ארוכים מעולם אחר

[הסייח הרוקד]

תודה מאוד מרגש, כאלה דברים

עוזרים לי להרגיש בן אדם. באהבה ממני,

 

[חולות נודדים]

../images/Emo140.gif

 

[חולות נודדים]

היי: הנושא התבוננות בחמשוש וחמשושה

וגם...ספסל.

 

[odrie]

כן...ספסל

כמה סיפורים נהדרים אפשר לכתוב רק מלהתבונן על יושבי הספסלים...למשל...בתור לרופא במרפאת חוץ של בית חולים..כמה אנשים וכל אחד עם הסיפור שלו...אני אוהבת לדמיין כל מיני דברים על האנשים שיושבים ומחכים...הנה זוג זקנים חרדים, מדברים בשקט ביידיש, לידם ילד ערבי חבוש בעין מלווה בהוריו, הם לא מדברים בכלל עברית, וקשה להבין מה הם רוצים...מאיפה הם באו ולמה הם באו..., הנה אשה צעירה ויפה יושבת לבדה, נראית מתוחה, מה עובר לה בראש, אולי קיבלה תוצאות לא טובות של הבדיקה...הנה יוצאת אשה מחדר הרופא דמעות בעיניה..וממול על הספסל קם גבר שחיכה לה, הולך לקראתה ומחבק אותה ברוך.. כמה סיפורים שמע הספסל הזה...

 

[חולות נודדים]

נכון../images/Emo13.gifעולם ומלואו

 

[פורפורית 1]

ספסל בגן

יושב לו הנכדון שלי על ברכיי,אני מקריאה לו את מילותייך פלג,הוא מאזין בקשב רב,,אני מנסה לחשוב על ספסלים ונזכרת שהבוקר ככה סתם באמצע העבודה,יצאתי לי אל השמש,התיישבתי על ספסל ונהנתי מכמה דקות של שקט ושלווה.

 

[חולות נודדים]

../images/Emo6.gifפורפרה..

לא מצאת מה להקריא לו... מדיימנת אותך יושבת על הספסל הזה מדמיינת מה הייתי חושבת למראיך, אישה חמשושה יפה ישובה לבדה על ספסל ככה סתם ואולי לא סתם...באמצע היום

 

[שוקיהמתוק]

הספסל והירח../images/Emo29.gifאין ספסל)

מהווים מוטיב חזק מאוד בקשר ובפנטאזיות שהיו לנו פעם, הימים הטובים הקרים, החמים, הים וכמובן "הפרוטה והירח" ערב טוב לכם.

 

[שוקיהמתוק]

איטף היקרה !!

את בהחלט יכולה לקרוא לי "שומקימוקי" אם זה עושה לך את זה!!

 

[שוקיהמתוק]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gifטעות "שוקימוקי"

 

[שרונהה]

ערב טוב שוקיהמקתוק

זאת ההזדמנות לברך אותך בברכת ברוך הבא לפורום הכי הכי בתפוז

 

[פורפורית 1]

../images/Emo13.gifהיית חושבת

שהיא נהנת מקרני השמש באמצע יום העבודה.

 

[טוסקה]

וזה מה שאני כתבתי פעם על ספסל בגן:

על ספסל בגן פרא עצוב נסתר מעין עוברים ושבים אהבתי אותך שוב. עלים צהובים ריחפו באוויר נערמים ברכות חרישית על מרצפות אבן שבורות, מבליעים צעדים בודדים ודמעות געגוע חמות. עלה אחד, זהוב, מושלם, נשר על ראשי נשק לשפתיי ליטף את צווארי והתכרבל בחיקי. ואני ישבתי דומם עוצרת נשימה ודימיתי - אותך.

 

[חולות נודדים]

לא תאמיני עכשו נתקלתי בזה

בעודי מחפשת בטאגליינס את סיפורך על האישה ההיא. לא מוצאת ת'ספור יכולה להביא?

