RossieL
Active member
זה אני
מחזמר המבוסס על שיריו של אייל גולן.
על המחזמר מנצח מאור זגורי.
מתוך כתבה על המחזמר מובאים הציטוטים הבאים.
אתם מוזמנים לקרוא את כולה ולחזור לכאן להביע דעה.
"נקודת הפתיחה של "זה אני", המחזמר משירי אייל גולן שרץ בתיאטרון הקאמרי, היא בעייתית מלכתחילה. עוד מוקדם לסכם את הקריירה של גולן, עדיין אחד הזמרים האהובים בישראל, אך המורשת שלו הוכתמה בצורה כזו על ידי פרשת הקטינות, כך שכל פעם ששמו עולה, ולא משנה ההקשר, הצל הזה תמיד נוכח. לא כאן המקום או הזמן לקבוע את מידת אחריותו וחלקו באירועים; נכתבו על כך בעבר אינספור מילים, אך יצוין בכל זאת כי התיק נגדו, כזכור לכל, נסגר.
... הוא [זגורי] מציג כאן פנטזיה על ישראל כמו שהוא מדמיין אותה: סופר מכילה, כזאת שרואה בעצמה חלק מהמרחב המזרח תיכוני, נלחמת על חופש הביטוי, מדינה שבה הגבולות הקהילתיים בין חרדים, חילונים וערבים מתבטלים מפני אהבת אדם, וסביבה רב-תרבותית (כפי שמוגדרת מחדש התזמורת של האב בסוף המחזה) מצליחה לשגשג ללא הגדרות כובלות. אתם דוחקים אנשים למשבצות? היוצר אומר: התזמורת האנדלוסית, מועדון הלילה, תפילות, נשים חזקות, לסביות, חרדים, שירים של אייל גולן - גם זה אני וגם זה אני וגם זה אני וכל זה - "זה אני", להבדיל מייצוגים קלאסיים של מזרחים בתרבות.
וזה אכן המקום שבו גולן חוזר לתמונה - או יותר נכון נעלם ממנה: בשביל להשתמש בשירים של הזמר המצליח כדי להציג מסרים כאלה, חייב היה זגורי לנצח את הדימוי של אייל גולן ומה שנקשר בדימוי הזה, ולהחזיר את שיריו לאלו האוהבים אותם, טעונים במשמעויות חדשות. "זה אני" הוא אמנם מחזמר משיריו, אבל הוא אינו חוגג את האיש כי אם את קהל מאזיניו, ומשיב להם את הכוח. שביל האמצע הזה מצדיק את "זה אני". איך הדברים האלו ישפיע לבסוף על המורשת של אייל גולן? ימים יגידו.
מחזמר המבוסס על שיריו של אייל גולן.
על המחזמר מנצח מאור זגורי.
מתוך כתבה על המחזמר מובאים הציטוטים הבאים.
אתם מוזמנים לקרוא את כולה ולחזור לכאן להביע דעה.
"נקודת הפתיחה של "זה אני", המחזמר משירי אייל גולן שרץ בתיאטרון הקאמרי, היא בעייתית מלכתחילה. עוד מוקדם לסכם את הקריירה של גולן, עדיין אחד הזמרים האהובים בישראל, אך המורשת שלו הוכתמה בצורה כזו על ידי פרשת הקטינות, כך שכל פעם ששמו עולה, ולא משנה ההקשר, הצל הזה תמיד נוכח. לא כאן המקום או הזמן לקבוע את מידת אחריותו וחלקו באירועים; נכתבו על כך בעבר אינספור מילים, אך יצוין בכל זאת כי התיק נגדו, כזכור לכל, נסגר.
... הוא [זגורי] מציג כאן פנטזיה על ישראל כמו שהוא מדמיין אותה: סופר מכילה, כזאת שרואה בעצמה חלק מהמרחב המזרח תיכוני, נלחמת על חופש הביטוי, מדינה שבה הגבולות הקהילתיים בין חרדים, חילונים וערבים מתבטלים מפני אהבת אדם, וסביבה רב-תרבותית (כפי שמוגדרת מחדש התזמורת של האב בסוף המחזה) מצליחה לשגשג ללא הגדרות כובלות. אתם דוחקים אנשים למשבצות? היוצר אומר: התזמורת האנדלוסית, מועדון הלילה, תפילות, נשים חזקות, לסביות, חרדים, שירים של אייל גולן - גם זה אני וגם זה אני וגם זה אני וכל זה - "זה אני", להבדיל מייצוגים קלאסיים של מזרחים בתרבות.
וזה אכן המקום שבו גולן חוזר לתמונה - או יותר נכון נעלם ממנה: בשביל להשתמש בשירים של הזמר המצליח כדי להציג מסרים כאלה, חייב היה זגורי לנצח את הדימוי של אייל גולן ומה שנקשר בדימוי הזה, ולהחזיר את שיריו לאלו האוהבים אותם, טעונים במשמעויות חדשות. "זה אני" הוא אמנם מחזמר משיריו, אבל הוא אינו חוגג את האיש כי אם את קהל מאזיניו, ומשיב להם את הכוח. שביל האמצע הזה מצדיק את "זה אני". איך הדברים האלו ישפיע לבסוף על המורשת של אייל גולן? ימים יגידו.
