טקס הדלקת המשואות?
- פותח הנושא RossieL
- פורסם בתאריך
טוטה פרוטה
New member
שידרו לך את טקס האולימפייאדה/ליכודייאדה
RossieL
Active member
ארוך, מתיש וראוותני לפרצוף
הטקס היה יפה, אבל לא כטקס הדלקת משואות.
הוא לא האדיר את המדינה אלא את מי שהוביל אותו (רגב) ואת זה שלשונה תחובה לו באחוריו (וסליחה על הבוטות).
הטקס המסורתי, בלי נאום של כ 20 דקות, נאום בחירות של רוה"מ, אלא שהפעם שיבח את ערביי ישראל ולא התריע על בואם באוטובוסים, ובלי כל הטררם, אלא רק נאום של יו" ר הכנסת ומדליקי משואות ודגלנים.
מה שהציל את הטקס הם מדליקי המשואות.
הטקס התחיל כשאבשלום קור השיא משואתו, מהמםםםם, ואיך בסיום דבריו נשק לחייל שהעביר לו את הלפיד, איזו התפרצות רגש אמיתית ונוגעת.
ושלמה ארצי, שדיבר נגד הפילוג, הגזענות והשנאה, והכל במילות שיריו.
וואו, זה היה נוגע ללב וניכר היה ששלמה מתרגש בכל נים של גופו.
וכל מדליקי המשואות שריגשו, כל אחד בסיפורו האישי.
ובכל אופן, אני תקווה שבשנה הבאה נחזור למסורת הטקס השפוי והטוב.
ולתפארת מדינת ישראל
אגב, איפה היה הנשיא? מישהו יודע?
הטקס היה יפה, אבל לא כטקס הדלקת משואות.
הוא לא האדיר את המדינה אלא את מי שהוביל אותו (רגב) ואת זה שלשונה תחובה לו באחוריו (וסליחה על הבוטות).
הטקס המסורתי, בלי נאום של כ 20 דקות, נאום בחירות של רוה"מ, אלא שהפעם שיבח את ערביי ישראל ולא התריע על בואם באוטובוסים, ובלי כל הטררם, אלא רק נאום של יו" ר הכנסת ומדליקי משואות ודגלנים.
מה שהציל את הטקס הם מדליקי המשואות.
הטקס התחיל כשאבשלום קור השיא משואתו, מהמםםםם, ואיך בסיום דבריו נשק לחייל שהעביר לו את הלפיד, איזו התפרצות רגש אמיתית ונוגעת.
ושלמה ארצי, שדיבר נגד הפילוג, הגזענות והשנאה, והכל במילות שיריו.
וואו, זה היה נוגע ללב וניכר היה ששלמה מתרגש בכל נים של גופו.
וכל מדליקי המשואות שריגשו, כל אחד בסיפורו האישי.
ובכל אופן, אני תקווה שבשנה הבאה נחזור למסורת הטקס השפוי והטוב.
ולתפארת מדינת ישראל
אגב, איפה היה הנשיא? מישהו יודע?
טוטה פרוטה
New member
זה בגנים באמת אין מה לעשות נגד זה
RossieL
Active member
מעשה נוכלות בטקס הדלקת המשואות
לא בכל יום מזדמן לעם ישראל לצפות בשידור חי ובשעת צפיית שיא במעשה נוכלות רם דרג בוטה וחסר בושה. טקס הדלקת המשואות סיפק לנו את החוויה הנדירה הזו.
המשתתפים היו ראש הממשלה בחזית, ושרת הטקס על הטריבונה. כמו שני שודדים בלילה הם מימשו את מזימתם שנרקמה מבעוד מועד, להשתלט על האירוע הכי ממלכתי והכי קונסנזואלי בשנה, ולהפוך גם אותו לנחלתם של "ראש הממשלה ורעייתו".
