אתה טועה, אבל הנזק שאנשים עם דעות כמו שלך גורמים, מבוסס
קבוצות שונות מתנגדות לחיסונים. יש המתנגדים משיקולים מוסריים ואתיים, ויש המטילים ספק ביעילות או בבטיחות של החיסונים, וטוענים כי יש אלפי מאמרים המראים על נזק כלשהו הנגרם מחיסונים[17][18]. לטענת המתנגדים משיקולי יעילות, החיסונים אינם מספקים הגנה יעילה. יש המנסים לקשור בין מספר חיסונים וביניהם חיסון כנגד חזרת, וחיסון כנגד הפטיטיס, שהכילו את החומר המשמר תיומרסל לאוטיזם[19][20];
טענה נפוצה היא שחיסונים הם קונספירציה של חברות התרופות. טענה זו מופרכת, שכן רווחי החיסונים אפסיים לעומת הרווחים מתרופות לטיפול במחלות אותן החיסונים מונעים.
למרות הטענות לגבי אוטיזם, המחקרים המבוססים בתחום הראו כי אין ביסוס לחששות אלה (ראו בהמשך). הטענה היא שהחיסון בגיל מוקדם כל כך הוא לא בהכרח בריאותי אלא מערכתי - המדינה מנצלת את העובדה שההורים באים בשנה הראשונה לטיפת חלב לצורך בדיקות, ואז אפשר גם לחסן את הילדים, בעוד שבגיל מאוחר יותר הסבירות שיבואו תקטן, ולא יהיה ניתן להבטיח שכולם יחוסנו.
יש גם דתות וכתות המתנגדות לחיסונים בטענה שהם סותרים את עקרונותיהם, וכן קבוצות פוליטיות הטוענות שחיסון כלל האוכלוסייה נוגד את חופש הפרט. בקרב החרדים בישראל ישנן קבוצות המסרבות להתחסן[21], אולם בעקבות מגפת החצבת בסוף 2007, עלתה בקהילה זו המודעות לנושא החיסונים[22].
הזרם המרכזי ברפואה המודרנית גורס כי מתן חיסונים מונע סבל ומקטין מקרי מוות, והתועלת שבהם עולה עשרות-אלפי מונים בהרבה על הסיכונים ועל התגובות השליליות לחיסון. לכן במספר מדינות בעולם הרשויות משתמשים באמצעים כדי לכפות חיסונים. בארצות הברית ברוב המדינות אי אפשר לרשום ילדים לבית ספר ללא הצגת פנקס חיסונים מלא. באוסטרליה הרשויות מתנות קצבאות והטבות מס בביצוע חיסונים החל מאמצע 2015.
טענות בדבר קשר בין חיסונים ואוטיזם, והפרכתן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1998 פרסם החוקר אנדרו וייקפילד (ועמיתים) מחקר שעסק ב-12 ילדים, רובם אוטיסטים ברמות שונות, שאובחנו זמן קצר לאחר קבלת החיסון המשולש לחצבת, אדמת, וחזרת[23]. במסיבת עיתונאים ב-1998, הציע וייקפילד כי עדיף לתת לילדים את החיסון בשלוש מנות נפרדות, במקום חיסון בודד. הצעה זו לא נתמכה על ידי המחקר שפרסם. מחקרים נוספים, שעברו ביקורת עמיתים, וסקרו קבוצות גדולות בהרבה, לא מצאו כל קשר בין החיסון לאוטיזם[24]. חוקרים ורופאים רבים ביקרו את וייקפילד על דרך פעולה שאיננה מדעית, ועל כך שגרם לירידה בשיעורי החיסון[25] וגם בענייני אתיקה, בנוגע לדרך ביצוע המחקר[26][27].
בשנת 2004, עשרה מתוך שלושה עשר הכותבים העמיתים של המחקר משכו רשמית את תמיכתם בפרשנות לפיה החיסון עלול לגרום לאוטיזם[28]. המרכז לבקרת מחלות (CDC) בארצות הברית[29], האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית[30] ושירות הבריאות הלאומי של הממלכה המאוחדת (בריטניה)[31] הסיקו כי אין כל ראיה לקשר בין החיסון המשולש לאוטיזם. סקירה מערכתית של ספריית קוקרן מצאה כי אין קשר אמין בין החיסון לאוטיזם, ושהחיסון מונע מחלות בעלות סיכון משמעותי לסיבוכים ומוות. לפי הסקירה, הפגיעה באמון הציבור ביחס לחיסון המשולש פגעה בבריאותו[32]. ב-2 בפברואר 2010 מחק כתב העת Lancet מהארכיון את מאמרו של וייקפילד. הגורמים למחיקה היו ממצאים שהראו כי וייקפילד קיבל שוחד בעבור הטיה מכוונת של המחקר, ומחקרים מאוחרים שלא הצליחו לחזור על תוצאותיו[33].
