איזה כיף לקום בבוקר שאחרי המדורות שלא היו

[ruven7]

איזה כיף לקום בבוקר שאחרי המדורות שלא היו

ולא להיחנק

 

[dory141]

באזור שלי דווקא היו מדורות

אגב, חגים עם אש זו לא המצאה של היהדות. הנורוז, ראש השנה של הפרסים, למשל. הוא נחגג גם ע"י העלווים והשיעים (באופן מדהים העלבים בטורקיה מכחישים כל קשר לעלווים הסורים, למרות שהוכח היסטורית כי מדובר באותו גזע אתני).

 

[ruven7]

אם היו כאן הן היו רחוקות

כל העניין עם המדורות כאן מוצה עד תום.
מסורת מסורת,אבל זמנה עבר.

 

[RossieL]

מסורת

מסורת, עלינו לשמור ולשמר אותה, לעולמי עולמים.
זה הבסיס למהותנו, היותנו והוויתנו.
בין מסורת לבין כפיה דתית המרחק עצום ויתרה מכך, כל קשר בין השניים הוא מקרי לחלוטין.

החגים, השבת, הלידות ולא עלינו המיתות.
זהו בסיס קיומנו כעם ואסור לנו לוותר ולהתנער ולו מבדל קטן של מסורת אלא לדאוג להוריש ולהנחיל אותה גם לדורות הבאים, למרות ועל אף הכל.

 

[ruven7]

מסורות יכולות להשתנות עם השנים או לקבל ביטוי אחר

מסורת זה נחמד,אבל לגנוב עצים מאתרי בנייה ולחפש רהיטים ישנים למדורות ענק מסריחות ומזהמות-צריך את זה?לא.

 

[RossieL]

ענין אחר

עם הדעה הזו אני יכולה לחיות.
אבל אין בינה ובין מה שכתבת קודם דבר וחצי דבר.
אפשר וצריך לשמר את המסורת, אבל בהחלט צריך לשמר אותה בחינניות ולא בוולגריות.
וזה נכון, אגב, לגבי כל נושא וענין.

 

[ruven7]

מה שכתבתי קודם מתייחס לתוצאה של מדורות ענק

ריח רע,מחנק,עשן.
לא צריך את זה.
לשמר-מי שרוצה-בצורה נעימה יותר.

 

[אנטוליו]

אצלנו בעיר לא היה כיף כזה, אם כי רמת זיהום אוויר

הייתה פחותה מהרגיל. ל"ג בעומר זה חג השנוא עלי בגלל העשן המזיק שכולנו נאלצים לנשום ואף רשות ממשלתית אינה נאבקת עם תופעה פסולה זו בגלל שכולם פוחדים מהדתיים.

 

[RossieL]

ואם במדורות עסקינן

לא אכפת לנו אם זה קומץ,
לא אכפת לנו אם זה איש אחד או עשרה אנשים או עיר אחת או כפר מסכן.

שתקנו ביום השואה, שתקנו ביום הזיכרון, שתקנו ושתקנו - כי אנחנו יודעים שהציבור החרדי בכללותו הוא לא שונא ישראל.
אבל הגיעו מים עד נפש,

אנחנו דורשים מממשלת ישראל לעצור את מי ששורף את דגלי ישראל כחלק ממנהגי החג.
לא רוצים לחיות פה? אף אחד לא מחזיק בכם בכוח.
ואיפה גיבורות הדגל חברת הכנסת נאווה בוקר,
השרה מירי רגב,
שר הביטחון ליברמן?
כולם שותקים.
גם דרעי שותק.
גם ליצמן.
גם ביבי.

העיקר הם קוראים לנו עוכרי ישראל.

על האש הזאת צריך לשפוך מים קרים!


קרדיט: ישראל חופשית</p>

 

[ruven7]

לצפות למשהו ממירי רגב?

 

[dory141]

לדעתי צריך לחקור איך היא נהייתה שרה בישראל

מעניין מה ימצאו.

 

[ruven7]

ועוד שרת תרבות!!

מילא אם היתה בתפקיד שלא דורש אינטליגנציה מיותרת ונוכחות תרבותית.

 

[dory141]

אכן תת רמה

אני כבר מתחיל להתגעגע ללבנת, שידעה איך להתנהג.

 

[RossieL]

משמעות החג בימינו

ל"ג בעומר הוא החג הזניח ביותר בלוח השנה. מועד שמזוהה בעיקר עם הילדים ומסתכם בשירה בציבור מסביב למדורה עד אור הבוקר ובאכילת מרשמלו ותפוחי אדמה מפוחמים. הטקס נחמד ולא מחייב, הזיכרונות סביב הלהבות המרקדות מעלים נשכחות, וכמו כל חג יהודי, יש אוכל בשפע. אבל פרט לשמחת הילדים, מי זקוק בימינו למנהג הדלקת המדורות? מה התרומה שלו לחיינו? ומה הקשר בין ספר הזוהר והילולת רבי שמעון לחג הזה?

