ספסל בגן האם...../images/Emo6.gif
לפני המון שנים (ועוד קצת) כאשר היינו צעירים מאוד, ואחרי סרט לא היה לאן לקחת את הבנות לחצי שעה חושך, נהגנו ללכת ל"גן האם" הגן כשמו הוא, ולא מאט בנות נהיו אמהות בזכות הביקור במקום. ערב אחד, אחרי הצגה ראשונה בקולנע "אורלי", הלכנו, נער ונערה לגן האם בתקוה למצוא ספסל פנוי למזמוזים. רוב הספסלים כבר היו תפוסים על ידי המקדימים ומכל הכיוונים רק צעקו לנו בלחישה רועמת: לכו מפה, כבר תפוס. כך נדדנו לתוך החושך למעמקי הגן מספסל לספסל, אבל הכל היה תפוס. במקום החשוך ביותר, בקצה הרחוק של הגן, מצאנו ספסל מאט פגום ומתנדנד שלא היה עדיין מאוכלס בשמחה התפרסנו עליו כאשר הילדה שאיתי אומרת: נפל לי העגיל, ואם אאבד אותו, אחותי תהרוג אותי. כאביר מושלם שלפתי קופסת גפרורים מהכיס והדלקתי גפרור אחר גפרור לחפש את האבדה. לאור אחד הגפרורים ראיתי פתאום כתובת על גב הספסל. הקדשתי עוד שלושה גפרורים למטרה וגיליתי שהיה חרוט על גב הספסל הכתובת הבאה: "פה הייתי, לא דפקתי, רק את השמוק שלי גירדתי" חתום ט. הסמקתי עד שורשי שערותי ועמדתי פעור פה עד שהגפרור הגיע לציפורני ונכוותי קלות. הנערה שאלה: אתה ידעת משהו על הכתובת הנ"ל? ולא עזרו כל הסברי שבפעם הראשונה אני רואה את הכתוב ואת הספסל. צירוף המקרים עם החתימה ט. גרם לה לחשוב שאני תושב קבוע או לפחות אורח כבוד על הספסל הזה. אפילו אתם יכולים לעיד, שחרוזים ואני לא הולכים ביחד.