משהו מהפייסבוק
- פותח הנושא RossieL
- פורסם בתאריך
היי שוש ובוקר טוב,
אהבתי את הראש שלו ובכלל שיטוטים בפייסבוק לפעמים מצחיקים אותי עד דמעות
דרך אגב,
בקשר לסיפור שהבאת בפורום אחר
אני מצאתי דמיון בין הכתיבה שלו
לכתיבה של מרסל מוסרי. אז מי שאוהב את הכתיבה שלה
יאהב גם את הכתיבה שלו. ומי שלא, אז לא. אבל בהחלט לא אוהבת את ההתנשאות
שהייתה שם עם ניחוחות פלצניים שחדרו לכל בונקר בסביבה
RossieL
Active member
אמיר מויאל
הוא ויחיאל רדוצקי פשוט בחורים מגניבים שעושים לי חיוכים בשפע.
וברגע שעיני נפלו על הסטטוס הזה היה ברור לי שאני משתפת
באשר למה שקרה 'שם' .... נו, נזכרתי שבאיזה זמן דיברו על תופעת העדר,
זוכרת משהו?
אז בשרשור שאת מדברת עליו קיבלתי הוכחה לאמיתות התופעה.
אז שיבושם להם
ובאשר לדמיון בין רן אפלברג למרסל מוסרי - לא יודעת, אני לא רואה אותו.
שניהם כותבים נהדרים,
אצל שניהם אני מוצאת סיפורים שנוגעים בי ומרעידים מיתרים וגם כאלו שעוברים על ידי.
ובכל מקרה, איך כתבת? "...
ההתנשאות שהייתה שם עם ניחוחות פלצניים שחדרו לכל בונקר בסביבה" היא שלהם.
ואיך כתבתי קודם?
שיבושם להם
הוא ויחיאל רדוצקי פשוט בחורים מגניבים שעושים לי חיוכים בשפע.
וברגע שעיני נפלו על הסטטוס הזה היה ברור לי שאני משתפת
באשר למה שקרה 'שם' .... נו, נזכרתי שבאיזה זמן דיברו על תופעת העדר,
זוכרת משהו?
אז בשרשור שאת מדברת עליו קיבלתי הוכחה לאמיתות התופעה.
אז שיבושם להם
ובאשר לדמיון בין רן אפלברג למרסל מוסרי - לא יודעת, אני לא רואה אותו.
שניהם כותבים נהדרים,
אצל שניהם אני מוצאת סיפורים שנוגעים בי ומרעידים מיתרים וגם כאלו שעוברים על ידי.
ובכל מקרה, איך כתבת? "...
ההתנשאות שהייתה שם עם ניחוחות פלצניים שחדרו לכל בונקר בסביבה" היא שלהם.
ואיך כתבתי קודם?
שיבושם להם
לפעמים אנשים שוכחים שפורום הוא מקום מפגש
להעברת זמן, להפגת שיעמום, לפגישת אנשים אחרים, להכרת אנשים אחרים עם מנהגים שונים,
להכרת עולם אחר וירטואלי ששונה מהעולם האמיתי שבו הם חיים. לפעמים זה גם להחליף מתכונים ולהחליף מוזיקה,
להחליף חוויות קריאה וחוויות צפיה בטלוויזיה ובקולנע.
פורום, לטעמי ולעניות דעתי, הוא לא האוניברסיטה הפתוחה וגם לא הייד פארק שבו כל אחד תופס איזו במה ופורש את משנתו
ואת הפילוסופיה שלו.
גם וויכוחים עד זוב דם כבר לא מעניינים אותי. דיונים על ימין ושמאל יצאו לי כבר מכל החורים. דיונים על כלכלה ועל חברה,
על דתיים וחילוניים כולל ראש הממשלה, גם כן יצאו לי דרך האף.
לכן, בעוונותיי, אני מרגישה פה בפינה הקטנה הזאת שהיא נסתרת מעין כל,
כמו בנווה מדבר שבו אפשר לדבר על מה שבא לי וכמה שבא לי ועל מה שמתחשק לי, על מה בישלתי וכמה אני שונאת לבשל,
או איזו תעודה הביאו הנכדים שלי.
כל מי שבא לו לשפוך את הלב, לדבר על התמודדויות אישיות בלי שום קשר לגמילה או התמכרויות, מתקבל בברכה ובכיף.
