על מה אנחנו בוחרים להסתכל? מאת: אלון גל

RossieL

Active member
על מה אנחנו בוחרים להסתכל? מאת: אלון גל

מעשה בבחור שסיים לימודי ציור ובחן את יכולותיו.
הוא צייר ציור מושקע מאוד, הניח אותו בקניון וכתב מתחת לציור:
"אני צייר מתחיל, המעוניין לקבל ביקורת על הציור. כל מי שרואה כאן בעיה, טעות בפרופורציה או במשחק הצבעים, שייקח את העט השחור ויסמן לי איקס על המקום הבעייתי."
למחרת הגיע הצייר וחשכו עיניו.
הציור מלא באיקסים, כמעט עד אפס מקום.
בבושת פנים הוא הוריד את ציורו ומחשבה עברה בליבו: ״אין לי עתיד בציור״
לקח את הציור למורה וסיפר לו על הניסיון המר.
הביט בו המורה ואמר: ״ התוכל לצייר ציור זהה לציור הזה?״.
״בוודאי״ ענה הצייר המתחיל וכעבור שלושה ימים הציור השני היה מוכן, זהה לחלוטין לקודמו.
הצייר והמורה לקחו את הציור החדש, הניחו אותו בקניון אחר וכתבו למטה שוב בקשה מהעוברים ושבים: "אני צייר מתחיל ואני מעוניין לחזק את יכולות הציור שלי, השארתי חוברת ועט ואשמח שתיכתבו לי אם ומה אהבתם בציור."
למחרת הגיעו המורה והצייר לבחון את מה שקרה.
פתח הצייר המתחיל את המחברת ולתדהמתו הייתה מלאה בתשבוחות, פירגון ומילים טובות על כישרונו ועל הציור.
״הבנת?״ חייך אליו המורה,
״אלו הם החיים, אתה מקבל בדיוק מה שאתה מזמין"




הפעם אלון גל קלע "בול".
סיפור קצר עם המון מוסר השכל ותובנה אחת ענקית:
אתה מקבל את מה שאתה מזמין.

תודה, שנה טובה, שבת שלום וחג שמח

 

קלייטון.ש

Well-known member
ברור שמי מזמין ביקורת יקבל ביקורת

ומי שמודיע מראש שהוא מעוניין רק בשבחים יקבל רק אותם. זה לא בזכותו אלא בזכות שאר האנשים שמכבדים את בקשותיו.
עכשיו הבחירה היא אם אתה רוצה לקבל רק שבחים או שאתה מעוניין לשמוע ביקורת.
בשביל להשתפר צריך לבקש ביקורת כדי לדעת מה טעון שיפור.
אי אפשר להשתפר על סמך שבחים בלבד.
 

RossieL

Active member
לראות את כל התמונה

מסכימה שלא ניתן להתפתח רק על בסיס שבחים שהרי אם הכל טוב, אין מה לתקן ואין לאן לשאוף כדי להיטיב.
אבל גם ההפך הוא לא טוב.
כי אי אפשר להתפתח ולהתקדם רק על בסיס ביקורת שטוענת שהכל "שחור".
ולכן, צריך שהדברים יהיו במידה.
ביקורת לצד שבח.
בדיוק כפי שהצייר המתחיל ביקש בפעם השניה:
אשמח שתיכתבו לי אם ומה אהבתם בציור.

אגב, חבר הסב את תשומת לבי לסיפור בעל מסר דומה.

מורה הגיש לתלמידו דף ריק לבן חלק, ובו רק נקודה שחורה קטנה במרכז.
שאל המורה את התלמיד: מה אתה רואה בדף?
ענה לו התלמיד: נקודה שחורה קטנה.

המורה חייך אליו ואמר לו: ואת הרקע הנקי, הלבן והריק אתה לא רואה?
 

