שובו של גוי ואבוי
Well-known member
36 פועלי בניין נהרגו השנה
http://www.tapuz.co.il/communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=36985&msgid=57194056
איתן קלינסקי – משורר ומורה לתנ"ך
משפחה ניצלה בבאר-שבע, פלסטינים נהרגים בעזה, ופועלי בניין – בפיגומי ישראל. הממשלה מתעלמת, ואף חברת קבלן לא נתנה את הדין.
לכל עובד בניין שנהרג יש שם: מוחמד או מוסטפה הפלסטינים, צ'אן ולו הסינים, גיאורגי וסטפן המזרח-אירופאים. הממשלה מתעלמת מקריאת עורכת-הדין הדס תגרי, מנהלת "הקואליציה למאבק בתאונות העבודה", הדורשת "להבהיר לחברות הקבלן, כי הפרות בטיחות תבאנה מידית לפגיעה של ממש בביצוע הבנייה, בתקווה שהפגיעה הכלכלית הכרוכה בכך תביא להקפדה בטיחותית". חברת "רובין לנדסמן" נקנסה ב-20,000 שקל על ליקויי בטיחות באתרי הבנייה שהיא מפעילה. באתר שלה בבית שמש נהרג הפועל מוחמד נדאל ברגות מהכפר וולג'ה, ליד בית לחם.
חיים כץ, שר העבודה והרווחה, הבטיח לפני שנה בתכנית של קרן נויבך ברשת ב', כי "בשנת 2018 תשמעו ממני. אני מבטיח שננקוט בענישה כבדה על האחראים למותם של פועלי בניין". התוצאה: בשנת 2018 נהרגו עד היום 36 פועלים ו-2 עוברי אורח. ועל המפעילים של אתרי הבניין הוטלו קנסות ננסיים של כמה אלפי שקלים.
לפני כשנתיים הודיתי כאן במגזין לראש מנהל הבטיחות במשרד הכלכלה, גב' ורדה אדוארדס, ולמנהלת אגף נכויות במנהל המחקר והתכנון במוסד לביטוח לאומי, גב' רבקה פריאור – על מסמך שחיברו והגישו לשר העבודה והרווחה בתקווה שהוא ישמש נייר עבודה לאחראים לבטיחות בעבודה.
מהמסמך ניתן ללמוד שמכל 100,000 מועסקים, באיחוד האירופי (שגם שם יש עובדים זרים רבים) ממוצע ההרוגים בתאונות עבודה הוא 5.8. בישראל – מספר ההרוגים בתאונות עבודה (מכל 100,000 מועסקים) הוא יותר מכפול – 14.2 הרוגים! והשיעור הגבוה של ההרוגים בתאונות העבודה בישראל – הוא בעיקר בענף הבנייה. מהדו"ח ניתן ללמוד שבמספר מדינות באירופה 5%-6% מדמי גבית הביטוח הלאומי – עוברים לפעולות למניעת תאונות. אך בישראל – רק מעט יותר מ-1% מהתשלומים שמעביר הביטוח הלאומי מוקדש למניעת תאונות עבודה. זהו סדר העדיפויות האמתי של הגורמים האחראיים בישראל – ובראשם שרי הכלכלה העבודה והרווחה.
הדו"ח חושף גם נזק כבד שנגרם למדינת ישראל בגין פיצויי נפגעי תאונות עבודה. בשנת 2015 שולמו יותר מ-4.5 מיליארד שקלים ל-50,000 נפגעים בתאונות עבודה – כשיותר מ-70% נפגעו בענף הבניין! ישראל חייבת להתנער – אסור לה להיות שיאה במספר ההרוגים השנתי. המספר של 36 פועלי בניין הרוגים על הפיגומים, ועוד 2 עוברי אורח תמימים – צריך לחייב למעשים את משרדי הכלכלה והעבודה.
במסמך התפרסמו גם נתונים קשים על מערכת נצלנית של קבלני בניין. יותר מ-50% מהעובדים שנפגעו בתאונות הקטלניות – הם פועלי בניין שעבדו במסגרות קבלניות. המצב מחמיר יותר כשיש בשטח קבלני-משנה של הקבלן הראשי, ועוד קבלן-משנה של קבלן-משנה. הנפגעים בתאונות העבודה במקרים אלו, מוצאים עצמם מול התנערות מוחלטת של חברות הקבלן מאחריות לנפגעים. חברות הקבלן אחראיות לביצוע העבודה באתר הבנייה, אך שרשור העבודה באמצעות ים של קבלני-משנה – מוצא את הפצוע, או את משפחת ההרוג, בפני דלתות נעולות.
הסתדרות העובדים המתינה מספר שנים, ולא הורגשה פעילות מצדה כארגון של עובדים. למרות זאת, אני מברך את ההסתדרות על היוזמה שנטלה בימים אלו – לנער את ממשלת ישראל מסדר יום רדום, נוכח המוות שמשתולל בענף הבנייה בישראל. חובה מוסרית מוטלת עלינו כחברה: להציל את פועלי הבניין שמקשטים את ארצנו ב"שלמת בטון ומלט", ומדממים אל מותם על פיגומי הבניין בישראל.
http://www.tapuz.co.il/communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=36985&msgid=57194056
איתן קלינסקי – משורר ומורה לתנ"ך
משפחה ניצלה בבאר-שבע, פלסטינים נהרגים בעזה, ופועלי בניין – בפיגומי ישראל. הממשלה מתעלמת, ואף חברת קבלן לא נתנה את הדין.
