jackie111
Well-known member
איך לזהות פשיסט
פשיסטים רבים שחיים במדינות דמוקרטיות מתכחשים לפשיזם שלהם וטוענים כי הם פועלים בשם הדמוקרטיה ורק רוצים לתקנה. אבל בכל זאת יש להם כמה מאפיינים משותפים בכל המדינות.
הפשיסט מתעלם מזכויות אזרח בסיסיות בדמוקרטיה, כגון זכות הביטוי וההתארגנות.
הפשיסט מאמין שהוא המייצג הבלעדי והיחיד של טובת המדינה
הפשיסט לא מכיר בזכות המיעוט להביע דעה. כל מי שמתנגד לדעתו הוא אויב המדינה ובוגד.
הפשיסט לא מכיר בחוק כקריטריון. לעבריינות מספיק שמישהו מתנגד לו כד להיות עבריין.
הפשיסט לא מזהה הבדלים בין זרמים שונים. כל מי שלא אתו – הוא נגדו.
הפשיסט מנהל מערכת איומים נגד כל מי שמשמיע ביטויים שאינם לרוחו. הוא עצמו אגב מרבה לקלל את אויביו. לא משנה לו שהביטויים שהוא לא אוהב כבר היו שימוש מזה זמן רב.
הפשיסט לא יזהה את עצמו כפשיסט, עד שתורכב ממשלה פשיסטית. עד אז כל מי שיקרא לו פשיסט יחשב כאויב.
הפשיסט לא מבין שיש אזרחים שמשרתים את המדינה בנאמנות ומגנים עליה, אבל מתנגדים לדרכו. הם ישר מבחינתו אויבים שצריכים להצטרף לאויבים.
הפשיסט יקבע אילו מילים מותרות ואלו לא. הוא עצמו ישתמש בעלבונות כלפי יריביו, אולם חס וחלילה אם מישהו ישתמש נגדו בביטוי שלא מוצא בעיניו – ישר הוא אויב.
האויבים הגדולים של הפשיסט הם החוק והמשפט והתקשורת. החוק מאלץ אותו להתייחס לעובדות שהוא נושא, ובית המשפט מאלץ אותו להתחשב בנסיבות. התקשורת מדווחת על דברים שהוא לא אוהב לשמוע. אם הוא במדינה דמוקרטית הוא יעשה הכול כדי להכפיף אותם לרצונו כמובן בשם רצון העם.
הפשיסט תמיד ישלוף סיפורים מצוצים מהאצבע מהעבר כדי להצדיק את עמדתו, כמובן תוך סילוף עובדות בסיסיות ושקרים. אם מוכיח לו שהוא טועה, זה לא משנה. הוא יחזור עליהם עוד ועוד.
הפשיסט יעדיף תמיד בורים שלא יודעים כלום על פני אנשים משכילים, כי כך איש לא יוכל להוכיח לו את טעותו.
הפשיסט תמיד יטען שהוא הוא הנרדף בעצם.
הפשיסט פחדן. הוא יאיים על אנשים במשפט אבל כאשר ימסרו לו פרטים לא יעשה כלום – וגם ימצא תירוצים. לעומת זאת הוא עצמו לעולם לא יסגיר את פרטיו.
הפשיסט תמיד ימצא מישהו במחנה היריב שאמר משהו לא בסדר, ויצעק "מה אתם רוצים, גם אתם כאלה...", כמובן בלי קשר לנסיבות, למצב ולנאמר.
לעומת זאת אם מישהו בצד שלו יעשה משהו לא תיקן, או יגיד משהו לא בסדר, אז זה תמיד יהיה אדם שולי והזוי שאינו מייצג אף אחד. או לחילופין הוא יסביר שהאשמה היא בעצם בצד השני שאילץ אותו לעשות את זה.
צריך להבדיל בין ימין אופורטוניסטי שרק מנסה לנצל את הקול הפשיסטי, לבין פשיסטים אמיתיים. הימין האופורטוניסטי יזרוק את הפשיסט בהזמנות הראשונה.
פשיסט תמיד יתמוך בבעלי ההון נגד העובדים. הוא חושש תמיד שעובדים יתארגנו ויפעלו שלא תחת פיקוח ושליטתו.