כמו רמאים שטווים רשת של שקרים וכזבים כדי להסוות את כוונותיהם האמיתיות, הם חתמו על "סיכומים", שיגרו הודעות חגיגיות לתקשורת וייצרו מצג שווא כאילו המחלוקת יושבה וכללי המשחק נקבעו — רק כדי להפר אותם ברגל גסה, ללא מצמוץ, כשהשרה צוהלת על היציע. בגבור על רגב השמחה לאיד היא כפתה חיבוק על שרה נתניהו, שנראתה מסויגת מעט מהפמיליאריות הדביקה שנכפתה עליה. למישהו יש ספק היום שנתניהו ורגב לא העלו בדעתם לכבד את התחייבותם הפומבית באשר למשך הדברים שיישא ראש הממשלה בטקס? הם בטח התפוצצו מצחוק אחר כך, אולי גם החליפו צ'פחות וכיפים לנוכח "הכיפה האדומה" המוצלחת שעשו ליו"ר הכנסת.
נתניהו חרג כמעט פי שלושה מהזמן שעליו התחייב, רשמית. זה היה נאום לכל דבר. לא "דברי ברכה" ולא "התייחסות למגילת העצמאות" (מלבד משפט מעושה, בתחילתו). היו בו שלל מרכיבים תעמולתיים ופרסונליים (נתניהו מתח קו שווה בינו לבין מייסד המדינה, דוד בן־גוריון; הראשון "ניהל מאבק בתנאים קשים" וכמוהו גם הנוכחי). הוא התהדר ביחסיו הקרובים עם מנהיגי עולם כראש ממשלת הודו, ושכח לספר שזמן קצר לאחר ביקורו בהודו הגיע נרנדרה מודי לרשות הפלסטינית ועלה לרגל לקבר ערפאת וכינה אותו מנהיג דגול. היו חסרים רק הסיומת "רוצים בחירות? יהיו בחירות!", וששרית חדד תפצח בשירה לנתניהו: "אתה תותח!", כפי שעשתה ערב מערכת הבחירות של 2013 בכנס פוליטי של הליכוד.
זה היה בדיוק מה שיולי אדלשטיין, קורבן האירוע, הזהיר מפניו בשבועות האחרונים. לא כולם אבו לשמוע אותו; אדלשטיין התריע מפני שינוי מהותי בכללי הטקס, נטילת הבכורה מיו"ר הכנסת, שמייצג את הכנסת, שמייצגת את העם, והעברת המשקל לראש הממשלה.
הנאום היה החלק הבולט בלבד. מאחורי הקלעים נרקמו מהלכים נוספים על ידי השרה. בסיכומים המוקדמים הוחלט שנתניהו ורעייתו ייכנסו לרחבה, יתיישבו, ואז ייכנסו יו"ר הכנסת ורעייתו, מלווים בנציגות של משמר הכנסת כבכל שנה. אלא ששעה קלה לפני פתיחת האירוע אתמול (רביעי) נודע לאדלשטיין שרגב חילטרה כמה חיילים מפיקוד המרכז שיצעדו לעבר בני הזוג המלכותי ויקבלו אותם. הוא לא יכול היה לעשות דבר מלבד לחרוק שיניים.
רגב — ברשות ובסמכות, או סתם כיוזמה עצמונית שלה שנועדה להוסיף התרפסות על חנופה לביבי ושרה — גם החליטה שמפקד הטקס יבקש את הרשות המסורתית לפתוח אותו לא מיו"ר הכנסת, אלא מראש הממשלה והיו"ר יחדיו. "רבותיי" ולא "אדוני", נכתב בספר הטקס. כך חזינו במעמד מביך שבו הקצין מבקש מהשניים אישור להשיק את האירוע, אדלשטיין עומד קפוא, אובד עצות, ונתניהו מהנהן.
לומר שיו"ר הכנסת רותח מזעם יהיה בגדר לשון המעטה. בעיניו, זה לא כבודו שנרמס, זה אירוע כמעט קדוש בעיני רבים שחולל ושזוהם.
שני סיבובים היו בשבועות שקדמו למחזה הגרוטסקי שקדם לטקס המשואות. אם חשבנו שהכל נגמר בשבוע שעבר, כשהנצים נפגשו ולחצו ידיים והוציאו הודעות משותפות, התבדינו.
הסיבוב השלישי לפנינו. הפעם תיחסך מאתנו העמדת הפנים שליוותה את קודמותיה, כאילו המריבה היא בין יולי למירי, ונתניהו כלל אינו מעורב, לא עוסק בכך, מרחף לו מעל זירת ההיאבקות. הפעם אלה יהיו אדלשטיין מול נתניהו ורגב תחזור למקומה הטבעי כליצנית חצר, כישות תגרנית שעיקר קיומה הוא ללחך את פנכתם של ראש הממשלה ורעייתו וללכלך על יריביו.
