'סוער' 'סערה' במקומותינו...
עשר שנים מיום שהצטרפתי לאישי... כאן בחווה...
מילה 'סערה' או 'סופ"ש סוער' כל המילים בהם ס' ע' ר'
מטריד אותי מאוד...
הבית עומד ב"ה... אבל התחלנו בשני קארוונים מחוברים... השם ישמור...
איך עירונית בנשמה יכולה ליספוג את החלונות זזים, הדלתות רועדות... והגג.
אבל מאז שהגג בטון... והבית בית... רק שריקת הרוח נשמעת... לא מאיימת
לא מפחידה... אבל כן... מפחידה.
עברנו כאן לילה שהתחיל שקט יחסית ושני ברגים שהחלו לזוז... ופח אחד שהחל לנוע...
מבחינה כלכלית... מבחינת העדר - שואה (כמעט).
גשמי זעף ברוחות מטורפות... אין סיכוי היה להילחם בכוחות כאלה של טבע... עמדנו אני והבנים שלנו ובכינו... רק אישי נלחם בעצמו... כשראו הילדים שאביהם נלחם כמו אריה באיתני הטבע... ולא יכול להם כי מי הוא האדם מול הרוח... מול רוח וכמיות אדירות של מים... מניח פח ועוד פח ובמברגה תופס... מבריג... לפעמים עף מהרוח... לעיתים הידיים נחתכות מהפח המשתולל... עלו הבנים לעזרה... לילה שלם נלחמו ורק בבוקר ירדו מהגג... לפחות חלק מגג הדיר הושב.. מקום לכבשים לעמוד צפופות מבלי שיספגו את הרוחות... ולא ירטבו מהגשמים...
את שהצלנו באותו הלילה הצלחנו... טלאים מתו מפחי הגג שעפו כמו ניירות... מברזלים שנפלו... מהרוחות שהעיפו...
כאב הלב.
בצהרי אותו היום שקטה הרוח כמו לא היה דבר וחצי דבר... שמש זרחה בחינניות של שמש חורפית מחממת, מפנקת...
אנחנו יודעים שזה עלול לחזור למרות חיזוקים וחיזוקי חיזוקים...מי יודע עד איזה כוחות יביא הטבע איתו... אז נכון...
צ'ולנט הונגרי בניחוח כבש... לשבת...
פינוק במיטה??? כן... אבל...
בבוקר יום השבת מאכילים את העדר... אבקות חלב לשגר...
אם הבנים יהיו בבית... זיכיתי... לא אכנס למיטה בגרביים...
את סלט הירקות, הגבינות ושאר אלמנטים של ארוחת בוקר של שבת...
הביצים הקשות והטוסטים נעביר לשעה 9.00 ולא יאוחר מתשע וחצי...
זמן להיתפנק. לפנק... כן כן.
