לשחרר את מירי רגב מהממשלה

[RossieL]

לשחרר את מירי רגב מהממשלה

https://www.facebook.com/reshet.tv/videos/10155440018940373/

 

[RossieL]

תודה לך, מירי רגב. איכשהו הפכת למשרתת ציבור כנה ואמיצה.

לא מאה הרוגים עזתים סמוך לגדר. לא החיים הבלתי נסבלים של בני אנוש שחיים כאן לידנו. אפילו לא שגרת חייהם הקשה של אחינו האמיצים בעוטף עזה וביישובי הדרום — כל אלו לא הצליחו להפיק זעזוע והתרגשות בעוצמות שעורר ביטול משחק ידידות חסר כל ערך תחרותי בין נבחרות ארגנטינה וישראל.

לא כינוי בני אדם "סרטן"; לא "קפוצי התחת" ויתר הניסיונות להלך אימים, להשפיל ולרמוס בגסות צינית אמנים ישראלים כדי להרוויח כמה כותרות. רק ביטול בואו של כוכב הכדורגל ליאו מסי הפיל את מירי רגב, "הפרוקסי של ביבי והבסטי של שרה", כפי שמכנה אותה בלעג אחד הטוענים לכתר ראשות הליכוד בעתיד. חוסר הנאמנות הכרוני של בנימין נתניהו לנשותיו המוכות — מיובל שטייניץ ועד זאב אלקין, מגלעד ארדן ועד אופיר אקוניס — הוא עובדה קבועה כמו זריחת השמש. ועדיין, המכה המשפילה שחטפה רגב לא רק בקרב כלל הציבור, אלא גם בתוך הבייס הליכודי, שברצותו יודע להגן בלהט על מותקפיו — אינה פשוטה כלל. מוקדם להעריך את ההשלכות הפוליטיות ארוכות הטווח של הפרשה, אבל המניה של שרת התרבות רשמה ביממות האחרונות צניחה דו־ספרתית.

הפרשה הזאת העירה גם את מתיה המנומסים של האופוזיציה. לא זכורות לי תגובות כה קשות ומדויקות כמו אלו שכוונו בימים האחרונים היישר לבטנה הרכה של רגב. לפתעהאופוזיציה משחקת כמו מישהו שבאמת רוצה לנצח, ולא מתחבאת בחשש מאחורי ציוצים חנפניים על "תיקון שבועות".

מה המסקנה מהסיפור הזה? מהתנועה הדו־קוטבית החדה מגג העולם הזחוח ("נראה מי ילחץ ידיים למי") אל תהומות האכזבה והבאסה? המסקנה המדכדכת כל פטריוט ישראלי היא, שרק לחץ בינלאומי מהסוג של מסי ושות' יכול לעורר כאן תחושות כלשהן. רק כשהישראלים ירגישו שהחיים הטובים שלהם, החיבור לעולם הגדול — הנסיעות למשחקים של ברצלונה; ההשתתפות באירוויזיון; הקניות ביוניקלו והטיולים בשאנז אליזה ללא ויזות וקשיים ביורוקרטיים מעצבנים אחרים — כל אלה עומדים בסכנה, הם יעצרו וישאלו את עצמם כמה שאלות פשוטות.
למשל: האם אובססיית ההתנחלות והגזענות של בצלאל סמוטריץ' את אלקין; האם הרס הדמוקרטיה של איילת שקד את יריב לוין; האם הפניית העורף לפתרון מדיני של נתניהו והאם הפוליטיזציה והלאומנות המתלהמת שמייצגת רגב — האם כל אלו שווים את הרצון הנורמלי, הטבעי, לחיות כפי שאפשר וצריך. לפנק את הילדים, לקחת אותם למשחק, לחגוג אתם בהופעה של אמן בינלאומי, להיות אזרח בעולם המערבי על כל טובו, ולא נתין בתיאוקרטיה בדלנית בעלת מאפיינים צבאיים.

במקום לחזור בה משגיאותיה, רגב החליטה להוסיף ולהעמיק את התלם ואמרה שאם האירוויזיון לא יהיה בירושלים, אין טעם לקיימו בכלל. יש להודות לה על כך. בהחלט הגיעה העת להעמיד את הישראלים מול שאלת מפתח: דגל ישראלי בסילואן או מסי בארץ. אפרטהייד בחברון או תחרות אירוויזיון בישראל.

במצב הנוכחי, שבו השמאל עבר רצח אופי ודה־לגיטימציה, שיח פנימי ביקורתי כמעט אינו קיים. חלופת הלחץ הבינלאומי עדיפה בהרבה על האסון הכרוך באינתיפאדה, מלחמה או חורבן הדמוקרטיה — תרחישים קטסטרופליים שהתגשמותם, חלילה, תסיט במחיר דמים נורא את ישראל מדרכה האסונית. חלופה זו תחזיר את ישראל לציונות הבסיסית, שנכונה לחלק את הארץ ולהבטיח זכויות שוות לכל תושביה, בלי לגבות קורבנות אדם.

תודה לך, מירי רגב. איכשהו הפכת למשרתת ציבור כנה ואמיצה.

קרדיט: רוית הכט
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6157015

 

[dory141]

יש דברים שאני מסכים בכתבה ויש שלא

מה קשורה רגב, אם כל חוסר הכבוד שיש לי כלפיה, להרוגים בעזה? אני מזכיר, מרביתם טרוריסטים. ישראל לא רוצחת לשם הכיף או משהו, ברוב המקרים מדובר בהגנה על יישובי הדרום.
הפוליטיזציה של אירועי התרבות, כמו מקרה מסי וכמובן האירווויזויון, הם שגורמים לרגב להיות בעיני בזויה. מדוע הכפייה על הארגנטינאים לשחק בירושלים, כשבמקור הסיכום היה לשחק בחיפה? בשביל כסף, כבוד, לייקים או כמה מהגורמים? רגב עשתה לעצמה, ובעיקר לתרבות ולספורט בישראל, שם רע, בהתנהגותה הברברית והמתנשאת. לא נורא, יום הדין שלה יגיע ואז נראה אם בכלל יש לה מה להגיד.