marabo
Well-known member
נחשף תצהיר העינויים של עמירם בן אוליאל
מתוך רוטר
לקראת דיון שיתקיים היום במשפט דומא ובו יעיד חוקר השב"כ המכונה "ברונו" פורסם בדף הפייסבוק "עלילת דומא" קטע מהתצהיר שמסר עמירם בן אוליאל לאחר שפגש את סנגורו עם תום תקופת איסור המפגש עם עורך הדין שהוצא נגדו:
"ביום חמישי האחרון נכנסו ארבעה חוקרים לחדר והחלו להכות אותי, לתת לי סטירות ולצעוק ולאיים עלי שישברו לי את העצמות ושאני לא יודע מה זאת חקירת שב"כ.
הם קשרו אותי (רוב שלושת השבועות שאני בחקירה אני קשור) הניחו על ידי רצועות תחבושות מאורכות בצורת צמידים, אזקו אותי באזיק קצר על גבי הצמידים ואזיקים ברגליים והושיבו אותי על כסא בתנוחה שראשי מגיע עד הרצפה.
זה יוצר כאבי תופת וכך הייתי שרוע.
בשלב מסויים פשוט הרגשתי וחשתי את כל הסיפורים שקראתי על סדום ועמורה. צרחתי מכאב, צעקתי לקב"ה אך הם לא הפסיקו אלא המשיכו להתעלל, שינו תנוחות, הורידו והרימו.
בשלב מסויים הם הרימו אותי והפילו אותי, הרימו והפילו, והכל תוך כדי כאבי תופת.
הרגשתי שטוב מותי מחיי, שאני מעדיף למות מאשר לספוג את אותם עינויים ולכן ביקשתי שיפסיקו ואמרתי שאני מודה.
המצאתי גרסה, שיקרתי בכוונה והכל שיפסיקו. הייתי מותש פיזית ונפשית אחרי ימים ארוכים ללא שינה, אחרי פגיעה באמונתי היהודית ואחרי שהייה ארוכה בלי לפגוש אנשים מלבד החוקרים שהתעללו בי.
סיפרתי מה שהם רצו לשמוע, אבל זה לא הספיק להם. הם ידעו שאי אפשר לעשות המעשה לבד ולכן דרשו ממני שאפליל אחרים במעשים שהם לא עשו ואני לא עשיתי.
קשרו אותי ב"מיטת סדום", עיקמו ידיים, העמידו אותי שעות ארוכות בתנוחות שונות בלתי אפשרויות תוך שהם מכים אותי ונותנים לי סטירות.
הודיתי בעוד אירועים. כל פעם שהודיתי הם נרגעו קצת אך כל פעם לא הודיתי או לא הפללתי אחרים, החזירו אותי ל"מיטת עינויים"...
מתוך רוטר
לקראת דיון שיתקיים היום במשפט דומא ובו יעיד חוקר השב"כ המכונה "ברונו" פורסם בדף הפייסבוק "עלילת דומא" קטע מהתצהיר שמסר עמירם בן אוליאל לאחר שפגש את סנגורו עם תום תקופת איסור המפגש עם עורך הדין שהוצא נגדו:
"ביום חמישי האחרון נכנסו ארבעה חוקרים לחדר והחלו להכות אותי, לתת לי סטירות ולצעוק ולאיים עלי שישברו לי את העצמות ושאני לא יודע מה זאת חקירת שב"כ.
הם קשרו אותי (רוב שלושת השבועות שאני בחקירה אני קשור) הניחו על ידי רצועות תחבושות מאורכות בצורת צמידים, אזקו אותי באזיק קצר על גבי הצמידים ואזיקים ברגליים והושיבו אותי על כסא בתנוחה שראשי מגיע עד הרצפה.
זה יוצר כאבי תופת וכך הייתי שרוע.
בשלב מסויים פשוט הרגשתי וחשתי את כל הסיפורים שקראתי על סדום ועמורה. צרחתי מכאב, צעקתי לקב"ה אך הם לא הפסיקו אלא המשיכו להתעלל, שינו תנוחות, הורידו והרימו.
בשלב מסויים הם הרימו אותי והפילו אותי, הרימו והפילו, והכל תוך כדי כאבי תופת.
הרגשתי שטוב מותי מחיי, שאני מעדיף למות מאשר לספוג את אותם עינויים ולכן ביקשתי שיפסיקו ואמרתי שאני מודה.
המצאתי גרסה, שיקרתי בכוונה והכל שיפסיקו. הייתי מותש פיזית ונפשית אחרי ימים ארוכים ללא שינה, אחרי פגיעה באמונתי היהודית ואחרי שהייה ארוכה בלי לפגוש אנשים מלבד החוקרים שהתעללו בי.
סיפרתי מה שהם רצו לשמוע, אבל זה לא הספיק להם. הם ידעו שאי אפשר לעשות המעשה לבד ולכן דרשו ממני שאפליל אחרים במעשים שהם לא עשו ואני לא עשיתי.
קשרו אותי ב"מיטת סדום", עיקמו ידיים, העמידו אותי שעות ארוכות בתנוחות שונות בלתי אפשרויות תוך שהם מכים אותי ונותנים לי סטירות.
הודיתי בעוד אירועים. כל פעם שהודיתי הם נרגעו קצת אך כל פעם לא הודיתי או לא הפללתי אחרים, החזירו אותי ל"מיטת עינויים"...