רק להעיר שבכל משפט לפחות צד אחד משקר
ובדרך כלל שני הצדדים משקרים לפחות חלקית, ותפקידו של בית המשפט (או בית הדין לעבודה) למצוא את האמת בין כל השקרים. כולם מגישים תצהירי שקר כל הזמן ומאד נדיר לחקור עד בטענה ששיקר, אחרת לא יהיה לזה סוף ובכל משפט יצטרכו לפתוח בחקירה.
כדאי לקרוא את המסמך הבא, ולשים לב במיוחד לסעיף 14, אשר מתווה הנחיה שמטרה למנוע חקירה, המצוטט להלן (כאשר תנאים אלה מתקיימים נוצר מצב שהעד ששיקר היה נתון ללחצים שונים, ולכן בחר לשקר, ולא כי היתה לו כוונה לפגוע):
14.בנוסף לאמור לעיל, בטרם פתיחה בחקירה יש לשקול את השיקולים הבאים:
)א( האם מקור האמרה היה לכאורה לחץ פסול שהופעל על העד, באופן ישיר או עקיף, או חשש ממשי מפני החשוד, הנאשם או אחרים;
)ב( האם היה קיים רצון מצד העד שלא להרע לחשוד או לנאשם בשל קירבה משמעותית ביניהם – משפחתית או אחרת;
)ג( האם קיים קשר בין העד לחשוד או לנאשם, המקים חשש טבוע לקיומו של מניע זר ו0או פסול לחזרה מהאמרה, כגון עקב קרבה מיוחדת בין העד לחשוד0לנאשם. חשש זה קיים למשל בעבירת מין או אלימות בתוך המשפחה, או כאשר מדובר בקטין, חסר ישע או אדם אחר, המצוי ביחסי תלות עם החשוד או הנאשם )כדוגמת יחסי עובד ומעביד(. במסגרת זו יש לבחון, האם החזרה מהאמרה או העדות נובעים לכאורה מלחצים, מחשש ממשי מהחשוד או מהנאשם, מרצון להשכין שלום בית, מקיומם של רגשות אשם כלפי החשוד או הנאשם, מהעדר כוח נפשי הנדרש כדי להעיד נגדו בבית המשפט עדות מפלילה, וכדומה.
