטית" זרה ומסוכנת. כשהם אינם משותקים מאימה מראשת המפלגה, חברי הכנסת של מרצ בסך הכל בסדר: בכנסת הם אומרים את הדברים הנכונים ובזירה הציבורית הם תומכים במאבקים הנכונים. אבל "בסדר" בימים אלה אינו מספיק טוב.
חברי הכנסת של השמאל צריכים להיות חדורי רוח חזקה ואנשי עשייה. המשימה המוטלת עליהם היא מונומנטלית: לבנות חזון שמאל עכשווי, רלוונטי ומרגש ולהנגישו לציבור הרחב. לנסח תוכנית פעולה ניתנת ליישום, לאלה שמאמינים בדמוקרטיה ליברלית ושלטון חוק; בסיום הכיבוש ובפתרון הוגן לשני העמים; במדינת רווחה שוויונית וחומלת; בהפרדת הדת מהמדינה ובהצלת הסביבה מהתחממות גלובלית ומזיהום.
עליהם לגבש עמדה ערכית וביצועית ולצאת עמה אל האזרחים. זוהי משימה המצריכה עבודה קשה ומשותפת לאורך זמן, דבקות במטרה, אומץ, העזה ויצירתיות. כל אלה הוזנחו במשך שנים, עד כי לא נותר מהם זכר. המפלגה שקעה במדמנת סכסוכים פנימיים, ועתה היא משותקת על ידי ההתנהלות הבריונית של זנדברג.
בית הדין של מרצ החליט שלא לפרסם את פסק דינו לפני הבחירות, כדי לא לפגוע במפלגה. ואולם, גם ללא פסק הדין ארבעת מצביעי מרצ שישבו במוצאי יום הבחירות בספסל האחורי של המונית לנתב"ג הבהירו באופן הדמוקרטי, הברור והחזק ביותר שהם מאסו בראשת המפלגה ובחברי הכנסת שלה, כי אין בהם רוח גדולה מספיק כדי לבצע את המשימה שלפתחנו. על פי כללי הדמוקרטיה וההגינות, על חברי הכנסת שאיבדו את אמון בוחריהם לפנות את מקומם לבאים בתור, שאולי יהיו טובים מהם. מרצ אינה שייכת לעסקניה, היא שייכת למצביעיה, ואלה אמרו את דברם.
כשנבחרה לראשות המפלגה, זנדברג הבטיחה שלא יהיה קמפיין געוואלד ושהיא תביא עשרה מנדטים. למעשה, גם עם קמפיין געוואלד דביק היא לא הצליחה אפילו לשמור על חמשת המנדטים שירשה. על פי עדותה שלה עצמה, היא הצליחה לעבור את אחוז החסימה לא בזכות אוהדיה, אלא בזכות אוהדיו של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. זנדברג, רוזין ורעיהן צריכים לקבל את דין הבוחרים ולאפשר לאנשים חדשים להפיח במפלגה רוח חדשה. רק אז אפשר יהיה לבחון אפשרויות של מיזוגים והתלכדויות והקמת גו
תמר זנדברג צריכה להתפטר
אורית קמיר
09/05/2019 | 20:00
במוצאי חג הבחירות האחרון נהרתי לשדה התעופה במונית שירות מירושלים. מכיוון שעליתי אחרונה למונית נדחסתי למושב בשורה האחרונה, שבה כבר הצטופפו שלושה נוסעים אחרים. שלטי החוצות מחוץ לחלונות המונית זעקו תעמולת בחירות, ושדרני הרדיו בתוכה חזרו לאין קץ על תוצאות ותחזיות. אנחנו, יושבי השורה האחרונה, שתי נשים ושני גברים, ייחלנו לקצת שקט, הפוגה, מנוח. בתוך כך התוודענו אלו לאלו וגילינו שארבעתנו מצביעי מרצ ותיקים, המאמינים במצעה. עוד גילינו כי ארבעתנו לא הצבענו בבחירות הללו למרצ, אלא למפלגות אחרות.