הפשיסט יטען שאני הפשסיט.
פשיסטים רבים שחיים במדינות דמוקרטיות מתכחשים לפשיזם שלהם וטוענים כי הם פועלים בשם הדמוקרטיה ורק רוצים לתקנה. אבל בכל זאת יש להם כמה מאפיינים משותפים בכל המדינות.
הפשיסט מתעלם מזכויות אזרח בסיסיות בדמוקרטיה, כגון זכות הביטוי וההתארגנות.
הפשיסט מאמין שהוא המייצג הבלעדי והיחיד של טובת המדינה
הפשיסט לא מכיר בזכות המיעוט להביע דעה. כל מי שמתנגד לדעתו הוא אויב המדינה ובוגד.
הפשיסט לא מכיר בחוק כקריטריון. לעבריינות מספיק שמישהו מתנגד לו כד להיות עבריין.
הפשיסט לא מזהה הבדלים בין זרמים שונים. כל מי שלא אתו – הוא נגדו.
הפשיסט מנהל מערכת איומים נגד כל מי שמשמיע ביטויים שאינם לרוחו. הוא עצמו אגב מרבה לקלל את אויביו. לא משנה לו שהביטויים שהוא לא אוהב כבר היו שימוש מזה זמן רב.
הפשיסט לא יזהה את עצמו כפשיסט, עד שתורכב ממשלה פשיסטית. עד אז כל מי שיקרא לו פשיסט יחשב כאויב.
הפשיסט לא מבין שיש אזרחים שמשרתים את המדינה בנאמנות ומגנים עליה, אבל מתנגדים לדרכו. הם ישר מבחינתו אויבים שצריכים להצטרף לאויבים.
הפשיסט יקבע אילו מילים מותרות ואלו לא. הוא עצמו ישתמש בעלבונות כלפי יריביו, אולם חס וחלילה אם מישהו ישתמש נגדו בביטוי שלא מוצא בעיניו – ישר הוא אויב.
האויבים הגדולים של הפשיסט הם החוק והמשפט והתקשורת. החוק מאלץ אותו להתייחס לעובדות שהוא נושא, ובית המשפט מאלץ אותו להתחשב בנסיבות. התקשורת מדווחת על דברים שהוא לא אוהב לשמוע. אם הוא במדינה דמוקרטית הוא יעשה הכול כדי להכפיף אותם לרצונו כמובן בשם רצון העם.
הפשיסט תמיד ישלוף סיפורים מצוצים מהאצבע מהעבר כדי להצדיק את עמדתו, כמובן תוך סילוף עובדות בסיסיות ושקרים. אם מוכיח לו שהוא טועה, זה לא משנה. הוא יחזור עליהם עוד ועוד.
הפשיסט יעדיף תמיד בורים שלא יודעים כלום על פני אנשים משכילים, כי כך איש לא יוכל להוכיח לו את טעותו.
הפשיסט תמיד יטען שהוא הוא הנרדף בעצם.
הפשיסט פחדן. הוא יאיים על אנשים במשפט אבל כאשר ימסרו לו פרטים לא יעשה כלום – וגם ימצא תירוצים. לעומת זאת הוא עצמו לעולם לא יסגיר את פרטיו.
הפשיסט תמיד ימצא מישהו במחנה היריב שאמר משהו לא בסדר, ויצעק "מה אתם רוצים, גם אתם כאלה...", כמובן בלי קשר לנסיבות, למצב ולנאמר.
לעומת זאת אם מישהו בצד שלו יעשה משהו לא תיקן, או יגיד משהו לא בסדר, אז זה תמיד יהיה אדם שולי והזוי שאינו מייצג אף אחד. או לחילופין הוא יסביר שהאשמה היא בעצם בצד השני שאילץ אותו לעשות את זה.
צריך להבדיל בין ימין אופורטוניסטי שרק מנסה לנצל את הקול הפשיסטי, לבין פשיסטים אמיתיים. הימין האופורטוניסטי יזרוק את הפשיסט בהזמנות הראשונה.
פשיסט תמיד יתמוך בבעלי ההון נגד העובדים. הוא חושש תמיד שעובדים יתארגנו ויפעלו שלא תחת פיקוח ושליטתו.
הפשיסט יטען שאני הפשסיט.