קלייטון.ש

Well-known member
שבחים צריך מי שלא מאמין בעצמו

כל יוצר, בין שהוא אמן ובין יוצר בתחומים אחרים, צריך ליצור מתוך אמונה וביטחון עצמי ולא כדי לרצות את הזולת.
הביקורת תעזור לו לראות איפה טעה (רק תעזור ולא תקבע, כי הוא הקובע ולא המבקרים) וצפוי בהחלט שבמיוחד בהתחלה הוא יטעה רוב הזמן ולכן תחת הביקורת הכל ייראה שחור. אם יש לו אמונה בדרכו הוא לא ייבהל. הוא יתייחס לכל טענה וטענה וישתפר בהדרגה. אם אין לו אמונה בעצמו אז הוא בחר בתחום שלא מתאים לו.
ככל שיתקדם כך הביקורת תמצא פחות טעויות.
הדרך היא לא לבקש שבחים, גם לא לצד הביקורת, אלא לבקש רק ביקורת, ולהגיע ליום שבו למרות שביקש ביקורת לאף אחד לא היה מה להגיד. זה יהיה השבח האולטימטיבי.
 

RossieL

Active member
ביקורת ופרגון

אני מסכימה באופן חלקי עם התיאוריה שלך.
מסכימה שיצירה היא משהו פנימי ולא כדי לרצות את הזולת.
עדין, כל יוצר ישמח לקבל דברי שבח ליצירתו, סוג של הכרה.
ואין הדבר מעיד כי הוא לא מאמין בעצמו, ביצירתו.

לעומת זאת, רק ביקורת? לא רואה כיצד כל אדם שיהיה חשוף רק לביקורת יוכל לממש עצמו. ולא, אין בין כך לבין האמונה, לדעתי, דבר וחצי דבר.
ביקורת שקוטלת וללא כל שמץ פרגון ... ניוותר ללא אומנים, אנשי רוח, יוצרים ותרבות.
כאמור, כל אחד זקוק למידה של ביקורת לצד מידה של פרגון. רק באופן הזה יוכל מאן דהוא לצמוח, להתפתח, ללמוד מטעויות ולהגיע לשיאים.
 

קלייטון.ש

Well-known member
התלות בחוות דעתו של הזולת היא חולשה

ובעוד שביקורת שלילית והצבעה על טעויות תורמת להתקדמות, הצורך בשבחים בולם אותה. כפי שהסיפור שהבאת מדגים - כנראה לא בכוונה - האמן גיבור הסיפור משותק בגלל שלא קיבל שבחים. הצורך שלו במשוב חיובי בולם אותו. כדי להתקדם הוא צריך קודם כל להיפטר מהצורך בשבחים מהסביבה.
אנשים אוהבים למתוח ביקורת (כי בכך הדימוי העצמי שלהם משתפר) אבל בשביל לתת מחמאות הם צריכים להיות במצב רוח נדיב, או - מה שיותר גרוע - הם רוצים ממך משהו ולכן מתחילים ב"לתת" לך משהו, שהן המחמאות. וזאת במיוחד כאשר הם יודעים שאת זקוקה למחמאות ומחשיבה אותן כמטבע עובר לסוחר. ואז מכיון שהם החמיאו לך עכשיו את חייבת להם ותתני להם את מה שהם רצו.
אני באופן כללי לא אוהב לשמוע מחמאות. שיגידו לי איפה טעיתי ואשתדל לתקן. אם לא טעיתי אפשר לעבור הלאה בשקט.
 

אספרסו2

New member
אלון גל חותר

ליצירת רווח כספי.אולי זה נושא שזר לך.הכוונה שלו היא לא לקבל מחמאות כי אם לשווק בצורה מתוחכמת עם שדר חיובי שיעודד מכירה.
 

RossieL

Active member
תלות וצורך

אתה משתמש במילים ממש קשות בעוד שלדעתי הכל הרבה יותר פשוט.
כל אדם רוצה, לצד הביקורת, פרגון.
כל אחד זקוק לליטוף; לאגו, לנשמה ולגוף.
יודע מה? לא רק אדם אלא כל יצור חי.