שניים מאתנו בחרו להציל את מפלגת העבודה, שלמרות אבי גבאי רשימתה חיונית ומבטיחה. אחד החליט לתת סיכוי למפלגת שלטון חדשה והצביע כחול לבן. והרביעי, באקט של סולידריות עם המיעוט הפלסטיני־הישראלי, הצביע בעד המפלגה שמייצגת אותו, חד"ש. ארבעתנו היינו מודעים לכך שאי הצבעתנו למרצ עלולה לשלוח אותה אל מתחת לאחוז החסימה. ארבעתנו החלטנו, כל אחד בנפרד, לקחת את הסיכון מפני שבמתכונתה הנוכחית נראה לנו כי מרצ אינה ראויה לקולותינו.
עוד באותו נושא
זנדברג. לבנימין נתניהו יש הרבה מה ללמוד ממנה
עיסאווי פריג' הציל את השמאל הציוני
מה שעבר על מרצ בבחירות האחרונות לא היה "צונאמי" ולא "כישוף". ארבעת מצביעיה הוותיקים לא הוכו בסנוורים, לא שכחו את עקרונותיהם ולא הצביעו מתוך טראנס. שום "הסתה" של "תקשורת עוינת" לא השפיעה על החלטתנו. חשבנו, שקלנו והגענו למסקנה המצערת שהרשימה שאמורה לייצג את ערכינו אינה מרשימה. לכן בחרנו לתת את קולותינו לרשימות אחרות. אילו התלהבנו מרשימת מרצ לא היינו עושים זאת. איש מאתנו לא שגה באשליות ולא הלך שבי אחרי חלומות באספמיה. פשוט הבענו אי אמון ברשימה של מרצ ובעומדת בראשה. חד וחלק.
המכנה המשותף המובהק ביותר בין יושבי המושב האחורי במונית השירות היה הסלידה מתמר זנדברג, יו"ר המפלגה: סלידה מפולחן האישיות שהנהיגה, שקרן מתמונותיה היפות בחוצות הערים ומהכוחניות הדורסנית שבה היא מנהלת את המפלגה ומשתיקה כל קול אחר. ארבעתנו הסכמנו שהיא איננה מנהיגה ושלא השכילה אפילו להתחיל לגבש חזון חדש לשמאל הישראלי. היהירות הבועתית התל אביבית שהיא משדרת מסכלת כל סיכוי לשינוי, שהוא תקוותה היחידה של המפלגה.
זנדברג התיימרה לייצג את הדור הצעיר ולהביא רוח חדשה. הרוח החדשה הזאת התגלתה כרוחו של משה קלוגהפט והמפלגה תחת שרביטה המשיכה לשקוע במאבקים פנימיים ולהזניח את החזון ואת העשייה גם יחד. גם מי שנתנו לה אשראי מלכתחילה וקיוו בלב שלם שתצליח, כמוני וכמו שכני למונית, התפכחו והתאכזבו.
אם לא די בכל אלה (שדי בהם והותר), השבוע פירסם בית הדין של מרצ פסק דין חריג בחומרתו, שבו נקבע כי זנדברג פועלת ללא סמכות ביודעין. כן נקבע שהיא חותרת תחת חוקת המפלגה, תקנונה ובית הדין שלה — כלומר, תחת שלטון החוק במרצ. בפסק הדין נכתב שהיא פוגעת בזכויות אדם, לרבות הבסיסיות והמהותיות שבהן, כמו חזקת החפות והזכות להליך הוגן ושהתנהלותה אינה עולה בקנה אחד עם הדמוקרטיה. בית הדין דחה מכל וכל את טענתה המופרכת כי היא נמצאת מעל החוקה והתקנון, ולכן מחוץ להישג ידו של בית הדין. הוא קבע שהתנהגותה אינה הולמת (גילוי נאות: בתחילת ההליך העברתי לבית הדין חוות דעת מומחה ובה הבעתי עמדות כמו אלה שבית הדין קבע).
