ליאיר לפיד לא הייתה ברירה , במחנה השמאלי היה סחף עצום לכיוון
הרמטכ"ל בדימוס , הגבוה , יפה התואר ובעל העיניים התכולות וזאת למרות שהוא "הותיר" את עמדותיו הפוליטיות מעורפלות ומעומעמות......מגיע רגע מסוים בו אדם חייב לחשוף את משקלו הסגולי וגנץ נחשף "במלוא הדרו" רק כשמאוחר היה להחליפו
המחנה השמאלי ראה בגנץ מועמד עדיף בהרבה על לפיד והפעיל לחץ כביר על האחרון לאחד כוחות בראשות גנץ. לפיד הבין בחושיו המחודדים כי אם לא יצטרף לגנץ הוא יואשם בהעדפת האינטרס הצר שלו על פני "טובת המדינה" אשר מחייבת את החלפת נתניהו.
אך אט אט הולך ומתברר לכולם {ובמיוחד ללפיד} כי גנץ אינו מסוגל להנהיג את "שלושת המופלאים" שכן הוא התגלה כחלש , נאיבי ועייף ובין כל שותפיו להנהגה החל לשרור חוסר אמון וזלזול מוחלט.
אשכנזי מזלזל מאד בגנץ , הוא מזלזל גם בנער התפנוקים יאיר לפיד - גנץ חושד באשכנזי ולא בוטח בו , גנץ בטוח כי לפיד פוגע בסיכויי המפלגה לזכות בבחירות - לפיד מתנהג כשור בחנות חרסינה ומריץ קמפיין בחירות במנותק מכולם - לבוגי יש כריזמה של עציץ , כולם מבינים זאת ומתנהגים אליו בהתאם , שום תרומה אלקטורלית הוא לא מביא.
היחיד שיכול לתת איזשהו סיכוי לחבורת המסכנים הללו הוא אשכנזי אך ללא שום גוף פוליטי ממשי מאחוריו גם הוא משתרך מאחור וחסר יכולת ממשית.
מפלגת "כחול לבן" מצליחה עד כה לא להתפרק בשל כח האינרציה בלבד.
אני כמובן לא אובייקטיבי אך כך בדיוק אני רואה את מה שמתרחש במפלגה הזאת , מפלגה ללא שום "דבק" מלבד "שנאת נתניהו".