אדלשטיין הוא פוליטיקאי ותיק. הוא כבר ראה אי אילו דברים בחייו. ביום שלמחרת, גם הוא נשמע לבני שיחו בהלם מוחלט ממה שעבר לילה קודם. מילא תקיעת הכף עם ראש הממשלה — ראש הממשלה, לא איזה עסקן דרג ז'! — שבה הם יישרו את ההדורים וסיכמו את הדברים. אבל לעזאזל, לשכת ראש הממשלה הוציאה הודעה ששום מלה ממנה לא התממשה במציאות. ומנכ"ל משרד התרבות והספורט שיגר מכתב לראש הסגל בלשכת רה"מ יואב הורוביץ ולמנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ' שבו נקבע הנוהל: "ראש הממשלה ינאם חמש דקות ויו"ר הכנסת שבע דקות, על מנת שלא לפגוע בשידורים המתוכננים ובטקסים". אדלשטיין חרג בדקה ועשרים שניות. נתניהו בתשע דקות.
המסקנה של אדלשטיין היתה שנתניהו ורגב כביכול זרמו אתו ונענו לדרישותיו, מפני שלא רצו שיממש את איומו הפומבי שהכנסת כולה, על משמרה ונציגיה ויו"רה, תחרים את הטקס. הם הבינו את מידת הנזק. לכן הם שיקרו לו וזרו חול בעיניו ובעיני הציבור כולו. אדלשטיין מנע מנתניהו מבוכה גדולה, ובתמורה קיבל השפלה רבתי. זה נתניהו.
כשחבריו אמרו לו למחרת, איך לא ידעת, איך לא צפית, איך לא ניחשת, אתה יודע מי השניים הללו, ביבי ורגב, ומה אמות המידה המוסריות שלהם, הוא השיב בנימת ייאוש: מה, ציפיתם שאבקש מראש הממשלה להפקיד ערבות בנקאית? הוא הבטיח לי, הוא לחץ יד, הוא פירסם הודעה מטעמו, כנ"ל גם השרה המתורבתת. מה הייתי אמור לעשות?
אדלשטיין ונתניהו לא החליפו מלה על ההר. לא לפני הטקס, לא במהלכו ולא אחריו. "אנחנו לא מדברים. מיציתי את מכסת הדיבורים שלי אתו", אמר יו"ר הכנסת לחברים מהליכוד שהתעניינו בשלומו. פנטסטי איך אדלשטיין מוצא את עצמו בנעליו של קודמו, רובי ריבלין, שנקלע למאבקים דומים עם נתניהו, הודח מהתפקיד וכיום הם לא בקשרי דיבור.
היו"ר הנוכחי אינו מתכוון לעבור בשתיקה על מה שקרה. הוא יגיב גם יגיב בזמן, במקום ובאופן שיבחר. בלילה, לאחר הטקס, הוא נסע לכנסת, כמנהגו מדי שנה, לפגוש את העובדים, את אנשי המשמר, את מי שעמלו השנה ועמלים כל שנה סביב האירוע, כדי להודות להם אישית. הפעם הוא לא רק הודה, אלא גם התנצל בפניהם על שנגררו בעל כורחם למדמנה הזו, שהבאישה כל ניחוח של ממלכתיות.
לא רק המרכיב הזה, שהולך ונעלם מחיינו הציבוריים במה שמסתמן כשלהי עידן נתניהו־רגב, היה חסר באירוע. גם הקולגיאליות רשמה נפקדות. שרי הממשלה שבאו להר גילו שהוגלו — על ידי מרכז ההסברה שסר לפקודתה של רגב — למעלה היציע, לשורות 22–24, הרחק מעיני המצלמות. זאת בעוד שהשרה האחראית על הארגון הושיבה את עצמה בשורה השישית, לצד רעיית רה"מ. מדוע בשישית? כי זו השורה הראשונה שממנה ניתן היה לקבל זווית טובה ורחבה של המיצג האורקולי על רקדניו, זמריו, רחפניו וקולות כלביו ורכבותיו. את מקורביה, אגב, הושיבה רגב מאחוריה, מצדדיה ומלפניה, כדי שיצולמו מריעים בהתלהבות וכדי שהיא תבלוט על רקע פרצופים אנונימיים, כשושנה בין החוחים.
