"חוק הלאום"- כדי לאפשר ישובים נפרדים צריך...
"חוק הלאום"-
כדי לאפשר ישובים נפרדים לפי מאפיינים תרבותיים-מורשתיים
צריך למחוק מנסח החק את המלה "לאום" ולהחליפה ב"קבוצה שמקבלת על עצמה התחיבויות לשמירת מורשת לפי תקנון הישוב" ואז, כיון שגם תכן חנוכי הוא מאפיין תרבותי, קבוצות של ציונים תתחיבנה בתקנון הישוב לחנך את הילדים (לרבות רשום למוסדות חנוך) לנכונות להקרבת חיים במלחמתה של המדינה נגד קנאי דת מוסלמים שרוצים לפגוע ביהודים, וכך מי שלא ירצה לעמוד בתנאי תרבותי-מורשתי זה לא יגור יחד עם ציונים. (הרצל ב"מדינת היהודים": "אנחנו עם [כי]...האויב מגבש אותנו לעם").
|
הצעתי מבוססת על שלוב העקרונות הבאים:
האחד- כבר הוכרה בבג"ץ זכותם החוקתית של בני קבוצת מעוט להגנה על מורשתם ע"י מגורים בישובים מיוחדים להם.
השני- שיטת פרופ' אהרון ברק היא שצריך לפרש מושגים משפטיים לא לפי הגדרתם המלונית אלא לפי תכליתם, והרי התכלית בעניננו היא הגנה על מורשת הקבוצה מהשפעת הרוב, לפיכך כל קבוצה שמורשתה בסכנה- דינה כמעוט, לעניננו.
לדעתי, גם הציונים הם קבוצה שמורשתה מצויה בסכנת התבוללות או הכחדה, ולכן דינה כדין מעוט, לעניננו, וזאת בגלל שתי סבות:
האחת- עקב ההשפעה התרבותית של הקבוצות האנטי-ציוניות (לא חשוב מאיזה עם) שישנן בתוך הארץ.
השניה- עקב הגבוי, בדרך של איום על חייהם של מי שימשיכו להיות ציונים, שאויבי הציונים מקבלים ממאות מיליונים שמקיפים את ה"וילה בג'ונגל", ומבחינה זאת הציונים הם מעוט מספרי זעיר בתוך רוב שרודף אותם, רוב שאמנם נמצא מעבר לגבול, ולכן לכאורה אינו "רוב" במשמעותו הרגילה, אבל העובדה הגאוגרפית הזאת לא רלוונטית בימינו, כשטווחי החמוש מאפשרים לרוב לאיים על מעוט שנוא שנמצא אף מעבר לגבול מדיני. בני מעוט מאוים נוטים לפרוש ממנו.
"חוק הלאום"-
כדי לאפשר ישובים נפרדים לפי מאפיינים תרבותיים-מורשתיים
צריך למחוק מנסח החק את המלה "לאום" ולהחליפה ב"קבוצה שמקבלת על עצמה התחיבויות לשמירת מורשת לפי תקנון הישוב" ואז, כיון שגם תכן חנוכי הוא מאפיין תרבותי, קבוצות של ציונים תתחיבנה בתקנון הישוב לחנך את הילדים (לרבות רשום למוסדות חנוך) לנכונות להקרבת חיים במלחמתה של המדינה נגד קנאי דת מוסלמים שרוצים לפגוע ביהודים, וכך מי שלא ירצה לעמוד בתנאי תרבותי-מורשתי זה לא יגור יחד עם ציונים. (הרצל ב"מדינת היהודים": "אנחנו עם [כי]...האויב מגבש אותנו לעם").
|
הצעתי מבוססת על שלוב העקרונות הבאים:
האחד- כבר הוכרה בבג"ץ זכותם החוקתית של בני קבוצת מעוט להגנה על מורשתם ע"י מגורים בישובים מיוחדים להם.
השני- שיטת פרופ' אהרון ברק היא שצריך לפרש מושגים משפטיים לא לפי הגדרתם המלונית אלא לפי תכליתם, והרי התכלית בעניננו היא הגנה על מורשת הקבוצה מהשפעת הרוב, לפיכך כל קבוצה שמורשתה בסכנה- דינה כמעוט, לעניננו.
לדעתי, גם הציונים הם קבוצה שמורשתה מצויה בסכנת התבוללות או הכחדה, ולכן דינה כדין מעוט, לעניננו, וזאת בגלל שתי סבות:
האחת- עקב ההשפעה התרבותית של הקבוצות האנטי-ציוניות (לא חשוב מאיזה עם) שישנן בתוך הארץ.
השניה- עקב הגבוי, בדרך של איום על חייהם של מי שימשיכו להיות ציונים, שאויבי הציונים מקבלים ממאות מיליונים שמקיפים את ה"וילה בג'ונגל", ומבחינה זאת הציונים הם מעוט מספרי זעיר בתוך רוב שרודף אותם, רוב שאמנם נמצא מעבר לגבול, ולכן לכאורה אינו "רוב" במשמעותו הרגילה, אבל העובדה הגאוגרפית הזאת לא רלוונטית בימינו, כשטווחי החמוש מאפשרים לרוב לאיים על מעוט שנוא שנמצא אף מעבר לגבול מדיני. בני מעוט מאוים נוטים לפרוש ממנו.