לכל עובד בניין שנהרג יש שם: מוחמד או מוסטפה הפלסטינים, צ'אן ולו הסינים, גיאורגי וסטפן המזרח-אירופאים. הממשלה מתעלמת מקריאת עורכת-הדין הדס תגרי, מנהלת "הקואליציה למאבק בתאונות העבודה", הדורשת "להבהיר לחברות הקבלן, כי הפרות בטיחות תבאנה מידית לפגיעה של ממש בביצוע הבנייה, בתקווה שהפגיעה הכלכלית הכרוכה בכך תביא להקפדה בטיחותית". חברת "רובין לנדסמן" נקנסה ב-20,000 שקל על ליקויי בטיחות באתרי הבנייה שהיא מפעילה. באתר שלה בבית שמש נהרג הפועל מוחמד נדאל ברגות מהכפר וולג'ה, ליד בית לחם.
חיים כץ, שר העבודה והרווחה, הבטיח לפני שנה בתכנית של קרן נויבך ברשת ב', כי "בשנת 2018 תשמעו ממני. אני מבטיח שננקוט בענישה כבדה על האחראים למותם של פועלי בניין". התוצאה: בשנת 2018 נהרגו עד היום 36 פועלים ו-2 עוברי אורח. ועל המפעילים של אתרי הבניין הוטלו קנסות ננסיים של כמה אלפי שקלים.
לפני כשנתיים הודיתי כאן במגזין לראש מנהל הבטיחות במשרד הכלכלה, גב' ורדה אדוארדס, ולמנהלת אגף נכויות במנהל המחקר והתכנון במוסד לביטוח לאומי, גב' רבקה פריאור – על מסמך שחיברו והגישו לשר העבודה והרווחה בתקווה שהוא ישמש נייר עבודה לאחראים לבטיחות בעבודה.
מהמסמך ניתן ללמוד שמכל 100,000 מועסקים, באיחוד האירופי (שגם שם יש עובדים זרים רבים) ממוצע ההרוגים בתאונות עבודה הוא 5.8. בישראל – מספר ההרוגים בתאונות עבודה (מכל 100,000 מועסקים) הוא יותר מכפול – 14.2 הרוגים! והשיעור הגבוה של ההרוגים בתאונות העבודה בישראל – הוא בעיקר בענף הבנייה. מהדו"ח ניתן ללמוד שבמספר מדינות באירופה 5%-6% מדמי גבית הביטוח הלאומי – עוברים לפעולות למניעת תאונות. אך בישראל – רק מעט יותר מ-1% מהתשלומים שמעביר הביטוח הלאומי מוקדש למניעת תאונות עבודה. זהו סדר העדיפויות האמתי של הגורמים האחראיים בישראל – ובראשם שרי הכלכלה העבודה והרווחה.
הדו"ח חושף גם נזק כבד שנגרם למדינת ישראל בגין פיצויי נפגעי תאונות עבודה. בשנת 2015 שולמו יותר מ-4.5 מיליארד שקלים ל-50,000 נפגעים בתאונות עבודה – כשיותר מ-70% נפגעו בענף הבניין! ישראל חייבת להתנער – אסור לה להיות שיאה במספר ההרוגים השנתי. המספר של 36 פועלי בניין הרוגים על הפיגומים, ועוד 2 עוברי אורח תמימים – צריך לחייב למעשים את משרדי הכלכלה והעבודה.
במסמך התפרסמו גם נתונים קשים על מערכת נצלנית של קבלני בניין. יותר מ-50% מהעובדים שנפגעו בתאונות הקטלניות – הם פועלי בניין שעבדו במסגרות קבלניות. המצב מחמיר יותר כשיש בשטח קבלני-משנה של הקבלן הראשי, ועוד קבלן-משנה של קבלן-משנה. הנפגעים בתאונות העבודה במקרים אלו, מוצאים עצמם מול התנערות מוחלטת של חברות הקבלן מאחריות לנפגעים. חברות הקבלן אחראיות לביצוע העבודה באתר הבנייה, אך שרשור העבודה באמצעות ים של קבלני-משנה – מוצא את הפצוע, או את משפחת ההרוג, בפני דלתות נעולות.
הסתדרות העובדים המתינה מספר שנים, ולא הורגשה פעילות מצדה כארגון של עובדים. למרות זאת, אני מברך את ההסתדרות על היוזמה שנטלה בימים אלו – לנער את ממשלת ישראל מסדר יום רדום, נוכח המוות שמשתולל בענף הבנייה בישראל. חובה מוסרית מוטלת עלינו כחברה: להציל את פועלי הבניין שמקשטים את ארצנו ב"שלמת בטון ומלט", ומדממים אל מותם על פיגומי הבניין בישראל.