איש חבר הבוגדים והמשומדים של שוקן:התנתקתי לגמרי מהדת היהודית
פרסיקו, תחגוג ותשחרר אותי
מאת רוגל אלפר
פורסם ב - 23/10/2016 02:00
הדת היא רעה. אין אלוהים. הוויכוח הזה הוכרע. אין שום צורך להניח קיום של אל כדי להסביר את תופעות הטבע. הדבר היחיד שהמדע לא מצליח להסביר הוא איך נוצר היש מן האין. הקוסמולוגיה המדעית מניחה שבתחילת הזמן נוצרה נקודת סינגולריות כבידתית, שבתוכה התרחש המפץ הגדול שיצר את היקום. איך נוצרה אותה נקודה? המדע לא יודע. אם אלוהים יצר אותה, הרי שאין אנו יכולים לדעת עליו מאום.
ואם היה זה אלוהים, כיצד נוצר אלוהים יש מאין? אין לזה הסבר. ההסבר בוודאי איננו שאלוהי היהודים — דווקא שלהם, ולא של הנוצרים או של המוסלמים — שבחרם מכל העמים, יצר את נקודת החומר הראשונית. זה ממש לא סיפור הבריאה של ספר בראשית.
הדת רעה, כי היא מציגה תמונת עולם כוזבת שמתיימרת להיות אמת. והכזב רע. אלוהים מת: להיות אדם מודרני וחילוני זה להכיר בכך, שזו עובדת היסוד של הציוויליזציה. אלוהים מת ואין לי שימוש בנחמות הכוזבות של הדת הכוזבת. אני מכיר בעובדה שיום אחד אמות ומותי יהיה סופי ומוחלט. אני מכיר בעובדה שהחיים שלי מקריים, חסרי משמעות וזמניים. זה רק מעצים את פלא הקיום האנושי בעיני. יתומים מאל השומר עלינו ומכוון את חיינו, אנחנו לבד לגמרי ביקום האינסופי הזה, שאין שום סיבה לקיומו. הוא קיים סתם. זו המודרניות שלי. החילוניות שלי. האנושיות שלי. התרבות שלי.
ולכן תומר פרסיקו מניח את המבוקש, כשהוא טוען כי הברכה "גמר חתימה טובה" איננה אלא נוסחה שאנחנו אומרים אחד לשני בזמן מסוים, "ומשמעותה הכרה הדדית בשותפות שלנו בקהילה מסוימת, בהיותנו חולקים תרבות משותפת" ("הארץ", 17.10). פרסיקו מניח, שאני חולק עמו תרבות משותפת. אני לא. אני מסרב לאחל "גמר חתימה טובה" בדיוק כדי להדגיש, שאינני חלק מהתרבות המסורתית הזאת ואינני שותף לקהילת היהודים החשים שייכות לדת (בדיוק כמו ההורה שמסרב למול את בנו).
פרסיקו טוען שבכך אני מפגין "חוסר הבנה מוחלט כלפי מעמדו וערכו של טקס". אבל טקס אמירת "גמר חתימה טובה" מייצג תרבות שאינני שותף לה וקהילה שאיננה קהילתי. אני שותף לתרבות חילונית שהתנתקה לחלוטין, באופן מוחלט, מהדת היהודית ומהליטורגיה שלה. אני לא שייך לקהילה של פרסיקו. אני שייך לקהילת החילונים הבינלאומית. אני אזרח ישראלי. גם פרסיקו. אני יכול לחלוק עמו מדינה. אבל זכותי לתבוע ממנו הפרדה מוחלטת של הדת מהמדינה שאנחנו חולקים. פרסיקו ואני יכולים לחלוק שירותי תברואה ובריאות ושיטור. שיעזוב אותי מהטקסים שלו.
"המחשבה שאפשר פשוט לוותר על טקסים", קובע פרסיקו, "דומה למחשבה שאפשר להתנתק באופן מוחלט מהעבר". אבל התנתקתי לגמרי מהדת היהודית: מה כל כך בלתי אפשרי בזה? "טקסים רבים מיועדים במפורש ליצור לרגע מציאות שאיננה", מטיף פרסיקו, "כך הדרישה שהם יתאימו למציאות שקיימת היא אבסורדית". ומכאן שהטקסים של פרסיקו אבסורדיים בהגדרה, בהיותם יוצרים מציאות שאיננה. אין לי צורך רגשי בטקסים כאלה. אני רוצה שחגי תשרי יפסיקו לשבש את שגרת חיי. אין שום הצדקה לכפות עלי חופש סוכות ארוך שאני לא צריך. ושפרסיקו יחגוג כאוות נפשו.