במה דברים אמורים? זנדברג מנהלת, ביחד עם ח"כ מיכל רוזין, מסע צלב נגד כל מי שהוזכר בהקשר של צמד המלים "פגיעה מינית". די שמישהו או מישהי ילחשו באוזנה של אחת משתי חברות הכנסת שפלוני־אלמוני חשוד בהתנהגות מינית שאינה לרוחם של הלוחשים, והן מבקשות את ראשו. חזקת החפות, הליך הוגן, סמכויות, בירור עובדות, הגדרות חוק — דבר מכל אלה אינו מפריע להן במסע הרדיפה הטהרני.
במקרה שבית הדין התייחס אליו הגיעו לזנדברג, לטענתה, תלונות של נשים על התנהגותו של חבר מפלגה. היא פנתה לבית הדין של מרצ וביקשה שיאשר לה למנות בודקת כלבבה. בית הדין לא יכול היה לקבל את בקשתה, כי למרצ אין סמכות לחקור דיווחים על הטרדות מיניות שבוצעו, לכאורה, על ידי חבריה. כמו כל ארגון בישראל, מרצ מוסמכת לברר רק תלונות על הטרדות מיניות שביצעו עובדיה. תלונות אחרות צריכות להתברר במשטרה או בבית משפט אזרחי. כך קובע החוק, וטוב שכך. אחרת, כל ועד בית יוכל להחליט לבדוק לחישות שהגיעו לאוזניו על מי מן הדיירים. הדיירים הנבדקים יושעו עד תום הבדיקה שיקיים הוועד, ולא יורשו להשתמש בחדר המדרגות.
בית הדין של מרצ לא העניק לראשת המפלגה סמכויות שאין לה על פי חוק. במקום זאת הוא פירסם תקנון הקובע כיצד אפשר, בנסיבות מסוימות, להגיש תלונה על הטרדה מינית לבית הדין עצמו, שתבורר על ידיו באופן מסודר ומקצועי שמתיישב עם הוראות החוק. זנדברג ורוזין דחו את התקנון, וזנדברג הודיעה כי גם ללא אישור בית הדין היא ממנה את הבודקת שעליה החליטה. היא הודיעה שהיא מאמינה למתלוננות גם בלי בירור עובדתי, כלומר שתפקיד הממונה המקורבת אליה למצוא שהן דוברות אמת. כל זאת, כאמור, ללא אישור בית הדין ובלא כל סמכות חוקית.
כשחבר המפלגה פנה לבית הדין בדרישה לעצור את התנהלותה, זנדברג הודיעה כי היא עומדת מעל חוקי המפלגה ולכן אין לו סמכות להגביל את התנהלותה. עוד הודיעה שהמטרה מקדשת את האמצעים, וגם אם אין לה סמכות על פי חוק הבירור יתקיים, מכיוון הוא נכון על פי ערכי המפלגה ורוח המהפכה הפמיניסטית. כשבית הדין הוציא צו המורה לבודקת הפרטית שמינתה זנדברג לחדול מפעולתה, זנדברג פשוט לא העבירה לה את הצו. לבנימין נתניהו יש הרבה מה ללמוד ממנה.
בית הדין קבע שהתנהלות בריונית מתמשכת זו ננקטה בחוסר סמכות ותוך פגיעה בזכויות אדם וחתירה תחת שלטון החוק ומוסדות המפלגה. הוא קבע גם שהפגיעה בזכויות היסוד של חבר המפלגה היא התנהגות לא הולמת. עוד קבע בית הדין שלא הוגשה לו שום תלונה על התנהגות מינית לא ראויה של חבר המפלגה ולכן אין מה לברר ואי אפשר לקיים הליך בירור. כלומר, כל הדיבורים על תלונות והשעיה עד תום הבירור הם עורבא פרח.
בד בבד, המתלוננת העיקרית על התנהגות מינית לא נאותה של חבר המפלגה פירסמה התנצלות פומבית על ההאשמות שהטיחה בו. עתה היא טוענת שחברות מפלגה, חלקן מקורבות לזנדברג, הדיחו אותה להעיד נגדו כדי להתנכל לו.