ככה אני רוצה שתהיה כאן איזו חלקת אלוהים קטנה רחוקה מכל ההמולה שבסביבה והמלחמות העקובות מדם של ימין ושמאל
וכל חפירות הגז
וזה כיף למצוא בפייסבוק דברים שמצחיקים אותנו ומשעשעים ולהביא את זה לידיעת החברים כי אנחנו לא כל היום בפייסבוק ולפעמים מפספסים דברים
מצחיקים ומעניינים. באמת אני לא מבינה מה רע בזה. לא מבינה למה פורום צריך להיות ולהיראות כמו קתדרה באוניברסיטה.
אנשים נכנסים לפורום כדי ליהנות ולצחוק ולא לעשות תואר ראשון או שני על הלכות חייהם של הגולשים.
להעברת זמן, להפגת שיעמום, לפגישת אנשים אחרים, להכרת אנשים אחרים עם מנהגים שונים,
להכרת עולם אחר וירטואלי ששונה מהעולם האמיתי שבו הם חיים. לפעמים זה גם להחליף מתכונים ולהחליף מוזיקה,
להחליף חוויות קריאה וחוויות צפיה בטלוויזיה ובקולנע.
פורום, לטעמי ולעניות דעתי, הוא לא האוניברסיטה הפתוחה וגם לא הייד פארק שבו כל אחד תופס איזו במה ופורש את משנתו
ואת הפילוסופיה שלו.
גם וויכוחים עד זוב דם כבר לא מעניינים אותי. דיונים על ימין ושמאל יצאו לי כבר מכל החורים. דיונים על כלכלה ועל חברה,
על דתיים וחילוניים כולל ראש הממשלה, גם כן יצאו לי דרך האף.
לכן, בעוונותיי, אני מרגישה פה בפינה הקטנה הזאת שהיא נסתרת מעין כל,
כמו בנווה מדבר שבו אפשר לדבר על מה שבא לי וכמה שבא לי ועל מה שמתחשק לי, על מה בישלתי וכמה אני שונאת לבשל,
או איזו תעודה הביאו הנכדים שלי.
כל מי שבא לו לשפוך את הלב, לדבר על התמודדויות אישיות בלי שום קשר לגמילה או התמכרויות, מתקבל בברכה ובכיף.
ככה אני רוצה שתהיה כאן איזו חלקת אלוהים קטנה רחוקה מכל ההמולה שבסביבה והמלחמות העקובות מדם של ימין ושמאל
וכל חפירות הגז
וזה כיף למצוא בפייסבוק דברים שמצחיקים אותנו ומשעשעים ולהביא את זה לידיעת החברים כי אנחנו לא כל היום בפייסבוק ולפעמים מפספסים דברים
מצחיקים ומעניינים. באמת אני לא מבינה מה רע בזה. לא מבינה למה פורום צריך להיות ולהיראות כמו קתדרה באוניברסיטה.
אנשים נכנסים לפורום כדי ליהנות ולצחוק ולא לעשות תואר ראשון או שני על הלכות חייהם של הגולשים.
מזדהה עם דברייך, מה עוד שההתנשאות והקטילה המוחלטת על
כתיבתו השונה, הלא דומה לאחר, ומכאן המרעננת של רן אפלברג, הגיעה ממקור מתנשא. דַּי לְחַכִּימָא בִּרְמִיזָא, אל מי אני חותרת. המקור המאוס מתמחה בגיבוב מלים במשלב גבוה עם קונוטציות שליליות בלבד כדי ליצור דרמטיזציה מדומה בעיני הקוראים ולסחוף אותם אחר הבליו בהינף עט/מקלדת. מלים שבכל עת ובכל זמן נועדו להכות בבטן הרכה של הכותב האחר ובמטרה להשיג שתי מטרות. האחת, האדרת עצמו, דעתו והאגו המשתפך ושנית להשפיע על הקוראים על ידי הצפתם ברגשות בדיוניים חיוביים לדעתו המעוותת.שימוש רב במילים קונוטטיביות כשלו מעיב על שיקול דעת הגיוני.
מה עוד, כשניסה אותו כותב רבבן, ארוגנטי, "המרומם מכל השאר", לכתוב קטע יצירתי מפרי עטו (או נכון יותר "מעיפוש עטו"),כדי לסחוף אחריו את "ההמונים העיוורים",כל שמצאתי לפני הוא לא יותר מקטע ילדותי, בוסרי של צירוף מטאפורות דימויים והשאלות עמוסות וזולות למכביר, המתאימות לתלמיד זב חוטם המתקשה בהבעה מאשר למבוגר המתיימר להיות "כותב יצירתי" היושב ממעל ומביט על כולם ממרומי הכס המלכותי, שכולו משב תעתועים אחד גדול.
