RossieL
Active member
הצהרת נאמנות/ מוטי גילת
"פוטין לא לבד
אחרי כמה פגישות בארבע עיניים עם החבר הקרוב ולדימיר פוטין, מתחיל בנימין נתניהו ללמוד משהו משוחר הדמוקרטיה: איך לדכא מרד פוליטי אפשרי אצלו בבית. איך להפחיד את נושאי הכלים, חסרי עמוד השדרה, שלא יסטו חלילה מהשורה. איך להלך אימים על מי שאין די בסגידתם העיוורת למנהיג; איך להבטיח את נאמנותם באמצעות חתימה על הצהרת נאמנות.
כן, זה קורה אצלנו, בליכוד, במפלגת השלטון הוותיקה של ישראל - לא במוסקבה, לא בקרמלין, לא בכיכר האדומה. זה קורה במפלגת ההדר הביתרי לשעבר, במפלגת החושךהלאומית, במפלגה שהעומד בראשה, בנימין נתניהו, מתנהג כמי שכיסא המלכות שלו מתחיל להתנדנד.
זה קורה בגלוי, לאור היום, בלי בושה – בלי שאיש מבכירי הליכוד יעז לצייץ. אפילו אחד לא השמיע קול מחאה, אפילו אחד לא קם ואמר עד כאן, אני לא בובה של מישהו, אני לא סמרטוט, אני לא מונח בכיסו של מישהו – ודאי לא בכיסו של ראש הממשלה שראשי מערכת האכיפה הגיעו למסקנה שהוא מושחת סדרתי, רמאי, רודף טובות הנאה שמשחית חלק מסביבתו הקרובה.
אף אחד לא קם כי האנשים שמסביב לנתניהו, שהשררה מעבירה חלק מהם על דעתם, מחכים שאחרים יעשו בשבילם את העבודה. אין להם אומץ לעשות זאת בעצמם. אף שחלק מהם שונאים את ראש הממשלה, אף שחלק מהם ממש מאסו בו, אף שכמה מהם מדברים בו סרה מאחורי גבו – חתמו כולם על הצהרת נאמנות בנוסח מזרח אירופה ההיא. הם התחייבו לא להמליץ על מועמד אחר מהימין - לא להראות לו את הדלת.
במילים אחרות: הוא יוביל את המדינה למערכת בחירות שלישית רצופה והם שוב יאשימו את כל העולם ואשתו, למעט את עצמם, בשערורייה."
אין ספק, נמושות, חסרי חוליות ועמוד שידרה, רודפי שררה.
ואלו מנהיגי הארץ והעם.
אם בארזים נפלה שלהבת – מה יגידו אזובי הקיר
מוטי גילת, עיתונאי חוקר בתחום השחיתות הציבורית, פובליציסט ומרצה לתקשורת ישראלי, המשמש כפרשן בתאגיד השידור הישראלי. שימש בעבר גם כעורך רדיו. חתן "פרס סוקולוב" לעיתונות הכתובה משנת 2000.
[ויקומו עכשיו כל מכורי ביבי ויזדעקו בקול גדול: שמאלן, חמוץ, עוכר ישראל, טהרן ועוד מיני מילים מכובסות וגם כאלה שלא, להגן על הראש המשחת שלהם].
"פוטין לא לבד
אחרי כמה פגישות בארבע עיניים עם החבר הקרוב ולדימיר פוטין, מתחיל בנימין נתניהו ללמוד משהו משוחר הדמוקרטיה: איך לדכא מרד פוליטי אפשרי אצלו בבית. איך להפחיד את נושאי הכלים, חסרי עמוד השדרה, שלא יסטו חלילה מהשורה. איך להלך אימים על מי שאין די בסגידתם העיוורת למנהיג; איך להבטיח את נאמנותם באמצעות חתימה על הצהרת נאמנות.
כן, זה קורה אצלנו, בליכוד, במפלגת השלטון הוותיקה של ישראל - לא במוסקבה, לא בקרמלין, לא בכיכר האדומה. זה קורה במפלגת ההדר הביתרי לשעבר, במפלגת החושךהלאומית, במפלגה שהעומד בראשה, בנימין נתניהו, מתנהג כמי שכיסא המלכות שלו מתחיל להתנדנד.
זה קורה בגלוי, לאור היום, בלי בושה – בלי שאיש מבכירי הליכוד יעז לצייץ. אפילו אחד לא השמיע קול מחאה, אפילו אחד לא קם ואמר עד כאן, אני לא בובה של מישהו, אני לא סמרטוט, אני לא מונח בכיסו של מישהו – ודאי לא בכיסו של ראש הממשלה שראשי מערכת האכיפה הגיעו למסקנה שהוא מושחת סדרתי, רמאי, רודף טובות הנאה שמשחית חלק מסביבתו הקרובה.
אף אחד לא קם כי האנשים שמסביב לנתניהו, שהשררה מעבירה חלק מהם על דעתם, מחכים שאחרים יעשו בשבילם את העבודה. אין להם אומץ לעשות זאת בעצמם. אף שחלק מהם שונאים את ראש הממשלה, אף שחלק מהם ממש מאסו בו, אף שכמה מהם מדברים בו סרה מאחורי גבו – חתמו כולם על הצהרת נאמנות בנוסח מזרח אירופה ההיא. הם התחייבו לא להמליץ על מועמד אחר מהימין - לא להראות לו את הדלת.
במילים אחרות: הוא יוביל את המדינה למערכת בחירות שלישית רצופה והם שוב יאשימו את כל העולם ואשתו, למעט את עצמם, בשערורייה."
אין ספק, נמושות, חסרי חוליות ועמוד שידרה, רודפי שררה.
ואלו מנהיגי הארץ והעם.
אם בארזים נפלה שלהבת – מה יגידו אזובי הקיר
מוטי גילת, עיתונאי חוקר בתחום השחיתות הציבורית, פובליציסט ומרצה לתקשורת ישראלי, המשמש כפרשן בתאגיד השידור הישראלי. שימש בעבר גם כעורך רדיו. חתן "פרס סוקולוב" לעיתונות הכתובה משנת 2000.
[ויקומו עכשיו כל מכורי ביבי ויזדעקו בקול גדול: שמאלן, חמוץ, עוכר ישראל, טהרן ועוד מיני מילים מכובסות וגם כאלה שלא, להגן על הראש המשחת שלהם].
