מיד תועבר לעמוד
New member
סמול הזוי ומטורלל
מדובר בערימת הבלים שלא תיאמן
אקיבוש הוא חזות הכל
יוקר המחיה קיים רק בדמיון של הטמבל הזה (המדד בכלל יורד) ושיעור המועסקים עולה כל העת
והרעיון שהפלשתינאים יהפכו למדאם בובארי עם סיום אקיבוש הוא כל כך מפגר שפשוט אין מילים
סמול עלוב ודפוק בשכל, מאונן על מנטרות של האייטיז, ומבסוט מעצמו
קקות
********************************************************
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.3053684
אין טעם להכחיש; האלקטורט הישראלי נוהר ימינה.
בעצם, לא ברור מדוע. הרי גם כל שיקופיותיו של ראש הממשלה אינן יכולות לשנות את העובדות: הדיור בורח, החינוך מתחרד"ל, הבריאות מתפוררת, הסעד הוא בדיחה, יוקר המחיה בשמים... כל אלה עניינים שבגינם עפות ממשלות מכל המדרגות. ובכל זאת נוהרים הבוחרים ימינה.
למה? האומנם הם עד כדי כך מטומטמים? לא יכול להיות. חייבת להיות סיבה טובה יותר. עמוקה יותר.
לאחרונה נדמה לרבים שריח תסיסה עומד באוויר. "או־טו־טו הם נופלים", לוחשים מנהיגי מפלגות זה לזה. ומיד נפתחה גם עונת הטריקים. "נתחפש", הם קורצים זה לזה בערמומיות, "נתאחד. נתפצל. נצניח גנרל. נדיח מזכ"ל. נחזור אל אבינו שבשמים, ננשק ציציות, נלחך את אזובי הקיר ההוא..."
עוד כתבות בנושא
כדור בראש 29.08.2016 כתבה זאת זמינה למנויים בלבד
הים אותו ים, והימין אותו הימין 22.08.2016 כתבה זאת זמינה למנויים בלבד
הצל שפוקד בריונים לליכוד ויהיה חבר כנסת
זוגתו של מָרָן יאיר לפיד אפילו הפרישה חלה כדי לסייע לבעלה. מסכנה. בטח כואב נורא להפריש חלות. בעיקר עם סומסום (כדאי, אגב, שהגברת לפיד תיגש לאורולוג. אולי יש מזור לבעיה. או לפחות טיפול שיביאנה להפריש גם באגטים, קרואסונים ובורקס. אם לא מנדטים, לפחות שייצאו להם כמה גרושים מהפרשותיה).
אך שום טריק לא עוזר. הנהירה נמשכת.
נראה כי שמץ מפתרון התעלומה אפשר למצוא בקביעתו הנבונה של קרל הזקן, אבי הקומוניזם: "ההוויה קובעת את התודעה". מציאוּת חייו של האדם היא זו המכיירת את תודעתו.
חמישים שנה (לפחות) שרויה ישראל במעמקיה של הוויה כיבושית. הוויה ברוטאלית, מרושעת, חסרת מעצורים. מספר הנחשפים לתועבות הכיבוש — בעיניהם, ידיהם, רגליהם, נשקם וילדיהם — הולך וגדל. גם כישורי ההדחקה המשוכללים יותר, וגם כל מאמציה המיוזעים של התקשורת, לא מצליחים להסתיר מהם עד תום את הוויית חייהם. בסתר לבם הם יודעים טוב מאוד מה הם: מתעמרים, עושקים, חומסים, מבצעים מעשי תועבה במו־ידיהם, או משלימים עמם, או לפחות מממנים אותם.
אבל הם לא רוצים לדעת שהם כאלה. הם רק רוצים לדעת, ולהאמין, שהם כולם אנשים טובים, הגונים, ישרים, ובעיקר — קורבנות ומסכנים.
לא בכדי מופנים התקפי הזעם הקוצפים ביותר שלהם נגד אותם חצופים מתמעטים, המתעקשים לספר להם את האמת על הווייתם.
והבוחר, שבסופו של דבר הוא רק בן אדם, זקוק לתודעה אסקפיסטית. מנחמת. למנהיג, לתחליף־הורה, לסופר־אגו במכונית שרד, אשר ילטף את פדחתו ויאמר לו, "אתה בסדר מותק שלי. אתה ילד טוב. הם החארות. לא אתה".
מנהיגים שכאלה יש רק בימין. בקרב מכשירי השרצים. ואליהם נוהרים ההמונים.
ולכן, כל עוד יש כיבוש, ישלוט הימין.
ולכן שום בלוף, תחפושת, אלוף מוצנח או ליקוק באחוריו של בורא עולם לא יועילו. כי את ההוויה יש לשנות, לא את המסיכה.
ולכן רק דרך אחת יש להחלמה: לחדול מן הכיבוש. כולו. באחת. עם הסכם או בלעדיו. החוצה משם. קודם צבא, שררה ותקציבים. אחר כך — קיני המתנחלים. לא בכוח. ירצו — יבואו, לא ירצו — שלא יבואו. אין ספק בלבי כי הפלסטינים ינהגו בהם ביתר נדיבות משאנחנו נוהגים בפלסטינים.
אבל זה לא יקרה. כי כבר מאוחר. כי העולם שותק. כי פסו הבן־גוריונים והבגינים מן הארץ, וגם דה־גולים לא צומחים אצלנו. כי נותרנו עם הסמוטריצ'ים, החזנים, האלקינים והבנטים. כי רק רגבים וביבים יש בנו.
