גידון לורד האו האו בשטירמר 'מצדיע' למחבלים הערבו-נאצים בעזה
להצדיע לעזה
מאת גדעון לוי
פורסם ב - 15/07/2018 02:00
אלמלא עזה, הכיבוש הישראלי היה נשכח מזמן. אלמלא עזה, ישראל היתה מוחקת את הבעיה הפלסטינית מסדר יומה כליל, ממשיכה בשלה, בסיפוחיה ובפשעיה, בשגרת חייה, כאילו ארבעה מיליון בני אדם לא חיים תחת מגפיה. אלמלא עזה, גם העולם היה שוכח. מרביתו כבר עושה זאת. לכן צריך עכשיו להצדיע לעזה ובעיקר לרוח עזה, היחידה שעוד מפיחה חיים במאבקו האבוד והנואש של העם הפלסטיני לחירותו.
המאבק הנחוש של עזה צריך לעורר התפעלות גם בישראל. קומץ אנשי המצפון שעוד נותרו כאן צריכים להודות לרוח עזה, שלא נפלה. רוח הגדה נפלה אחרי כישלון האינתיפאדה השנייה, כמותה גם רוח מחנה השלום הישראלי שמרביתו התנפץ מזמן, ורק עוד רוח עזה נחושה במאבקה. לכן כל מי שלא רוצה להמשיך לחיות לנצח במדינת רוע צריך להעריך את רמצי האש שצעירי עזה עוד מנסים להפיח. אם לא העפיפונים, אם לא השריפות, אם לא הקסאמים, אין עוד פלסטינים בתודעתו של איש בישראל. רק מונדיאל ואירוויזיון. אלמלא פיח השדות השחורים בדרום, היה דגל לבן ענקי מתנוסס לא רק מעל שמי עזה, אלא מעל העם הפלסטיני כולו. שוחרי צדק, כולל ישראלים, לא יכולים לייחל לכניעה הזאת.
קשה וגם חצוף לכתוב את הדברים מתל אביב השקטה והשאננה, אחרי עוד לילה טרוף שינה ומבועת בדרום, אבל כל לילותיה וכל ימיה של עזה קשים הרבה יותר, בגלל מדיניותה הלא אנושית של ישראל, בתמיכת מרבית אזרחיה ובהם גם מרבית תושבי הדרום. לא להם מגיע לשאת בכל הנטל, אבל כל מאבק גובה מחיר מקורבנות שווא, שהלוואי ולא יפלו. צריך גם לזכור שרק הפלסטינים נהרגים. אתמול מת מפצעיו ההרוג ה–139 מידי חיילי צה"ל בגדר עזה. בן 20. שלשום נהרג שם נער בן 15. עזה היא שמשלמת את מלוא מחיר הדמים. הדבר לא עוצר בעדה. זו רוחה. אי אפשר שלא להעריכה.
רוח עזה היא הרוח ששום מצור לא שבר אותה. רשעי ירושלים מגיפים את מעבר כרם שלום, ועזה יורה. רשעי הקריה מונעים מצעירים לצאת לטיפולים רפואיים בגדה, כדי להציל את רגליהם מכריתה, ומונעים מחולי סרטן, כולל נשים וילדים, טיפולים מצילי חיים מזה שנים. רק 54% מהבקשות ליציאה לטיפול רפואי אושרו בשנה שעברה, לעומת 93% בשנת 2012. זה הרוע. צריך לקרוא את המכתב עליו חתמו ביוני השנה 31 אונקולוגים ישראלים, שקראו להפסיק את ההתעללות בחולות הסרטן בעזה שהטיפול באישורים ליציאתן אורך חודשים וחורץ את גורלן. 31 הרקטות בלילה שבין שישי לשבת הן המענה המאופק גם לרוע הזה. הן לא יותר מתזכורת עמומה לגורלה של עזה, למי שחושבים שאפשר לנהוג כך בשני מיליון בני אדם במשך למעלה מ–10 שנים ולהמשיך כאילו כלום לא קורה.
לעזה אין ברירה. גם לחמאס לא. כל ניסיון להטיל את האחריות על הארגון, שהלוואי שהיה חילוני, פמיניסטי ודמוקרטי יותר, הוא בריחה מהאשם האמיתי. לא חמאס הוא שסגר את עזה. גם לא תושבי עזה סגרו את עצמם. ישראל (ומצרים) עשו זאת. כל ניסיון מהוסס של חמאס להגיע להתקדמות כלשהי עם ישראל נתקל מיד בסרבנות הישראלית האוטומטית. גם העולם לא מוכן לדבר עמם, לך תבין למה.
נותרו העפיפונים, שעלולים להוביל לעוד סיבוב של הפצצות והפגזות ישראליות חסרות רחמים, שישראל כמובן לא מתכוונת אליו. אבל מה הברירה שנותרה לעזה? דגל לבן מעל גדרותיה, כמו זה שהגדה הניפה? חלום על אי ירוק בים שהשר ישראל כץ יבנה לה? נותר לה רק המאבק, שאי אפשר שלא להעריך אותו, גם כשאתה ישראלי שעלול להיות קורבנו.