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.3101028
פרסיקו, תחגוג ותשחרר אותי
מאת רוגל אלפר
פורסם ב - 23/10/2016 02:00
הדת היא רעה. אין אלוהים. הוויכוח הזה הוכרע. אין שום צורך להניח קיום של אל כדי להסביר את תופעות הטבע. הדבר היחיד שהמדע לא מצליח להסביר הוא איך נוצר היש מן האין. הקוסמולוגיה המדעית מניחה שבתחילת הזמן נוצרה נקודת סינגולריות כבידתית, שבתוכה התרחש המפץ הגדול שיצר את היקום. איך נוצרה אותה נקודה? המדע לא יודע. אם אלוהים יצר אותה, הרי שאין אנו יכולים לדעת עליו מאום.
ואם היה זה אלוהים, כיצד נוצר אלוהים יש מאין? אין לזה הסבר. ההסבר בוודאי איננו שאלוהי היהודים — דווקא שלהם, ולא של הנוצרים או של המוסלמים — שבחרם מכל העמים, יצר את נקודת החומר הראשונית. זה ממש לא סיפור הבריאה של ספר בראשית.
הדת רעה, כי היא מציגה תמונת עולם כוזבת שמתיימרת להיות אמת. והכזב רע. אלוהים מת: להיות אדם מודרני וחילוני זה להכיר בכך, שזו עובדת היסוד של הציוויליזציה. אלוהים מת ואין לי שימוש בנחמות הכוזבות של הדת הכוזבת. אני מכיר בעובדה שיום אחד אמות ומותי יהיה סופי ומוחלט. אני מכיר בעובדה שהחיים שלי מקריים, חסרי משמעות וזמניים. זה רק מעצים את פלא הקיום האנושי בעיני. יתומים מאל השומר עלינו ומכוון את חיינו, אנחנו לבד לגמרי ביקום האינסופי הזה, שאין שום סיבה לקיומו. הוא קיים סתם. זו המודרניות שלי. החילוניות שלי. האנושיות שלי. התרבות שלי.
ולכן תומר פרסיקו מניח את המבוקש, כשהוא טוען כי הברכה "גמר חתימה טובה" איננה אלא נוסחה שאנחנו אומרים אחד לשני בזמן מסוים, "ומשמעותה הכרה הדדית בשותפות שלנו בקהילה מסוימת, בהיותנו חולקים תרבות משותפת" ("הארץ", 17.10). פרסיקו מניח, שאני חולק עמו תרבות משותפת. אני לא. אני מסרב לאחל "גמר חתימה טובה" בדיוק כדי להדגיש, שאינני חלק מהתרבות המסורתית הזאת ואינני שותף לקהילת היהודים החשים שייכות לדת (בדיוק כמו ההורה שמסרב למול את בנו).
פרסיקו טוען שבכך אני מפגין "חוסר הבנה מוחלט כלפי מעמדו וערכו של טקס". אבל טקס אמירת "גמר חתימה טובה" מייצג תרבות שאינני שותף לה וקהילה שאיננה קהילתי. אני שותף לתרבות חילונית שהתנתקה לחלוטין, באופן מוחלט, מהדת היהודית ומהליטורגיה שלה. אני לא שייך לקהילה של פרסיקו. אני שייך לקהילת החילונים הבינלאומית. אני אזרח ישראלי. גם פרסיקו. אני יכול לחלוק עמו מדינה. אבל זכותי לתבוע ממנו הפרדה מוחלטת של הדת מהמדינה שאנחנו חולקים. פרסיקו ואני יכולים לחלוק שירותי תברואה ובריאות ושיטור. שיעזוב אותי מהטקסים שלו.
"המחשבה שאפשר פשוט לוותר על טקסים", קובע פרסיקו, "דומה למחשבה שאפשר להתנתק באופן מוחלט מהעבר". אבל התנתקתי לגמרי מהדת היהודית: מה כל כך בלתי אפשרי בזה? "טקסים רבים מיועדים במפורש ליצור לרגע מציאות שאיננה", מטיף פרסיקו, "כך הדרישה שהם יתאימו למציאות שקיימת היא אבסורדית". ומכאן שהטקסים של פרסיקו אבסורדיים בהגדרה, בהיותם יוצרים מציאות שאיננה. אין לי צורך רגשי בטקסים כאלה. אני רוצה שחגי תשרי יפסיקו לשבש את שגרת חיי. אין שום הצדקה לכפות עלי חופש סוכות ארוך שאני לא צריך. ושפרסיקו יחגוג כאוות נפשו.
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.3101028
