מאמר נפלא של יאיר אסולין, הבאתיו במלואו, מפציר בכם לקוראו

קירשנבאום8

Well-known member
מאמר נפלא של יאיר אסולין, הבאתיו במלואו, מפציר בכם לקוראו

א. באחת השיחות, מתחת לעץ באיזה "גן לאומי", כשמסביב ילדים רצים, ושני בחורים עם אקדחים תקועים מאחור מנסים לארגן מניין ל"מנחה", אמרתי לו את מה שכבר כתבתי פה לא פעם: שהיום הסיפור הישראלי, כמו שאני מבין אותו, הוא כבר לא על ימין־שמאל, לא על כן־שטחים, לא־שטחים, לא על כלכלה כזאת או אחרת. והשאלות האלה — החשובות מאוד בפני עצמן, על הדרך של המדינה הזאת, של המקום הזה — נדחקות מפני השאלות הבסיסיות יותר על כללי המשחק, על מערכת האמונות הבסיסית שלנו, על מה, בסוף, השאיפה האמיתית שלנו מהמקום הזה, מה המקום הזה אומר לנו, מה הסיפור שאנחנו רוצים לספר. כלומר, אם פעם התווכחנו על הדרך, היום הדיון הוא על עצם המטרה. ואמרתי לו שהשאלה הגדולה ביותר היא אם אנחנו מאמצים את האמירות על כך שלנצח נחיה על החרב, שכל הערבים רוצים להשמיד אותנו, שאין סיכוי, שלא משנה מה יקרה — לא יהיה שלום.
ב. ואמרתי לו שהמשמעות של התמסרות למלים הארסיות האלה היא קודם כל השחתה שלנו, של תפישת המוסר היהודית. אחר כך היא גם יצירת תודעה של חיים על המינימום. וגם אתה יודע, אמרתי, את מי משרתת התודעה הזאת, מי מרוויח מזה שהאזרח הישראלי מתנהל מרגע לרגע, שהוא, בפנימיות שלו, לא מעיז לחשוב באמת רחוק, שהקיום שלו נע ממהדורת חדשות אחת לשנייה, מ"איום קיומי" ל"איום קיומי". וחשבתי על זה שאנחנו באמת צריכים להכריע מה אנחנו רוצים מעצמנו, שהמציאות הישראלית כמו שהיא היום, המאפיין המרכזי שלה, הוא העדר הכרעה, העדר זרימה. קמים בבוקר, מחפשים איך להעביר את הזמן, להרוויח כמה גרושים, והולכים לישון.
ג. הוא השיב לי דברים נכוחים. הביקורת שהשמיע על השמאל, על השיח הרדוד שלו, על יצחק הרצוג, על זה שהוא לא יותר טוב מבנימין נתניהו, שהוא לא באמת ישנה פה משהו, שגם הוא חלק מאותו מועדון, ובכלל על השמאל הישראלי, על זה שהוא נופל שוב ושוב בפח של לא להיות נאמן לערכים של עצמו, לא להיות עקבי, אוטונומי — קשה לחמוק מכל זה. הטרגדיה של השמאל היום היא שגם מי שמחפש שינוי מהסס להגיע אליו.
ברגע של התלהטות אמרתי לו שאני לא רואה ערך בעצם קיומה של מדינת ישראל כגוף שלטוני, אם כמהות, כחברה, כמערכת ערכים, היא ריקה מתוכן. אם אתה באמת מאמין שלנצח נאכל חרב, שאין תקווה, שאין אפילו שאיפה לשלום, שעצם הקיום מצדיק לוותר על הכל הערכים שלנו, אז מה הטעם? אין משמעות למסגרת פורמלית ריקה, אמרתי לו, מסגרת כזאת היא הניוון הגדול ביותר. ונכון להיום, לשם אנחנו הולכים, למציאות שבה כל השיח הוא פוליטיקה, כלומר צורה — לא תוכן, לא משמעות. במציאות כזאת אתה רוצה לחיות? זאת המדינה שאתה רוצה להיות חלק ממנה?
ד. אני לא פציפיסט, אמרתי לו. אני מכיר בצורך במלחמות, בדיוק כמו שאני מכיר בצורך של מדינת ישראל להגן על עצמה, אלא שמי שהופך את זה לעיקר, לפרצוף שלנו, הוא שעושה את העוול הגדול ביותר. יש הבדל קריטי, אמרתי לו, בין התמסרות להגנה, למלחמה, להפיכתן ל"לכתחילה", לבין הכרה בכך שהשאיפה האמיתית היא נחת, חופש, שלשם — בטווח הארוך יותר, במהלכים העמוקים, האסטרטגיים — חותרים. ונכון להיום אתה לא מרגיש שמישהו חותר לשם. כל האנרגיה מושקעת בשימור המצב הקיים, בשימור האקראיות, השבריריות, חוסר הביטחון.
ה. ומסביב, מתחת לעץ, הילדים המשיכו לרוץ. הוא מזג לי עוד תה. זה המקום שלנו, אמרתי לו, פה נולדנו, אין לנו מקום אחר. ובמציאות הזאת, דווקא עכשיו, בפסח, דווקא פה, מתחת לעץ, עם משב האוויר הזה — גם אתה יודע — המקום הזה, כמו צמא במדבר, מתחנן לשינוי.
 