כתיבתו השונה, הלא דומה לאחר, ומכאן המרעננת של רן אפלברג, הגיעה ממקור מתנשא. דַּי לְחַכִּימָא בִּרְמִיזָא, אל מי אני חותרת. המקור המאוס מתמחה בגיבוב מלים במשלב גבוה עם קונוטציות שליליות בלבד כדי ליצור דרמטיזציה מדומה בעיני הקוראים ולסחוף אותם אחר הבליו בהינף עט/מקלדת. מלים שבכל עת ובכל זמן נועדו להכות בבטן הרכה של הכותב האחר ובמטרה להשיג שתי מטרות. האחת, האדרת עצמו, דעתו והאגו המשתפך ושנית להשפיע על הקוראים על ידי הצפתם ברגשות בדיוניים חיוביים לדעתו המעוותת.שימוש רב במילים קונוטטיביות כשלו מעיב על שיקול דעת הגיוני.
מה עוד, כשניסה אותו כותב רבבן, ארוגנטי, "המרומם מכל השאר", לכתוב קטע יצירתי מפרי עטו (או נכון יותר "מעיפוש עטו"),כדי לסחוף אחריו את "ההמונים העיוורים",כל שמצאתי לפני הוא לא יותר מקטע ילדותי, בוסרי של צירוף מטאפורות דימויים והשאלות עמוסות וזולות למכביר, המתאימות לתלמיד זב חוטם המתקשה בהבעה מאשר למבוגר המתיימר להיות "כותב יצירתי" היושב ממעל ומביט על כולם ממרומי הכס המלכותי, שכולו משב תעתועים אחד גדול.
RossieL
Active member
וברוח הדברים
כתבתי הבוקר את זה
==============
אני נתקלת באנשים שחשים, בזכות המסך והאנונימיות, מורמים מעם, חזקים עד לכדי 'אני ואפסי הוא', סוג של 'עבד, כי ימלוך'. [כי אולי בחיים ה'אמיתיים, שם בחוץ' הם עצמם קטנים כאלו? עבדים?? ]
אני נתקלת באנשים שבזכות המסך והאנונימיות מרשים לעצמם להתבטא כפי שלא היו מעיזים לעשות לו נכחו בשיחת פמ"פ.
אם ישאלו אותי עם מי הייתי מעדיפה לנהל דיון, כמובן שהייתי בוחרת את אלו שאתה כל כך בז להם שכן אלו, הם אולי מייחלים לחיבוק וליטוף והכרה, אולי אפילו בכמעט כל מחיר [כלומר, כולה מדובר על דיון ודעות, לא מכירת הגוף והנשמה] על פני מי שמתיימר להיות חכם וצודק ויודע טוב יותר מכל אחד אחר.
כתבתי הבוקר את זה
==============
אני נתקלת באנשים שחשים, בזכות המסך והאנונימיות, מורמים מעם, חזקים עד לכדי 'אני ואפסי הוא', סוג של 'עבד, כי ימלוך'. [כי אולי בחיים ה'אמיתיים, שם בחוץ' הם עצמם קטנים כאלו? עבדים?? ]
אני נתקלת באנשים שבזכות המסך והאנונימיות מרשים לעצמם להתבטא כפי שלא היו מעיזים לעשות לו נכחו בשיחת פמ"פ.
אם ישאלו אותי עם מי הייתי מעדיפה לנהל דיון, כמובן שהייתי בוחרת את אלו שאתה כל כך בז להם שכן אלו, הם אולי מייחלים לחיבוק וליטוף והכרה, אולי אפילו בכמעט כל מחיר [כלומר, כולה מדובר על דיון ודעות, לא מכירת הגוף והנשמה] על פני מי שמתיימר להיות חכם וצודק ויודע טוב יותר מכל אחד אחר.
דרך אגב, לא התאפקתי ואמש מאוחר בלילה כתבתי את הצד השלישי
לאותו המטבע...
"היא התקרבה אל חבורת החיילים שעמדה בטרמפיאדה כשהיא מנסה תוך כדי הליכה
לסדר את מדיה הרפויים והתלויים על גופה הצנום. היא נעמדה בקצהו של מבנה הבטון
ונשענה עליו תוך כדי שהיא מניחה את התיק השחור והמכוער על האדמה.