צוות הצילום הממשלתי, שסיפק את ה"פיד" לערוצי הטלוויזיה, קיבל הוראות מדויקות את מי לצלם ואת מי לא. לכן פרצופן של שרה ומירי כיכב רבות. את אדלשטיין כמעט לא ראינו. השרים איילת שקד, גלעד ארדן, יואב גלנט, זאב אלקין וגילה גמליאל לא זכו לאור (הזרקורים) מן ההפקר. נפתלי בנט הצליח להשתחל במקרה ב"פריים" אחד או שניים. מישהו ייתן את הדין על כך. כנ"ל אביגדור ליברמן המשועמם, ששפת גופו היטיבה לבטא את תחושותיו. תמונתו אוחז בדגל ישראל ומטלטל אותו באופן אוטומטי כמניפה ביום חם, הציפה את הרשתות. ליברמן, בהברקה עולמית, העלה את הצילום בחשבון הטוויטר שלו והוסיף לו את הציוץ: "כבר חשבתי שהטקס יימשך עד יום העצמאות ה–80". זה לא היה רחוק מכך.
https://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.6012551
לא בכל יום מזדמן לעם ישראל לצפות בשידור חי ובשעת צפיית שיא במעשה נוכלות רם דרג בוטה וחסר בושה. טקס הדלקת המשואות סיפק לנו את החוויה הנדירה הזו.
המשתתפים היו ראש הממשלה בחזית, ושרת הטקס על הטריבונה. כמו שני שודדים בלילה הם מימשו את מזימתם שנרקמה מבעוד מועד, להשתלט על האירוע הכי ממלכתי והכי קונסנזואלי בשנה, ולהפוך גם אותו לנחלתם של "ראש הממשלה ורעייתו".
כמו רמאים שטווים רשת של שקרים וכזבים כדי להסוות את כוונותיהם האמיתיות, הם חתמו על "סיכומים", שיגרו הודעות חגיגיות לתקשורת וייצרו מצג שווא כאילו המחלוקת יושבה וכללי המשחק נקבעו — רק כדי להפר אותם ברגל גסה, ללא מצמוץ, כשהשרה צוהלת על היציע. בגבור על רגב השמחה לאיד היא כפתה חיבוק על שרה נתניהו, שנראתה מסויגת מעט מהפמיליאריות הדביקה שנכפתה עליה. למישהו יש ספק היום שנתניהו ורגב לא העלו בדעתם לכבד את התחייבותם הפומבית באשר למשך הדברים שיישא ראש הממשלה בטקס? הם בטח התפוצצו מצחוק אחר כך, אולי גם החליפו צ'פחות וכיפים לנוכח "הכיפה האדומה" המוצלחת שעשו ליו"ר הכנסת.
נתניהו חרג כמעט פי שלושה מהזמן שעליו התחייב, רשמית. זה היה נאום לכל דבר. לא "דברי ברכה" ולא "התייחסות למגילת העצמאות" (מלבד משפט מעושה, בתחילתו). היו בו שלל מרכיבים תעמולתיים ופרסונליים (נתניהו מתח קו שווה בינו לבין מייסד המדינה, דוד בן־גוריון; הראשון "ניהל מאבק בתנאים קשים" וכמוהו גם הנוכחי). הוא התהדר ביחסיו הקרובים עם מנהיגי עולם כראש ממשלת הודו, ושכח לספר שזמן קצר לאחר ביקורו בהודו הגיע נרנדרה מודי לרשות הפלסטינית ועלה לרגל לקבר ערפאת וכינה אותו מנהיג דגול. היו חסרים רק הסיומת "רוצים בחירות? יהיו בחירות!", וששרית חדד תפצח בשירה לנתניהו: "אתה תותח!", כפי שעשתה ערב מערכת הבחירות של 2013 בכנס פוליטי של הליכוד.
זה היה בדיוק מה שיולי אדלשטיין, קורבן האירוע, הזהיר מפניו בשבועות האחרונים. לא כולם אבו לשמוע אותו; אדלשטיין התריע מפני שינוי מהותי בכללי הטקס, נטילת הבכורה מיו"ר הכנסת, שמייצג את הכנסת, שמייצגת את העם, והעברת המשקל לראש הממשלה.