קישקוש עם הרבה מילים . או כמו שאמר סארטר השמאלני

הקיום קודם להוויה .
כלומר לפני שדנים בתוכן החיים צריך שיהיו חיים .
לצערנו
הSמול רוצה תוכן שמחסל את החיים של היהודים .
 
זה אמר /סארטר/?

באמת, אתה מראה "ידיעות" מפליגות. או שמא מנסה להתקשט בנוצות מעטות אחדות (איסתרא בלגינא קיש קיש קריא) כדי לחפות על הערסיות הבסיסית?
 
דברים אלה הוהעתקו מויקיפדיה

אֵקְזִיסְטֵנְצְיָאלִיזְם (מהמונח השגור אצל הפילוסוף קירקגור בדנית: existents-forhold), או הפילוסופיה הקיומית, היא גישה לפיה הפילוסופיה מתחילה באדם הפרטי, החי, המרגיש והפועל. נושאים עיקריים המעסיקים את ההוגים האקזיסטנציאליסטים הם האבסורד, חופש הרצון, משמעות החיים והבדידות הקיומית. זרם זה נמשך מסוף המאה ה-19 ועד המאה ה-20, וההוגים המרכזיים בו הם: סרן קירקגור, פרידריך ניטשה,מרטין היידגר, ז'אן-פול סארטר ואלבר קאמי. סארטר טען שהאקזיסטנציאליזם הוא הרעיון כי קיום קודם למהות. כלומר, אדם הוא קודם כל קיים, ורק אחר כך בעל משמעות.
 

בוזי15

New member
הקיום חשוב מאד ..אז שהימנים הבזויים יפסיקו לחבל בקיומנו

 
דווקא הSמולנים הבזויים מחבלים בקיומנו .

והם עושים זאת באיצטלא של "מהות" .
בזה הם פועלים הפוך מדעתו של סארטר השמאלני .
 
נכון. הרעיון הוא של הזרם האקזיסטנציאליסטי בפילוסופיה.

לא המצאה של סארטר.
&nbsp
אגב, אצל קארל מארקס, ההוויה הכלכלית קודמת להוויה התרבותית רוחנית. היא הבסיס שלה. עליה נבנה מבנה-העל התרבותי.
אתה הבנת את זה, ז'וז'ו?
 

הפרבולה

New member
עוד שמאלני תבוסתן

במקום להגיד שאנו נשאר פה גם אם נצטרך לחיות על חרבינו, הוא מתבכיין על זה שאין שלום , מה הוא לא מכיר את דרישות הערבים שאפילו מרצ לא יכולה לקבל ?
מה הוא מתכוון "לשאיפה לשלום" ? מה עוד צריך לעשות ? שישראל תכריז שהיא מווותרת גם על הכותל המערבי ? שהיא מוכנה לעקור 700000 יהודים מעבר לקו הירוק ? שהיא מוכנה להכניס לכאן 4 מליון ערבים ? שהיהודים מסכימים לחיות במדינה איסלמית פה ( אלו דירושות החמאס )?
ובכלל כל היאוש הזה רק מעודד את כל האחמד טיבים והזועבים שמחכחים ידים בהנאה שרואים את היאוש אצל היהודים השמאלנים, להם אין בעיה לחכות, הם לא מאבדים תיקווה , אין להם בעיה לחיות על החרב לנצח , לא תשמע את אחמד טיבי שיגיד שאולי לא כדאי שאבו מאזן יתעקש על הכותל המערבי ( כי הוא קדוש ליהודים ) ואפשר להסתפק רק בהר הבית כי חבל לחיות על החרב בגלל איזה קיר.

