אפשר להתחיל מזה ששמלאנים יודו שאין עם ערבי פלסטיני
אין עם ערבי שמולדתו בפלסטין/פלשתינה/ארץ ישראל/כנען/יהודה/יודיאה/יאהוד והם רוצים לחלק את מולדתו של העם היהודי כדי לא לתת למיליוני ערבים נוספים להצביע לכנסת. אפשר להסכים ואפשר שלא, אבל לפחות שיפסיקו לספר את האגדה האורבנית שחלקת הארץ הזאת היא מולדתם של שני עמים. אפשר גם להיות כנים ולהודות שאנחנו לא יכולים להגשים את החזון של ז'בוטינסקי כי יהודים בגולה מעדיפים את סיר הבשר בבריטניה, בצרפת, בקנדה, בגרמניה ואפילו בארגנטינה, אני בכוונה לא מכליל את ארה"ב כי משם הם פועלים לטובתינו. ולכן אין מספיק יהודים כדי לקיים גם מדינה יהודית ציונית וגם מדינה דמוקרטית ליברלית עם שוויון לכולם. אפשר גם להודות שגם אנחנו רוצים מדינה דמוקרטית ליברלית בגלל סיר הבשר של הרמה הכלכלית הגבוהה ולכן אנחנו לא מעיזים ליישם את הרעיונות של פייגלין וסמוטריץ' שהעולם ייראה בהם אפרטהיד, למרות שמהשחורים בדרום אפריקה נשלל הרבה יותר מזכויות פוליטיות. אבל אם שמלאני מודה שאין עם פלסטיני ו"שתי מדינות לשני עמים" זה צעד פרקטי בלי המטען המוסרי שכאילו מדובר בשני עמים שזו מולדתם והפתרון הצודק ביותר זו חלוקה, זאת כבר התקדמות משמעותית מאוד.