כי זה גורלה של כל חברה כובשת.
מדובר בערימת הבלים שלא תיאמן
אקיבוש הוא חזות הכל
יוקר המחיה קיים רק בדמיון של הטמבל הזה (המדד בכלל יורד) ושיעור המועסקים עולה כל העת
והרעיון שהפלשתינאים יהפכו למדאם בובארי עם סיום אקיבוש הוא כל כך מפגר שפשוט אין מילים
סמול עלוב ודפוק בשכל, מאונן על מנטרות של האייטיז, ומבסוט מעצמו
קקות
********************************************************
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.3053684
אין טעם להכחיש; האלקטורט הישראלי נוהר ימינה.
בעצם, לא ברור מדוע. הרי גם כל שיקופיותיו של ראש הממשלה אינן יכולות לשנות את העובדות: הדיור בורח, החינוך מתחרד"ל, הבריאות מתפוררת, הסעד הוא בדיחה, יוקר המחיה בשמים... כל אלה עניינים שבגינם עפות ממשלות מכל המדרגות. ובכל זאת נוהרים הבוחרים ימינה.
למה? האומנם הם עד כדי כך מטומטמים? לא יכול להיות. חייבת להיות סיבה טובה יותר. עמוקה יותר.
לאחרונה נדמה לרבים שריח תסיסה עומד באוויר. "או־טו־טו הם נופלים", לוחשים מנהיגי מפלגות זה לזה. ומיד נפתחה גם עונת הטריקים. "נתחפש", הם קורצים זה לזה בערמומיות, "נתאחד. נתפצל. נצניח גנרל. נדיח מזכ"ל. נחזור אל אבינו שבשמים, ננשק ציציות, נלחך את אזובי הקיר ההוא..."
עוד כתבות בנושא
כדור בראש 29.08.2016 כתבה זאת זמינה למנויים בלבד
הים אותו ים, והימין אותו הימין 22.08.2016 כתבה זאת זמינה למנויים בלבד
הצל שפוקד בריונים לליכוד ויהיה חבר כנסת
זוגתו של מָרָן יאיר לפיד אפילו הפרישה חלה כדי לסייע לבעלה. מסכנה. בטח כואב נורא להפריש חלות. בעיקר עם סומסום (כדאי, אגב, שהגברת לפיד תיגש לאורולוג. אולי יש מזור לבעיה. או לפחות טיפול שיביאנה להפריש גם באגטים, קרואסונים ובורקס. אם לא מנדטים, לפחות שייצאו להם כמה גרושים מהפרשותיה).
אך שום טריק לא עוזר. הנהירה נמשכת.
נראה כי שמץ מפתרון התעלומה אפשר למצוא בקביעתו הנבונה של קרל הזקן, אבי הקומוניזם: "ההוויה קובעת את התודעה". מציאוּת חייו של האדם היא זו המכיירת את תודעתו.
חמישים שנה (לפחות) שרויה ישראל במעמקיה של הוויה כיבושית. הוויה ברוטאלית, מרושעת, חסרת מעצורים. מספר הנחשפים לתועבות הכיבוש — בעיניהם, ידיהם, רגליהם, נשקם וילדיהם — הולך וגדל. גם כישורי ההדחקה המשוכללים יותר, וגם כל מאמציה המיוזעים של התקשורת, לא מצליחים להסתיר מהם עד תום את הוויית חייהם. בסתר לבם הם יודעים טוב מאוד מה הם: מתעמרים, עושקים, חומסים, מבצעים מעשי תועבה במו־ידיהם, או משלימים עמם, או לפחות מממנים אותם.
אבל הם לא רוצים לדעת שהם כאלה. הם רק רוצים לדעת, ולהאמין, שהם כולם אנשים טובים, הגונים, ישרים, ובעיקר — קורבנות ומסכנים.
לא בכדי מופנים התקפי הזעם הקוצפים ביותר שלהם נגד אותם חצופים מתמעטים, המתעקשים לספר להם את האמת על הווייתם.
והבוחר, שבסופו של דבר הוא רק בן אדם, זקוק לתודעה אסקפיסטית. מנחמת. למנהיג, לתחליף־הורה, לסופר־אגו במכונית שרד, אשר ילטף את פדחתו ויאמר לו, "אתה בסדר מותק שלי. אתה ילד טוב. הם החארות. לא אתה".
מנהיגים שכאלה יש רק בימין. בקרב מכשירי השרצים. ואליהם נוהרים ההמונים.
ולכן, כל עוד יש כיבוש, ישלוט הימין.
ולכן שום בלוף, תחפושת, אלוף מוצנח או ליקוק באחוריו של בורא עולם לא יועילו. כי את ההוויה יש לשנות, לא את המסיכה.
ולכן רק דרך אחת יש להחלמה: לחדול מן הכיבוש. כולו. באחת. עם הסכם או בלעדיו. החוצה משם. קודם צבא, שררה ותקציבים. אחר כך — קיני המתנחלים. לא בכוח. ירצו — יבואו, לא ירצו — שלא יבואו. אין ספק בלבי כי הפלסטינים ינהגו בהם ביתר נדיבות משאנחנו נוהגים בפלסטינים.
אבל זה לא יקרה. כי כבר מאוחר. כי העולם שותק. כי פסו הבן־גוריונים והבגינים מן הארץ, וגם דה־גולים לא צומחים אצלנו. כי נותרנו עם הסמוטריצ'ים, החזנים, האלקינים והבנטים. כי רק רגבים וביבים יש בנו.
כי זה גורלה של כל חברה כובשת.