השעה הייתה שעת בין ערביים. השמש עדיין לא שקעה אבל כבר לא נראתה בשמיים.
שעה קודם לכן, הסיע אותה מפקד הבסיס ברכבו תוך הבטחה
שהוא מסיע אותה עד לביתה או לפחות עד תחנת האוטובוס שמגיע עד לביתה.
המפקד, גבר נאה וחסון הביט בה במבט מרחם קמעה ושאל אם יש לה חבר. היא ענתה
בהיסוס מה ואמרה 'לא' בקול רועד. הוא הסתכל עליה בחצי חיוך ועיניו הביעו שביעות רצון. ביד בוטחת הניח את ידו על רגלה הצנומה ושאל מה דעתה עליה ועליו, ככה בשעות הפנאי. היא כבר עושה מילואים. היא ילדה גדולה שרק נראית קטנה. הם יכולים ככה להשתעשע והוא יעניק לה מניסיונו הרב. היא הסתכלה עליו ובלעה את הרוק שמילא את גרונה.
גמגמה משהו על כי היא חסרת ניסיון עם גברים והיא לא נוהגת לנהל מערכות יחסים עם גברים נשואים ובסך הכל רק רצתה טרמפ הביתה ולא רומן מזדמן עם מפקד. מבטו התקרר וידיו נאספו חזרה אל ההגה ואל תיבת ההילוכים.
לאחר נסיעה קצרה נראתה הטרמפיאדה והוא עצר את רכבו וביקש ממנה לרדת. הוא חייב לחזור לבסיס כי שכח שם מסמכים חשובים וחומר מוגבל.
וכך נשענה אל קיר הבטון בטרמפיאדה והבינה שעם מראה כמו שלה אף אחד לא יעצור את רכבו לידה.
לפתע היא ראתה חיילת במדי חיל האוויר, יפהפייה ברונטית מדהימה עם חזה שופע שאיים להתפרץ בכל רגע מבעד לחולצתה הצמודה. בחושיה היא הבינה שרק היצמדות ליפהפייה כזאת תיתן לה סיכוי כלשהו להיכנס לאיזו מכונית ולהגיע למחוז חפצה.
היא רכנה ואספה את תיקה ופנתה לעבר החיילת הטמירה ורעמת השיער שהסתירה את פניה. נעמדה לידה כמו הייתה בת חסותה. מכונית התקרבה לעברן. גבר בשנות החמישים לחייו, פתח את החלון, נראה סמוק ומיוזע. בקול ניחר שאל את היפהפייה: לאן את צריכה?"
ולמה בכל זאת הייתי מוכרחה לכתוב,
כדי להראות את ההבדלים בין כתיבה לכתיבה.
כתיבה שיש לה התחלה, אמצע וסוף לבין כתיבה שנועדה רק לבזות או למשוך תשומת לב קיצונית.
לאותו המטבע...
"היא התקרבה אל חבורת החיילים שעמדה בטרמפיאדה כשהיא מנסה תוך כדי הליכה
לסדר את מדיה הרפויים והתלויים על גופה הצנום. היא נעמדה בקצהו של מבנה הבטון
ונשענה עליו תוך כדי שהיא מניחה את התיק השחור והמכוער על האדמה.
השעה הייתה שעת בין ערביים. השמש עדיין לא שקעה אבל כבר לא נראתה בשמיים.
שעה קודם לכן, הסיע אותה מפקד הבסיס ברכבו תוך הבטחה
שהוא מסיע אותה עד לביתה או לפחות עד תחנת האוטובוס שמגיע עד לביתה.
המפקד, גבר נאה וחסון הביט בה במבט מרחם קמעה ושאל אם יש לה חבר. היא ענתה
בהיסוס מה ואמרה 'לא' בקול רועד. הוא הסתכל עליה בחצי חיוך ועיניו הביעו שביעות רצון. ביד בוטחת הניח את ידו על רגלה הצנומה ושאל מה דעתה עליה ועליו, ככה בשעות הפנאי. היא כבר עושה מילואים. היא ילדה גדולה שרק נראית קטנה. הם יכולים ככה להשתעשע והוא יעניק לה מניסיונו הרב. היא הסתכלה עליו ובלעה את הרוק שמילא את גרונה.