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6270612
מה שנכון הוא: סמאלנים יודעים להצדיע, כמו מוריהם:
להצדיע לעזה
מאת גדעון לוי
פורסם ב - 15/07/2018 02:00
אלמלא עזה, הכיבוש הישראלי היה נשכח מזמן. אלמלא עזה, ישראל היתה מוחקת את הבעיה הפלסטינית מסדר יומה כליל, ממשיכה בשלה, בסיפוחיה ובפשעיה, בשגרת חייה, כאילו ארבעה מיליון בני אדם לא חיים תחת מגפיה. אלמלא עזה, גם העולם היה שוכח. מרביתו כבר עושה זאת. לכן צריך עכשיו להצדיע לעזה ובעיקר לרוח עזה, היחידה שעוד מפיחה חיים במאבקו האבוד והנואש של העם הפלסטיני לחירותו.
המאבק הנחוש של עזה צריך לעורר התפעלות גם בישראל. קומץ אנשי המצפון שעוד נותרו כאן צריכים להודות לרוח עזה, שלא נפלה. רוח הגדה נפלה אחרי כישלון האינתיפאדה השנייה, כמותה גם רוח מחנה השלום הישראלי שמרביתו התנפץ מזמן, ורק עוד רוח עזה נחושה במאבקה. לכן כל מי שלא רוצה להמשיך לחיות לנצח במדינת רוע צריך להעריך את רמצי האש שצעירי עזה עוד מנסים להפיח. אם לא העפיפונים, אם לא השריפות, אם לא הקסאמים, אין עוד פלסטינים בתודעתו של איש בישראל. רק מונדיאל ואירוויזיון. אלמלא פיח השדות השחורים בדרום, היה דגל לבן ענקי מתנוסס לא רק מעל שמי עזה, אלא מעל העם הפלסטיני כולו. שוחרי צדק, כולל ישראלים, לא יכולים לייחל לכניעה הזאת.
קשה וגם חצוף לכתוב את הדברים מתל אביב השקטה והשאננה, אחרי עוד לילה טרוף שינה ומבועת בדרום, אבל כל לילותיה וכל ימיה של עזה קשים הרבה יותר, בגלל מדיניותה הלא אנושית של ישראל, בתמיכת מרבית אזרחיה ובהם גם מרבית תושבי הדרום. לא להם מגיע לשאת בכל הנטל, אבל כל מאבק גובה מחיר מקורבנות שווא, שהלוואי ולא יפלו. צריך גם לזכור שרק הפלסטינים נהרגים. אתמול מת מפצעיו ההרוג ה–139 מידי חיילי צה"ל בגדר עזה. בן 20. שלשום נהרג שם נער בן 15. עזה היא שמשלמת את מלוא מחיר הדמים. הדבר לא עוצר בעדה. זו רוחה. אי אפשר שלא להעריכה.
רוח עזה היא הרוח ששום מצור לא שבר אותה. רשעי ירושלים מגיפים את מעבר כרם שלום, ועזה יורה. רשעי הקריה מונעים מצעירים לצאת לטיפולים רפואיים בגדה, כדי להציל את רגליהם מכריתה, ומונעים מחולי סרטן, כולל נשים וילדים, טיפולים מצילי חיים מזה שנים. רק 54% מהבקשות ליציאה לטיפול רפואי אושרו בשנה שעברה, לעומת 93% בשנת 2012. זה הרוע. צריך לקרוא את המכתב עליו חתמו ביוני השנה 31 אונקולוגים ישראלים, שקראו להפסיק את ההתעללות בחולות הסרטן בעזה שהטיפול באישורים ליציאתן אורך חודשים וחורץ את גורלן. 31 הרקטות בלילה שבין שישי לשבת הן המענה המאופק גם לרוע הזה. הן לא יותר מתזכורת עמומה לגורלה של עזה, למי שחושבים שאפשר לנהוג כך בשני מיליון בני אדם במשך למעלה מ–10 שנים ולהמשיך כאילו כלום לא קורה.
לעזה אין ברירה. גם לחמאס לא. כל ניסיון להטיל את האחריות על הארגון, שהלוואי שהיה חילוני, פמיניסטי ודמוקרטי יותר, הוא בריחה מהאשם האמיתי. לא חמאס הוא שסגר את עזה. גם לא תושבי עזה סגרו את עצמם. ישראל (ומצרים) עשו זאת. כל ניסיון מהוסס של חמאס להגיע להתקדמות כלשהי עם ישראל נתקל מיד בסרבנות הישראלית האוטומטית. גם העולם לא מוכן לדבר עמם, לך תבין למה.
נותרו העפיפונים, שעלולים להוביל לעוד סיבוב של הפצצות והפגזות ישראליות חסרות רחמים, שישראל כמובן לא מתכוונת אליו. אבל מה הברירה שנותרה לעזה? דגל לבן מעל גדרותיה, כמו זה שהגדה הניפה? חלום על אי ירוק בים שהשר ישראל כץ יבנה לה? נותר לה רק המאבק, שאי אפשר שלא להעריך אותו, גם כשאתה ישראלי שעלול להיות קורבנו.
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6270612
מה שנכון הוא: סמאלנים יודעים להצדיע, כמו מוריהם: