מתי עזה תקרוס סוף סוף ותושבי יפוצו לכל עבר - בעיקר לאירופה?
מי צריך בעזה מיליון וחצי ערבים?
חצי מיליון לא מספיק?
אל תתרגשו מיללות השמאלנים: הם בעד שלטון החמאס ובעד הטרור שלו נגד ישראל.
משעשע לקרוא את הצווחות ההיסטריות של עמירה הס ב'דר שוקן'. כנראה מדינת הטרור הערבו-איסלאמית בעזה מתקרבת לסופה, ועכברי השמאל יוצאים מחוריהם וצווחים.
תקראו את צווחותיה של הס:
איך להציל את רצועת עזה מקריסה
עמירה הס
16/01/2018 | 02:00
הסוהר מזהיר שהמצב במחנה ההסגר הוא לקראת קריסה, וטוב שהוא מזהיר וטוב שהוא מקבל כותרת ראשית ב"הארץ". קשה להחמיץ את הכתובת לאזהרה — הדרג הפוליטי ובראשו שר הביטחון אביגדור ליברמן.
דאגת הסוהר, כלומר הקצינים בדרג המקצועי במערכת הביטחון הישראלית, נשמעת כנה. אין לחשוד בהם שהם רק מתכננים את קו ההגנה שלהם בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי, שיבוא יום ויחפש חשודים בגרימת האסון המתגלגל ששמו כלא עזה.
סף הקריסה של עזה עולה מדי שנה, בשל הסיבולת הבלתי נסבלת של הפלסטינים. מימוש הפנטזיה הפוליטית הישראלית, שעזה היא ישות גיאוגרפית ומדינית נפרדת, אפשרי רק תוך הרס הכלכלה והתשתיות שלה ובריאות הגוף והנפש של תושביה. אין כמו בעיית המים כדי להמחיש זאת. כשהקצינים מגלגלים עיניים ומדברים על כך ש–95% מהמים אינם ראויים לשתייה, הם מתעלמים מהאבסורד הקדמון: ישראל כופה על הרצועה להסתפק במי האקוויפר שבתחומיה. אותו אקוויפר שמימיו סיפקו מים לכ–300 אלף בני אדם בשנת 1950, אמור לספק אותה כמות לשני מיליונים. מה הפלא שיש שאיבת יתר, חלחול ביוב ומי ים וזיהום?
הפנטזיה הישראלית על נפרדותה של עזה כשטח גיאוגרפי ומדיני חוללה ומחוללת שרשרת של הפסדים שקשה לאומדם. הרשויות, המדינות התורמות וכל משפחה הוציאו ומוציאות הון עתק כדי לטהר את מי השתייה. כמו המנהרות, זה בא על חשבון השקעות בחינוך, בתשתית, בבריאות, במשחקים לילדים. נאמר בפעם המיליון: הפתרון המיידי היחיד הוא להזרים לרצועה מים משאר חלקי הארץ, בלי להתמקח על תמחור או לחכות לפיוס הפנים פלסטיני. 7–10 מיליון מ"ק בשנה זה לצקת כוס מים לבריכה.
התפלת מי ים היא בלתי אפשרית כשהביוב זורם אליהם. והביוב ימשיך לזרום לשם כל עוד ישראל לא תרפה ממגבלותיה הנוקשות על הכנסת חומרי גלם ומשאבות ועל חופש התנועה של מהנדסים, קבלנים ויועצים. כל מגבלה כרוכה בבזבוז זמן ואנרגיה, בתשלומים לעורכי דין, בתשלום מיותר על תיקון הנזק שכבר נגרם, בהוצאות רפואיות על מחלות שהיה אפשר למנוע לו משאבה הוכנסה בזמן, באי ניצול כוח העבודה והמיומנויות, בבריחת מוחות. כך זה בכל תחום ותחום. הדרג המקצועי הביטחוני הישראלי מבצע בנאמנות את הפקודות לאסור דייגים, לירות בחקלאים, לאלץ אנשים להמתין שש שעות לתשאול של שתי דקות בשב"כ, ואז מצקצק ומדבר על ירידה במספר המשאיות שנכנסו בגלל הירידה בכוח הקנייה.