הנאום היה החלק הבולט בלבד. מאחורי הקלעים נרקמו מהלכים נוספים על ידי השרה. בסיכומים המוקדמים הוחלט שנתניהו ורעייתו ייכנסו לרחבה, יתיישבו, ואז ייכנסו יו"ר הכנסת ורעייתו, מלווים בנציגות של משמר הכנסת כבכל שנה. אלא ששעה קלה לפני פתיחת האירוע אתמול (רביעי) נודע לאדלשטיין שרגב חילטרה כמה חיילים מפיקוד המרכז שיצעדו לעבר בני הזוג המלכותי ויקבלו אותם. הוא לא יכול היה לעשות דבר מלבד לחרוק שיניים.
רגב — ברשות ובסמכות, או סתם כיוזמה עצמונית שלה שנועדה להוסיף התרפסות על חנופה לביבי ושרה — גם החליטה שמפקד הטקס יבקש את הרשות המסורתית לפתוח אותו לא מיו"ר הכנסת, אלא מראש הממשלה והיו"ר יחדיו. "רבותיי" ולא "אדוני", נכתב בספר הטקס. כך חזינו במעמד מביך שבו הקצין מבקש מהשניים אישור להשיק את האירוע, אדלשטיין עומד קפוא, אובד עצות, ונתניהו מהנהן.
לומר שיו"ר הכנסת רותח מזעם יהיה בגדר לשון המעטה. בעיניו, זה לא כבודו שנרמס, זה אירוע כמעט קדוש בעיני רבים שחולל ושזוהם.
שני סיבובים היו בשבועות שקדמו למחזה הגרוטסקי שקדם לטקס המשואות. אם חשבנו שהכל נגמר בשבוע שעבר, כשהנצים נפגשו ולחצו ידיים והוציאו הודעות משותפות, התבדינו.
הסיבוב השלישי לפנינו. הפעם תיחסך מאתנו העמדת הפנים שליוותה את קודמותיה, כאילו המריבה היא בין יולי למירי, ונתניהו כלל אינו מעורב, לא עוסק בכך, מרחף לו מעל זירת ההיאבקות. הפעם אלה יהיו אדלשטיין מול נתניהו ורגב תחזור למקומה הטבעי כליצנית חצר, כישות תגרנית שעיקר קיומה הוא ללחך את פנכתם של ראש הממשלה ורעייתו וללכלך על יריביו.
אדלשטיין הוא פוליטיקאי ותיק. הוא כבר ראה אי אילו דברים בחייו. ביום שלמחרת, גם הוא נשמע לבני שיחו בהלם מוחלט ממה שעבר לילה קודם. מילא תקיעת הכף עם ראש הממשלה — ראש הממשלה, לא איזה עסקן דרג ז'! — שבה הם יישרו את ההדורים וסיכמו את הדברים. אבל לעזאזל, לשכת ראש הממשלה הוציאה הודעה ששום מלה ממנה לא התממשה במציאות. ומנכ"ל משרד התרבות והספורט שיגר מכתב לראש הסגל בלשכת רה"מ יואב הורוביץ ולמנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ' שבו נקבע הנוהל: "ראש הממשלה ינאם חמש דקות ויו"ר הכנסת שבע דקות, על מנת שלא לפגוע בשידורים המתוכננים ובטקסים". אדלשטיין חרג בדקה ועשרים שניות. נתניהו בתשע דקות.
המסקנה של אדלשטיין היתה שנתניהו ורגב כביכול זרמו אתו ונענו לדרישותיו, מפני שלא רצו שיממש את איומו הפומבי שהכנסת כולה, על משמרה ונציגיה ויו"רה, תחרים את הטקס. הם הבינו את מידת הנזק. לכן הם שיקרו לו וזרו חול בעיניו ובעיני הציבור כולו. אדלשטיין מנע מנתניהו מבוכה גדולה, ובתמורה קיבל השפלה רבתי. זה נתניהו.
כשחבריו אמרו לו למחרת, איך לא ידעת, איך לא צפית, איך לא ניחשת, אתה יודע מי השניים הללו, ביבי ורגב, ומה אמות המידה המוסריות שלהם, הוא השיב בנימת ייאוש: מה, ציפיתם שאבקש מראש הממשלה להפקיד ערבות בנקאית? הוא הבטיח לי, הוא לחץ יד, הוא פירסם הודעה מטעמו, כנ"ל גם השרה המתורבתת. מה הייתי אמור לעשות?
