שובו של גוי ואבוי
Well-known member
זמרות מקהלת "ראנה" שרות בשני קולות
http://www.tapuz.co.il/communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=36985&msgid=57262598
באלבום של מקהלת ראנה, יהודיות וערביות שרות יחד שירי ערש ואהוד בנאי: "למקהלה יש יותר אימפקט מהפגנה"
ניצן פינקו
"לישראליות לא אכפת שאני עם החיג'אב, ולי לא אכפת לי שאני רואה מישהי מהן כמעט בלי בגדים. כל אחת שתעשה מה שהיא רוצה", אומרת עליא חטאב, חברת מקהלת "ראנה", שמורכבת מנשים יהודיות וערביות שפועלת כבר משנת 2008 ביפו, ומשיקה כעת אלבום בכורה בהפקה עצמאית, לאחר קמפיין גיוס המונים מצליח.
"השירה מלכדת בין העמים, ובין בני אדם" אומרת חטאב. "לא בדו קיום, אלא בקיום אחד. אני חושבת שהמקהלה עוזרת לנו להקשיב, לא רק מבחינת שירה. הקשבה פנימית שנותנת לנו לחיות חיים טובים, להכיר אנשים, לעודד אנשים שלא יצאו ממה שהם מכירים וחיים. בהתחלה הסתייגנו אחת מהשניה כי לא הכרנו. לא הצלחתי להבין למשל איך אמא שולחת את הבן שלה לצבא ולא יודעת מה יקרה לו? זה עשה לי לא טוב. אבל עכשיו, אנחנו משפחה אחת — יהודיות, נוצריות ומוסלמיות".
באלבום הבכורה מציגה המקהלה שילוב אקלקטי ומרתק בין שירה עממית, ערבית, עברית ושירי עם מרחבי העולם. לצד שירים שמוכרים לכולם, כמו "נומי נומי" ו"היום" של אהוד בנאי, יש גם שירי עם קווקזים, עיראקיים ושירת נשות תימן ופרס. חולשתו היחידה היא היעדר הפקה שתעניק סאונד עדכני ומגובש לביצועים החדשים לשירים העתיקים.
שירת נשים היא ההתמחות של המקהלה. "שירים שנשים היו שרות כשהן היו מכבסות או מבשלות ביחד, ומדברות לא בנוכחות הגברים. הטקסטים האלו עברו מאמא לבת. שירים על אהבות אסורות, פחד מלידה או אמהות, התמודדות עם בגידות או פוליגמיה", מסבירה מיקה דני, מקימת הלהקה שהיא גם המנהלת המוזיקלית שלה, יחד עם עידן טולדנו.
15 חברות המהקהלה מתכנסות כבר 10 שנים אחת לשבוע ביפו. "כשעברתי לגור ביפו הייתי מתוסכלת עד מוות מפעילויות חסרות תוחלת", מסבירה דני את המוטיבציה להקמת המקהלה, "יש מעט אינטרקציה בין האוכלוסיות השונות, ולמקהלה יש יותר אימפקט מללכת להפגנות או לחתום על עצומות. הכלל הראשון במקהלה", היא מדגישה, "הוא שאת מוכרחה להיות קשובה למי שעומדת לידך, מלודית, קצבית. זו נקודת פתיחה טובה לדיאלוג. כששרים מקשיבים יותר מאשר מדברים".
המקהלה עומדת בפני לא מעט קונפליקטים. "במבצע האחרון בעזה, זה היה ממש בעייתי. אצלנו במקהלה יושבות בנות שיש להן קרובי משפחה וחברים בעזה, ומצד שני גם נשים שהבנים החיילים שלהן נפצעים קשה בעזה. איך מכילים את שני הקצוות האלו?", מספרת עירית אהרוני, חברת המקהלה. עבורה, המקהלה מעניקה תקווה שהסיפור האישי שלה לא יחזור על עצמו. "אבא שלי נהרג במלחמת יום כיפור כשהייתי ילדה. בשבילי לשיר במקהלה הזו זה לעשות משהו כדי שזה לא יקרה לעוד הרבה ילדים".
