בעין זייתון הם רצחו את השבויים הערבים הכפותים בידיהם ורגליהם
והשליכו את גוויותיהם לבאר עמוקה.
 
בהבדל מדאעש הם לא הלבישו את הקורבנות בבגדים כתומים.
 
אח"כ הם הורידו לבאר את נתיבה בן יהודה כדי שתתיר את הקשרים על ידי ורגלי הקרבנות, ואנשי הצלב האדום שעמדו להגיע למקום לא יראו את הזוועה.
 
"הראשונה שסיפרה על רצח השבויים בעין-זיתון, כעדת ראיה, היא נתיבה בן-יהודה, בספר "מבעד לעבותות", שהופיע ב-1985. אבל נתיבה חיברה ספר זיכרונות בלא לציין את השמות האמיתיים של האנשים שעליהם כתבה. לחברה הישראלית היה נוח להתעלם מעדות מפורשת של הטבח בעין-זיתון.
 
נראה שהיו כמה רציחות-שבויים בעין-זיתון.
 
ראובן נצר, שפיקד על כיבוש הכפר ועל הכוחות שחנו בו אחרי כניעתו, אמר לי בשנת 1981, בראיון שנערך בקיבוצו משמר העמק של השומר הצעיר: "זה מעיק על מצפוני עד היום. אחרי שכבשנו את הכפר התברר שהפלאחים נשארו בבתים עם נשיהם וילדיהם ולא ברחו. ריכזנו אותם בחוץ, בשני מקומות, אמרנו לחבר'ה לא לקחת שלל, ולרכז במסגד כל שלל רציני. היינו שם כל היום, ושוחחנו עם הערבים. לא ראינו בהם אויבים. לפני שלקחנו שבויים, כדי להחליפם בשבויים אפשריים, חברי רמות-נפתלי, אמר לי משה קלמן, בנוכחות כל החברים, 'קח את כל הצעירים, תעלה אותם על קומה שנייה של בניין ופוצץ אותם מלמטה'. התאספנו, כמה חבר'ה והחלטנו ללכת למטה של קלמן בפסגת ההר שמעל עין-זיתון ולומר לו שלא נעשה מעשים כאלה. כשהגענו אליו הוא אמר שהתוכנית הזאת בטלה מפני שיגאל אלון פקד לקחת שבויים כבני-ערובה. בחרתי שלושים, אולי יותר, ערבים צעירים, כמה חיילים הובילו אותם, בידיים מורמות, לבסיס שבהר-כנען. לא ידעתי שבחרתי אותם למוות. אני אמרתי לצעירים הערבים, אתה ואתה ואתה, וכו'. אחר-כך סיפרה לי נתיבה שהרגו אותם על המדרון של הר-כנען, זה שפונה לכיוון ראש-פינה"13.
 
אהרון יואלי סיפר: "לעין-זיתון הגיעו שלושה אנשים מצפת, לקחו עשרים ושלושה ערבים, ואמרו שאלה פורעים ורוצחים, קשרו להם את העיניים, לקחו מהם את השעונים ושמו בכיסיהם, הובילו אותם אל מעבר לגבעות והרגו אותם. זאת הייתה נקמתם של יהודי צפת. הבנתי שהמפקדים שלנו מחפשים עוד 'קילרים' שיעשו עבודה כזאת. בצפת לא כולם היו חסידים. לדעתי זה לא היה רצח שבויים, זה היה הרג של רוצחים ערבים. את השאר גרשו לכיוון הג'רמק באותו ערב, וכדי לזרז אותם ירו בהם"14.
 
יצחק גולן מהגדוד השלישי סיפר ששלושים שבויים הובאו לחקירה בהר-כנען: "אנשי הש"י חקרו אותם, ואחרי החקירה הייתה בעיה, מה עושים איתם. כולם היו לוחמים. אמרו לנו להוריד אותם למשטרת ראש-פינה. בדרך הם ניסו לברוח ואז ירו בהם. לא הייתה ברירה. הייתה סכנה שהם יברחו לצפת ויספרו שם כמה מעט נשק וכוח-אדם יש לנו. יכול להיות שהם נהרגו קשורים. למחרת בבוקר נשלחה כיתה לקבור אותם"15.
 