ניתוק הרצועה ותושביה, כפרויקט פוליטי ולא ביטחוני, החל לפני הקסאמים. בידוד הצעירים מהעולם תרם להתחזקותו של החמאס ומסריו הפנטזיוניים. אבל התעמולה הישראלית הצליחה להטיל את כל האשמה על החמאס והתחמשותו, שהיא טקטיקה יעילה לצורכי התחרות הפנים־פלסטינית על ההנהגה. ישראל מפריזה בכוונה במסוכנות האסטרטגית של החימוש החמאסי, ומחזקת את תדמית המושיע של ארגון זה בעיני המיואשים. בתעמולתו הצליח החמאס להטיל את האשמה על הקיצוצים הכספיים של הרשות הפלסטינית, תוך השתקת ביקורת על יומרנותו הצבאית. הרשות הפלסטינית השלימה במשך שנים עם ניתוק אוכלוסיית הרצועה. עוד לפני עליית החמאס.
עזה אינה אי נפרד באוקיינוס. התייחסו לתושביה כאל בני אדם. תנו להם לצאת ללימודים ולבילוי בשכם ובבית לחם וגם בחיפה, לעבודה, לביקורי חברים ומשפחות. תנו לעזתים לייצר ולזרוע ולייצא. תנו לישראלים ולתושבי הגדה ולתיירים לבקר בעזה. כך תינצל הרצועה מקריסה, ואתם ממשפט בהאג.
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.5728495
הכי מצחיק זה שהחמאס העיף את העכברה שלו עמירה הס כשהיא נכנסה לעזה, והיא נאלצה לברוח משם ולבקש מהצבא של ימי אולמרט וציפורע לחזור לגיהנום הציוני - ומבוקשה כמובן ניתן לה, במקום להשאיר אותה שם כמאכל לעוף השמים.
https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART1/820/495.html
נו, שעזה תקרוס כבר, והתמנון השמאלני יחד איתה.
מי צריך בעזה מיליון וחצי ערבים?
חצי מיליון לא מספיק?
אל תתרגשו מיללות השמאלנים: הם בעד שלטון החמאס ובעד הטרור שלו נגד ישראל.
משעשע לקרוא את הצווחות ההיסטריות של עמירה הס ב'דר שוקן'. כנראה מדינת הטרור הערבו-איסלאמית בעזה מתקרבת לסופה, ועכברי השמאל יוצאים מחוריהם וצווחים.
תקראו את צווחותיה של הס:
איך להציל את רצועת עזה מקריסה
עמירה הס
16/01/2018 | 02:00
הסוהר מזהיר שהמצב במחנה ההסגר הוא לקראת קריסה, וטוב שהוא מזהיר וטוב שהוא מקבל כותרת ראשית ב"הארץ". קשה להחמיץ את הכתובת לאזהרה — הדרג הפוליטי ובראשו שר הביטחון אביגדור ליברמן.
דאגת הסוהר, כלומר הקצינים בדרג המקצועי במערכת הביטחון הישראלית, נשמעת כנה. אין לחשוד בהם שהם רק מתכננים את קו ההגנה שלהם בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי, שיבוא יום ויחפש חשודים בגרימת האסון המתגלגל ששמו כלא עזה.
סף הקריסה של עזה עולה מדי שנה, בשל הסיבולת הבלתי נסבלת של הפלסטינים. מימוש הפנטזיה הפוליטית הישראלית, שעזה היא ישות גיאוגרפית ומדינית נפרדת, אפשרי רק תוך הרס הכלכלה והתשתיות שלה ובריאות הגוף והנפש של תושביה. אין כמו בעיית המים כדי להמחיש זאת. כשהקצינים מגלגלים עיניים ומדברים על כך ש–95% מהמים אינם ראויים לשתייה, הם מתעלמים מהאבסורד הקדמון: ישראל כופה על הרצועה להסתפק במי האקוויפר שבתחומיה. אותו אקוויפר שמימיו סיפקו מים לכ–300 אלף בני אדם בשנת 1950, אמור לספק אותה כמות לשני מיליונים. מה הפלא שיש שאיבת יתר, חלחול ביוב ומי ים וזיהום?
