המזרחיות משטלת עלי... ואני שמחה...
אפשר להאמין ואפשר שלא להאמין... אפשר להתפרץ בזעם ואפשר
להיות שלווים - בימים האלה זה לא חשוב - בכלל.
אבל אני מביטה אל העניינים כאן ועכשיו תוך געגוע גדול ל'ימים הטובים',
הימים שלפני... ומי בעצם לא?
אז מי שמאמין בבית המשפט העליון - זכותו ומי שמאמין באלוהים... גם זו זכות...
ואני שבאתי אל העולם שמאמין באלוהים, שמתפלל לאלוהים ומברך את אלוהים ועברתי אל העולם הליברלי, החילוני האשכנזי... זה העולם שיש מקום לאלוהים אבל במקום זניח ולא חשוב... והנה אני מוצאת את עצמי חוזרת ומתכנסת אל תוך המזרחיות שלי... מבחינתי חזרה אל ימי התום, אל הימים שאלוהים נמצא על השולחן... במרכז השולחן.
כי אני חושבת בימים שאלוהים בעצם בא לעשות פה סדר מחדש...
סדרי עולם משתנים פה... במהירות שאיש לא מבין ולא יכול להעלות על דעתו מה יהיה מחר על הפנטה הזו.
רק עניין שבין זרימת הנהרות לבין הזאבים??? ברור שלא. ברור שיש פה עוד הרבה יותר...
מיליונים של שנים חיו הקופים בדרכם בתוך מערות... מליוני שנה שהקופים האלה נעו ממקום למקום ברגל... מיליוני שנה שהאדמה הצמיחה ואוכלי העשב אכלו עשבים והטורפים טרפו... וכו'. וכו'.
לפני 120 שנה השמיים שלנו היו נקיים...
לפני 120 שנה לעבור מיפו לירושלים לקח יומיים תמימים...
לפני 120 שנה משפחה משפחה היתה אמא אבא והילדים...
לפני 120 שנה לא סגרו זקנים בתוך כלובים מזהב...
לפני 120 שנה בתוך האדמה היה המון נפט... היה המון גז.
לפני 120 שנה היו דגים בים... ועוד ועוד...
וזה הרבה יותר... - הנה 'משהו'... כאשר אנו עוסקים במחלות בצאן... למדנו שהראשונים למות הם... השגר. הצעירים ביותר. הזקנות בעדר קבלו כל כך הרבה חיסונים בחייהן שיש להן מנגנונים והם יהיו הבאים למות אחרי ה'תינוקות'... האחרונים למות יהיה העדר. כבשים בריאות באמצע החיים, הזכרים שהם החזקים ביותר וכו'.
והנה אני פה מול הקורונה ומספרים לי שילדים בכלל לא בעסק... או כמעט לא... והזקנים...???
כי לפני 120 שנה גבר בן 60 היה זקן... ואשה בת 45 היתה זקנה... יותר מאשר אשה בת 75 כיום...
אז כן...
לאדם המודרני החיים טובים כביכול...
אנחנו מקבלים אינפורמציה (מצונזרת כמובן) מכל פינה בעולם...
אנחנו יודעים הכל... יש לנו יכולת להיות באויר מתחת לים... כל אחד מאיתנו הוא 1/4 אלוהים...
ואז...
ופתאום אין תחבורה באויר... הכבישים ריקים... העשן מכל התעשיה איננו... אם חוסר היכולת לחיות במקום שאין בו איזון...
האשה לבשה מכנסיים... הגבר לובש סינר... הילדים לא יודעים איפה המקום שלהם בתוך המערכת שבו אמא יוצאת מהבת בשעה 06.40 אחרי שעה של הכנת המשפחה ליציאה... חוזרת בשעה 05.40... ממהרת להכין או להזמין ארוחה משפחתית... ובשעה 19.25 הילדים אחרי מקלחת במיטות...