שום דבר מן הדברים האלה אינו מרפה את ידיה של זנדברג. במקום לכוף את ראשה בפני הפסיקה של בית הדין של המפלגה שבראשה היא עומדת, זנדברג תקפה את בית הדין בסיסמאות נבובות והכריזה שפסק דינו מחזיר אותנו עשורים רבים לאחור וכי דבר לא יעצור אותה מקידום המהפכה הפמיניסטית. "המהפכה הפמיניסטית" היא כנראה שם קוד ללינץ' חסר רסן, שראשת המפלגה וח"כ רוזין רשאיות לעשות בכל מי שהן חפצות. ויובהר: פמיניזם הוא חלק מן המאבק לזכויות אדם ובשום אופן אינו שולל זכויות יסוד כמו חזקת החפות או הזכות להליך הוגן. מי שמשתמשות בפמיניזם כקרדום לחפור בו, לקדם את עצמן ולהסוות את כישלונותיהן, פוגעות בו.
שאר חברי הכנסת של מרצ, עסקניה ופרנסיה עייפים, חיוורים ובינוניים. הם חלשים מכדי לעמוד מול ראשת המפלגה הרושפת אש "פמיניסטית" זרה ומסוכנת. כשהם אינם משותקים מאימה מראשת המפלגה, חברי הכנסת של מרצ בסך הכל בסדר: בכנסת הם אומרים את הדברים הנכונים ובזירה הציבורית הם תומכים במאבקים הנכונים. אבל "בסדר" בימים אלה אינו מספיק טוב.
חברי הכנסת של השמאל צריכים להיות חדורי רוח חזקה ואנשי עשייה. המשימה המוטלת עליהם היא מונומנטלית: לבנות חזון שמאל עכשווי, רלוונטי ומרגש ולהנגישו לציבור הרחב. לנסח תוכנית פעולה ניתנת ליישום, לאלה שמאמינים בדמוקרטיה ליברלית ושלטון חוק; בסיום הכיבוש ובפתרון הוגן לשני העמים; במדינת רווחה שוויונית וחומלת; בהפרדת הדת מהמדינה ובהצלת הסביבה מהתחממות גלובלית ומזיהום.
עליהם לגבש עמדה ערכית וביצועית ולצאת עמה אל האזרחים. זוהי משימה המצריכה עבודה קשה ומשותפת לאורך זמן, דבקות במטרה, אומץ, העזה ויצירתיות. כל אלה הוזנחו במשך שנים, עד כי לא נותר מהם זכר. המפלגה שקעה במדמנת סכסוכים פנימיים, ועתה היא משותקת על ידי ההתנהלות הבריונית של זנדברג.
בית הדין של מרצ החליט שלא לפרסם את פסק דינו לפני הבחירות, כדי לא לפגוע במפלגה. ואולם, גם ללא פסק הדין ארבעת מצביעי מרצ שישבו במוצאי יום הבחירות בספסל האחורי של המונית לנתב"ג הבהירו באופן הדמוקרטי, הברור והחזק ביותר שהם מאסו בראשת המפלגה ובחברי הכנסת שלה, כי אין בהם רוח גדולה מספיק כדי לבצע את המשימה שלפתחנו. על פי כללי הדמוקרטיה וההגינות, על חברי הכנסת שאיבדו את אמון בוחריהם לפנות את מקומם לבאים בתור, שאולי יהיו טובים מהם. מרצ אינה שייכת לעסקניה, היא שייכת למצביעיה, ואלה אמרו את דברם.
כשנבחרה לראשות המפלגה, זנדברג הבטיחה שלא יהיה קמפיין געוואלד ושהיא תביא עשרה מנדטים. למעשה, גם עם קמפיין געוואלד דביק היא לא הצליחה אפילו לשמור על חמשת המנדטים שירשה. על פי עדותה שלה עצמה, היא הצליחה לעבור את אחוז החסימה לא בזכות אוהדיה, אלא בזכות אוהדיו של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. זנדברג, רוזין ורעיהן צריכים לקבל את דין הבוחרים ולאפשר לאנשים חדשים להפיח במפלגה רוח חדשה. רק אז אפשר יהיה לבחון אפשרויות של מיזוגים והתלכדויות והקמת גו