גמגמה משהו על כי היא חסרת ניסיון עם גברים והיא לא נוהגת לנהל מערכות יחסים עם גברים נשואים ובסך הכל רק רצתה טרמפ הביתה ולא רומן מזדמן עם מפקד. מבטו התקרר וידיו נאספו חזרה אל ההגה ואל תיבת ההילוכים.
לאחר נסיעה קצרה נראתה הטרמפיאדה והוא עצר את רכבו וביקש ממנה לרדת. הוא חייב לחזור לבסיס כי שכח שם מסמכים חשובים וחומר מוגבל.
וכך נשענה אל קיר הבטון בטרמפיאדה והבינה שעם מראה כמו שלה אף אחד לא יעצור את רכבו לידה.
לפתע היא ראתה חיילת במדי חיל האוויר, יפהפייה ברונטית מדהימה עם חזה שופע שאיים להתפרץ בכל רגע מבעד לחולצתה הצמודה. בחושיה היא הבינה שרק היצמדות ליפהפייה כזאת תיתן לה סיכוי כלשהו להיכנס לאיזו מכונית ולהגיע למחוז חפצה.
היא רכנה ואספה את תיקה ופנתה לעבר החיילת הטמירה ורעמת השיער שהסתירה את פניה. נעמדה לידה כמו הייתה בת חסותה. מכונית התקרבה לעברן. גבר בשנות החמישים לחייו, פתח את החלון, נראה סמוק ומיוזע. בקול ניחר שאל את היפהפייה: לאן את צריכה?"
ולמה בכל זאת הייתי מוכרחה לכתוב,
כדי להראות את ההבדלים בין כתיבה לכתיבה.
כתיבה שיש לה התחלה, אמצע וסוף לבין כתיבה שנועדה רק לבזות או למשוך תשומת לב קיצונית.
יפה, יפה, לא רק מבנה עלילתי עם רצף הגיוני, אלא גם
הדמויות הן אמינות, מעוררות הזדהות, ללא צורך בשימוש מופרז במטאפורות קיצוניות או במילים מעצימות ומגבירות. קטע עלילה מינורי,שקט המשכנע אותי כקוראת באמיתותו.
לפחות אינך צריכה להתנצל ולהתפתל בהסברים מזוייפים, שקריים ומיותרים על הקטע שכתבת - כאילו לכאורה שייך לז'נאר של הספרות הזולה או הלצה, במטרה להצדיק את הכתיבה המוקצנת והלא טובה, המבין יבין.
הדמויות הן אמינות, מעוררות הזדהות, ללא צורך בשימוש מופרז במטאפורות קיצוניות או במילים מעצימות ומגבירות. קטע עלילה מינורי,שקט המשכנע אותי כקוראת באמיתותו.
לפחות אינך צריכה להתנצל ולהתפתל בהסברים מזוייפים, שקריים ומיותרים על הקטע שכתבת - כאילו לכאורה שייך לז'נאר של הספרות הזולה או הלצה, במטרה להצדיק את הכתיבה המוקצנת והלא טובה, המבין יבין.
את מבינה?
הג'וק הצליח לשרוד מליוני שנים וכמו שאמר אמיר מויאל הצליח לשרוד אפילו שואה אטומית
וזאת בלי מוח, כן לג'וק אין מוח
יש לו שיער דקיק על הרגליים דרך השיער הנל הוא חש כל תנועה באוויר וכשיש כזאת הוא
מיד פותח בריצה ובעזרת המחושים שלו
הוא מגשש את דרכו לעבר הפינה האפילה הבאה
אז למעשה מה שאנחנו צריכים היום כדי לשרוד זה קצת שיער על הרגליים
וזה לדעתי יש לכולנו
הבעיה היא המחושים..
אין לנו מחושים.
לכן קשה לנו לשרוד.
הג'וק הצליח לשרוד מליוני שנים וכמו שאמר אמיר מויאל הצליח לשרוד אפילו שואה אטומית
וזאת בלי מוח, כן לג'וק אין מוח
יש לו שיער דקיק על הרגליים דרך השיער הנל הוא חש כל תנועה באוויר וכשיש כזאת הוא
מיד פותח בריצה ובעזרת המחושים שלו
הוא מגשש את דרכו לעבר הפינה האפילה הבאה
אז למעשה מה שאנחנו צריכים היום כדי לשרוד זה קצת שיער על הרגליים
וזה לדעתי יש לכולנו
הבעיה היא המחושים..
אין לנו מחושים.
לכן קשה לנו לשרוד.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.