הפנטזיה הישראלית על נפרדותה של עזה כשטח גיאוגרפי ומדיני חוללה ומחוללת שרשרת של הפסדים שקשה לאומדם. הרשויות, המדינות התורמות וכל משפחה הוציאו ומוציאות הון עתק כדי לטהר את מי השתייה. כמו המנהרות, זה בא על חשבון השקעות בחינוך, בתשתית, בבריאות, במשחקים לילדים. נאמר בפעם המיליון: הפתרון המיידי היחיד הוא להזרים לרצועה מים משאר חלקי הארץ, בלי להתמקח על תמחור או לחכות לפיוס הפנים פלסטיני. 7–10 מיליון מ"ק בשנה זה לצקת כוס מים לבריכה.
התפלת מי ים היא בלתי אפשרית כשהביוב זורם אליהם. והביוב ימשיך לזרום לשם כל עוד ישראל לא תרפה ממגבלותיה הנוקשות על הכנסת חומרי גלם ומשאבות ועל חופש התנועה של מהנדסים, קבלנים ויועצים. כל מגבלה כרוכה בבזבוז זמן ואנרגיה, בתשלומים לעורכי דין, בתשלום מיותר על תיקון הנזק שכבר נגרם, בהוצאות רפואיות על מחלות שהיה אפשר למנוע לו משאבה הוכנסה בזמן, באי ניצול כוח העבודה והמיומנויות, בבריחת מוחות. כך זה בכל תחום ותחום. הדרג המקצועי הביטחוני הישראלי מבצע בנאמנות את הפקודות לאסור דייגים, לירות בחקלאים, לאלץ אנשים להמתין שש שעות לתשאול של שתי דקות בשב"כ, ואז מצקצק ומדבר על ירידה במספר המשאיות שנכנסו בגלל הירידה בכוח הקנייה.
ניתוק הרצועה ותושביה, כפרויקט פוליטי ולא ביטחוני, החל לפני הקסאמים. בידוד הצעירים מהעולם תרם להתחזקותו של החמאס ומסריו הפנטזיוניים. אבל התעמולה הישראלית הצליחה להטיל את כל האשמה על החמאס והתחמשותו, שהיא טקטיקה יעילה לצורכי התחרות הפנים־פלסטינית על ההנהגה. ישראל מפריזה בכוונה במסוכנות האסטרטגית של החימוש החמאסי, ומחזקת את תדמית המושיע של ארגון זה בעיני המיואשים. בתעמולתו הצליח החמאס להטיל את האשמה על הקיצוצים הכספיים של הרשות הפלסטינית, תוך השתקת ביקורת על יומרנותו הצבאית. הרשות הפלסטינית השלימה במשך שנים עם ניתוק אוכלוסיית הרצועה. עוד לפני עליית החמאס.
עזה אינה אי נפרד באוקיינוס. התייחסו לתושביה כאל בני אדם. תנו להם לצאת ללימודים ולבילוי בשכם ובבית לחם וגם בחיפה, לעבודה, לביקורי חברים ומשפחות. תנו לעזתים לייצר ולזרוע ולייצא. תנו לישראלים ולתושבי הגדה ולתיירים לבקר בעזה. כך תינצל הרצועה מקריסה, ואתם ממשפט בהאג.
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.5728495
הכי מצחיק זה שהחמאס העיף את העכברה שלו עמירה הס כשהיא נכנסה לעזה, והיא נאלצה לברוח משם ולבקש מהצבא של ימי אולמרט וציפורע לחזור לגיהנום הציוני - ומבוקשה כמובן ניתן לה, במקום להשאיר אותה שם כמאכל לעוף השמים.
https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART1/820/495.html
נו, שעזה תקרוס כבר, והתמנון השמאלני יחד איתה.