רישיון הרופא של וויקפילד נשלל בשנת 2010 עקב חשיפת מחקרו כשגוי, מוטה ומזיק[34].
תיומרסל[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיומרסל הוא חומר משמר אנטי-פטרייתי, המשמש בכמויות קטנות בכמה חיסונים המשמשים למספר מנות, כדי למנוע זיהום[35]. למרות יעילות התיומרסל, השימוש בו שנוי במחלוקת מכיוון שהוא מכיל כספית. בשנת 1999 ביקשו המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן והאקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים מיצרני החיסונים להסיר את החומר בהקדם האפשרי, במסגרת עקרון הזהירות המונעת. נכון לשנת 2017, תיומרסל אינו משמש בחיסונים הנפוצים בארצות הברית ובאירופה, למעט בחלק מחיסוני השפעת[36]. (ייתכנו כמויות מזעריות בכמה חיסונים עקב תהליכי הייצור, בשיעור שלא עולה על 1 מיקרוגרם, כ-15% מצריכת הכספית הממוצעת לבוגר בארצות הברית, ו-2.5% מהכמות אותה מחשיב ארגון הבריאות העולמילסבילה)[37][38]. הסרת החומר עוררה חשש שתיומרסל קשור לעלייה בשיעורי האבחנה של אוטיזם[36], אך החשש הופרך, מכיוון ששיעורי האוטיזם המשיכו לעלות גם לאחר הסרת תיומרסל מחיסוני הילדות[39]. אין כעת (2017) ראיות מדעיות מקובלת לטענה שחשיפה לתיומרסל גורמת לאוטיזם[40].
נזקי תנועת ההתנגדות לחיסונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
[שרלוט קלברלי ויסמן, שידיה ורגליה נקטעו עקב זיהום בחיידק מנינגוקוס. חסינות העדר הייתה מונעת את מחלתה לו סביבתה חוסנה.]
שרלוט קלברלי ויסמן, שידיה ורגליה נקטעו עקב זיהום בחיידק מנינגוקוס. חסינות העדר הייתה מונעת את מחלתה לו סביבתה חוסנה[41].
בעקבות טענות השווא נגד חיסונים חלה ירידה בשיעור המתחסנים בעולם המפותח, ועימה עלייה בשיעורי התחלואה. בארצות הברית לבדה מתו למעלה מ-9,000 איש כתוצאה ממחלות שחיסון מונע בין השנים 2007 ל-2015, ומספר הנדבקים בשנים אלה הגיע ל-150,000[42]. התפרצויות של מחלות התחוללו במדינות רבות בעולם המפותח[43], והנתונים מראים בבירור כיצד במדינות בהן תנועות ההתנגדות לחיסון הפחיתו את שיעור המתחסנים, עלתה התחלואה פי 10 עד פי 100 בהשוואה למדינות בהן שיעור המתחסנים נותר יציב[44].
בתגובה לירידה בשיעורי החיסון, החלו מדינות שונות להחמיר עם הורים שסירבו לחסן את ילדיהם. באיטליה נקבע שאי מתן חיסון היא עבירה על החוק, וחל איסור על ילדים לא מחוסנים ללכת לגנים ולבתי ספר[45]. באוסטרליה הוטלו סנקציות כלכליות על הורים שנמנעו ממתן חיסון ונאסרה הגעת ילדים שאינם מחוסנים לגנים ולבתי ספר[46]. בחלק מהמקרים הועמדו הורים לדין עקב מות ילדיהם בשל אי מתן חיסון[47].
חסינות העדר ותוצאות הפגיעה בה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חסינות העדר (אנ') מסייעת במניעת הדבקה מאלו שהמערכת החיסונית שלהם פגועה (בשל מחלה אוטואימונית או בשל טיפול רפואי, כגון כימותרפיה לחולי סרטן) או אלו שמתן החיסון לא חולל אצלם תגובה אימונולוגית (עד 20% ממקבלי החיסון, בתלות בסוג החיסון). חסינות העדר פועלת על ידי צמצום מקרי החשיפה לפתוגנים, אך דרוש שיעור מתחסנים גבוה על מנת שהיא תפעל. כתוצאה מהירידה בשיעורי החיסון חלה פגיעה בחסינות העדר, וכתוצאה מכך נחשפה האוכלוסייה הפגיעה להדבקות, חולי ומוות.