וכך תיארה נתיבה בן-יהודה את הטבח: "כשהחבר'ה נכנסו לכפר הם אספו את כל אלה שנראו להם חיילים אמיתיים, או שהיו ממש קצינים, כלומר, נראו ממש כמו קצינים, אז הם לקחו את כל אלה, קשרו להם את הידיים ואת הרגליים וזרקו אותם למטה, בוואדי העמוק מתחת לעין-זיתון וככה הם שכבו שם שני ימים. כל הזמן הייתה תלויה באוויר הבעיה, מה לעשות איתם... אחרי שלושה ימים התברר שכולם הרוגים, אבל שני פלמ"חניקים שרצחו אותם בפקודת המג"ד השאירו את הגוויות עם ידיים ורגלים קשורות, והיה חשש שאיזה עיניים זרות16 עומדות לראות מה קורה כאן עם השבויים האלה".
 
לפי עדותה של בן יהודה חיפש המג"ד אנשים "שדם לא מבהיל אותם", ובחר בה. חוליה בפיקודה ירדה לוואדי, פיתחה את הקשרים וסילקה את החבלים שהגוויות היו קשורות בהם. בשיחה עם כותב שורות אלה אישרה נתיבה בן-יהודה שאכן כך עשתה. "אולי זה היה הרגע ששינה לי את כל החיים", כתבה בספרה. "הכי נורא היה... שהסתירו את כל העסק. אף פעם, אבל אף פעם, שום דבר לא יצא החוצה". היא ניסתה להבין את קלמן: "בן עשרים ושלוש, נזרק בלי שום הכנה למלחמה נוראה, שהיה תחת לחצים איומים, שרק שבועיים קודם נהרגו לו עשרים ושניים איש17 'ובכל זאת הוא התגבר על האסון והמשיך לעין-זיתון, ועוד לקח על עצמו את כל התפקיד הגדול של שחרור צפת עם מאות אלפי ערבים באיזור, והעיקר, אף אחד, בכל הגדוד לא נתן יד לדבר"18.
 
אחרי כשלושים שנה אמר משה קלמן למחבר שאחרי כיבוש עין-זיתון היה עליו לכבוש את צפת ולא היה לו "זמן להתעסק עם שבויים", ושאילו היה משחרר אותם ודאי היו מצטרפים ללוחמים הערבים בצפת19.
 
הסמג"ד מאיר דרזדנר סיפר שהוא התקדם עם פקודיו לכיוון צפת מיד אחרי כיבוש עין-זיתון ולא ידע על הטבח. אחרי ימים אחדים הגיעו אליו השמועות, אבל אז כבר היה עסוק בצפת, ועד ההפוגה נלחם ללא הפסקה. הוא מעולם לא דיבר עם קלמן על הפרשה הזאת20.
 
ב-6 במאי קלטו אנשי יחידת האזנה של הש"י בירושלים שיחת-טלפון בין מפקד הצבא הבריטי הגנראל מקמילאן ובין מפקד הצבא בצפון הארץ. מקמילן ביקש דוח על הטבח בצפת21.
 
מכל העדויות האלה עולה שהיה טבח בעין-זיתון. כמאה שבויים נרצחו אחרי כיבוש הכפר. הרוצחים היו יהודים מצפת שבאו לעין-זיתון כדי להרוג פורעים ערבים, מאבטחים שהובילו שבויים בדרך מהר-כנען לראש-פינה וסברו שהם בורחים, ושני אנשים מהגדוד השלישי של הפלמ"ח, שמילאו את פקודת המג"ד משה קלמן."
 
http://www.news1.co.il/Archive/002-D-91272-00.html