להיפך הערבים יקצינו את דרישותיהם כל פעם שיבחינו באיזה נכונות לפשרה מצד היהודים. אצלינו השמאלנים קופצים משמחה כל פעם שנשמעת נימה של מתינות אצל איזה ערבי ואילו אצל הערבים הם מיד מקצינים את דרישותיהם ברגע ששומעים שישראל עשתה עוד וויתור ( כמו בקמפ דוידי שישראל הסכימה לוותר על 100% משטח יו"ש שכולל חילופי שטחים מזעריים ).
 
זה לא מגיע אפילו לקרסוליים של המאמר הנפלא והאלמותי הזה:

"אז - בבית הספר, על הקיר תמונה, והאיכר חורש בה את האדמה....." (לזמזם עם מנגינת השיר.....)

והאיכר מפסיק לחרוש ומסתכל סביב, מלוא כל האופק, ופורש מפית לבנה על האדמה השחורה, ומוציא מצרורו פיתות וזיתים שחורים, שמן זית וחריץ גבינה, ויושב לסעוד עם בנו הקטן.

והאיכר אומר לבנו: "תסתכל סביב, יא איבני, ותראה את האדמה השחורה והטובה, על בריכות המים ועדרי הצאן; כל זה שלנו,וגם הכינרת, והגליל, והתבור, והג´רמאק, וואדי ערה.
פעם גרו כאן יהודים "ציונים", והם בנו כפרים וחרשו את השדות ואהבו את עבודת האדמה והפריחו את השממה, ושרו "אדמה אדמתי", וכבשו "דונם ועוד דונם, ורגב אחר רגב".


והבן מסתכל על האיכר בעיניים שחורות וגדולות ושואל: "יא אבויה, ומה אנחנו עשינו?"

האיכר חופן גוש אדמה שחורה בידו הגרומה והמיובלת, וגרגרי עפר מחליקים לאיטם בין אצבעותיו: "אנחנו, יא איבני, נלחמנו ביהודים כי חשבנו שהם באו לגזול את האדמה שלנו.
מאה שנים נלחמנו בהם,אבל הם חרשו את האדמה והיו מוכנים להלחם ולמות בשבילה; והם הקימו כפרים בכל הארץ, וגם מדינה יפה, יא איבני. "מדינה ציונית"; ואותנו הם גירשו ובכפרים שלנו הם שמו ציונים; ולא יכולנו לנצח אותם במלחמה".

"לאן הלכו כל היהודים אם הם היו כל כך חזקים, וגם ידעו להלחם בשביל האדמה ולמות למענה?" שואל הבן את אביו.

האיכר מחייך לתוך שפמו ומגרש זבוב טורדני מעל עינו ועונה לאיטו: "הרוח לקחה אותם, יא איבני, הם נעלמו כמו טיפות הטל על העלים.
פתאום נמאס להם מהמלחמה ונמאס להם מהאדמה, והם רצו "שלום", ולא רצו יותר להלחם בשביל האדמה; ושלא ימותו יותר החיילים שלהם במלחמה."

"בחיאת אבויה!! רק שלום בלי אדמה? מה יעשו היהודים רק עם שלום ובלי אדמה?"

"וואלה נעשו מג´נונים היהודים ורק שלום עניין אותם, והאימהות של החיילים הגיבורים שלהם יצאו לרחובות ועשו הפגנות, וצעקו שהן רוצות את החיילים שלהן בבית ולא במלחמה, ושלא שווה למות בשביל האדמה. ואנחנו, יא איבני, נתנו ליהודים את מה שהם ביקשו, נתנו להם שלום."

"אז לאן הם הלכו, יא אבויה, אם נתתם להם שלום?"

"נתנו להם שלום והם נתנו לנו אדמה, כל פעם קצת; והם היו מבסוטים ואנחנו היינו מבסוטים, אינשאללה. והיום כל האדמה שלנו וכל השלום שלהם."


"את כל האדמה הם נתנו לכם, יא אבויה? לא השאירו לעצמם כלום?" "כמעט את הכל, יא איבני, יש להם עוד קצת אדמה בחוף הים אבל למי זה איכפת? בעוד כמה שנים גם את זה הם יתנו."

"איך נתנו, יא באבה? איך נתנו היהודים את כל האדמה?"