נחזור 2,000 שנה אחורה בזמן. בדיוק בתקופה הזאת שבין פסח לל"ג בעומר, חיו כאן באושר 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא. הייתה ביניהם מערכת יחסים הרמונית, אהבת אחים מעוררת קנאה. אך מרגע שלא נהגו זה בזה בכבוד, ונתנו לגאווה שבהם לגבור, התוצאות היו קטלניות. שנאת החינם תפסה את מקומה של אהבת הזולת, הקשרים הרוחניים נפרמו ואש השנאה התלקחה והביאה למותם.
רבי עקיבא, שבצעירותו היה רועה צאן ובערוב ימיו הפך למקובל ענק בדורו, לימד את תלמידיו שהמציאות שאנחנו חיים בה מנוהלת על ידי מערכת הנקראת "הטבע" או "א-להים" (86 בגימטריה). מערכת ששואפת לאיזון מתמיד ופועלת על פי חוק אחד בלבד - חוק האהבה. או במילים פופולריות יותר: "ואהבת לרעך כמוך - זהו הכלל הגדול בתורה".
רבי עקיבא גילה שהיחסים האגואיסטיים בינינו כולאים אותנו בתוך מציאות מוגבלת של סבל, וכי הדרך היחידה להיחלץ מן המצב הזה ולזכות באושר היא לשנות את היחס של האדם לחברה. כלומר, להחליף את השנאה והאהבה העצמית באהבת הזולת. למרבה הצער, את החוקיות הזאת הבינו היטב רק חמשת תלמידיו של רבי עקיבא, ששרדו את הקרבות הקשים ואת המגפות שפרצו בזמן מרד בר כוכבא. הבולטים שבהם, שאף מסרו לנו זאת בכתב, היו: רבי יהודה הנשיא - עורך המשנה, ורבי שמעון בר יוחאי - מחבר ספר הזוהר.

*****
אחים, החברים, עליהם הזוהר מדבר, הם אנשים כמוך וכמוני, שהחליטו להתחבר ביניהם מתוך מטרה משותפת אחת - להשיג את הכוח העליון של הטבע המתגלה בהרגשה של "שבת אחים גם יחד". ברגע שבני אדם מתעלים מעל לחשבונותיהם האגואיסטיים - מ"אנשים עושי מלחמה שרוצים להרוג זה את זה" לחברים המתקשרים ביניהם "באהבת אחווה" - מורגש ביחסים ביניהם תענוג עילאי, רגש עצום שאין מילים לבטאו. המקורות מכנים זאת: "אור הזוהר", "אש אהבה בוערת", "שלהבת אחת גדולה".

איננו עוסקים בהיסטוריה, אך העתיד אינו טומן בחובו הבטחות גדולות. בשנה האחרונה נקלעה החברה הישראלית למבוי סתום, שהוא תוצאה של התנהגות אגואיסטית בדיוק כמו זו של תלמידי רבי עקיבא ורבי שמעון וכך עם יתר גדולי ישראל לאורך הדורות. הסוף המר ידוע מראש. לכן, כדי לצאת מהמצב העגום שאליו נקלענו כיום בעולם המודרני, אנו זקוקים לשיטת החיבור שנוסדה כבר לפני אלפי שנים.
אם נממש את חכמת הקבלה ונתחבר בינינו, דווקא על פני ההתנגדות הפנימית שקיימת בנו, תיווצר בינינו בעירה מיוחדת. הניצוצות שחבויים בתוך כל אחד מאיתנו יתחברו לשלהבת אחת גדולה, שבה יתגלה אור הזוהר. כמו שכתב הרב"ש: "יש בכל אחד ניצוצות של אהבת הזולת, אלא שניצוץ לא יכול היה להדליק את אור האהבה, לכן על ידי החיבור יחד, נעשה מכל הניצוצות שלהבת אחת גדולה"

אמנם תמיד יימצא פתרון כלשהו שידחה את הקץ ויספק לנו חמצן לזמן מה, אך רק שינוי מהותי יחולל מהפך אמיתי וארוך טווח. "הכלל הגדול בתורה" נמצא בידינו. עלינו להתחיל לפעול לפי אותם עקרונות של חיבור שהמליצו עליהם רבי עקיבא, רבי שמעון וכל חכמי הקבלה שצעדו בעקבותיהם.
אף על פי שאנחנו אגואיסטים גדולים, כראוי לעם קשה עורף, צעדים קטנים יכולים להאיר את הניצוץ הפנימי שחבוי בכל אחד מאיתנו ולעורר את הכוח הטוב והמיטיב שנסתר בטבע. ל"ג בעומר, שנקרא גם "חג האור" (תורה מלשון אורה), הוא הזמן ליצירת הקשר הראשוני הנכון בינינו. ממנו והלאה אנחנו ממשיכים בתהליך שמגיע לשיאו בחג השבועות, זמן קבלת התורה. סביב הר סיני כבר נהיה חפים מכל מחשבה זדונית שעוד נותרה בנו כלפי הזולת, ונלמד לפעול כאיש אחד בלב אחד. זו כל התורה כולה.

http://kabbalah.walla.co.il/item/3152513