בנוסף, אהרוני ודני עמדו בפני קונפליקט נוסף, כשחוו קושי במגורים בבתים שהיו שייכים לערבים ביפו. "מיקה רצתה לעזוב את הבית שלה, כי היא גרה בבית של ערבים", אומרת חטאב. "אמרתי לה 'למה? אם את תעזבי, וזאת תעזוב, לא יהיה לנו חברים פה'. אני אוהבת את החברים שלי, שיישארו פה. הכיבוש זה משהו אחר. אני יכולה לדבר על הכיבוש עד להודעה חדשה. אבל זה בנפרד".
http://www.tapuz.co.il/communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=36985&msgid=57262598
באלבום של מקהלת ראנה, יהודיות וערביות שרות יחד שירי ערש ואהוד בנאי: "למקהלה יש יותר אימפקט מהפגנה"
ניצן פינקו
"לישראליות לא אכפת שאני עם החיג'אב, ולי לא אכפת לי שאני רואה מישהי מהן כמעט בלי בגדים. כל אחת שתעשה מה שהיא רוצה", אומרת עליא חטאב, חברת מקהלת "ראנה", שמורכבת מנשים יהודיות וערביות שפועלת כבר משנת 2008 ביפו, ומשיקה כעת אלבום בכורה בהפקה עצמאית, לאחר קמפיין גיוס המונים מצליח.
"השירה מלכדת בין העמים, ובין בני אדם" אומרת חטאב. "לא בדו קיום, אלא בקיום אחד. אני חושבת שהמקהלה עוזרת לנו להקשיב, לא רק מבחינת שירה. הקשבה פנימית שנותנת לנו לחיות חיים טובים, להכיר אנשים, לעודד אנשים שלא יצאו ממה שהם מכירים וחיים. בהתחלה הסתייגנו אחת מהשניה כי לא הכרנו. לא הצלחתי להבין למשל איך אמא שולחת את הבן שלה לצבא ולא יודעת מה יקרה לו? זה עשה לי לא טוב. אבל עכשיו, אנחנו משפחה אחת — יהודיות, נוצריות ומוסלמיות".
באלבום הבכורה מציגה המקהלה שילוב אקלקטי ומרתק בין שירה עממית, ערבית, עברית ושירי עם מרחבי העולם. לצד שירים שמוכרים לכולם, כמו "נומי נומי" ו"היום" של אהוד בנאי, יש גם שירי עם קווקזים, עיראקיים ושירת נשות תימן ופרס. חולשתו היחידה היא היעדר הפקה שתעניק סאונד עדכני ומגובש לביצועים החדשים לשירים העתיקים.
שירת נשים היא ההתמחות של המקהלה. "שירים שנשים היו שרות כשהן היו מכבסות או מבשלות ביחד, ומדברות לא בנוכחות הגברים. הטקסטים האלו עברו מאמא לבת. שירים על אהבות אסורות, פחד מלידה או אמהות, התמודדות עם בגידות או פוליגמיה", מסבירה מיקה דני, מקימת הלהקה שהיא גם המנהלת המוזיקלית שלה, יחד עם עידן טולדנו.
15 חברות המהקהלה מתכנסות כבר 10 שנים אחת לשבוע ביפו. "כשעברתי לגור ביפו הייתי מתוסכלת עד מוות מפעילויות חסרות תוחלת", מסבירה דני את המוטיבציה להקמת המקהלה, "יש מעט אינטרקציה בין האוכלוסיות השונות, ולמקהלה יש יותר אימפקט מללכת להפגנות או לחתום על עצומות. הכלל הראשון במקהלה", היא מדגישה, "הוא שאת מוכרחה להיות קשובה למי שעומדת לידך, מלודית, קצבית. זו נקודת פתיחה טובה לדיאלוג. כששרים מקשיבים יותר מאשר מדברים".
המקהלה עומדת בפני לא מעט קונפליקטים. "במבצע האחרון בעזה, זה היה ממש בעייתי. אצלנו במקהלה יושבות בנות שיש להן קרובי משפחה וחברים בעזה, ומצד שני גם נשים שהבנים החיילים שלהן נפצעים קשה בעזה. איך מכילים את שני הקצוות האלו?", מספרת עירית אהרוני, חברת המקהלה. עבורה, המקהלה מעניקה תקווה שהסיפור האישי שלה לא יחזור על עצמו. "אבא שלי נהרג במלחמת יום כיפור כשהייתי ילדה. בשבילי לשיר במקהלה הזו זה לעשות משהו כדי שזה לא יקרה לעוד הרבה ילדים".
בנוסף, אהרוני ודני עמדו בפני קונפליקט נוסף, כשחוו קושי במגורים בבתים שהיו שייכים לערבים ביפו. "מיקה רצתה לעזוב את הבית שלה, כי היא גרה בבית של ערבים", אומרת חטאב. "אמרתי לה 'למה? אם את תעזבי, וזאת תעזוב, לא יהיה לנו חברים פה'. אני אוהבת את החברים שלי, שיישארו פה. הכיבוש זה משהו אחר. אני יכולה לדבר על הכיבוש עד להודעה חדשה. אבל זה בנפרד".