"בהתחלה באו המצרים והראיס שלהם דיבר בפרלמנט של היהודים; ומרוב שהוא היה נחמד ליהודים אז הם נתנו למצרים את כל האדמה שהם ביקשו, ואחר כך בא הראיס של פלשתינאים ועשה עם היהודים הסכם, קראו לו "הסכם אוסלו", ונתן ליהודים שלום וקיבל מהם את כל האדמה שהיתה להם בהר.
ואחר כך באו הירדנים ונתנו הרבה שלום וקיבלו מעט אדמה, ואז באו הסורים, יא איבני, והיה להם ראיס - אחלה גבר שבגברים, אללה ירחמו – והוא בהתחלה רצה אדמה בלי לתת שלום, והיהודים אמרו שבלי שלום אין אדמה.
אז בסוף הוא הסכים להיות נחמד ונפגש עם הראיס של היהודים, ואז היהודים התחילו לאהוב את הראיס של הסורים כמו שהם אהבו את הראיס של המצרים והירדנים, והם נתנו לו את כל הגולן וקיבלו ממנו את כל השלום."

"וזהו יא אבויה? ככה קיבלנו את כל האדמה ונתנו ליהודים את כל השלום?"

"לא איבני, עדיין לא; אחר כך באו הערבים מהנגב ומואדי ערה ומהגליל, וביקשו גם הם קצת אדמה, בשביל שתהיה להם "אוטונומיה" מוסלמית כמו שליהודים יש מדינה יהודית. הם הלכו לאו"ם ומצאו החלטה ישנה שקראו לה "תוכנית החלוקה", ואמרו שאם הערבים נותנים שלום ליהודים אז מגיע להם לקבל אדמה, כי מתי שהאו"ם חילק את הארץ בין היהודים והערבים היהודים הסכימו והערבים לא הסכימו, ובגלל זה פרצה המלחמה הגדולה.
אבל עכשיו הערבים כבר היו מוכנים להתחלק, והיהודים כבר רצו שלום יותר מאדמה, אז הם נתנו לערבים את האדמה בגליל ובואדי ערה ובנגב, ובא "שלום על ישראל".

"וואלה אבויה, זה ממש מעניין מה שאתה מספר; לנו סיפרו בבית הספר שהיהודים היו תמיד רעים ורצו רק להרוג את הערבים ולקחת להם את האדמה."

"פעם חשבנו ככה, יא איבני. אבל היום אנחנו יודעים שטעינו; היהודים רצו את האדמה שלנו רק בשביל לקבל את השלום, והם בכלל לא אוהבים את האדמה, והם כבר לא אוהבים לחרוש ולזרוע ולקצור; הם אפילו שכחו מי היו ה"ציונים" שפעם בנו כפרים ו"הפריחו את השממה", ונלחמו על האדמה וקראו לזה "כיבוש האדמה", ושרו: "אדמה אדמתי....". הם כבר לא אוהבים "עבודה עברית" ולא את "כיבוש השממה". הם הפסיקו לקרוא לאדמה ,מולדת" והם קוראים לה "נדל"ן". וכמה שה"נדלן" יותר קרוב לחוף הם יותר אוהבים אותו, כי הוא נותן להם יותר כסף.
וגם כן האמריקאים נתנו להם הרבה כסף בשביל שהם יתנו לנו את האדמה וילכו לגור ב"נדלן" על החוף."

"ומתי תיקח אותי לראות את היהודים שגרים ב"נדלן" על החוף, יא באבה?"

"פעם אני אקח אותך יא איבני, לראות את הבתים הגבוהים של היהודים על החוף ליד הים. ועכשיו תסתכל סביב ותראה את החרמון והכינרת והתבור והג´רמאק ותדע שכל זה שלנו, כי כל זה אדמה,ותזכור שאדמה זה הדבר הכי יקר מה יש לבנאדם, יותר יקר מאישה שלו, יותר יקר מבן שלו, יותר יקר מחיים שלו, יותר יקר משלום.
אדמה, יא איבני, זה יקר כמו שלום בשביל היהודים, ואנחנו, יא איבני, כמה נלחמנו ביהודים; מאה שנה נלחמנו בהם, וכמה דם נשפך, יא חראם.
ולא ידענו שכל מה שהם רוצים זה שלום במקום אדמה.
אבל לא נורא, היום ליהודים יש שלום ולנו יש מולדת, וכולם מבסוטים." והאיכר קם לאיטו, אחז בידו את מחרשתו, והמשיך לפתוח תלם ארוך באדמה השחורה, תוך שהוא מזמזם לעצמו: "בילאדי בילאדי.....".

כי "צריך לעבוד את האדמה כדי שתיתן יבולה בעיתה", כי "האיכר יצמיח לנו לחם".
 
למעלה