גם יהודי מרוקו סבלו ונרצחו ע"י ערבים, סתוונית?
יהדות מרוקו הייתה הקהילה הגדולה שבקהילות היהודיות בארצות ערב, ומנתה בשנת 1948 כ-205 אלף נפשות. עד שנת 1956 מרוקו נותרה מדינת חסות של צרפת, סטטוס שלרוב הטיב עם היהודים. עם זאת, גם בתקופת הממשל הצרפתי התרחשו פגיעות בביטחון היהודים במרוקו. בשנת 1912, עם תחילת החסות הצרפתית, התרחש פוגרום ביהודי פאס (הידוע גם בשם התריתל) שמנו אז כ-12,000 נפשות. 52 יהודים נטבחו במהלך התריתל בפאס, וחלקים רבים מהמלאח (הרובע היהודי) נהרסו במהלך הביזה שנמשכה שלושה ימים ברציפות.[40] ב-15 בנובמבר 1942, מעט לאחר שחרור קזבלנקה על ידי הכוחות האמריקאים כחלק ממבצע לפיד במלחמת העולם השנייה, התרחש פוגרום ביהודי העיר על ידי האוכלוסייה המוסלמית ובעידוד פקידים צרפתים אנטישמים.
העלייה ממרוקו התגברה במיוחד לאחר פרעות אוג'דה וג'ראדה של שנת 1948, במהלכם נהרגו 42 יהודים, כולל רב הקהילה של ג'ראדה ומשפחתו. בשנה לאחר הפרעות עלו לארץ כ-18 אלף יהודים ממרוקו. באוגוסט 1953 שבו ונערכו פרעות בעיר אוג'דה שבמהלכן 4 יהודים נהרגו, כולל ילדה בת 11. באותו חודש המשטרה הצרפתית מנעה מהמון מוסלמי לפרוץ גם למלאח של רבאט.[41] בשנת 1954 בעיירה פטיז'אן (הידועה כיום בשם סידי קאסם) נערכו שוב פרעות נגד יהודים, במהלכן נהרגו 7 סוחרים וגופותיהם עברו התעללות אכזרית. בשנת 1955 המונים מוסלמים התפרצו לרובע היהודי בעיר מזאגאן ובזזו עשרות בתים. 1700 יהודים נמלטו ומצאו מחסה בחלק האירופאי שבעיר. מספר רב של בתים ברובע היהודי הוצתו ונשרפו עד יסוד ו-200 יהודים נותרו ללא קורת גג לחזור אליה.[42] כחלק מאותו גל פרעות נערך טבח בעיר וואדי זם (Oued Zem (אנ')) בו נהרגה משפחה בת חמש נפשות ושני יהודים נוספים.[43] היציבות במרוקו כולה הייתה מעורערת בשנים אלה, עקב המאבק הלאומי המרוקאי לעצמאות מצרפת שהיה בחלקו גם מאבק חמוש.
לאחר עצמאות מרוקו בשנת 1956, הוטלו איסורים על הגירה יהודית ממרוקו ועל הוצאת רכוש יהודי. במשך שלוש שנים התקיימה עלייה חשאית לישראל שכחלק ממנה עלו כ-30,000 יהודים ממרוקו. אולם סופה של העלייה החשאית היה באסון מר, טביעתה של ספינת אגוז כשעל סיפונה עשרות עולים ממרוקו ואנשי צוות ישראלים. לאחר שנת 1961 השלטונות המרוקאים נקטו במדיניות של עצימת עין לנוכח עזיבת יהודי מרוקו, תמורת תשלום מישראל עבור כל עולה. אולם ההגבלות על הוצאת רכוש נמשכו, ומרוקו הגבילה את שיעור ההון שניתן להוציא מהמדינה לסכום זעיר בשווי כ-60 דולרים בלבד.[44] בעקבות זאת רשתות הברחת הון פעלו בניסיון להוציא חלק מהרכוש היהודי מחוץ למדינה, אך לא בפני רבים עמדה אפשרות זו. שיטות מקובלות יותר להברחת כספים הייתה המרתו לתכשיטים או חפצים אישיים אחרים, שאותם כן היה ניתן להוציא מהמדינה. מלחמת ששת הימים הובילה לגל העזיבה האחרון של יהודים ממרוקו על רקע התגברות האיום על ביטחונם עקב המלחמה. רוב יהודי מרוקו עלו לישראל, וחלק ניכר היגרו לצרפת או לשאר מדינות אירופה וצפון אמריקה.