להבדיל, כן? אבל כשמאלפים בעל חיים, כשהוא מבצע פעולה שראויה לשבח, הוא מקבל פרס וליטוף בדיוק כשם שהוא נענש כשהוא "עובר על החוק".

כולנו זקוקים לחסד,
כולנו זקוקים למגע.
לרכוש חום לא בכסף,
לרכוש מתוך מגע.
לתת בלי לרצות לקחת
ולא מתוך הרגל.

[ככה קפץ לי לראש השיר של נורית גלרון בעת שכתבתי את התגובה. והוא [השיר] מתאים [לי] להפליא]

 

קלייטון.ש

Well-known member
כל אדם כן אבל השאלה מה יעשה אדם מיוחד

או אדם ששואף להיות מיוחד. או מה יעשה אדם שהוא כמו כולם ואיננו מאושר. אולי הגיע הזמן להפסיק להיות כמו כולם.
 

חיא2

New member
כל יצור חי, אפילו חיידקים, ראשנים שרק בוקעים

בקועי נחשים.. שאוסיף?
צריך מאוד מאוד להיזהר בהכללות הללו, שהן חלק מהותי מהבלי הניו-אייג'יזם.
לא כולנו זקוקים לחסד.
לא כולנו "פגועים, מנוכרים, אומללים, פצועים, לא שלמים" ושאר הנחות מוצא אוויליות על הנפש האנושית.
צר לי על התוקפנות, אבל מאמנים ו"גורו" מסוגו של אלון גל ואחרים מעוררים בי תרעומת גדולה בגניבתם את דעת הציבור.
 

חיא2

New member
גישת האילוף שהצגת נחשבת כאנכרוניסטית

היום מאלפים רק בעזרת גמול חיובי, כן שיטת פאבלוב חוזרת ובגדול, בטח לענייני כלבים. [ אבל אלה בעלי חיים, שאיננו יודעים הרבה אם בכלל על הנפש שלהם, ויכול להיות שהם אופורטוניסטים וכמו שבעבר פחדו לקבל מכות [ עונש.. עאלק ] היום הם מעדיפים לקבל מתנות [ ממתק מיועד לכלבים ].
גם בתחום החינוך של ילדים קטנים היה מעבר קיצוני לחינוך מתגמל חיובית לגמרי. דא עקא, שההומו-ספייאנס, כגור גנטית וביולוגית פועל רק על פי האינטרס האנוכי לגמרי שלו, שרידה, והוריו או כל מי שמטפל בו, אם לא יניח גבולות של כן/לא יהפוך לְסַפָּק צרכי האגואיסט עד יום מותו. כיום מציבים גבולות ברורים, ללא ענישה פיזית [ לא אלאה אתכם בדיכאון שלושה ימים שחטפתי עת נתתי מכה בתחת של אחד מילדיי ], אלא באמצעות הגיון הפעולה והתוצאה [ מיכל דליות ], מניעה [ לשהות בחדר ] וסירוב מנומק לספק שירותים.
ואם נחזור לנקודת המוצא -
ביקורת היא לב ליבו של המחקר המדעי, שהוביל אותנו עד הלום. ביקורת היא לב לבה של הפעולה האמנותית. ביקורת היא הכוח המניע, בין השאר, התפתחויות טכנולוגיות, חברתיות וכן, גם פוליטיות, בהחלט.
פרגון, חיבוק, אהדה חיוניים לא פחות בשעות מצוקה ואבדן [ כפי ששרה רחל בשירהּ] "ספר שיריי", ברם, אבל - אמן הוא בבסיסו גם אֻמָּן כלומר בעל מלאכה ממדרגה ראשונה. רק פירגון לא היה מוביל את פיקסו לאן שהגיע, באמת.. באמת..
 

חיא2

New member
סיפור אופייני למאמנים וכן ל- ניו אייג'יסטים

הייתי מוסיף ל-משל הזה גם "איך לבקש".
אגב, בחיים לעולם אין אדם מקבל את מה שהוא בדיוק מבקש. הם קצת יותר מורכבים.
 
למעלה