בוקר טוב ו.....
איך שהוא תמיד חשבתי שמגיעים לגיל חמישים - יש יותר חופש, נישבעת לכם החופש ממני והלאה, האמצעית מתקשרת: אמא הילד משלשל, פליז, ואני מבטלת פגישת קפה עם חברות ורצה לנגב לקטן את הטוסיק, לעשות לו מרק גזר ואורז ולפנק, אמה מה? שאני מגיעה הוא מניח את פניו הקטנות על הצוואר שלי ומי צריך חופש. והקטנה? עלק קטנה בצבא זותי, וכל שניה מתקשרת, המפקדת אמר לי כך, זה אמר לי כך, בואי תקחי אותי, נו תעשי טובה תתפני ותקחי אותי מהבסיס מיללת לי כמו שצריך. זה חופש זה? בכלל, בגיל 50 יש בית הרבה יותר גדול, ואני חושבת לעצמי: מה אני צריכה את כל זה לעלות ולרדת מדרגות, אני כבר "קשישה", והבית כזה ריק, אבל שמגיע סוף שבוע, פתאום כל החמולה נמצאת, והבית שוב קטן וצפוף. מה אני אגיד לכם, נראה לי שאני עוברת משבר 40 בגיל 50, ובכלל אם נחשוב על זה מה זה משבר? מה נשבר משהו? טוב שמעתי שבגיל "קשיש" כמו שלי, אם שוברים משהו,אז זה נורא קשה, אז אולי לא אעבור בכלל משבר? בגיל חמישים אני פתאום מחליטה שאולי אעשה יוגה? אולי אלך לשיעורי התעמלות? אלך קצת ברגל? ג'וגינג? אבל בשורה התחתונה ההתעמלות היחידה שלי היא לפתוח את דלת המכונית באלגנטיות, ומקסימום שאני מתעוררת מוקדם לראות ב-YES איך עושים פליטאיס וקצת להזיע איתם מהספה. שיהיה לכולם בוקר טוב, ועם יד על הלב? אנחנו נפלאים.