 

[טוסקה]

הממממ.... רגע, אחפש

 

[חולות נודדים]

ואני בינתיים מחפשת אצל טבנקין

האיש הזה, שכתב על הכל היתכן שלא כתב על ספסל?

 

[טוסקה]

לא מוצאת.... וטבנקין נראה לי אהב ים

ולא ספסלים

 

[פורפורית 1]

היה לו טעם טוב

 

[חולות נודדים]

מה לא מוצאת? אני אחפש

חייבת למצוא את זה

 

[חולות נודדים]

ההתבוננות של טוסקה

ראיתי אותה יושבת באמצע המדרכה...וטוסקה / חמישים פלוס ו 22:11 | 30/08/03 ראיתי אותה יושבת באמצע המדרכה, ושרה. יושבת בניחותא, כאילו הייתה בקומזיץ על שפת הים, או ישובה על כורסה במסיבת חברים. אישה בשנות הארבעים שלה, רזה, סימני יופי שחלף עדיין ניכרים בפניה. בידה החזיקה סיגריה ולראשה חבשה כובע מצחייה מוטה הצידה בגנדרנות מה. עוברים ושבים הביטו בה מי ברחמים ומי בחשש , עקפו אותה ומיהרו לדרכם. אבל היא – לא הבחינה באיש. המשיכה לשיר כשחיוך רחב נסוך על פניה. השעה הייתה שעת ערב מאוחרת, תחילתו של הלילה, ואני במונית, בדרכי הביתה מבית החולים שם ביקרתי את אמי. במפתח לבי שוכנת לה המועקה שקנתה לה מושב קבע מאז פרוץ מחלתה של אמי, ואני שקועה כולי בצרותיי שלי, ולפתע – אותה אישה. המונית עצרה ברמזור האדום והייתה בידי השהות לבחון אותה היטב. לא שמעתי את השיר. ראיתי רק את שפתיה נעות ואת החיוך, ותהיתי.... איך ולמה היא כאן, באמצע המדרכה, יושבת ושרה? כמובן שמייד חשבתי על אהבה. חשבתי - אולי בגלל אהבה נכזבת? אולי, לפני שנים קבעה להיפגש כאן עם אהוב ליבה והוא – לא הגיע לפגישה. היא לא ידעה שפגש נערה אחרת שגנבה את ליבו ולא היה בו האומץ לספר לה... וכך היא המתינה, מזמזמת את השיר שלהם, השיר שלצליליו אהבו, והמתינה... והמתינה... אבל הוא לא הגיע יותר. ומאז, מדי פעם, היא חוזרת לאותה המדרכה, שרה את אותו השיר, ומחכה... מחייכת, בטוחה שהפעם יגיע. ואולי, הוא כן הגיע האהוב, בידו שושן וטבעת זהב... ומאותה מדרכה המשיכו הלאה בחייהם., מאושרים ואוהבים. השיר ששרה, היה השיר שנוגן בחתונתה כשצעדה אל עבר החתן שהמתין לה מתחת לחופה... אבל, אויה, גורל אכזר. אולי תאונת דרכים, ואולי מחלה קשה, לקחו אותו ממנה. ואין לה נחמה ואין לה מנוחה. ומאז, מדי פעם, היא חוזרת לאותה המדרכה, שרה את שיר החתונה ומחכה... מחייכת, בטוחה שהפעם יגיע. ואולי, בעקבות אהבה גדולה ואסורה, נהגו להיפגש פעם בשנה באותו מקום, באותה שעה (כמו במחזה/סרט ידוע) וגם לאחר שהפסיק להגיע, והיא איננה יודעת מדוע עד היום, היא מקפידה לבוא פעם בשנה לאותה מדרכה, באותה שעה, שרה את שיר אהבתם וממתינה... מחייכת, בטוחה שהפעם יגיע. המונית המשיכה בנסיעתה והאישה נעלמה מעיניי, אבל נותרה במחשבותיי... ואני עדיין תמהה למה ישבה אותה אישה באמצע המדרכה ושרה...