אדלשטיין ונתניהו לא החליפו מלה על ההר. לא לפני הטקס, לא במהלכו ולא אחריו. "אנחנו לא מדברים. מיציתי את מכסת הדיבורים שלי אתו", אמר יו"ר הכנסת לחברים מהליכוד שהתעניינו בשלומו. פנטסטי איך אדלשטיין מוצא את עצמו בנעליו של קודמו, רובי ריבלין, שנקלע למאבקים דומים עם נתניהו, הודח מהתפקיד וכיום הם לא בקשרי דיבור.
היו"ר הנוכחי אינו מתכוון לעבור בשתיקה על מה שקרה. הוא יגיב גם יגיב בזמן, במקום ובאופן שיבחר. בלילה, לאחר הטקס, הוא נסע לכנסת, כמנהגו מדי שנה, לפגוש את העובדים, את אנשי המשמר, את מי שעמלו השנה ועמלים כל שנה סביב האירוע, כדי להודות להם אישית. הפעם הוא לא רק הודה, אלא גם התנצל בפניהם על שנגררו בעל כורחם למדמנה הזו, שהבאישה כל ניחוח של ממלכתיות.
לא רק המרכיב הזה, שהולך ונעלם מחיינו הציבוריים במה שמסתמן כשלהי עידן נתניהו־רגב, היה חסר באירוע. גם הקולגיאליות רשמה נפקדות. שרי הממשלה שבאו להר גילו שהוגלו — על ידי מרכז ההסברה שסר לפקודתה של רגב — למעלה היציע, לשורות 22–24, הרחק מעיני המצלמות. זאת בעוד שהשרה האחראית על הארגון הושיבה את עצמה בשורה השישית, לצד רעיית רה"מ. מדוע בשישית? כי זו השורה הראשונה שממנה ניתן היה לקבל זווית טובה ורחבה של המיצג האורקולי על רקדניו, זמריו, רחפניו וקולות כלביו ורכבותיו. את מקורביה, אגב, הושיבה רגב מאחוריה, מצדדיה ומלפניה, כדי שיצולמו מריעים בהתלהבות וכדי שהיא תבלוט על רקע פרצופים אנונימיים, כשושנה בין החוחים.
צוות הצילום הממשלתי, שסיפק את ה"פיד" לערוצי הטלוויזיה, קיבל הוראות מדויקות את מי לצלם ואת מי לא. לכן פרצופן של שרה ומירי כיכב רבות. את אדלשטיין כמעט לא ראינו. השרים איילת שקד, גלעד ארדן, יואב גלנט, זאב אלקין וגילה גמליאל לא זכו לאור (הזרקורים) מן ההפקר. נפתלי בנט הצליח להשתחל במקרה ב"פריים" אחד או שניים. מישהו ייתן את הדין על כך. כנ"ל אביגדור ליברמן המשועמם, ששפת גופו היטיבה לבטא את תחושותיו. תמונתו אוחז בדגל ישראל ומטלטל אותו באופן אוטומטי כמניפה ביום חם, הציפה את הרשתות. ליברמן, בהברקה עולמית, העלה את הצילום בחשבון הטוויטר שלו והוסיף לו את הציוץ: "כבר חשבתי שהטקס יימשך עד יום העצמאות ה–80". זה לא היה רחוק מכך.
https://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.6012551
טוטה פרוטה
New member
בגלל זה קיבלנו גם את ההקלטה של ישי לוי מהחזרה הגנרלית
כי הטקס התארך מעל הזמן בגלל הנאום של המלך וישי לוי היה חייב לעזוב בגלל התחייבויות לבמות הבידור.
כי הטקס התארך מעל הזמן בגלל הנאום של המלך וישי לוי היה חייב לעזוב בגלל התחייבויות לבמות הבידור.
חבלוצה רועת דגים
New member
ראיתי רק את הדלקת המשואות והיה יפה ומרגש מאוד מאוד
חבלוצה רועת דגים
New member
כתבתי טקס?
חבלוצה רועת דגים
New member
אחלה, זה נשמע כאילו את מתקנת אותי על משהו שלא כתבתי
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.